כתר המלך חלק ב רס

אי אכל כדכתיב וכל ערל לא יאכל בו ובאנינות דכל עיקר ילפינן בקדשים ובפסח ממעשר שני וא"כ אי ילפינן תרומה ג"כ אינו לוקה א"נ דגם במעשר לא הוי רק לאו הבא מכלל עשה וא"כ טפי עדיף לוקמי בערל דלקי אלא ודאי כדעת רבינו דגם על אנינות לקי

ועוד יש להביא ראיה מדברי הירושלמי פ"א דמס' רמאי ה"ב דאמר מה בין טומאה לאנינות אמר רב נחמן טומאה מצויה אנינות אינה מצויה כו' עכ"ל והנה לפי מאי שכתב המגיה למשל"מ בפ"א מה' י"ט הי"ז דאף למ"ד דבדאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת שם ביבמות (דף קיט) מ"מ בלאו הבא מכלל עשה לא אמרינן כן ומחלקינן בזה בין לאו גמור ללאו הבא מכלל עשה דעל לאו גמור אמרינן דכי היכא דעבדו הרחקה לאיסור כרת הה"ד לאיסור לאו אבל לא ללאו הבמ"ע וא"כ מאי מקשה מה בין טומאה לאנינות טומאה דהוי לאו גמור למלקות דכ"ע מודים בזה מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך בזה שפיר גזרו בדמאי אבל אנינות דלא הוי רק לאו הבא מכלל עשה לא גזרו בזה לאסור דמאי ול"ל לדחוק בזה בהאי טעמא דמצוי ולא מצוי ואף שהמ"ד שם הוא רב נחמן ורב נחמן אומר ביבמות דבאיסור כרת גזרו ובאיסור לאו לא גזרו ומחלקי רבנן בגזרתם בין לאו לכרת מ"מ זה איכא ודאי למימר דבזה אינו חולק על רבא שם וס"ל דאף דמצינו פעם דגזרו באיסור מ"מ בלאו הבא מכלל עשה לא גזרו דהא מכש"כ דס"ל כן דרבנן חלקו בגזירתם והיכא דגזרו באיסור כרת באיסור לאו לא גזרו ובאיסור לאו אי גזרו ל"ג בלאו הבמ"ע אלא ודאי כדברי רבינו דגם אנינות הוא לאו גמור כמבואר

ועוד יש להביא ראיה מסוגיא דמס' פסחים (דף לו ע"ב) דמקשה לר"ש נהי דהיקשא לית ליה שמחה מיהו מכתב כתיבי ההוא לזמן שמחה הוא דאתא וא"נ דעל מ"ש אי אכלן באנינות לא לקי א"כ למאי מקשה רק על ר"ש הא גם על רבנן יוכל להקשות ל"ל ללמוד מהיקשא דמ"ש ת"ל דשמחה בגופיה כתיב ותהוי הקושיא לכ"ע אלא ודאי כן דאי ילפינן מהיקשא דמ"ש אז לקי האוכל כאנינות כמו גבי מ"ש דלקי על אנינות אבל אי מקרא דשמחה הוא רק לאו הבמ"ע ושפיר ניחא לרבנן דילפי מהיקשא ורק לר"ש דמתיר באנינות שפיר מקשה נילף משמחה ועיין לקמן בפ"ג מה' בכורים מה שבארנו בזה

אמנם הסמ"ג בלאוין (סי' רנט) הקשה ע"ז מגמ' דיבמות (דף עג ע"ב) דאמרי ואוכלן בטומאת עצמן לוקה מנ"ל דתניא רש"א לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והכא מוזהר על אכילתו אי טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה נפש כו' וטמאה עד הערב ולא יאכל כו' ט"ע מנין ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן אמר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור כו' וקאמר רחמנא התם כו' הכא ל"ת עכ"ל הגמ' ולפ"ד רבינו הלא נוכל שפיר לידע הכל מזה גופיה דלא בערתי ממנו בטמא דנדע על לאו כמו האוכל באנינות והנותן למת ול"ל להביא לאו ע"ז והניח בצ"ע

ונ"ל לענ"ד ליישב כן דהנה רבינו כתב לקמן בפ"ג מהל' בכורים דהאיסור הוא לאכול בכורים באנינות משום דכתיב ושמחת בכל הטוב דמחויב לאכול בשמחה ולא באנינות ולקמן בארנו מה שמקשים על רבינו ע"ז מגמ' דפסחים דמוקי לה רק לזמן שמחה לר"ש ולא לאזהרה לאכול באנינות. ונ"ל לבאר כן דהנה מקרא זה של שמחה נוכל לידע תרווייהו מלתא בין לאסור להכהן אונן לאכלן באנינות ובין לבעלים להביא באנינות וצריך להיות בזמן שמחה והנה ר"ש ס"ל הקישא דמקשינן זה דקריא רחמנא תרומה דהוי כתרומה דשרי לאונן וא"כ לא קאי ועל הכהן האוכלן וכן לא קאי על הבעלים דלא יביאו באנינות דהא חזינן דר"ש גופיה ס"ל במס' זבחים (דף צט) דאינו מביא אונן שלמים ולא קרבן עצים ולבונה ובכורים לא קחשיב שמה ש"מ דזה יוכל להביא באנינות והוא דהשמחה לא קאי על הבעלים ואך שמביא בשעת הבאת בכורים ג"כ קרבן שלמים כמבואר לקמן בהל' בכורים משום דהשמחה הכא לא קאי רק או על הכהן האוכלן או על המין שצריך להיות בזמן שמחה ודוקא מין ראשון ס"ל לר"ש דצריך להיות בזמן שמחה כמו שנבאר לקמן בה' בכורים אבל לא מין שני דאינו בשמחה וכן לא מצי קאי על הבעלים המביאין כיון דקיי"ל דיוכל לשלוח הבכורים ע"י שליח היכא שבצרן לכתחלה לשלוח ע"י שליח והשמחה הוא לא בשעת הבצירה רק בשעת הבאה והבאה יוכל להיות ע"י שליח ואף דהשליח אינו קורא מ"מ קריאה לא היכא מעכבא דבצרן לזה ואף אם הוא באנינות לא יוכל לשלוח הקרבן דקיי"ל שם בזבחים דאונן אינו משלח קרבנותיו מ"מ הא הקרבן לא מעכבא ולא מצי לומר בזה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת דזה נ"ל דאינו שייך לענין קרבן דהא רק לענין גוף הבכורים אבל הקרבן הוא לא מגוף הבכורים וא"כ שפיר אומר לר"ש דליתא בשמחה רק לזמן שמחה. אמנם כ"ז הוא רק לר"ש בבכורים אבל לדידן דאין למדין ההיקש מזה דתרומה קריא רחמנא דאמרינן אפכא דקודש איקרי ואמרינן דקודש קריא רחמנא וטפי נילף ממה שנקרא קודש וחומרא מן תרומה דהוא לקולא ואמרינן דקאי לדידן על הכהן האוכלן ואסורין לאונן דהא קאי על הכהן האוכלן כמבואר

והנה גבי מע"ש נמי כתיב ביה שמחה בפ' ראה ונתתה הכסף ואכלת שם ושמחת אתה וביתך וא"כ אסור לאונן מטעם זה דשמחה כמו גבי בכורים וז"ל הסמ"ג גופיה שלא לאכול באנינות שלא להוציא דמיו בשאר צרכי ב"א חוץ מאכילה ושתיה כו' ואלו שניהם יוצאים ללמוד ממקרא שנאמר במע"ש ואכלת שם לפני כו' ושמחת ומלשון שמחה יש לאסור אונן כעין שמצינו בבכורים ולאסור שאר צרכים שכל הפרשה מדברת בצרכי אכילה ואינם כ"א באזהרת עשה כו' אלמא דהסמ"ג ז"ל כתב דגבי מע"ש נוכל לידע מקרא דושמחת לאסור לאונן וא"כ לענין איסור לאו הבמ"ע נוכל לידע מקרא זה דשמחה וא"כ הא דפרט הכתוב גבי קרא דוידוי לאו זה דלא אכלתי באוני אף דמתודה על הכל דלא עברתי ממצותיך אתי ללאו מפורש בזה להיות בו מלקות. וכן זה דלא נתתי ממנו למת מפרש לה רבינו לא הוצאתי ממנו דבר שאינו צרכי אכילה כמו שכתב שם בפ"ג ה"ו דהקרא זה דלא נתתי ממנו למת אתי למימר דלא הוציא זה כדברים שאינם צרכי אכילה והנה הלאו הבמ"ע ידעינן מקרא זה גופיה דכתיב בבקר ובצאן וכו' ואכלת שם לפני ה' משמע רק להוציא ממנו לצרכי אכילה וכמו שכתב הסמ"ג שהבאתי שכל הפ' מדברת בצרכי אכילה וא"כ אתי תרווייהו קראי בין לא אכלתי באוני ובין לא נתתי ממנו למת ללאו גמור למלקות דלאו הבמ"ע ידעינן בל"ז מקראי דושמחת למעט אנינות ומאכלת למעט שאינם לצרכי אכילה אבל לענין האוכלן בטומאה דלא נדע מקרא אחרינא וא"כ מקרא זה דלא בערתי ממנו בטמא לא נוכל לידע רק לאו הבמ"ע דהוא איסור הראשון שנאמר בזה ולהכי ילפינן מבשעריך דנדע דיהיה בלאו גמור גם האוכלן בטומאה ולהכי שפיר ניחא הגמרא דיבמות דלענין איסור אכילה בטומאה שיהיה בלאו לא די לנו הקרא שנאמר גבי וידוי לבד ורק מביא למוד אחר ע"ז

ועפ"ז נ"ל לבאר דברי הירושלמי במס' סוטה פ"ה ה"ב אר"י ואפילו ראשון שבו אינו מחוור לא אוכל אין כתיב כאן אלא לא אכלתי אר"א מנין דכתיב ככל מצותך אשר צויתני כמו שאינו מחוור זה גירסת הפ"מ מפרש לה דכתיב רק לא אכלתי וכיון דלא אוכל אין כתיב כו' ומסיק דכל מצותך לא הוה לאו ללקות עליו וזה הוא שלא כדברי רבינו והק"ע גריס ככל מצותך כמו שהוא מוחוור דמי ולקי עלה שפיר כדעת רבינו אך מפרש בדוחק ולפי"ז ניחא כן דמקרא של ככל מצותך דרשינן שלא הקדים מעשר שני וכו' וכן מקרא זה דלא בערתי שמסיק מרבינן שלא הפריש ממין על שאינו מינו ומן התלוש על המחובר ולא פירש זה הכתוב בהדיא כיון דבזה כתיב האיסור במקום אחר רק נכלל בהא דכל מצותך ולא עברתי וא"כ בהני הדברים דפירש הכתוב בהדיא ש"מ דאתי ללאו דאי לא למה לי דפירש זה בהדיא דהא לאיסור גרידא ידעינן ממקום אחר ואומר הירושלמי