כתר המלך חלק ב רסד

ונראה ג"כ שגירסת התוס' שם בבכורות לא היה כגירסתנו דוק ותשכח עכ"ל. וזה ודאי כונת המ"ל דאי כגירסתנו א"כ אף לר"ש מבעיא שם והוא ס"ל דמותר בהנאה כמבואר

ונ"ל לומר דבאמת הוי גירסת התוס' כבגמרא דילן רק התוס' מפרשים הפשט שם כן אליבא דר"ש לא תבעי לך דממונא דבעלים הוא לא כפירוש רש"י דמפרש ופדיונו לבעלים וזה הניח מעותיו על קה"צ וכו' אלא יפרשו ממונא דבעלים הוא וא"כ אינו יכול לפדות כלל שלא מדעת הבעלים כמו שכתבו ורק משום איסור הנאה שרי לפדות שלא מדעתו. ועפ"ז יתבאר היטב דברי הירושלמי בקדושין פ"ב הל"ח פ"ח ר"ל אמר מקדשין בו את האשה ר"י אמר אין מקדשין בו ר"א בשם ר"ל ק"ו מה אם הבכור כו' מה נפיק מביניהון עבר ופדה שלא מדעת הבעלים ר"ל אומר אינו פדוי ר"י אומר פדוי עכ"ל ופירש הק"ע לר"ל אינו פדוי שהרי ממון בעלים לקדש בו את האשה הלכך צריכין דעת בעלים לפדותו ר"י אומר פדוי דלאו ממון בעלים ע"כ. והנה אם נפרש כפירוש רש"י שם במס' בכורות אליבא דר"ש דאמר מותר בהנאה לא תבעי לך ולא מצי כהן לזבוני ופדיונו פדוי לבעלים אלמא דפדוי הוא לכ"ע אף לר"ש ורק לר"ש אמרינן דפדיונו הוי לבעלים והאיך יאמר הירושלמי דלר"ל דאמר מקדשין בו אשה לא היה פדוי הא גם לר"ש הוי פדוי אלא נפרש כדברי ותוס' לר"ש דשרי בהנאה ממונו דבעלים ואינו פדוי שלא מדעת בעלים ושפיר אומר הירושלמי דלר"ל דאמר מקדשין בו את האשה וא"כ הוי ממון בעלים ושרי בהנאה וא"כ לא הוי פדוי שלא מדעת בעלים. והנה הפ"מ מפרש פשט הירושלמי דזה דאמר פדוי ואינו פדוי כלומר דהפדיון הוא לבעלים או לדידיה ואין זה משמעות לשון הירושלמי ורק משמע פירוש הק"ע דהפלוגתא הוא אי פדוי או לא פדוי והוא מטעם זה של התוס' שבארנו דתליא אי שרי בהנאה או אסור ודוק

פרק י הלכה יט אילן היוצא מן הגזע פטור מן הערלה מן השרשים חייב עכ"ל. וכתב הכ"מ תוספתא כו' אלא ששם שנויה בסגנון זה אילן העולה בין מן הגזע ובין מן השרשים חייב ר"י אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור ורבינו ג"א היה לו ששנה בה בדברי ת"ק מן הגזע פטור מן השרשים חייב עכ"ל. ותמיה לי על הכ"מ שלא הביא שהוא ברייתא סוף מס' ב"מ שם אומר ר"מ אומר דבין מן הגזע ובין מן השרשים חייב ור"י אומר מן הגזע חייב ומן השרשים פטור ושפיר פוסק רבינו כר"י נגד ר"מ כמו דקיי"ל ר"מ ור' הלכה כר' ולא צריך להביא מהתוספתא ולומר גירסות הפוכות ורבינו סומך על גירסת גמרא דידן ת"ק הוא ר"מ ור"י חולק והלכה כמותו וצ"ע על הכ"מ

הלכה כא וכן אין מרכיבין גפנות של ערלה בדקלים מפני שהן כפירי עכ"ל והנה הר"ש והרע"ב ז"ל שם במשנה ספ"א דערלה לא ס"ל כן כדברי רבינו וז"ל שם בכפניות כו' ר"י לטעמיה דאמר הסמדר אסור מפני שהוא פרי והלכה כמותו דמותר ליטע יחור של ערלה ואין הלכה כמותו בכפניות ז"ל הרע"ב והר"ש כתב נמי כן ואין מרכיבין כו' עד ר"י ודבריהם הם מדברי הירושלמי שם שמביא הר"ש כאן וז"ל ר"י שאל מאן תנא אין מרכיבין בכפניות ר"י ע"כ ולהכי פוסק הרב הכא דלא כר"י אלא מרכיבין כפניות של ערלה דלא כר"י דסבירא ליה דסמדר אסור מפני שהוא פרי ופליגי רבנן עליה ומ"מ נראה לי פסק רבינו הכא דפוסק אין מרכיבין כפניות של ערלה ולא קשה מהירושלמי דמוקי לה כר"י ואין הלכה כר"י משום דאיתא במס' ברכות (דף לו) וכן במס' פסחים (דף נג ע"ב) ומי פליגי רבנן עליה דר"י בשאר אילנות והתנן כו' והגפנים משיגרעו ושאר כל האילנות משיוציאו ואמר ר"א הוא בוסר הוא גרוע מאן חנא בוסר רבנן וקאמרי בשאר כל האילנות משיוציא וא"כ חזינן דהגמ' ס"ל דבשאר אילנות אף רבנן נמי מודו דכמו סמדר אסור ובפסקים שם אמר בהדיא אמר ר"א דקץ כפניתא דהכא לרבנן נמי אסור ורק גבי גפנים פליגי עם ר"י א"כ שפיר אמר הכא רבינו דאין מרכיבין כפניות שאף רבנן מודים אבל הירושלמי אזיל לטעמיה בפרק ד' דשביעית משנה ד' שם שמפרש הגפנים משיגרעו אמר ר"י משיתחילו מים א"כ איכא למימר דלא הוי כשיעור בוסר וא"כ אחי כר"י ולהכי אמר בשאר כל האילנות משיוציאו אבל רבנן פליגי עליה דר"י אף בשאר אילנות ולהכי מוקי לה המשנה דאין מרכיבין כר"י אבל גמרא דידן דמפרש דבוסר הוא גרוע ש"מ דבשאר אילנות לא פליגי עליה רבנן וא"כ הא דאין מרכיבין אתי לכ"ע ופוסק רבינו כגמרא דידן דעדיף והרע"ב פוסק כירושלמי ודוק

פרק יא הלכה ד אין מתודין אלא ביום כו' ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות. וכתב הראב"ד א"א זה שיבוש שהוידוי אינו אלא בפני הבית ואין לפני ה' אלא בבית עכ"ל. וכתב הכ"מ וי"ל שטעם רבינו שכיון שהוא חייב לבער אפילו שלא בפני הבית למה ימנע מלהתודות ואי משום לפני ה' אינו מוכרח דבכל מקום הוה לפני ה' היכא דליכא מקדש אף בדיעבד עכ"ל. ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו כפי תירוץ הכ"מ דבכל מקום הוה לפני ה' היכא דליכא מקדש מהא דאיתא במס' מכות (דף יט ע"א) בכורים הנחה מעכבת בהן קריאה אין מעכבת בהן כמאן כה"ת יכול יביא כו' וא"א לפרוך מה לבכורים שכן טעון קריאה והנחה אר"א נהי דעכובא ליתא מ"מ מצוה איתא כו'. והנה לפי מאי שפרשו התוס' שם דמיירי בבכורים שפירש בפני הבית וחרב הבית ועיין מה שמבארים בארוכה וא"כ היכא דכתיב לפני ה' הוא רק בעזרה כשיטת הראב"ד ז"ל וא"כ גבי מקרא דביכורים נמי כתיב וענית ואמרת לפני ה' וא"כ ניבעי מקרא דבכורים נמי דוקא להתודות בעזרה וא"כ נהי דבכל דוכתי קריאה לא מעכבא היכא דאינו ראוי שוב מעכבא כמו שאמר שם במכות ודף יח ע"ב) כר"ז דאמר ר"ז כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו והמשל"מ מסתפק לקמן בפ"ג מהל' בכורים הל' ד' על אלם שאינו יכול לדבר אם הקריאה מעכבת כמו גבי חליצה כיון שאינו ראוי עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דפירש בפני הבית דנתחייב בקריאה וחרב הבית קריאה מעכבת דאינו ראוי דליכא בית וכתיב ביה לפני ה' וא"כ כיון דמעכבא איכא למפרך מה לביכורים שכן קריאה מעכבא וכל הסוגיא שם ס"ל דבזה האופן שחרב הבית איכא מצות קריאה לא לעכב דראוי הוא לקריאה אף שאין בית אף דכתיב ביה לפני ה' וא"כ נוכל למפרך מה לבכורים שכן יש מצות קריאה וא"כ וידוי מעשר שני אף דכתיב לפני ה' מ"מ נוהג אף בזמן הזה כמבואר:

והנה במס' ר"ה (דף כב) אמרינן לא אמרו חצוצרות אלא במקדש דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' כו' אלמא דלפני ה' לא הוי אלא במקדש. אמנם י"ל דלא דמי להתם דהכא מצות ביעור נוהג אף שלא בפני הבית בשעה שנוהג תרו"מ ואמרה תורה דבשעת הביעור אם היה בשעת הבית אז לכתחלה הוא הוידוי בעזרה אבל לא בא הקרא לומר דמתודה רק בפני הבית אבל התם בא עיקר הקרא לומר דבחצוצרות וק"ש הוא דוקא לפני המלך ה' אבל לא שלא בפני הבית והוי כמו גבי שחיטת קדשים דכתיב ושחט לפני ה' דבעי דוקא בעזרה אבל התם הביעור והה"ד הוידוי נוהג בכל זמן ובעת הבית מתודה לפני ה' בעזרה. וכן נמי מה שכתבו התוס' במס' סוטה (דף לג ע"א) ד"ה בהמ"ז דקרא דלפני ה' אתי לומר דבעזרה היה מתודה אתי נמי כדברי רבינו דבעת המקדש ודאי היה הוידוי בעזרה אבל לא לעכב. והנה בירושלמי דתענית פ"ק הל"ד איתא חד בר נש הוה מפיק מעשרות כו' אמר ליה ר' מני קום אמור בערתי הקדש מן הבית משמע דאף בזמן ר"מ דהוא בזמן הזה נמי קרי. והנה בגמ' ב"ב (דף פא) אמרינן מכדי פסוקי הוא לקרי ומשני משום דמחזי כשקרא אלמא דמי דאינו מחויב לקרות אינו רשאי לקרות דמחזי כשקרא ואיכא למימר דגם בזמן הזה אי נימא כיון דאינו מחויב אינו רשאי לקרות ומדצוה לקרות לו משמע דקורין אף שלא בפני הבית ויש לדחות ודוק: