כתר המלך חלק ב רמו

ע"כ לר' ישמעאל למימר שינוי במקומו עומד אבל לרבא דאמר התם לא מהני בלא תעזוב יתירא נמי מפריש מן העומרין ולא מיבעי ליה תעזוב יתירא כו' ולר' ישמעאל אי שינוי איצטריך דמפריש מן העיסה עכ"ל. ועיין תוס' תמורה (דף ו) אמר כו' וזהו פשט הגמ' דתמורה שם דאנן קיי"ל כר' ישמעאל דאמר מפריש מן העיסה וא"כ אביי דס"ל אי עביד מהני ס"ל ע"כ אליבא דר' ישמעאל דשינוי אינו קונה ולהכי מפרישין חן העיסה ואף דאביי מוקי ליה במס' ב"ק (דף צה) את דברי ר' ישמעאל בשוטה משמע דס"ל דלית הילכתא כותיה מ"מ הא רבא דחי ליה שם וקיבל אביי את דבריו אבל רבא דס"ל אי עביד לא מהני ס"ל אליבא דר' ישמעאל דשינוי קונה ומ"מ מפריש מן העיסה וזה הפשט כמו דס"ל לרבא בכ"ד דשינוי קונה ואביי ס"ל שינוי אינו קונה ורבא דס"ל לא מהני ס"ל דש"ק ואביי דס"ל מהני הוא ס"ל דאינו קונה ולהכי פוסק שפיר רבינו כותיה דר' ישמעאל דסתמא דגמ' מוקי לכ"ע כותיה כמבואר. ונדחה הראיה שהביא הלח"מ לקמן בה' בכורות ראיה דהלכה כאביי דהוא ס"ל שינוי קונה ולפ"ז ליתא הראיה שלו ועי"ש מה שבארנו

ונ"ל לומר עוד מקור לדברי רבינו שכתב ואפאו פת והכ"מ כתב ומשמע לרבינו דלר' ישמעאל הה"ד אפאו פת ואף דלא נמצא זה בגמ' בהדיא בדברי ר' ישמעאל. ונ"ל מהא דאיתא במס' מכות (דף טז ע"ב) ולר' ישמעאל נמי משכחת לה דאכל עיסה ומדקאמר דאכל העיסה ולא קאמר דמתחלה משעת האפיה הוא מבטל ולא מיבעי שאכלו אלא ודאי דבאפיה לבד חייב לדברי ר' ישמעאל ול"מ ביה רק כשאכלו כמבואר ומזה יש ראיה עוד לדעת רבינו דהלכה כר' ישמעאל מדקאמר שם והרי פיאה ומשני כר' ישמעאל דאמר אף מפריש מן העיסה אלמא דרוצה לומר דקאמר זה אין לנו זאת ועוד אחרת ס"ל כר' ישמעאל ומדמוקי דברי יוחנן כותיה משמע דהכי הילכתא כמבואר ודוק

הלכה יד כל מתנות העניים האלו אינן נוהגות מה"ת אלא בא"י כתרו"מ כו' קציר ארצכם כו' וכבר נתפרש בגמ' שהפאה נוהגת בחו"ל מד"ת עכ"ל שהה"ד לשאר מתנות עניים שכולן נוהגות בחו"ל מדבריהם עכ"ל. וכתב הכ"מ ירושלמי פ"ק דפאה כו' ונ"ל דט"ס דהוא בירושלמי ספ"ב אשכח תנא ולא קציר חו"ל וכתב עוד הכ"מ ומ"ש רבינו וכבר נתפרש בגמ' שהפאה נוהגת בחו"ל נ"ל היינו הא דאמרינן במס' חולין (דף קלב) לוי זרע בכושר ולא הוו עניים למשקל לקט אתא לקמיה דר"ש כו' ומשמע דבחו"ל הוה מדאתי לקמיה דרב ששת דהוא בבבל עכ"ל. ולענ"ד ק"ל א"נ דמזה הוא מקורו של רבינו והא החם הוי המעשה בלקט ולא בפאה כמו דאומר שם ומסיק ליה הקרא דתעזוב דכתיב גבי לקט וא"כ היאך אומר רבינו דפאה נוהגת בחו"ל ויראה לי שהה"ד בשאר מתנות עניים הא בגמ' משמע דהוא רק מלקט שהוא שאר מתנות עניים והיאך יאמר שבגמ' אתפרש פאה ושאר מתנות עניים ידע מסברא דנפשיה והא אפכא הוא וע"כ נ"ל דמגמ' אין ראיה מזה רא"ל דמעשה דלוי היה בא"י ורק הגמ' שהביא רבינו הוא מזה דאיתא בחולין (דף קלז ע"ב) דאיתא שם הפאה בששים מאי קמ"ל תנינא כו' התם בארץ הכא בחו"ל אלמא דהכא הוא מבואר דפאה נוהגת בחו"ל והוא מדבריהם ע"כ. ועוד יש להביא ראיה מן המשנה דמס' נדה (דף נ ע"א) כל שחיוב בפאה חייב מעשרות ויש שחייב במעשרות וא"ת בפאה ואמר שם בגמ' לאתויי תאנה וירק שאינה חייב בפאה כו' ומכניסו לקיום למעוטי ירק ואלו גבי מעשר תנן כו' ומכניסו לקיום לא קתני והנה רבינו כתב בהדיא לקמן בפ"ב דתרומות הירקות אע"פ שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם וא"כ היאך קחשיב במשנה אלא רק ע"כ גם חיוב דרבנן מה דאיתא במעשר מה שאינו בפאה וא"כ ליחשב נמי חו"ל דמעשר חייב מדרבנן ופאה פטור אלא ודאי מוכרח מזה דגם פאה חייב מדרבנן בחו"ל ואומר שפיר רבינו יראה לי אף דבגמ' לא מצינו רק גבי פאה הן המשנה דנדה והן הגמ' דחולין (דף קלז) מ"מ י"ל דהה"ד שאר מתנות עניים אך זו הראיה ממשנה בנדה יש לדחות לפי מאי דמסיק הגמ' שם מין קתני עי"ש בדף נ ע"א ורק הראיה מחולין הוא שפיר ניחא כמבואר ודוק

פרק ב הלכה ג קרקע כל שהו חייבת בפאה ואפילו היתה של שותפין שנאמר קציר ארצכם אפילו של רבים עכ"ל. וכתב הכ"מ ר"פ רה"ג (דף קלה ע"ב). והנה כמו"ח הגאון ז"ל הקשה מ"ט לא הביא רבינו הא דאמר התם במס' חולין אלא שדך למעוטי שותפות כותי דפטורה מן הפאה ורבינו לא הביא דין זה. ונ"ל לבאר עוד בדין זה כן דהנה לקמן בפ"ד ה' כ"ה כתב רבינו ישראל ועכו"ם שהיו שותפים בכרם חלקו של ישראל חייב ושל כותי פטור וכתב הכ"מ בפ' רה"ג (דף קלה) איתא שדך למעוטי שותפות כותי ומשמע לרבינו דהיינו דוקא לפטור של עכו"ם בלבד וכרשב"ג דאמר התם הכי לענין תרומה בישראל וכותי שלקחו שדה בשותפות עכ"ל. ומשמע דלרבינו זה הגמ' דחולין לענין פאה הביא הכא לענין כרם ולענין עוללות ודאי תקשה דה"ל לרבינו להביא תחלה לענין פאה זה הדין והנה דברי רבינו היא תוספתא בפ"ג דמס' פאה דאיתא שם כן ישראל וכותי שהיו שותפין בכרם חלקו של ישראל חייב ושל כוחי פטור רש"א ישראל וכותי שהיו שותפין בכרם פטור מן העוללות ע"כ והנה שם פוסק רבינו דהלכה כת"ק נגד ר"ש אמנם הא לעיל בתוספתא פ"ב איתא ישראל וכותי שהיו שותפין בקמה חלקו של ישראל חייב ושל כותי פטור ר"ח בשם ר' ירמיה במחלוקת ופירש הפ"מ לאו ד"ה הוא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס רי"ש אומר ישראל וכותי כו' פטורין מה"פ אימתי בזמן שהכותי ממחה אבל אין הכותי ממחה חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והכותי ממחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שנקצר ואח"כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפילו חלקו של ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין הכותי ממחה ובידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה עכ"ל. וא"כ ה"ל לרבינו לבאר זה גבי פאה כדברי התוספתא וכמו שס"ל לר' ישמעאל החילוק לענין אם הכותי ממחה כיון דהאמוראים בירושלמי כותיה ס"ל ורבינו לא ביאר רק גבי כרם לענין דין עוללות ולא יותר וצ"ע

הלכה יג בעה"ב שנתן פאה לעניים וא"ל תן לנו מצד זה ונתן להם מצד אחר זה וזה פאה עכ"ל. וכתב הכ"מ תוספתא בפ"ב דפאה ואיתא בפ' המניח עכ"ל. והנה קשה לי דהא התם במס' ב"ק ודף יח) מקשינן ואי אמר עביד אינש דינא לנפשיה אמאי זה וזה פאה לינקוט פזרא ולת: ומשני אמר רבא מאי זה וזה פאה לפוטרן מן המעשר כדתני המפקיר כרמו כו' ופטור מן המעשר ופירש רש"י ז"ל דאף פאה הנשארת הפקר חשיבא אע"פ דנקיט ליה איהו פטורה מן המעשר וכן כתב שם הש"מ בשם המאירי ז"ל וז"ל בעה"ב כו' ואם באו עניים ונטלו דוחה להם אף בהכאות ובעה"ב קוצר הפאה שהניח ופטור ממעשר הואיל והפרישו לעניים ה"ז כמו שהפקירן ונעשה כזוכה מן ההפקר אלמא דלא הוי כשאר פאה ליתן לעניים ורק לענין לפטור ממעשר וא"כ כיון דרבינו פוסק לקמן בפ"ב מה' סנהדרין דאף במקום דליכא פסידא עביד אינש דינא לנפשיה כש"כ הכא דאיכא פסידא לכ"ע עבדינן דינא לנפשיה והגמ' מקשה לכ"ע וה"ל לבאר דלא הוי פאה רק לענין לפטור מן מעשר ורבינו סתם וכתב זו"ז פאה וכמו שמסיק נמי וכן בעל השדה שהפריש הזו"ז פאה דהתם הוי פאה לכל מילי אבל לא הכא וה"ל לרבינו ז"ל לבאר כל זה

אמנם נ"ל לישב כן דכ"ז הוא להקשות כפי מה שכתב הכא הכ"מ תוספתא פאה ובפ' המניח וכן בס' עין משפט שם בב"ק (דף כא) ציין נמי מזה ע"ד רבינו אלו ושפיר מקשינן אבל נ"ל דדברי רבינו אלו אין להם שום שייכות להא דאית במס' ב"ק ודברי רבינו הוא רק מדברי התוספתא דפאה פ" והתם איתא כן דהעניים א"ל תן לנו מצד זה והוא לא מיחה בהם ורק נתן להם בסתם מצד אחר אמרינן דדעתו מסכמת