כתר המלך חלק ב רנט

וגם זה יש ליישב כן דהא במס' סוטה (דף מג ע"ב) אמר עולא ע"ז לא אמרן אלא בשדה אבל בעיר פטורין ופירש רש"י ז"ל וה"מ בשדה ולא ידעו הכל שנכנסו מעט מעט וסבורין שגדל שם אבל בעיר כל שכניו ראו שכונס לקט שו"פ על יד על יד ויודעין שהן של לקט שו"פ ופטור מן המעשר עכ"ל. וכן פוסק רבינו לעיל בפ"ב דתרומות ה' ט' דרק בשדה חייב אבל לא בעיר ונמצא דהטעם הוא דחייב רק בשדה שלא ידעינן שלוקט על יד על יד אבל בעיר שהכל יודעין פטורין אף בגורן וזהו רק שאר פירות מעליא אבל הני דברים שחזקתן מן ההפקר והכל אף בשדה יודעים שהן של הפקר אף בשדה אי עשאן גורן פטורין וצ"ל ע"כ דהאי סוגיא דמס' ברכות דמשני ליה דעשאן גורן דחייב הוא רק דס"ל כמ"ד תחלה שם בסוטה משום ראב"י דהיכא דעשאן גורן הוקבעו אף לקט שו"פ ולא מחלק בין בעיר ובין בשדה וכיון דס"ל דאף בעיר חייב היכא שעשאן גורן הה"ד אף הכא שחזקתן מן ההפקר נמי חייב אבל אנן דפסקינן כעולא שם דמחלק בין בשדה ובין בעיר וס"ל דבעיר פטור וא"כ הכא דדמי לעיר דהכל יודעים שהוא הפקר אף אם עשאן גורן פטור אפילו לפי סוגיא דגמ' דידן דפסקינן כעולא ושפיר פטור אף אם עשאן גורן ולהכי אינו מחלק רבינו בזה כמבואר ודוק

הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פרק א הלכה ג והחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם חמשה עשר בשבט מתעשרין להבא הואיל ומתעשרות מדברי סופרים. יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בחרובי צלמונה וכי"ב שא"ר לאכול רוב ב"א והן שמתעשרות מד"ס אבל שאר החרובין יראה לי שהן כשאר פירות האילן עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל א"א אין סברתו נכונה שלא חלקו בגמ' דר"ה אלא בין מעשר לשביעית אבל בין פירות לפירות לא חלקו ואם כדבריו מה ענין בנות שוח אצל חרובי שיטה וצלמונה כו' ועוד אני אומר כו' דחרובי צלמונה פטורין לגמרי אבל כל שאר פירות האילן הוא מדבריהם לבד מתירוש ויצהר וכשאמרו בגמ' אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן הה"ד על פירות האילן שהן מד"ס אלא ה"ק כיון שמעשר האילן מדבריהם אם נהגו שלא כדין לא מיחו בידם והטעם שנהגו בחרובין אחר לקיטה אפשר כו' ומניחין אותן באילן הרבה מ"מ לא היה אלא מנהג והיכא דנהוג עכ"ל. והכ"מ כתב וא"ל דרבינו לטעמיה אזיל דס"ל דכל הדומה לדגן תירוש ויצהר חיוב בתרו"מ מה"ת כו' ומ"ש שלא חלקו אלא בין מעשר לשביעית כלומר דאע"ג דאיכא התם באתרוג ב"ש פטורה מן המעשר כו' ומ"ש שאם כדבריו מה ענין בנות שוח טעמו שאם כדברי רבינו מה מיתב ר"ל מבנות שוח ול"ק עוד דקתני ר"נ כו' ואפשר דה"ק רבינו יראה לי שמה שנהגו העם כר"נ בחרובין לא נהגו כן אלא בח"צ כו' שאע"פ שר"נ אמר בכל פירות האילן ל"נ כמותו אלא בת"צ כו' עכ"ל

והנה מה שכתב הכא הראב"ד ז"ל שלא חלקו בגמ' אלא בין מעשר לשביעית אבל בין פירות לפירות לא חלקו לא צריך למה שדחק הכ"מ דהיינו מה שחלקו גבי אתרוג דאיכא מ"ד התם אתרוג בת ששית כו' דכונת הראב"ד להשיג דשם בגמרא שהקשה ר"ל לר"י מבנות שוח משני ליה אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן וא"א לי ב"ש דזה מעשר מה"ת וזהו מדרבנן וזהו שמסיק אבל בין פירות לפירות לא חלקו ועיין תוס' שם ד"ה נהגו דכתבו דבאמת נהגו בכל הפירות כמו דקלים וזיתים נמי כר' נחמיה עיי"ש. והנה דברי רבינו הוא ירושלמי מפורש שם בפ"ה דשביעית ה"א א"ר יוחנן נהגו העם בחרובין כר"נ מיתיבי ר"ש קומי, ר"י והא תנינן כנות שוח שביעית שלהן שניה שהן עושות לשלש שנים כו' אר"כ ותמיה אנא איך היה מיתב ר"ש קומי ר"י והוא מקבל מניה ואותבינהו אנא אמר חרובין והוא אמר בנות שוח אנא אמר מנהג ואת אמרת הלכה אנא אמר ר' נחמיה וא"א רבנן אלא הא חרובין הא בנות שוח הוא מנהג הוא הלכה הוא ר"נ הוא רבנן עכ"ל ומפרש ליה רבינו דהירושלמי קמיתבי לחלק בין חרובין לב"ש דהחרובין מעשר מדרבנן וב"ש מדאורייתא ולא חלקו כמו הגמ' דידן מעשר משביעית ומה שמסיק הוא חרובין הוא ב"ש הוא לשון תמיה הוא חרובין לחוד בדמעשרהם מה"ת כבנות שוח דל"א אלא חרובי צלמונה כמו דברי רבינו וכן הוא ר"נ והוא רבנן וכיון דלא חלקו ושוין לא קשיא קושית ר"ש וכן צ"ל דבגמ' דידן נמי יכול לחלק בין חרובין לב"ש אלא חדא מינייהו נקיט לחלק בין מעשר לשביעית ועיון פ"מ שם בירושלמי דמפרש ליה כן ועיין ט"א בכל הסוגיא ודוק

הלכה ח האורז והדוחן והפרגין כו' אין הולכין בהם אלא אחר גמר הפרי ומתעשרין להבא וכן פול המצרי אע"פ שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחריו צובר גורנו לתוכו ותורם ומעשר מן הכל כאחד שהכל הולך אחר גמר פרי עכ"ל. והשיג הראב"ד ז"ל ואם הכל הולך אחר גמר פרי אין צריך לצבור גורנו לתוכו דהא קיי"ל אין בילה אלא ליין ושמן עכ"ל. וכתב הכ"מ דהשגת הראב"ד לאו השגה דבאמת ס"ל לרבינו נמי כשמואל דהכל הולך אחר גמר פרי מ"מ זה כתבו דצובר גורנו לתוכו דזה כתב כן בלשון המשנה ושמואל אמר דהלכה כר"ש שזורי ורבינו מפרש לשון צובר גורנו לתוכו דהיינו לומר שאע"פ שלא יפריש מכל אחד לבדו ש"ד כו' ולשמואל משום דכוליה חדש הוא עכ"ל

ולענ"ד נ"ל לפרש דהשגת הראב"ד ז"ל שפיר הוא דאכתי קשה מ"ט חילק רבינו לשנים ואומר האורז והדוחן כו' הולכין אחר גמר פרי ואח"כ כתב וכן פול המצרי צובר גורנו לתוכו ותורם כו' נימא הכל ביחד האורז והדוחן ופול המצרי ולסיים או צובר גורנו לתוכו או לסיים הכל הולך אחר גמר פרי וכמו שכתב לקמן בפ"ה מה' שמיטה ויובל הי"א האורז והדוחן ופול המצרי שזרע לזרע הכל הולך אחר גמר פרי ואם קודם ר"ה כו' וגם הכא לימא הכל ביחד ומדמחלק בזה ש"מ דמשמע דיש חילוק כמו ר"ש שזורי דמחלק שם במשנה בין אורז ודוחן דאזיל בתר השרשה ובין פול המצרי ועיין תוס' ר"ה (דף יג ע"ב) ודוק

פרק ב הלכה א מעשר שני כו' אף מ"ש לא יאכל אלא בפני הבית עכ"ל. וכתב הכ"מ כתב סמ"ג על מ"ש רבינו לא יאכל אלא בפני הבית ובספר התרומה שם הפירות לא הוכשרו שמותרין לאכלן בירושלים מנין לו עכ"ל. ואיני יודע מאי קשיא ליה שרבינו מביא מהפסוק ראיה שאינו נאכל אלא בפני הבית וכי לא הוכשר מאי הוי עכ"ל הכ"מ. ודבריו תמוהין ודברי הסמ"ג ז"ל נכונים ודבריו כן הוא שכתב ובספר התרומה כתב לפרש שאם הפירות לא הוכשרו שמותרין לאכלן בזמן הזה בירושלים לא ידעתי מנ"ל הנה הסמ"ג מתמה שפיר על סה"ת שכתב דאם לא הוכשרו שרי לאכלן בזה"ז תמה מנין לו והספר התרומה ס"ל כמו שכתב הטור ביו"ד (סי' שלא) דאם נטמא המעשר פודין אותן בירושלים ואם לא נטמאו ירקבו וטוב להכשירן כדי שיטמאו וסובר הס' התרומה דאם לא הוכשר דאינו יכול לטמא טוב יותר לאכול בירושלים ממה שירקבו וע"ז כתב הסמ"ג מנין לו אבל לא קאי כלל ע"ד רבינו אלו ודברי הכ"מ צ"ע

פרק ז הלכה ה האוכל מעשר שני באנינות של תורה לוקה שנאמר לא אכלתי באוני ממנו כו' עכ"ל. והנה ע"ז השיגו הסמ"ג והרמב"ן ז"ל וכתבו דרק בטומאה לקי מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך ילפינן ביבמות (דף עד) דלקי דהוי לאו אבל מקרא דלא אכלתי באוני לא לקי דלא הוה רק לאו הבא מכלל עשה דהוא רק וידוי ועיין בדבריהם. והנה לענ"ד נ"ל להביא ראיה לדעת רבינו דלקי ג"כ ע"ז מסוגיא דיבמות (דף ע ע"א) דמקשה ואימא לרבות את האונן ומקשי בין לר"א דיליף מג"ש דתושב ושכיר ובין לרע"ק דיליף מאיש איש ומשני דהנך נפישין או דבר שישנה באיש כו' והלא יוכל לתרץ פשוט דטפי הוא עדיף ללמוד על ערל דהוא בלאו ולוקה