כתר המלך חלק ב רסח

כל טהור בביתך כו' ואי מנחות לזכרי כהונה הוא דמתאכלין אר"מ תרי קראי כתיבי כתיב לך יהיה וכתיב כל טהור כו' כאן בבכורים וכאן במנחות ר"א אמר כוליה במנחות וסיפא דקרא אתיא ללחמי תודה בפלוגתא ר' יוחנן אמר אם הביא לא קידש ר"ל אמר קידש כו' אלא לר"י קשיא תנאי היא דתניא שבגג ושבחורבה מביא וקורא שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר עכ"ל הגמ' והנה תירוץ זה של הר"ש ז"ל לא מצי לומר רק אי נימא דהקרא שלך יהיה קאי על הבכורים ואתי לומר דהוי נכסי כהן לקדש בו את האשה אבל אי נימא דקאי הקרא שלך יהיה על מנחות וא"כ אין ראיה מזה על בכורים דהוי נכסי כהן

והנה רבינו פוסק פ"ב הכא ה"ט כר' יוחנן דבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר כמו שמבאר שם הכ"מ וא"כ צ"ל לדידיה הברייתא דמסיק שבעציץ ושבספינה קאי אמנחות וקאי ע"כ הקרא דלך יהיה אמנחות ונהי דלא מצי לומר דרבינו יסבור כרב אשי דאמר כולי קרא על מנחות דהא רבינו כתב הכא בפ"ב כמו, דקאמר הגמ' בחולין (דף קלו) דבכורים נוהג אף בשותפות אף דכתיב ארצך משום דכתיב בכורי כל אשר בארצם אלמא דהקרא קאי אבכורים נמי וצ"ל דס"ל כמ"ד דכאן בבכורים וכאן במנחות ומקרא דבכורי אשר בארצם נדע תרווייהו מנחות ובכורים דהקרא דבכורי כו' קאי על תרווייהו בכורי על בכורים וכל אשר בארצם על מנחות כמו שפירש שם רש"י ז"ל והסיפא נמי קאי לתרווייהו ומרבינן על מנחות שבעציץ ושבספינה ומרבינן נמי בכורים של שותפות וזהו דמסיק לך יהיה קאי על מנחות וכל טהור קאי על בכורים נמצא דהקרא דלך לא קאי כלל על בכורים ללמד דהוא נכסי כהן וצ"ל דמ"ד דמקיש בכורים למע"ש יסבור דכולי קרא מיירי בבכורים וס"ל כהאי תנא דגם בעציץ ובספינה מביא וא"כ איכא לאוקמא הא דמסיק לרבות מבכורי כל אשר בארצם על בכורים וקאי הקרא דלך יהיה לרבות דלהוי נכסי כהן כתירוץ הר"ש ז"ל אבל רבינו דסובר דקאי נמי על מנחות דהוא הא סבירא ליה שבעציץ ושבספינה אינו מביא וא"כ קאי הקרא דלך אמנחות וליתא קרא על נכסי כהן וא"כ לא מצי להקיש על מע"ש דתקשה על מה שהוא נכסי כהן וע"כ מה שאומרת המשנה ואסורים לאונן הוא משום דכתיב שמתה וחייב בביעור מקרא דקודש העליון

ועוד נ"ל לומר דמזה ס"ל לרבינו להכרית דלא ס"ל ההיקש מסוגיא זו דהנה התוס' הקשו שם תימא כיון דלקמן ילפינן בכורים ממעשר דאסורים לאונן נילף נמי בהיקשא מעשר מבכורים שיתחייב מיתה האוכלן בטומאת הגוף כו' וי"ל דדרשינן ומתו בו בו ולא במעשר כו' והא דמע"ש בטל ברוב היכא דאין לו מתירין ולא ילפינן מבכורים דעולין באחד ומאה משום דבכורים גופא בטילין ברוב מדאורייתא עכ"ל והנה התוס' כתבו הכי בפשיטות דמקרא דבו ממעטינן ולא במעשר אע"ג דמהיקשא נוכל לרבות לחייב וכן לענין דנבטל ברוב כתבו כיון דהוא מדרבנן לא ילפינן ובאמת במס' מנחות (דף עז ע"ב) מצינו אפכא שם דבעי רבא תרומת לחמי תודה חייבין עליה מיתה וחומש או אין חייבין עליה מיתה וחומש כיון דאתקש לתרומת מעשר כתרומת מעשר דמי א"ד בו וחמשיתו מיעט רחמנא מדמעת או אינה מדמעת תיקו אלמא דלהגמ' מספקא ליה אי ילפינן מבו למעט מיתה א"ל כיון דילפינן מהיקשא וכן מספקא ליה אי מדמעת ולא ס"ל כתירוץ התוס' כיון דהוא מדרבנן לא ילפינן וע"כ צ"ל דהאי סוגיא נמי ס"ל דלא ילפינן ההיקש דמעשר לבכורים דאל"כ בזה תהא מספקא אי חייב מיתה במעשר ואי מדמעת כבכורים אי אמרינן דהבו מפיק מההיקש כמו התם אלא לא ס"ל להסוגיא דמנחות ההיקשא ולהכי ניחא גם מ"ש שם

ונ"ל לבאר דרבינו ס"ל דר"ש ורבנן אזלי לשיטתייהו דלרבנן ילפינן מהיקשא דמעשר ובכורים לאסור לאונן ולחייב בביעור ור"ש דאמר תרומה קרינהו רחמנא ולהכי לא מקיש, דהנה שם בגמ' דיבמות אמרינן מנ"ל דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך כו' ותרומת ידך ואמר מר ותרומת ידך אלו בכורים ואתקש בכורים למעשר מה מעשר אסור לאונן אף בכורים ור"ש תרומה קריא רחמנא עכ"ל הגמ'. וקשה לי מ"ט לא הביא הגמ' הקרא המוקדם דכתיב בפ' ראה והיה המקום כו' והבאתם שמה מעשרותיכם ותרומת ידכם זה בכורים ומאי טעמא הביא הכא הקרא זה דלא תוכל המאוחר הרבה. וע"כ נ"ל ליישב כן דבאמת מקרא ראשון לא ידעינן מתרומת ידכם להקיש בכורים למעשר דלמא נימא אפכא כיון דקרינהו רחמנא תרומה הוא כתרומה וזה הוא ודאי עדיף הא דקרא גופיה קריא תרומה ממה שכתוב בחד פסוק והוקש למע"ש א"כ ניחא התם במס' מנחות כיון דהלמוד הוא דקריא תרומה ואמרינן דהוא כתרומת מעשר והתם מספקא אי הבו ממעט דזה הלימוד עדיף מהיקשא דהכא דבכורים למעשר ולהכי הכא שפיר כתבו התוס' דבו ממעט דההיקשא לא עדיף כמו התם דקריא רחמנא תרומה אמנם מן המקרא השני ידעינן שפיר. דהנה במס' מכות (דף יז) אמר ר"ש מה בא זה ללמדנו ותרומת ידך אלו בכורים כי אמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה לר"ש לוקה חמש כו' אלא קרא יתירא מכדי כתיב והבאתם שמה ואכלת כו' לכתוב רחמנא לא תוכל לאכלם מיהדר רחמנא מיפרש בהו ל"ל אלא ליחודי להו לאו בפ"ע לכל חד וחד עכ"ל הגמ'. נמצא לר"ש דס"ל דאתי הקרא דלא תוכל לאכול ופרט כל הני הוא ליחודי לאו לכל חד וחד וא"כ לא מיותר הקרא דמפרש ותרומת ידך הכא דהא מיבעי ליה על האוכל בירורים עד שלא קרא לוקה וא"כ לא מיותר ההיקש דמפרש הכא ואמרינן שוב דתרומה קראהו רחמנא והוקש לתרומה דמותר לאונן וחייבין בביעור אבל לרבנן דהקרא זה אינו מיותר ליחודי לאוי דפליגי על ר"ש וא"כ למה פרט רחמנא ותרומת ידך דליחודי לאוי לא ס"ל ואתי רק להקישא על ביכורים למעשר וקרא יתירא הוא האי ותרומת ידך ללמד דלא נימא דתרומה קרינהו רחמנא רק בא להקיש למע"ש וכיון דצריך למיהדר האי ותרומת ידך ולא מצי למכתב לאכלם ואף דקאי על קראי דלעיל והבאתם שמה כו' צריך שוב למיהדר כולם להכי שפיר הביא הגמ' הקרא דמאוחר ורק מקרא זה דמיותר שפיר ידעינן אבל מקרא הראשון לא נדע רק אמרינן טפי לזה דתרומה קריא רתמנא. נמצא דלא מיבעיא לשיטת הל"מ לקמן בפ"א מהל' בכורות ה"א דמפרש דרבינו ס"ל בכל הני כר"ש ויליף נמי מדמהדר רחמנא ליחודי לאוי א"כ ודאי הקרא לא מיותר דהא בזה נמי ס"ל כמו ר"ש אלא דר"ש ס"ל דאתי הקרא לקודם קריאה ורבינו ס"ל דאתי הקרא דתרומת ידך לקודם הנחה וס"ל בש"ד כר"ש וא"כ ודאי לא ידע ההיקשא זה דבכורים למע"ש ואמרינן דתרומה קריא רחמנא אלא אפי' לשיטת הכ"מ הכא בפ"ג הל' ג' דרבינו לא ס"ל הא דר"ש ואמרינן לדידיה דמזהירין מן הדין כמו שמבאר הל"מ שם בהל' בכורות דלפי דברי הכ"מ רבינו לא ס"ל הא דר"ש מ"מ ניחא הא אמרינן נמי במסכת כריתות (דף ד ע"ב) אר"א אכל דגן תירוש ויצהר חייב שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות א"כ לימא קרא לא תוכל לאכלם מעשר דגנך ל"ל כו' ליחודי לאו לאכילה לכל חד וחד וכן פוסק רבינו לעיל בפ"ב מהל' מע"ש הל' ה' דלוקה שלש משום דהדר קרא בכל חד וא"כ אינו מיותר הקרא דלא תוכל לאוכלם לא מצי כתיב דהא צריך למיהדר משום הני וא"כ אינו מיותר לרבינו הא דפרט קראי ולא ידע ההיקש דיליף על אונן דאסור מקרא דושמחת כמבואר. ואכתי צריך לבאר במאי פליגי דר"ש לא ידע מקרא דושמחת רק על זמן שמחה ורבינו יליף מזה דביכורים גופא אסורים לאונן נ"ל כן דהנה ר"ש ס"ל כיון דתרומה קרינהו רחמנא בא לגלות לנו דאף דכתיב בקרא שמחה לא קאי רק על זמן שמתה דכיון דשריא לאונן מזה דתרומה מזה גופא שמעינן דלא קאי כ"א על ז"ש אבל לדידן יש הוכחה דקאי אשמחה גם על הביכורים גופא דאמרינן במס' ערכין (דף יא) אמר ר"מ מנין לבכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא וזה הוא דכתיב הכא ושמחת בכל הטוב ובשירה כתיב בשמחה וטוב לב וזה לשירה דדרשינן לעיל מניה נמצא דמג"ש זו דטוב ילפינן דשמחה הוא בבכורים גופא כי היכי דהתם קאי דאומר בשמחה