כתר המלך חלק ב רנב

ולענ"ד דברי הכ"מ נכונים והוא עפ"ד הסוגיא במס' כריתות (דף כד ע"ב) דמקשה שם לר"ל דאמר הנותן מחנה לחבירו ואמר הלה א"א בה כל המחזיק בה זכה בה כו' אלא לת"ק אי כי אמר אי אפשי בהן כל המחזיק בהן זכה בהן הכא דאמר שני א"א בהן ה"ל זרים וקאכלי זרים תרומה קסבר המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו וקסבר מעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה עכ"ל הגמ'. נמצא דהגמ' קאמר בהדיא דת"ק קאמר אליבא דר"ל דקיי"ל כותיה דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וזהו שאומר הכ"מ ואמרינן התם הכוונה על גמ' זו ולא על פ' השוחט אך יש מקום לומר דרשב"ג פליג ע"ז ג"כ וס"ל דמעוכב גט שחרור אינו אוכל וכיון דמספיקא לא פסקינן לענין שתק ולבסוף צוח לא כזה ולא כזה וגם נשאר לנו בספק בה וקאמר הכ"מ דכיון דנשאר לנו בספק פסק לעיל גבי מעוכב גט שחרור לחומרא וקאמר נמי יתבאר בסמוך היינו פלוגתא זו דרשב"ג ות"ק כמבואר ודוק

פרק י הלכה ב אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות כו' ואינו חייב בחומש עד שיאכל כזית שנאמר כי יאכל קדש בשגגה ואין אכילה פחותה מכזית וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית. וכתב הכ"מ ומ"ש וכשם שאכילת תרומה בכזית כו' תוספתא רפ"ו דתרומות והנה בספר חסדי דוד מפרש התוספתא כתב הגיעם דלפי דילפינן איסור שתיה נמי מקרא דכי יאכל להכי ה"י כמו שיעור אכילה בכזית והנה לכאורה קשה מהא דכתב רבינו לקמן פרק ב' מה' מע"ש הל' ה' כל האוכל כזית מעשר שני או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ולוקה על כל אחד בפ"ע לפיכך אם אכל שלשתן חוץ לחומה לוקה שלש עכ"ל וא"כ קשה דהא התם נמי ילפינן לאסור שתיה מקרא דלא תוכל לאכול ואעפ"כ אמרינן דהוי ברביעית השותה יין ולא בכזית כמו הכא. והנה ע"ז יש לומר כמו שחלקנו לעיל בפ"ג מה' שבועות הכא מלענין דם דחייב בכזית רק אי קרש אבל אי שתה דם הוה שיעורו ברביעית כדאיתא ביבמות (דף קיד) אף דהתם נמי כתיב לא תאכל דם משום דדם היה תחלה משקה אמרינן דשיעור אכילה גביה הוא רביעית דהוא לשיעור של שתייה רק גבי תרומה דילפינן מכי יאכל קדש לרבות השותה היינו אם עשה משקה מן ענבים וזיתים חייב והחיוב הוא כמו שיעור שהיה תחלה אף כזית די אבל הכא דכתיב בהדיא תירוש ויצהר דהוה משקה ולהכי אף דכתיב לא תוכל לאכול מ"מ הוה השיעור ברביעית כמו שאר משקין של דם דאיסורו ברביעית והכא אף דהיה תחלה מאכל ענבים וזיתים ועשה מהן משקה מ"מ כיון דכתבה התורה מפורש תירוש ויצהר הוא ברביעית דוקא כמו גבי דם ואף דגם בתרומה דאסור משקין ילפינן לה במס' חולין (דף קכ ע"ב) מבכורים דשם כתיב תביא יתירא לרבות הביא ענבים ודרכן מ"מ זהו רק דהקרא מגלי לנו דבאיסור אכילה דכתיב גבי תרומה נכלל ביה נמי משקין אבל לא הוי מבואר בהדיא כמו הכא גבי מ"ש ולהכי הוי שיעוריה בכזית

אמנם זה ודאי תקשה דבכל איסורין כמו גבי ערלה וכיוצא בו דילפינן התם בחולין (דף קכ) מתרומה לאסור משקין נהוי השיעור בכזית ודאי כמו תרומה והא בערלה כתב רבינו בהדיא לעיל בפ' ט"ו מה' מ"א ה' י"ד דשיעורו ברביעית שכתב שם כיצד רביעית יין של ערלה של כה"כ אלמא דהוי שיעורו ברביעית והא בערלה כל האיסור של משקין ילפינן מתרומה דאמר שם ילפינן בכורים מתרומה והדר גמיר פרי פרי מבכורים ובכורים ודאי דינו שוה לתרומה דהוי בכזית וא"כ גבי ערלה נהוי כן

אמנם באמת הגר"א ז"ל הגיה בתוספתא שם בתרומות כך שיעור שתיה ברביעית ולא בכזית ונ"ל דאף לפי גרסת רבינו דאומר בכזית לא למעט דהכא לא הוי שיעור ברביעית כמו שארי איסורין אלא גם הכא בתרומה הוה כמו שאר איסורין דשיעור שתיה במשקה הוא ברביעית ורק מה שכתב רבינו דהוי בכזית הוא ע"כ כמו שכתב רבינו לעיל בה' מ"א דהאוכל דם דשיעורו בכזית והיינו דם קרוש דמחזיק כזית את שיעור רביעית ה"נ כן אבל במשקה צלול השיעור הוא ברביעית כמו דאמרינן ביבמות גבי דם והכא במ"ש שכתב רבינו נמי שיעור רביעית ומה שאמר בתוספתא דתרומות דשיעור שתיה כשיעור אכילה בכזית בא למימר זה לאפוקי מדברי אבא שאול דס"ל במס' פסחים (דף לב ע"ב) דשיעור תרומה לחייב קרן וחומש הוא בפרוטה מקרא דונתן דכתיב גבי תרומה בא לומר דל"נ דחיוב משקה בתרומה דמרבה מזה דכתיב תביא גבי בכורים ושם לא כתיב אכילה כמו שכתבו התוס' במס' חולין שם ורק מרבינן דהוה פרי ושוב ילפינן תרומה מזה נימא דבזה נתרבה דיהיה שיעור פרוטה כמו גבי הקדש לענין מעילה דבעי דוקא פרוטה כמו שכתב רבינו לקמן בפ"א מה' מעילה וכמו שמבאר המשל"מ שם בה' ג' וא"כ נימא דלענין משקין בתרומה דלא נדע מקרא דכי יאכל לחוד דשתיה בכלל אכילה ורק מריבוי דתביא כמו שבארנו נימא דהוא בפרוטה להכי אומר התוספתא דשוה לאכילה דהוה כזית והיינו בקרוש אבל צלול הוא כמו דם ברביעית וממקומו הוא מוכרח דא"נ כמפרש התוספתא דמשה"כ הוה הכא בכזית ושני משאר איסורי שתיה משום דילפינן מקרא דאכילה א"כ למה כתב רבינו בה' ג' הכא דבאכילה מצטרף אם הוא כזית בכדי אכילת פרס ובשתיה אם מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה הוא כדי שתיית רביעית הרי אלו מצטרפין לכזית וא"כ לענין צירוף נמי נימא דשוה שתיה לאכילה דבעי לצרף כזית בכדי אכילת פרס ומנ"ל בזה לחלק מאכילה ונימא דהוא שיעור רביעית כמו בכל שיעורי שתיה אלא ודאי דתרומה שוה לשאר איסורין דבצלול משערין ברביעית ובקרוש הוא בכזית די אם מחזיק אבל לענין צירוף הכזית הוא לא בכדי אכילת פרס אלא בכדי שתיית רביעית כמו בכל האיסורין

והנה בתוספתא דפסחים פ"ק איתא גבי חמץ נמי כשם שאכילה בכזית כך שתיה הוא בכזית ואומר נמי שם דאם אכל וחזר ואכל מצטרף בכדי אכילת פרס ואם שתה וחזר ושתה מצטרף כדי רביעית והנה התם דהחיוב שתיה בחמץ הא ילפינן במס' תולין (דף קכ ע"א) מקרא דנפש לרבות השותה ומ"מ אומר התוספתא דהוא בכזית והא לא ילפינן מקרא דאכילה כמו שכתב הכא מפרש התוספתא אלא ודאי דגם בחמץ כוונת התוס' הוא כמו שבארנו גבי תרומה דהוא ככל שיעור איסורי שתיה כמבואר

והנה ראיתי בס' הר"ר מנוח ז"ל לעיל בפ"ב מה' שביתה עשור שכתב וז"ל כתב הרב שתה מעט כו' כדי שיעור רביעית מצטרפין הא איתא בתוספתא דפסחים כ"ו ואי קשה לך הא דאמרינן במס' כריתות כו' כדי אכילת פרס כו' וכן נמי לענין זה השותה משקין של תרומה דהוי בכזית דאמרינן התם כי היכי דא דאכילה בכזית הה"ד שתיה בכזית ואזלינן בכדי שהיית שתיית רביעית אבל גבי משקין טמאין אי שותה דבעינן רביעית דכשיעור אכילתו כך שיעור שתיתו והאוכל אוכלין טמאין אינו מטמא אלא בחצי פרס וה"נ בשתיתן כו' והנה משמע מדברי הר"מ ז"ל דהוא ס"ל נמי דתרומה שני משאר איסורי שתיה דהוי בכזית ולהכי בזה הצירוף בכדי רביעית ולא בכדי אכילת פרס ולענ"ד לא ידעתי איך יפרש מה שכתב רבינו לעיל בפי"ד מה' מ"א ה' ט' וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט כו' או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין וא"ל א"מ והא בדם הוא מבואר בהדיא במס' יבמות (דף קיד ע"ב) דשיעורו ברביעית ומ"מ כתב דמעט מעט מצטרף בכדי רביעית והא הכא לפ"ד בעי להיות בכדי אכילת פרס כמו גבי משקין טמאין דמה שכתב רבינו האוכל מן הדם כזית הוא בקרוש דוקא מיירי לפ"ד הגמ' ביבמות שם והוא כמו שמבאר רבינו לעיל בפ"ה מה' נזירות ה' ב' וז"ל וכן אם שתה רביעית יין או אכל כזית חיין קרוש דהוא תרווייהו שוה וא"כ הה"ד בדם