כתר המלך חלק ב רנו

מצינו היתר זה רק בתרומה דרבנן דדי בשטיפה בצונן ג"פ ורבינו אף שכתב סתם קדרה שבישל בה תרומה צריך לומר לדברי רבינו כמו שכתב גם הכ"מ לעיל בה' ב' גבי חבית סתומה שנפלה אחת מהן כו' דאמרינן דהותרו כולן כו' וכתב הכ"מ ליישב שם השגת הראב"ד ז"ל דע"כ לא פליגי רבנן על ר"א אלא באיסור תורה אבל במידי דרבנן מודי ליה וכיון דרבינו סובר דתרומה בזה"ז מדרבנן שפיר פוסק כר"ל וכן כתב הכ"מ לקמן בפ"ה מהל' מ"ש ה' ט"ו ול"נ דרבינו ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן וכן לקמן בפ"ג מה' מעשר ג"כ כ' הכ"מ דמיירי בזה"ז דהוא מדרבנן וא"כ כה"כ דהתם דאומר רבינו תרומה ומעשר סתמא מ"מ הוא מיירי בזה"ז דהוא מדרבנן ה"נ אף שכתב רבינו סתם קדרה של תרומה מ"מ מיירי בסתם תרומה דהוא בזה"ז כמ"ד שם בירושלמי מאליהן קיבלו המעשרות אבל אם היה תרומה של תורה יוכל היות דלא סגי בזה וכמו שאומר שם הירושלמי דאף נבלה שהיא בלאו החמירו וא"כ ניחא מהא דזבחים (דף צה) דהתם קאי על הקראי ומיירי בתרומה דאורייתא בודאי דאי שוה לשאר איסורין דבכלי נחשת בעי הגעלה ובכלי חרס אין לו תקנה ובא שמה רק למעט ממריקה ושטיפה בקדשים כמבואר. ועיין שו"ת נוב"י מה"ק (סי' לו) ולקמן בפ"ז מה' מעשר מה שנבאר

הלכות מעשר

פרק א הלכה ה האוכל טבלים כו' ועיין לקמן פ"ט מה' בכורים הי"ד מה שבארנו בזה

פרק ג הלכה ה הכונס שבלים לעשות עיסה לא נקבעו לאכלן מלילות נקבעו למעשר בד"א בתבואה אבל בקטניות לא נקבעו למעשר עכ"ל. וכתב הכ"מ בפ"ק דביצה (דף יג) ופוסק כלישנא בתרא דאביי עכ"ל. וכתב הצל"ח שם במס' ביצה דלהכי פוסק רבינו כלישנא בתרא לקולא משום דרבא שם דאמר קנסא פוסק כן וכיון דזהו רק מדרבנן תרומת פירות או בזה"ז דהוא רק מדרבנן ומשו"ה פסקינן לקולא ותמה לפ"ז על דברי הר"ש בפ"י דמס' תרומות מ"ו שהכריע כלישנא קמא לחומרא וכן נראה דעת הרע"ב במשנה שם ודחק בזה עיי"ש

ולענ"ד נ"ל ליישב דברי הר"ש והרע"ב פשוט עפ"י כן דשם בגמ' קאמר מחשב הא מדידה בעי ופירש רש"י ז"ל בשלמא אי בישראל מוקמית לה ובתרומה גדולה איכא למחשב למתני דנטלת באומד שת"ג לא נתנה שיעור כו' אבל גבי לוי מעשר מן המעשר כתיב וצריך למדוד ומשני ה"מ אבא אלעזר בן גומיל הוא דאמר ונחשב כו' כשם שתרומה גדולה נטל באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה עכ"ל. והנה כיון דאנן הא ס"ל דלא כאב"א ב"ג כמו שפוסק רבינו לעיל בפ"ג מה' תרומות ה"י וכן אפסק בטור וש"ע יו"ד (סי' שלא) דתרומת מעשר אין מפרישין אותה באומד אלא מדקדק בשיעורא אפילו בזה"ז כו' וא"כ לא מלי לאוקמי האי סתם משנה כאב"א ב"ג דמיירי בבן לוי וס"ל דנטלת במחשבה תרומת מעשר ושפיר טפי פסקינן כלשנא קמא ומיירי לגבי ישראל הא דקתני מחשב ואתיא המשנה אליבא דהלכתא ופוסק הר"ש כל"ק אליבא דדינא. ולדעת רבינו צריך לומר ולדחוק ג"כ דאף בזה דאומר מחשב לא אתיא אליבא דהלכתא מ"מ שאר דברי המשנה פסקינן כן דמיירי בבן לוי כל"ב דאביי דסובר גם רבא כן שם ומשו"ה כאן לעיל בפי"ג דתרומות הי"ד דכתב רבינו הדין של בן לוי שלקח מעשר שבלים כו' אלא קונסין אותו לדוש כו' ה"ז כותש ונותן לכהן את הזרע כו' והוא ממשנה זו משנה ו' דתרומות פ"י מי שה"ל חבילי תלתן כמו שכתב הכ"מ לא כתב מחשב דלדידן ניחא זה כמבואר ועיין שעה"מ הכא ודוק

פרק ד הלכה ב ויראה לי שאין לוקין מה"ת על אכילת טבל עד שיקבע בכניסתו לביתו כו' אבל אם נקבע בשאר הששה דברים שמנינו אין לוקין עליו אלא מכת מרדות מדבריהן עכ"ל. וכתב הכ"מ ירושלמי פ"ג דמעשרות א"ר יוחנן חצר מקח ושבת אין מה"ת וא"ת למה תלה הדבר ביראה לי כיון שהוא פשוט שם י"ל אע"פ שהשלשה דברים מבוארים בירושלמי והשלשה א"מ ורבינו יראה ללמד אלו מאלו עכ"ל. ונ"ל ליישב ד"ר כן דהנה במס' ב"מ ודף פח ע"א) איתא פלוגתא בזה בין ר' יוחנן לר' ינאי דר' ינאי ס"ל אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ור' יוחנן אומר אפילו חצר קובעת שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו וכתבו התוס' שם ד"ה עד דמוכרח הוא דר' ינאי ס"ל דמה"ת אין קובעת עד שיראה פני הבית ומדרבנן קובע חצר ור' יוחנן ס"ל דאפילו חצר קובע מה"ת מקרא דואכלו בשעריך עיי"ש. וכתב שם השיטה מקובצת בשם הרשב"א דאף דבירושלמי ס"ל לר' יוחנן דחצר רק מדרבנן קובע מ"מ לא קשה שהחליפו שם בירושלמי והעמידו ר' יוחנן בשיטת ר' ינאי וכן מצינו בכמה מקומות וחדא דפליגי רב ושמואל במס' גיטין (דף יח) וס"ל לרב התם עד שיפגום ותזקיף. ובירושלמי פ"י דשביעית ס"ל לרב אפכא דפגמה אע"פ שלא זקפה כו' וה"ג כן נמצא דלפ"ד ר' יוחנן בגמ' דידן ס"ל דמה"ת קובע חצר ופוסק רבינו כר' ינאי דהוא רבו של ר"י דס"ל בגמ' דידן דהוא מדרבנן ואף דבירושלמי הוא אפכא הכריע רבינו כגמ' דידן דר' ינאי ס"ל שהוא מדרבנן וכותיה פוסק ודוק

פרק ה הלכה טז מזג כו' ואצ"ל אם בישל היין ואפילו בגת שאסור לשתות מהן עד שיעשר כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ משנה בפ"ב דמעשרות שותין על הגת בין בחמין בין בצונן ד"ר מאיר וראבר"צ וחכמים אומרים על החמין חייב על הצונן פטור והלכה כחכמים עכ"ל. והנה צריך לבאר אף דבמס' עירובין (דף צט) איתא שם וכן לגת בסתם משנה ופירשו רבא ור"ש שם דמיירי לענין מעשר ופירשו רש"י ותוס' שם דמתניתין דקתני וכן לגת ר"מ היא וקתני לא יעמוד ע"ג קרקע וישתה בגת בלא הפרשת מעשר אלא א"כ הכניס ראשו ורובו לגת והתוס' כתבו ד"ה וכן דאתי כר"מ וא"כ מצינו סתם משנה כר"מ וה"ל לרבינו לפסוק כן ולחלק רק בין הכניס ראשו ורובו ללא הכניס ורבינו לא חילק כלל בזה וכתב סתם דברי חכמים. וצריך לומר דרבינו סובר כמו דאמרינן במס' ב"ק (דף ק"ב ע"א) דבתרי מסכתות אין סדר למשנה וא"ל דסתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם וא"כ להכי פוסק כחכמים דה"ל רבים. אמנם התוי"ט הביא במס' סוטה פ"ט דעת הכ"מ ושאר פוסקים דכתבו דבתרי סדרי יש סדר למשנה ואם הכא דהוה בתרי סדרי הו"ל לרבינו לפסוק כסתם וה"ל למפסק כר"מ בשותה

והנה המהרש"א ז"ל במס' שבת (דף יב) כתב וז"ל וכן בגת לענין מעשר וכר"מ אתיא כ"כ התוס' פ' המוצא תפלין מיהו כחכמים נמי מ"ל ובצונן ע"כ נמצא דנוכל לפרש דסתם משנה אתיא כרבנן ושרי רק בצונן מ"מ יקשה דה"ל לרבינו לבאר דעומד ראשו ורובו ושותה בגת אבל לא יעמוד ראשו ורובו חוץ לגת כמו שמפרש לענין רה"ר ורה"י ובזה לא חילק כלל וכתב דרק בשל יין זה. וע"כ נ"ל ליישב דעת רבינו כן דהנה בחידושי הרשב"א ז"ל במס' שבת (דף יב) הביא שם פירוש הר"ח ז"ל וז"ל שהעומד ברה"ר ושותה ברה"י אינו מותר לו לשתות אלא א"כ יכנוס ראשו ורובו למקום שהוא שותה שאם ישארו לו המים מותר להחזירן למקומן כן בגת לענין מעשר אינו מותר לו לשתות מיין שבגת קודם שיעשר אלא אם הם צונן שיתכן לו להחזיר המותר אבל בחמין שמפסידין את היין דא"א לו להחזיר המותר אסור שמזגו לחמין נקבע למעשר עכ"ל. נמצא דרבינו דפוסק דבצונן פטור ובחמין חייב זהו הפירוש שאמרה המשנה וכן בגת ולא מיירי כלל לענין לכנוס ראשו ורובו לענין מעשר וא"כ לא צריך לבאר יותר דדי בזה מה שפוסק כחכמים לחלק בין צונן לחמין דזהו המשנה דמסכת עירובין כדברי הרשב"א ז"ל כשם הר"ח ודוק

פרק ו הלכה ד ליטרא מעשר טבול והשביחה ל הוא י'