כתר המלך חלק ב רנג

ומ"מ אומר דמצטרף ברביעית אלמא דליתא לדברי הר"מ ז"ל שכתב בזה רק בתרומה דהוא בכזית אלא אף שהוא ברביעית וכן ממה שכתב רבינו וכן השותה מעט מעט רביעית של סתם יינם כו' מצטרפין אם שהה מתחלה ועד סוף עד שיעור רביעית ולעיל בארנו מהו הצירוף אלמא דגם בזה דשיעור האיסור הוא ברביעית ומ"מ להצטרף נמי הוא ברביעית ולא כמו שכתב הר"ר מנוח ז"ל דכל היכא דשיעורא ברביעית הצירוף הוא בכדי אכילת פרס וא"כ א"ל דגם לענין תרומה הוא כמו שבארנו דדמי לשאר איסורי שתיה ברביעית. ובעיקר דברי הר"ר מנוח ז"ל אין לו הבנה דדבר ששוה שיעור אכילה בכזית נימא דבצירוף הוא שני והוא ברביעית ודבר ששוה שיעורא שהוא ברביעית הצירוף הוא בכדי אכילת פרס כמו גבי אכילה דבר שהוא והפוכו אלא לישב הסוגיא דמס' כריתות שפיר מיישב ליה הכ"מ ועיין לעיל בפ"ב מה' שבע"ש ה"ד בלח"מ מה שמבאר הכא ודוק

פרק י הלכה א במשל"מ הביא דעת הק"א פ' אמור שכתב יכול כו לענין שאם אכלה חיוב ליתן קרן וחומש אף קודם שיתן לכהן אותה כי' והנה מעולם לא שמענו חילוק זה בתרומה אם נתנה לכהן או לא אלא דמשעת הפרשה נתקדשה כו' עכ"ל. והנה המשל"מ לא הביא שום ראיה לזה ובאמת הוא משנה מפורשת בפ"ו דתרומות מ"ב האשה שאכלה בתרומה ואח"כ נשאת לכהן אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלם קרן וחומש לעצמה כו' והביא רבינו הכא דין משנה זו אלמא דאיתא דין זה מפורש במשנה דאף אם לא זכה כהן איתא קרן וחומש והוא לא כהק"א ודוק

הלכה ו אבל כו' או ששתה שמן וחומץ כאחד או שכוסס את החטים או גמע את החומץ ה"ז משלם קרן וחומש עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל א"א פלוגתא דרבי ורבנן הוא ורבי היא דס"ל הכי וקיי"ל כרבנן ואע"ג דמברכין עליה בפה"א אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא עכ"ל. וכתב הכ"מ וז"ל ירושלמי פ"ה דברכות ופ"ו דתרומות תני הכוסס את החטה של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ר"א משלם קרן וחומש ר"י בשם ר"א מודים חכמים לר' במגמע את החומץ של תרומה אחר טבלו שמשלם קרן וחומש שמשיב את הנפש ויש לתמוה על רבינו למה פוסק כרבי דיחידאה הוא וכבר השיגו הראב"ד ז"ל וכתב פלוגתא דרבי ורבנן כו' וקיי"ל כרבנן כו' ונ"ל שטתם רבינו הוא משום דמשמע דר"י בשם ר"א פליג מההיא דתניא כוסם חטה שא"מ קרן וחומש דליתא שהרי מצינו לחכמים שהסכימו לדברי רבי שאומר במגמע חומץ שהוא משלם קרן וחומש שהוא משיב את הנפש וכש"כ לכוסס חטה דלכ"ע משלם חומש שהרי הוא משיב את הנפש יותר מחומץ והר"י קורקוס ז"ל תירץ משום דאמרינן בפ"ב דיומא אר"י זר שכוסס שעורים של תרומה אינו משלם את החומש משמע דוקא שעורים שלפי שאינו מאכל אדם נקרא מזיק אבל לא חטים דמשלם קרן וחומש ועוד דאמרינן בירושלמי דתרומות פ"ו הכוסס את החטה לוקה ואם לא היתה אכילה לא היה לוקה והיינו כרבי עכ"ל

ולענ"ד דברי הכ"מ קשה טובא מה שמתרץ דמשמע דר"י בשם ר"א פליג אההיא דכוסס את החטה דזה כש"כ שמשיב את הנפש זה ליתא לפי מה שמבואר בג' מקומות בירושלמי פ"ו דתרומות ובפי"ד דמס' שבת ובפ"ו דמס' יומא מודים חכמים לרבי במגמע את החומץ לאחר טיבולו שחייב שהוא משיב את הנפש והוא בין לפירוש של הק"ע שם שפירש לאחר טיבולו הוא לאחר שאכל דבר שטיבולו בחומץ ובין לפי מה שפרשתי לעיל בה' שבה"ע לאחר שמזגו במים זה מקרי לא אחר טיבולו אבל חומץ גרידא בלא טיבול ס"ל שם לחכמים בהדיא בירושלמי דאינו חייב חומש וכן משמע הסוגיא דמס' יומא (דף פ ע"ב) דרבנן ס"ל דחומץ חי שפטור וא"כ אין ראיה על כוסס חטה שהוא חייב דהכא לאחר טיבול הוא משיב את הנפש אבל לא חטה שכוסס חי. ועוד לפי מה שתירץ בשם הרי"ק ועוד דהא אמרינן בפ"ו דתרומות הכוסס את החטה לוקה ואם לא היתה אכילה איך לוקה ג"כ לא הבנתי תירוץ זה הא בירושלמי שם אומר הכוסס חטה של תרומה משלם את הקרן ואין משלם את החומש וכן תחלה אומר המגמע את החומץ לוקה ואח"כ אומר בתרווייהו דמשלם את הקרן ואינו משלם את החומש ומשמע דס"ל בהדיא דאף דלקי מ"מ אינו משלם חומש דלא משמע ליה דשני המאמרים הסמוכים זל"ז יחלקו בזה ובפרט לפי מה דאיתא בירושלמי דשבת ובמס' יומא פ"ח ה"ג דמשמע דחד מ"ד אמרה לכוליה מילתא דלוקה ומסיק בעל המאמר דמשלם את הקרן ואינו משלם את החומש וצ"ל ע"כ נהי דפטרינן למזיק מקרא דכי יאכל זהו רק לאוכל בשוגג ממעט מחומש אבל התם דלוקה דמיירי במזיד אף מזיק חייב ושלא כדרך הנאתו לא מקרי זה ואם כסס חטין של חמץ בפסח עד שיעור כזית חייב נמי ולא ממעט רק לעושה מלוגמא או אספלנית מחמץ כמבואר בירושלמי ר"פ כ"ש וכן אם לסם חטין ע"ג מכתו בארנו לעיל בה' נדרים דהוה שלא כד"ה אבל אם לוסם ובלען א"ל דמקרי דרך אכילתן ולוקה ורק מזיק אקרי ופטור בשוגג מחומש

אמנם לפי מאי שכתב המשל"מ לעיל בפ"ה מה' יסוה"ת ד"ה נסתפקתי באוכל דבר איסור אכילה גסה כגון שהיה שבע הרבה אם חייב ויראה דאינו חייב דהא קיי"ל כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ופשיטא דאכילה גסה שלא כד"א ואילו יש לחלק כו' שוב ראיתי דחילוק זה אינו דהא אמרינן התם זר שאכל תרומה אכילה גסה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש כו אכל פרט למזיק הרי דבמקום שכתב אכילה אמרו דממעט אכילה גסה כו' ומיהו נ"ל דבב"ח וכה"כ חייב עליהן אף אם אכלן אכילה גסה דכי היכא דלוקה עליהן שלא כד"ה משום דלא כתיב אכילה כו' ה"נ לוקה עליהן אף אם אכלן אכילה גסה כו'. וראיתי להתוס' במש' ע"ז (דף יב דכתבו ואפילו את"ל דשתיה גסה מותרת באיסורי הנאה כו' עכ"ל: ועיין נוב"י מה"ת ח' או"ח (סי' קטו) ובהשמטות שם. נמצא דהמשל"מ מדמי כל איסורין לתרומה וכיון דממעט מכי יאכל דלא מקרי אכילה אלא מזיק הה"ד לכל איסורים וא"כ אף תרומה נמי אי אכלן במזיד אכילה גסה ודאי לא לקי וא"כ הה"ד נמי אם כסס חיטין כיון דפטרינן מחומש משום קרא דכי יאכל דלאו אכילה הוי הוא הדין גבי תרומה במזיד מקרי זה שלא כדרך אכילתן ופטור ממלקות ולפ"ד המשל"מ דגם בשאר איסורין אם כסס חיטין מקרי בלא כד"ה ופטור ממלקות וא"כ לפ"ז שפיר מביא הכ"מ מזה ראיה דלוקה ומוכרח אתה לומר דהמ"ד חולקים זע"ז והא דבתרומות אומר תני הכוסס את החטה משלם את הקרן ואין משלם את החומש המגמע חומץ כו' וכן צריך לומר גם במס' שבת ובמס' יומא אף דלא כתיב תני מ"מ זה מסיק המ"ד דאמר אינו לוקה דמ"ד לוקה דהוא ס"ל דהוי דרך אכילה ומשלם חומש ומה שמסיק הכוסס את החטה א"מ אלא הקרן הוא מ"ד אחר דפליג על הראשון ופסקינן כדברי הראשון כמו שכתב הכ"מ

והנה מצאתי להפ"מ בירושלמי הכא במס' תרומות ובמסכת יומא דהוא נמי דחה דברי הכ"מ כמו שבארנו דכיון דהוא מזיד דלוקה ולא ממעטינן מזיק אלא באוכל בשוגג דפטור מהחומש ולא אשכחן מיעוט לאוכל במזיד דאינו לוקה עכ"ל. ולפ"ד המשל"מ הכא אינו כן דהא כתב דכיון דממעט מכי יאכל אכילה גסה נתמעט מזה דלא מקרי אכילה לכל איסורים והה"ד בכוסס דחד טעמא איכא לתרווייהו נמי פטור אף במזיד כמו בשאר איסורין ממלקות

והנה לכאורה היה נ"ל כדברי הפ"מ הכא ויש להביא ראיה לחלק בין שוגג לשלם חומש ובין מזיד לענין מלקות מהא דכתב רבינו בהל' י"א נזיר ששגג ושתה יין של תרומה כו' כל אלו משלמין את הקרן ולא את החומש וכתב הכ"מ בנוסחא דידן בתוספתא דתרומות כתב כדברי רבינו דאינו משלם החומש והטעם שאינו חייב חומש הוא משום דכיון דהיא אסור ביין אף שהוא שהיה חולין לאו שתיה הוא עכ"ל. אלמא דגבי שוגג לא