כתר המלך חלק ב רנח

בצונן אבל בדבר שמקילין משום ספק ל"א להקל בתרו"מ בזה"ז כמבואר וכן זה שפוסק רבינו לעיל בפי"ב מהל' תרומות הכ"א דאין עושין סחורה בתרומות והא קיי"ל דבאיסור דרבנן שרי לעשות סחורה ותרומה בזה"ז הוא מדרבנן ואף דהוא משנה בפ"ז דשביעית מ"מ המשנה א"ל דמיירי בזמן שהוא דאורייתא אבל רבינו דלא ביאר דשרי ליה בזה"ז צריך לומר נמי דלזה לא הקילו כדברי המשל"מ רק לענין תערובות אבל לענין איסור סחורה שוה הוא כדאורייתא ועיין נדה (דף מו ע"ב) קסבר ר"י תרומה בזה"ז דרבנן וכן בגטין (דף סה) דמעשר בזה"ז דרבנן ויש להאריך בזה ואכ"מ

פרק ז הלכה ו כיצד מפריש כו' ואם היו רגילין ליטול ממנו והוא רגיל שלא ליתן להם א"צ לזכות ע"י אחר כו' עכ"ל. והנה הוא כדברי רב שם במס' גיטין (דף ל) במכירי כהונה עסקינן כו'. והנה ראיתי בהגהות אשר"י במס' גיטין שם שכתב וז"ל ובגמ' מוקי לה במכירי כהונה ואע"ג דלא אתי לידו ולא אפרשיה עדיין מ"מ יכול להקנות וטעמיה משום דכל מתנות כהונה חשיב כמו מתנה מועטת ואסור לחזור בו כמבואר בב"מ (דף מט) כו' ועוד אמרינן כו' וטעמיה משום דאסור לחזור בדברים בעלמא משום דמתנה מועטת היא כו' עכ"ל. והנה כל דברי הגהות אשר"י אלו מבואר בתוס' ב"ב (דף קכג ע"ב) ד"ה היא כו' בכ"ד עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט המלוה מעות את הכהן ואת הלוי והיינו טעמיה שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור ואפילו בדברים בעלמא ואע"פ שאם רוצה יכול לחזור בו מ"מ כל כמה דלא הדר בו הוי כמוחזק עכ"ל. והנה ע"ד ההגהות אשר"י זה קשה לי דאומר הטעם על בעל המאמר במכירי כהונה עסקינן ובעל המאמר הוא רב ורב הא ס"ל במס' ב"מ (דף מט) דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ היאך אומר דהוא משום מחוסרי אמנה אינו יכול לחזור בשלמא ע"ד התוס' לא קשה דהמה קאי אליבא דידן דפסקינן כר' יוחנן דמתנה מועטת אינו יכול לחזור בו אבל ההגהות אשר"י דמפרש אליבא דרב ודאי קשה. ונ"ל ליישב דברי ההגהות אשר"י כן דס"ל כמו שכתב השיטה מקובצת במסכת ב"מ (דף מט) וז"ל דלפי מאי שכתב רש"י ז"ל שם בשעה שאומר הדיבור לא יהיה בדעתו כו' אבל נשתנה השער אח"כ והוא חוזר לפי שינוי השער א"ב משום מחוסר אמנה כו' וכתב לפרש דלפ"ז היכא שלא נשתנה השער אינו יכול לחזור לרב וה"ל מחוסר אמנה כמו לר"י כו' וא"כ א"ל דגם ההגהות אשר"י נמי ס"ל כן וא"כ אף לרב אינו יכול לחזור הכא במכירי כהונה כיון דהוי דבר מועט ולא נשתנה השער בזה רק שנשתנה השער פליג על ר"י כמבואר סוף דברי ההגהות אשר"י שהביא מהירושלמי אם נעשה עשיר אין מפרישין עליהן שא"מ על האבוד כו' והוא בגמ' דידן שם בסוגיא העשיר העני כו' וצ"ע למה הביא מדברי הירושלמי אחרי שהוא בגמ' דידן נמי ודוק

פרק יב הלכה יד נאמנין על השעורה של אורז ואין נאמנין עליו בין תי בין מבושל כו' נאמנין על הירק חי ולא מבושל אלא א"כ הוה דבר מועט שכן דרך בעלי בתים ליתן מעט ירק מבושל מקדירתו לעני ומתוך שיכול לומר בעה"ב נתנו לי יכול לומר אני בשלתי ממתנותי עכ"ל, וקשה לי ע"ד רבינו אלו כן דהנה שם בירושלמי אמר מהו שיהא נאמן לומר חטים ניתן לי ועשיתי קמח חטים ניתן לי ועשיתי פת פשיטא לן שהוא נאמן וכן הביא זה הירושלמי הר"ש והר"מ והרע"ב שם בפירוש המשנה וא"כ כיון שהוא נאמן על עצמו לומר שעשה קמח או עשה פת א"כ קשה היכא שאמר אני בשלתיו הא אפילו בלא מתוך נאמן לומר אני בשלתיו כה"כ דנאמן לומר אני עשיתי קמח ואני עשיתי פת ואפיתי אותו וכן תקשה על רבינו ז"ל אמאי לא הביא הכא דין זה של הירושלמי דנאמן לומר ניתן לי חטים ואפיתי או עשיתי קמח כמבואר

ונ"ל לישב דברי רבינו כן דהנה הש"ך כתב בח"מ (סי' פב) בדיני מיגו את דברי המרדכי בפ' המקבל רב נחמן אמר הכל כמנהג המדינה כו' ובפ"ח דמס' פאה משמע דאפילו במקום מיגו לא מהימן וצ"ע דהא בשמעתין משמע דאפילו במקום מנהג מהימן במיגו עכ"ל המרדכי ומפרש ליה הש"ך דה"פ דהמרדכי קאמר צ"ע לרב יהודה דאמר בעה"ב נאמן דאי בעי אמר שכירו ולקיטו וא"כ ס"ל דאמרינן מיגו במקום מנהג וא"כ תקשה לדידיה מהמשנה דפאה אמאי אין נאמנין על הקמח הא יש לו מיגו דאי בעי אמר קמח עשיתי ואפיתי פת וכדברי הירושלמי דע"ז הוא נאמן וזהו הצ"ע של דברי המרדכי ועיין מה שמתרץ ועיין או"ת. ומכח קושיא זו א"ל דס"ל לרבינו דרב יהודה דס"ל דאמרינן מגו במקום מנהג דאמר אי בעי אומר שכירו ולקיטו הוא פליג על הירושלמי זה דס"ל דאם אמר אנכי עשיתי פת וקמח דנאמן דא"א כן א"כ ה"ל מיגו ולהוי נאמן לומר דקמח נתן כיון דס"ל דאמרינן מיגו במקום מנהג וס"ל לר"י דגם ע"ז אינו נאמן דהוא עשה פת וקמח וס"ל דאי עני ע"ה מוכר קמח טחונה לפת אפאו ואומר שהוא ממתנות עניים שהוא טחנו ואפאו א"נ ומתעשר דמאי ורק נאמן אם מוכר תבואה ואומר שהוא של לקט שו"פ ע"ז נאמן ולהכי כיון דרב יהודה בגמ' דידן חולק על הירושלמי פוסק כרב יהודה ולהכי כתב לה בהל' י"ג כיצד חטים של לקשו"פ נאמנין קמח זה ואצ"ל פת שהוא ממתנות עניים שאין נאמנין אלא מתעשרין דמאי וסתם לה דמשמע בכ"ג אינו נאמן אף שהוא אומר שהוא עשה הפת וטחן הקמח ורק היכא שמכר מעט ירק מבושל אזי נאמן דמתוך שיכול לומר בעה"ב נחנו לי יכול לומר אני בשלתיו ממתנותיו אבל בל"ז אינו נאמן כדברי רב יהודה ואף דהתם לענין בעה"ב אומר לשליש בב"מ פוסק רבינו בה' שו"ש כרב נחמן דהלכה כמותו בדינא מ"מ לענין זה של דברי הירושלמי לא מצינו שר"נ יפלוג על רב יהודה ור"י חולק בודאי על הירושלמי ופוסק כותיה ודוק

פרק יג הלכה א פירות שחזקתן מן ההפקר כגון השיתין והרימון כו' נובלות תמרה כו' פטורין מן הדמאי כו' מפני שחזקתן מן ההפקר אפילו אמר לו ע"ה אינם מעושרין הרי אלו פטורין מן המעשרות עד שיתודע לו שהן מן השמור עכ"ל. וכתב הכ"מ ומ"ש אפילו ע"ה א"ל כו' אינם נאמנין שם בירושלמי וכר' יוחנן עכ"ל הכ"מ. והנה בירושלמי איכא פלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל דר' יוחנן ס"ל דאפילו ודאי אינם מעושרין פטורין דס"ל דהטעם הוא מפני שהן בחזקת הפקר ורשב"ל ס"ל דודאי חייבין דהטעם משום דלא נחשבו אבל אם הן ודאי לא מעושרין היו חייבין עיי"ש והקשה הגאון רע"א איגר ז"ל בגליון המשנה על רבינו דפוסק הכא כדברי ר' יוחנן בירושלמי הלא בגמ' דידן הוא כרשב"ל וז"ל שם בפ"א דמסכת דמאי ומסוגיא דברכות (דף מ ע"ב) מבואר דסתמא דגמ' כרשב"ל ע"כ וכן כתב הגר"א ז"ל בשנות אליהו

ונ"ל לומר דדברי רבינו נכונים ולא קשה מגמ' דידן דזהו הסוגיא שם בשלמא למ"ד בושלו כמרא היינו דקתני הקלין שבדמאי ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב אלא למ"ד תמרי דזיקא ודאן חייב הפקירא נינהו הבמ"ע שעשאן גורן דאמר ר"י משום ראב"י הלקט שו"פ שעשאן גורן הוקבעו למעשר עכ"ל הגמ' נמצא דמשמע מן הגמ' דהא דקתני במשנה הדמאי הוא לומר דרק הדמאי שהוא ספק פטור אבל ודאי אי לא מעושרין הן חייב והוא כדברי רשב"ל ולא כר' יוחנן וזהו כונת הגאונים ז"ל שהקשו כן

אמנם נ"ל הא הגמ' גופיה קאמר הפקירא נינהו ואמאי חייב ומתרץ כגון דעשאן גורן והוקבעו אבל אם לא עשאן גורן ודאי פטורין משום דהפקר וכמו שכתב רבינו גופיה מפני שחזקתן מן ההפקר וגבי נובלות תמרי הוא מפרש ליה ודאי דהם תמרי דזיקא דהמה הפקר דלמ"ד בישלו כמרי מסיק ליה הגמ' דקשיא שם (דף מא) וכן פירש רבינו בפירוש המשנה במסכת דמאי דתמרי דזיקא הם דהפקירא המה נמצא דאם לא עשאן גורן שפיר ס"ל להגמ' דידן דפטורין מטעם הפקר ורק אם עשאן גורן חייב וע"כ תקשה על רבינו מ"ט לא הביא אי עשאן גורן דחייב