כתר המלך חלק ב רסז

ואף שר"י ס"ל לעיל (דף צא) דרגל בפ"ע ע"כ דס"ל התם דחטאו ישא אתי על פ"ש וס"ל דחייב כרת על פ"ש וא"כ האיך יכול לסבור הכא דאינו טעון לינה והוה תשלומין דראשון אך בין כך ובין כך מתרץ הגמ' תרי תנאי ואליבא דר"י כמבואר

והנה בענין הלינה ברגל דילפינן מכל פינות שאתה פונה הוא בבוקר מחולקים בזה רש"י ותוס' דרש"י ס"ל דבעי לינה רק ליל מוצאי יו"ט ובבוקר חוה"מ יחזור לביתו והתוס' ס"ל דכל הרגל יהיה בירושלים עד מוצאי יו"ט והקשו התוס' במס' פסחים וכן בשאר דוכתי דלפי שיטת רש"י ז"ל האיך משכחת שמחה שמונה ימים כיון דלא בעי להיות בירושלים כל ימות החג ומתרצים דקיי"ל כל מיני שמחות די משמחו בכסות נקיה ויין ישן ע"ש. ועפ"ז בארתי הכתובים בסוף פ' ראה לגבי חג השבועות כתיב תחלה ושמחת לפני ה' אלהיך אתה ובנך כו' והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך ובחג הסוכות כתיב ושמחת בחגך אתה כו' והלוי והאלמנה אשר בשעריך ושינה בשני דברים בחג השבועות כתיב ושמחת לפני ה' כו' וגבי סוכות כתיב ושמחת בחגך ועוד דגבי שבועות כתיב והאלמנה אשר בקרבך ובחג הסוכות כתיב והאלמנה אשר בשעריך. ויבואר כן בחג השבועות דהיה רק יום אחד ואותו היום היה בירושלים ומשמח בקרבנות דשמחה לכן אמר לפני ה' דהשמחה היא שמה אבל בחג הסוכות דחוזר לביתו והשמחה שמנה לא היה בקרבנות ורק בכל מיני שמחה לכן אמר ושמחת בחגך וכן ניחא זה דאביי אמר במס' קידושין (דף לד) אשה בעלה משמחה ואמרינן שם אלמנה מאי איכא למימר בשרויה אצלו ולהכי גבי חג השבועות כתיב אתה והאלמנה אשר בקרבך דהשמחה היה בירושלים בקרבנות דשלמי שמחה וא"כ אותה האלמנה שנשארה בביתם אינו מחויב לשמח אותה ורק זה ששרויה אצלו ולכן אמר בקרבך זה שבירושלים אבל בחג הסוכות שהשמחה בביתם אפילו בשאר מיני שמחות לכן אמר אשר בשעריך אפילו זה שבביתך מחויב לשמחה כמו דתשמח אתה בכסות נקיה ויין ישן כמבואר

ועוד נ"ל לומר שינוי הכתובים דהנה בפ' אמור כתיב ושמחת לפני ה' ז' ימים ואמרינן בירושלמי דר"ה פ"ב דבשמחת לולב הכתוב מדבר ואיתא תרי מ"ד התם ח"א בשמחת לולב הכתוב מדבר וח"א בשמחת שלמים ומקשה למ"ד בשמחת שלמים וריב"ז מתקן תקנתא לתקנתא כו' וא"כ מ"ד דבשמחת לולב ודאי זה מודה דהוה שמחת שלמים ורק ס"ל דבחג הוה עוד שמחת לולב אשר במקדש היה ז' ימים ובמדינה יום אחד ועתה ניחא דבחג השבועות דלא היה רק שמחה אתת של שלמים אמר לפני ה' אלהיך אבל בחג הסוכות דהוה ג"כ שמתה בלולב שהוא במדינה אומר ושמחת בחגך ומה שמסיק אתה ובתך אף דנשים פטורות מלולב מ"מ כיון דהוה שמחת שלמים ג"כ אומר אתה ובתך ע"ז כמבואר ודוק ועוד הארכתי בדרשותי ואכ"מ

הלכה ו ומנין שהבכורים אסורים לאונן שהרי נאמר בהן ושמחת בכל הטוב מכלל שהוא חייב לאכול בשמחה ולא באנינות והאוכלן אונן מכין אותו מ"מ עכ"ל. וכן כתב נמי הסמ"ג (סי' רנט) וכתב הכ"מ ומניין שהבכורים אסורים לאונן בפ' כל שעה (דף לו) ומה שכתב מכין אותו מ"מ ולא מלקות שהוא לאו הבא מכלל עשה עכ"ל. והנה הגאון רע"ק איגר ז"ל בגליון המשנה במס' בכורים הקשה מסוגיא דפסחים (דף לו) שם דאמרינן בכורים אסורין לאונן ור"ש מתיר מ"ט דרבנן דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כו' ותרומת ידך אמר אלו בכורים אתקש בכורים למעשר מה מעשר אסור לאונן אף בכורים אסור לאונן ור"ש תרומה קרינהו רחמנא כתרומה מה תרומה מותר לאונן אף בכורים מותר לאונן ור"ש נהי דהקישא לית ליה מיהו שמחה כתיב ביה ההוא לזמן שמחה הוא דאתא דתנן מחג ועד החנוכה כו' ע"כ וא"כ חזינן דלא ילפינן משמחה ורק מהקישא ועוד קשה ביותר דהא רבינו פוסק לעיל גבי מ"ש דהאוכל באנינות לוקה מקרא דלא אכלתי באוני ממנו וא"כ אי יליף מהיקשא אזי לקי כמו מ"ש אבל אי ילפינן משמחה אז לא הוה רק לאו הבא מכלל עשה ואינו לוקה רק מ"מ והניח בצע"ג וכן הקשה בס' מעין החכמה פ' כי תבוא על הסמ"ג דיליף ג"כ בכורים דאסור לאונן מקרא דשמחה והניח בצ"ע ובאמת על הסמ"ג לא קשה כ"כ דהא הוא חולק על רבינו לענין מע"ש וס"ל דלא הוי רק לאו הבמ"ע ולא לקי וא"כ שוה אי ילפינן מהיקשא או מקרא גופיה דשמחה אבל רבינו דס"ל שם דמע"ש דלוקה ודאי תקשי ביותר דנילף מהיקשא ושמחת הוא לזמן שמחה. ונ"ל לתרץ כן דהנה חזינן דרבינו לא ס"ל ההיקשא דבכורים למע"ש חדא מזה גופא דלא מקיש לענין אונן ועוד לענין ביעור דבכורים חייב לבער הביא רבינו בפירוש המשנה הלימוד של הירושלמי הקודש קודש העליון זה בכורים וכן הרע"ב במשניות דבכורים הביא למוד זה ולא הביא רבינו הלימוד שאמרו בגמר יבמות (דף עג) דאמרינן מר מקיש ומר לא מקיש אלמא דגם לענין ביעור ילפינן מהיקשא דמ"ש וכן כתב רבינו הכא בפ"ב ה"ט ויראה לי שהבכורים שנטמאו אין מסיק בהם את התנור מפני שהן כקדשי המקדש ומשמע לרבינו דלאו מהיקשא יליף כמו דמשמע מסוגיא שם דאמר דתנא ושייר מה שלא חשיב איסור לבער מהן בטומאה ואוכלן בטומאת עצמן לוקה וגם זה יליף מהיקשא ורבינו כתב יראה לי מפני שהוא כקדשי המקדש וכן תמה ע"ז הכ"מ מ"ט תולה הדבר ביראה לי אחרי שהוא גמ' מפורשת שם דיליף מהיקשא. ועל כן נראה לי שמוכרח מזה דרבינו לא ס"ל כלל ההיקשא זה והוא מזה דהנה התוס' כתבו במס' יבמות (דף עג) להקשות וז"ל וע"ק דנילף בכורים ומעשר לענין דלא ליהוי נכסי כהן דהיינו לחומרא ולא לתרומה לקולא והניחו בקושיא ובאמת הקושיא אינה תמורה כל כך דהנה הא דאסור במעשר לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה הוא רק היכא שמוציא המעשר לחולין ומכניס בדמיהן הני דברים אז אסור אבל אם ישאר הכסף של מ"ש ביד המוכר והוא ישתמש בקדושתן ויעשה בהן כמו בכסף מעשר אז שרי לקנות בהן וא"כ גבי בכורים דקיי"ל דאינו יוצא לחולין ע"י פדיון וא"כ לא אפשר לקנות בהן ולהוציא הבכורים לחולין ורק יביאום לירושלים כדין בכורים א"כ לא חמור בזה מ"ש מבכורים דגם מ"ש שרי בזה ורק תקשה אליבא דר' מאיר דס"ל מעשר שני ממון גבוה וס"ל דמש"ה אינו יכול למכור מע"ש אפילו שישארו בקדושתן וקונה המע"ש יוליכם לירושלים ויאכלם בקדושתן וכן ס"ל דאף בירושלים אין מחליפין הילך יין ותן לי שמן וכן כל המשנה שם בפ"א דמע"ש מ"ש אין מוכרין כו' והוא אפילו להוליכם לירושלים והוא רק אתיא כר"מ דאמר מ"ש ממון גבוה וכמו שכתב שם הר"ש והרע"ב ז"ל וא"כ לדידיה שפיר תקשה אי ס"ל ההיקש א"כ נקיש בכורים למע"ש דיהא אסור למוכרן ומ"ט אומר דהם נכסי כהן לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ליהוי כמ"ש דאסור למוכרן אף דנשארו בקדושתן אלא ודאי צ"ל דההיקשא דבכורים למעשר הוא רק לר' יהודה דס"ל מעשר שני ממון הדיוט אבל לר' מאיר דס"ל מע"ש ממון גבוה לא ס"ל כלל ההיקשא ורק צ"ל דתרומה קרינהו רחמנא דלהוי כתרומה לענין נכסי כהן ומגלי לנו זה דקריא רחמנא תרומה דהוא הדין הכל כתרומה וליתא בזה היקשא למעשר ורק לר"י דלדידיה שוין בזה דאי נשאר בקדושתן שרי למכור ועיין תוס' שם ד"ה נכסי כהן

ועוד נ"ל לומר כן דהנה הר"ש ז"ל כתב לתרץ קושית התוס' זה שם בפ"ב דמס' בכורים וז"ל משום דבפרשת קר כתיב בכורי כל אשר בארצך אשר יביאו לה' לך יהיה ויש לדרוש מדכתיב לך שלך הוא לקדש בו את האשה כמו דדרשינן גבי גזל הגר כו' עכ"ל. ונ"ל לומר דתירוץ זה ודאי ליתא לדעת רבינו דהנה במס' מנחות (דף פד ע"ב) אמר עולא אם הביא לא קידש כו' איתיביה ר"ת כו' וא"ל אלא שבשדה מניין לרבות שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה ת"ל בכורי כל אשר בארצם כו' סיפא אתאן למנחות מתקיף לה ר"א בר אהבה א"ה היינו דכתיב