כתר המלך חלק ב רנז

ליטרין חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון ליטרא בצלים שתקנום וזרעים אינם מעשר לפ"ח התוספות אלא מעשר לפי כולן עכ"ל

והנה הכ"מ הביא המקור לזה מגמ' דנדרים (דף נח ע"ב) אך לא ביאר בזה כל הצורך. ונ"ל דשם בגמ' יש בזה שלשה פירושים חדא פירוש הר"ן דמפרש לה דמיירי שזרעה בשביעית ומפרש לה חייבת במעשר ובשביעית בפעם שזורעה בשנה השביעית והתוספת פטורה ממעשרות דהפקירא נינהו והעיקר חייב ולא מיבטיל ומעשר ממקום אחר אבל מניה וביה לא דתוספת פטור וה"ל מן הפטור על החיוב. והנה כפי פירוש זה ודאי אינו מפרש רבינו דהא רבינו לא מיירי כלל הכא בשנה שביעית ורק מפרש לה לענין מעשר בלבד והברייתא דאמרה שם חייבת במעשר ובשביעית מפרש לה ע"כ זו או זו קתני חייבת במעשר בשנת המעשר ובשנת השביעית חייבת בביעור. והנה לפי פירוש הר"ן ז"ל קשה לי כיון דמסיק וחייבת בביעור שצריך לבער הכל קודם הביעור א"כ הוי הכל משמשין בו בכל העשרה ליטרין ואיך חייבת במעשר וכמו דאמרינן במס' ר"ה ודף טז ע"א) יד הכל ממשמשין בו ואת אמרת חייבת במעשר והכא אפילו רב המנונא דפליג שם על אתרוג בת ששית שנכנס לשביעית דלעולם ששית ול"א יד הכל ממשמשין הכא מודי דהתם פירש רש"י ז"ל במשמשי יד שבה הוא גזל כיון דהמ"ד לא הוי הפקר כו' וא"כ הכא דאמר הר"ן ז"ל ובשביעית שצריך לבער הכל קודם זמן הביעור א"כ הוי הפקר מן הדין ופטור כולו מן המעשר ומכ"ש לרבה דאמר התם דפטור גבי אתרוג אף שהוא לא מה"ד ומכ"ש הכא דפטור וע"כ צריך לפרש דמילי מילי קתני וברייתא מעשר לחוד בשאר השנים ושביעית לחוד בשנת השמיטה. והנה הרא"ש ז"ל פירש שם דלא מיירי בשביעית אבל לפ"ז לא גריס כלל בברייתא מלת ממקום אחר ורק מעשר עליה לפ"ת כלומר מפריש עליה עשירי מליטרא ממעשר הטבול לתרומת מעשר ומשמע דיכול להפריש גם מניה וביה לפ"ח דלא הזכיר כלל ממקום אחר. והנה פירוש השלישי הוא פירוש רש"י ז"ל שם דגריס ממקום אחר מפירות של אשתקד וזה ממקום אחר ולא מפירות של שנה זו שאין מעשרין מחדש על הישן עכ"ל

והנה לכאורה רבינו דכתב ליה ממקום אחר מפירות של אשתקד א"ל כפירוש רש"י ז"ל דלא יפרש מחדש על הישן דמפרש ליה בשאר שנים לא בשביעית אמנם תקשה דאי נפרש כן ה"ל לבאר דזה רק אם הליטרא מעשר מטבל שזרעה והשביחה היה מפירות של אשתקד אבל אם היה הכל בחד שנה כמו אם לקט ירק או ש"ד ששנתו תשרי אחר ר"ה וזרעה והשביחה ולקטה עוד קודם ר"ה הבא נמצא דהכל הוא משנה אתת נוכל לעשר מניה וביה ורק אם הוא של שנה העברה ורבינו סתים ליה וכתב סתם ממקום אחר משחט בכ"ג. והנה לפי פירוש הר"ן ז"ל קשה לי עוד דעיקר הקושיא ממה שלא נתבטל הגידול ונאסר בשביעית והא הוי איסורו על ידי קרקע וא"כ מאי מתרץ הגמ' אמרי מעשר דיגון הוא דקגריס ליה וא"א דגם לענין שביעית איירי הכא מאי הוא התירוץ דדיגון קגרים דזהו רק לענין קביעתו למעשר אבל לענין ביעור ושביעית לא שייך זה וא"כ אמאי לא נתבטל דהא הקרקע גרים החיוב והפטור

ונ"ל לומר דרבינו מפרש לה כמו שכתב שם בס' שיטה מקובצת לפרש כן וז"ל אותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר ממעשר טבל אחר לפי חשבון עשירית הליטרא שאם יש ליטרא אחר של טבל מעשר ופירש ממנה שני עשיריות אחד בשביל עצמה ואחד בשביל זו שהן חומש הליטרא אבל מאותן עשר ליטרא לא יוכל לתקן לפי שהליטרא שזרעה לא נתבטלה ועדיין שם מעשר עליה והתשעה שגדוליהן טבל וצריך לעשרן מעשר ראשון ליתן ללוי והלוי יתן מחלקו לכהן מעשר מן המעשר כו' עד קתני מיהת אותה ליטרא מעשר ממקום אחר לפ"ח אלחא אין ביטלתה ע"י קרקע דא"א כן הכל הוא טבל ולא היה צריך להפריש אלא תרומת מעשר לבד עכ"ל. וכן מפרש ליה רבינו ז"ל וכל דבריו הכא הוא כפירוש הש"מ כמבואר

והנה בירושלמי פ"ט דתרומות הביא ברייתא זו ושם לא כתב ובשביעית וכן לא כתב ממקום אחר משמע דמפרש כפירוש הר"ן דלהכי בעינן ממקום אחר משום שביעית וכיון דלא קתני שם שביעית לא קאמר נמי ממקום אחר אך רבינו דלא קאמר משום שביעית וכתב ממקום אחר משמע דגריס נמי כן בירושלמי ממ"א ומפרש ליה כפירוש של הש"מ כמו שבארנו ודוק

פרק ו הלכה א מי שהיה לו מאה לוג של יין טבול מה"ת ואמר שני לוגין שאני עתיד להפ"מ ה"ה תרומה ועשרה מע"ר ותשעה מ"ש לא יתחיל וישתה עד שיניח בסוף שיעור תרו"מ אלא יפריש ואח"כ ישתה וא"א זה שהניח בסוף כאלו נברר תחלה מפני שחיוב תרו"מ מה"ת ואין אומרין בשל תורה נחשב כאלו נברר עד שיברור עכ"ל. והנה נ"ל לבאר דהנה לכאורה משמע מדברי רבינו דאם אמר תתלה שני לוגין כו' אם אח"כ הפריש שרי הוא לשחות אח"כ מן היין והא תקשה דתיכף כאשר אמר שני לוגין כו' נעשה תרומה ומעשר אלו והמה מעורבין בתוך היין וכיון דס"ל אין ברירה א"כ אף אם אח"כ הפריש ל"א דהוברר הדבר דהמה שהפריש הוא ונשארו מעורבין ונאסר הכל

אך נ"ל ליישב כן דהנה שם במס' עירובין (דף לז ע"ב) אמר רבא הכא משום דה"ל דבעינן ראשית ששיריה נכרין ולהכי לא הוי תרו"מ לר"ש וא"כ תקשה על רבינו ל"ל לומר הטעם דלהכי לא יתחיל וישתה עד שיפריש משום דאין ברירה ת"ל דלא חל תרו"מ דלא הוי שיריה ניכרין בשלמא על ר"מ דשרי לא קשה דא"ל דס"ל כמו דס"ל לר"א חיסמא שם במשנה פ"ג דתרומות מ"ה דאומר האומר תרומת הכרי עליו ממנו קרא שם וכתב הרע"ב דס"ל דל"ב שיריה נכרין וכן ס"ל להירושלמי שם בפ"ג דתרומות דלר"ש שרי אפילו אם לא אמר בתוכו אלא בו כמו שמביא התוס' דברי הירושלמי בסוכה (דף כג ע"ב) וחולק על רבא דאומר הכא במס' עירובין ש"ה דאיכא סביביו ופירש רש"י ז"ל דאיהו בתוכו קאמר ואם כן א"ל דגם ר"מ ס"ל כן אבל רבינו דהוא פוסק לעיל בפ"ג מה' תרומות ה"ח דאף אם אמר לתוכו לא אמר כלום עד שיאמר בצפונו או בדרומו וא"כ הכא ודאי הוה שאין ש"נ ולא הוי תרו"מ כלל אף בלא טעמא דאין ברירה. אך ניחא דברי רבינו עפ"י מאי שכתב בס' קצות החשן (סי' סא) בשם הרשב"א ז"ל דר"מ דכיון דאית ליה ברירה ה"ל כשיפריש שירים נכרין ול"מ לר"מ דאית ליה כר"א חיסמא כמו שבארנו ומפרש לה הקצוה"ח הסוגיא שם בעירובין כן וז"ל ולהכי ניחא דמעיקרא קאמרי בטעמא דבעינן שיריה נכרין ואב"א דזה הוי שיריה נכרין כיון דאמרינן ברירה וכשפירש הרי שיריה נכרין וכמ"ש הרשב"א אלא התם כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד ומשו"ה אוסרין כו' נמצא דניחא לפ"ד רבינו דלפי דברי המסקנא תליא זה גופיה בברירה דאי אמרינן יש ברירה ה"ל שיריה נכרין אבל כיון דקיי"ל אין ברירה אין שיריה ניכרין וא"כ כיון דאין שיריה נכרין אינו חל כלל תרו"מ אי אומר השני לוגין כמו שכתב רבינו שם דבעי דוקא שיאמר בצפונו ובדרומו וא"ל אינו כלום וא"כ כיון דמסיק לה רבינו דאין ברירה בדאורייתא וא"כ ממילא הוא מפרש מזה שאין שיריה נכרין ולא חל כלל ולא נאסרה היין שלא נדמעה בזה דאינו כלום עד אחרי שיפריש התרו"מ כמבואר

והנה צריך לומר אף דקיי"ל דתרומה בזה"ז מדרבנן ובדרבנן הא קיי"ל יש ברירה מ"מ הכא לא חלקו בדבר דהא דקיי"ל דבדרבנן יש ברירה הוא הטעם דמספקא לנו אי אמרינן ברירה או לא ולהכי בדאורייתא אזלינן לחומרא ובדרבנן אזלינן לקולא כמו שכתב הר"ן בפ"ג דגיטין וכמו שנבאר לקמן בה' מ"ש וא"כ כיון דכתב המשל"מ לעיל בה' תרומות פ' ז' הי"ז דרק לענין תערובות הקילו בתרומה בזה"ז אבל לענין ספיקות לא הקילו בזה וא"כ ה"נ ל"א בזה ברירה והוי כעין דאורייתא הכא ורק לעיל גבי מגעילן ג"פ בצונן בפט"ו מה' תרומות דהוא לפי הבליע שפיר הוא כמו תערובות שא"נ בזה הקילו הכא בשטיפה