כתר המלך חלק ב רנ

על הישן וישן וחדש הוא זרע שנה זו עם זרע שנה שעברה ואין ראוי להוציא אחד מן הזרעים תרומות החייבת לשניהם וכ"ז למאמר השם והרמותם ממנו תרומת ה' ר"ל ממנו בעינו שיוציא החק שחייב לו מאותו המין ולא ממין אחר עכ"ל. וכן כתב רבינו גרשום במס' בכורות (דף כג) בש"ס הנדפס מחרש וז"ל מה מעשר דגן מחדש על הישן לא כדאמרינן בספרי פ' קרח והרמותם ממנו ממין על מינו ולא ממין על שאינו מינו ולא מחדש על הישן ותרומה אתקש למעשר עכ"ל. אלמא דזה נמי לימוד בהספרי מקרא דממנו למעט מחדש על הישן כמו מן שא"מ על מינו וזהו דברי רבינו בפיה"מ שיוצא החק שחייב לו מאותו המין ולא ממין אחר אלמא דחשיב ליה זה של שנה העברה כמו ממין אחר ותרווייהו ילפינן מחד לימוד וא"כ ניחא דכי היכי דאתי הקרא דראשית שאומר שם בגמ' דתמורה למעט על שאינו מינו שאינה תרומה אף בדיעבד ה"נ בחדש על הישן נמי מזה אף דיעבד אינו תרומה דתרווייהו לפ"ד הספרי מחד קרא ילפינן דשוין תרווייהו וניחא לפ"ז מה שיש לדקדק במשנה דתרומות בפ"א שם דקחשיב במשנה ה' כל הני דאין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה ולא חשיב ממין על שאינו מינו דזה נקיט לקמן בפ"ב הוא בין הני דבדיעבד הוה תרומה ובזה אף בדיעבד לא הוי תרומה וא"כ ה"ל למיחשב נמי זה דממון על שא"מ בין הני דבדיעבד לא הוי תרומה אלא כיון דקחשיב מן החדש על הישן דילפינן מקרא זה דהוי כמו ממין על שא"מ ובדיעבד לא הוי תרומה ה"נ ממין על שא"מ ולקמן בפ"ב נקיט לאשמועינן דינא דכל מיני חטים אחד וכל מיני תאנים אחד כמבואר שם ודוק: הלכה כה בשלשה פרקים צריך לבדוק את היין שהניחו לפרוש עליהן כו' ואלו הן בקידום של מוצאי החג כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ ודע דאהני דתני בקידום של מוצאי החג של תקופה ופירש"י ז"ל של תקופה אם כבר נכנסה תקופת תשרי אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן לא וא"י למה השמיטו רבינו עכ"ל. ולענ"ד נ"ל ליישב פשוט דהנה התוס' כתבו שם זי"ה בקידום כו' וא"ת והא אי אפשר שתמשך עד כאן כדאמרינן בפ"ק דמס' סנהדרין דבעינן מקצת החג מתקופה חדשה וי"ל דאמר התם דעל תקופה לבד מאי מעברין עכ"ל והנה רבינו כתב לקמן בפ"ג מהל' קידוש החדש הל' ד' על ג' סימנין כו' כיצד ב"ד מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת תשרי כו' ועל סימן זה סומכין ומעברין וא"ח לסימן אחר וס"ל לרבינו דעל תקופה לבד נמי מעברין והרמ"ה כתב דאף דאיתא בגמ' דר"ה (דף) דעל תקופה נמי מעברין מ"מ יש לחלק בין תקופת ניסן לתשרי והכ"מ כתב שם בה' ט"ז דרבינו ס"ל דאין לחלק בזה ועל זה לבד נמי מעברין עיי"ש

ובאמת צ"ל לדברי רבינו דהסוגיא שם בר"ה ס"ל כמו רשב"ג במס' סנהדרין דאמר על התקופה וקמבעי שם על התקופה מעברין או שמחין ונשאר שם בתיקו וס"ל לרבינו דהסוגיא דר"ה דאמרה שמור אביב של תקופה פשיט הבעיא דמעברין על התקופה ופוסק כרשב"ג וכמו שמביא המשל"מ לעיל בפ"ב מה' תרומות ה"ב כ"ד דבחד מקום נשאר בבעיא ובחד מקום אפשט ופסקינן דנפשוט וה"נ כן וא"כ כיון דרבינו פוסק כהסוגיא דר"ה דמעברין על התקופה לבדה וא"כ אי אפשר שתמשך עד קידום החג כקושית התוס' וצ"ל ע"כ דהברייתא שם בגיטין ס"ל כהאי מ"ד בסנהדרין דרק על ג' מעברין ועל תקופה לבד אין מעברין אבל רבינו דפוסק דאף על תקופה לבד במי מעברין לא צריך להביא על קידום דתקופה של מוצאי החג דהוא דבר שאי אפשר ודוק

פרק ז הלכה כ נשא שניה היא אוכלת ועבדו מלוג שלה לא יאכלו עכ"ל. וכתב הכ"מ בפ' הבע"י אמרינן דלר"מ משתמש לביאה פסולה דרבנן אוכלת ומ"מ איני יודע מנין לנו בנשואה ממש לומר כן ועוד מנין לנו דעבדי צ"ב שלה יאכלו עכ"ל. והנה סוף דברי הכ"מ אלה תמוהין דמקשה נין לנו דעבדי צ"ב שלה יאכלו פשיטא דהם יאכלו דהא לא גרע מאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דאף בזה שהוא איסור דאורייתא מ"מ קיי"ל דיאכלו בנכסי צ"ב וצריך לומר דטעות סופר יש הכא בדברי הכ"מ וצ"ל מנין לו דעבדי מלוג שלה לא יאכלו דהא גבי אלמנה לכה"ג גו"ח לכהן הדיוט אמרינן בכאן דקנין האוכל מאכיל ושארי האמוראים אמרו משום גזירה והכא לא שייך הכל כיון דהיא השניה אוכלת א"כ גם העבדים של נכסי מלוג שלה יאכלו וזהו ודאי קושיא חמורה על רבינו. ומפני חומר הקושיא יש ליישב קצת עפ"י מאי דאיתא בירושלמי הכא ר"ה משום ר"ל הראוי לאכול מאכיל שא"ר לאכול אינו מאכיל ר' יוחנן אמר משים קנם מאי נפ"מ עבד ערל שקנה כו' ומפרש הפ"מ דפשט של ר"י משום קנס הוא כמו דברי רבא כדי שתאמר אני ועבדי אינן אוכלין וזה לא שייך בשניה דהיא אוכלת רק מפרש לה סתמא קנסא קנסוהו רבנן על עבדי מלוג שלה דהוי אחריות שלה שלא יאכלו וס"ל לרבינו נמי טעמיה דר' יוחנן דהוה משום קנס ולא חלקו רבנן בכ"ג דהוה ביאת איסור כמו אם היתה איסור דאורייתא דמה"ת אינה אוכלת קנסוה רבנן על עבדיה שלא יאכלו אף שאוכלין מה"ת להאי מ"ד הה"ד בשניה אף שהיא אוכלת מ"מ קנסן גבי עבדים תשאר שעבדי נכסי מלוג שלה לא יאכלו ובזה פוסק רבינו כר' יוחנן נמי ואף דס"ל נמי טעמיה דרבינא דאינן אוכלין מה"ת אהני ליה טעם זה על שניה דאינן אוכלין מדרבנן אף דעליה לא גזרו רבנן אף עבדיה המה כמו איסור לאו יעשה מה"ת ומה דלא קאמר הירושלמי א"ב זה על שניה ל"ק דהא א"ל פשט א"ב דלזה הוא מה"ת ולזה הוא מדרבנן אך חדא מנייהו נקיט כמו שכתב הפ"מ הכא וסמיך רבינו הכא ע"ד הירושלמי כמו שמצינו כן ש"ד ודוק

הלכה כג כהן הדיוט שנשא אילונית ה"ז אוכלת בתרומה עכ"ל. וכתב הכ"מ בפ' הבע"י במשנה אר"י דכהן לא ישא אילונית שהיא זונה וחכ"א אינה זונה עכ"ל. והנה דברי רבינו הוא תוספתא מפורשת בפ"ח דיבמות דאיתא שם כהן הדיוט שנשא אילונית ה"ז מאכילתו בתרומה ומזה מקורו של רבינו. והנה היאך מיירי אי הכיר בה א"ל תליא במה שמבואר לעיל בפ"ד מה' אשות ה"י בדברי רבינו דאי נימא כמו שמבאר שם הלח"מ דהיכא דלא הכיר בה אף רבינו מודה דלא בעי גט רק מדרבנן א"כ ודאי אינו מאכילה דמה"ת לא הוי קדושין וע"כ מיירי היכא שהכיר בה אז מאכילה בתרומה וא"ל לא כמבואר ודוק

פרק ח הלכה יא נשאת לבן י"ג שנה ויום אחד ספק שהביא שתי שערות ספק שלא הביא ה"ז אסורה לאכול עכ"ל. והנה נ"ל לבאר דברי הירושלמי הכא פ"ז סה"ד דאיתא שם ספק שהביא שתי שערות ספק שלא הביא כמו שהביא ב"ש להאכיל עכ"ל ופרשו הפ"מ והק"ע דהירושלמי ס"ל דהיכא דהוא ספק אם הביא שתי שערות מאכיל בתרומה שלא כדברי רבינו הכא והקשה הק"ע בש"ק דמסיק דספק הביא שתי שערות אזלינן לקולא והא למ"ד תרומה דאורייתא ה"ל ספק דאורייתא ולחומרא וי"ל קסבר מופלא סמוך לאיש דאורייתא וכ"פ נמי הרמב"ם ולא הוי אלא ספק דרבנן ולקולא ע"כ. ודבריו תמוהין דמה שייטיה הכא למופלא סמוך לאיש הא אפילו א"נ דמופלא סמוך לאיש הוא דאורייתא זהו רק לענין נדר או הקדיש או הפריש תרומה דהוי הכל מטעם נדר ומרבינן מקרא דאיש כי יפליא אבל ודאי לענין להאכיל לאשתו אין לו דין גדול עד שיביא שתי שערות כמו לכל דבר דלא הוה גדול לבד מנררים דאתי מריבוי דאיש איש וליתא תירוצו

ונ"ל לבאר כן דהנה התוס' שם ביבמות (דף סח ע"א) ד"ה רישא הקשו אמאי לא אוקמי ליה אחזקה וי"ל דהכא כגון דהשתא דאתי לקמן הוי ודאי בן תשעה אע"פ שהוא ספק כשבא עליה לא מוקמינן ליה אחזקתה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא בן ט' שנה דחזקה קמייתא איתרע ליה עכ"ל והנה היכא שקידש בן י"ג שנה וי"א הא אמר רבא בנדה (דף מו) שם דאיכא