כתר המלך חלק ב רמד

וכן מפרש לה שם הבאר שבע ומה שמקשה הלח"מ מהגמ' שם דאמר הרכבת היתר ה"ד כתב שם הב"ש דרבינו היה גורם הרכבת איסור ה"ד וכולי סוגיא מיירי רק בהרכבת איסור היינו מה שחייב בערלה וא"כ אין ראיה כלל מסוגיא זו ושפיר ניחא דברי הכ"מ דכתב דאיסורא איכא לכ"ע במקיים כמבואר

אמנם לפי מאי שמבאר הטורי אבן בר"ה (דף ט ע"ב) בסוגיא שם דאחד המבריך כו' דלא מצי לאוקמי זה המיעוט דלא חיללו להיכא שאינה חייבת בערלה דא"כ לא צריך למעט מיתורא דלא חיללו דנוכל לידע בלא יתור כיון דאינו חייב בערלה וברבעי ממילא ליתא גבי חילול כלל עיי"ש שהאריך בזה וכמו שבארנו לעיל בהל' מ"א עיי"ש וא"כ לא נוכל לומר כלל כדברי הכ"מ דרבינו יפרש דהקרא דולא חיללו אתי למעט הרכבת היתר דליתא בערלה דלזה הא לא צריך למעט מיתורא דלא חיללו דנוכל לידע ממילא דליתא ביה חילול וא"כ שפיר הוא הראיה של הטורי אבן מסוגיא זו כמבואר ודוק

פרק ד הלכה ט מיני ירקות כו'. וקשה לי אמאי לא הביא רבינו הכא בכל הפרק מאי דאיתא בגמ' דפסחים (דף לט פ"ב) אריבר"ח קלח של כרוב שהקשה נותן לו ומרחיבין לו בית רובע והגמ' קאמר שם גם אליבא דרב דאוסר ה"נ גבי חזרת ניתב ליה רוחא טפי משמע דאין חולק ע"ז ומ"ט השמיט רבינו זה. וצריך לומר דרבינו מפרש הפשט שם דרב פליג על ריבר"ח ואומר דחזרת שוה לקלח של כרוב דתרווייהו שוה שסופן להקשות ואומר מ"ד דחזרת נמי דינו כמו קלח של כרוב דאמר ריבר"ח דמרחיבין בית רובע קמ"ל דלא כריבר"ח ולהכי בחזרת אומר דנזרעין כהלכתן והה"ד בקלח של כרוב וכיון דהוא רק איסור של דבריהם כלאי זרעים פוסק כרב נגד ריבר"ח להקל ודוק

פרק ה הלכה ז אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק א"ת ואם עשה כן אע"פ שאינו לוקה ה"ז קידש ונאסרו שניהם בהנאה כו' ושורפין את שתיהן כו'. והנה הכ"מ הביא הכא דברי הר"ן שכתב אבל הרמב"ם כתב דלענין איסור הפירות אפילו לר' יאשיה בחד מינא סגי ול"נ כו' עד ובפ"ח יתבאר. וכן כתב בהי"ד ומסיים שם בהי"ד וטעם רבינו לפי מאי שפרשתי דבריו היינו משום דס"ל דהא דבעי ר' יאשיה ג' מינים היינו לחייב הזורע מלקות אבל הכרם והמלאה נאסרים בלא זה כו' עכ"ל. והנה קשה לענ"ד לשיטת רבינו דס"ל דר' יאשיה נמי מודה דאסור מה"ת הכרם והזרעים אף שלא זרע במפולת יד ורק לא לקי ע"ז מהא דאמרינן במס' בכורות (דף נד) אשכחן תירוש ויצהר קו"ת ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים כו' ולר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היכי מייתי לה מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפילו ע"י ד"א מתעשרין מזה ע"ז תירוש ודגן שהן כלאים ע"י ד"א א"ד שלא יתעשרו מזה ע"ז ע"כ. והנה א"נ דאפילו לר' יאשיה אסור מה"ת בלא מפולת יד מה מקשה ולר' יאשיה ואומר לתרץ בדוחק שהן כלאים ע"י ד"א נימא לר' יאשיה כמו לת"ק ונימא כן ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אף לאיסור המינים מ"מ אינן מתעשרין תירוש ודגן שהן כלאים זב"ז לאסור המינים א"ד שלא יתעשרו ועיין תוס' שם שמפרשים דאף ר"י מודה על דגן ודגן שאסור וחייב משום כלאי זרעים ורק תירוש ודגן בעי חלתא מינים ולדברי רבינו דאף בדגן ותירוש אסור בחד מין ה"ל למילף מזה קו"ח שלא יתעשרו ואפילו אי ליכא מלקות מ"מ מקרי כלאים לאסור המינים וצ"ע

הלכה יט הקנים והוורד והאיטדן מיני אילן הן ואינן כלאים בכרם עכ"ל. והנה קשה לי מ"ט אינו מחלק רבינו בזה מה שחילק הגמ' במס' עירובין (דף לד) בין לי הוי עוזרדין או לא הוי עוזרדין והברייתא דאומר קנים מין ירק הוא בלא עוזרדין ואם נעשו עוזרדין הוא מין אילן ורבינו אינו מחלק כלל ואינו מפרש כלל בזה דמביא הברייתא אשר הקנים טרם שנעשו עוזרדין הוא מין ירק. ונ"ל לומר דרבינו ז"ל אינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל דפירש דבחד מין קנים איירי וקודם שנתקשו הוי מין ירק ואח"כ הוא מין אילן ורק מפרש לה כפירוש הריטב"א ז"ל בשם רבותיו שם דהוי שני מיני קנים חד דמקרי קנה עוזרדין וחד קנה סתם וחד הוי קשה וחד הוי רך והקשה מין אילן ורך מין ירק והכא אינו מביא רבינו רק מין הקשה ומין הרך ונכלל בכלל זה שמסיק דאיזהו מין ירק בה' כ' מה שמוציא עלין כו' וכמו שאינו מביא רבינו הקודין והאורבנין אשר הביא שם בברייתא שנכללו בכל זה וכתב בה' כ' ה"נ הקנים המין הרכים ונכללו בכלל זה ולהכי אינו מביא ודוק

פרק י הלכה ב רחל כו' תפר בגד צמר כו' ובה' ד' ומנין שכל איסורין אלו של תורה שהרי הוצרך הכתוב להתיר כלאים בציצית כו' והנה בהל' ב' מסיק רבינו כיצד צמר ופשתים שטרפן זע"ז ושע אותן ועשה מהן לבדין הרי אלו כלאים כו' וארג בגד מטווי זה ה"ז כלאים והכ"מ האריך בזה לבאר דעת רבינו אם גם בחדא הוא דאורייתא בשוע או טווי או נוז ולא הוציא דבר ברור ועיין ביו"ד בהל' כלאים (סי' ש) בט"ז ובבאורי הגר"א ז"ל מה שכתבו בזה

והנה באמת דברי רבינו אף דהכא לא כתב כן מפורש דעתו בזה מ"מ הוא מפורש במקום אחר בפ"י מה' עדות ה' ג' וז"ל עבר עבירה שחייבין עליה מלקות מה"ת כיצד כו' או שלבש שעטנז שהוא שוע או טוי או נוז ה"ז פסול לעדות מה"ת כו' אבל אם אכל כו' או שלבש בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן כו' הרי הוא פסול מדבריהם כו' עכ"ל נמצא דהוא מפורש בדברי רבינו דבדבר אחד או שוע אי טוי או נוז הוי מה"ת ולא בעי שיהיה ביחד ורק אם אבד חוט ש"צ בפשתן הוא מד"ס והביאו המפרשים ראיה לרעת רבינו מדברי התו"כ פ' קדושים דאיתא שם אין לי אלא בגד מנין לרבית הלבדים ת"ל שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז אלמא דמרבי לאיסור מה"ת אף לבדים דהוא רק אחד לא שלשתן וכן הוא מפורש בספרי פ' תצא הלבדים אסורים משום כלאים אע"פ שאין בהם משום אורג יש בהם משום שוע ושפיר להכי ס"ל לרבינו דחייב אף אי לא הוי שוע וטווי ונוז ורק בכל אחד מהן. ועפ"ז נדחה מה שכתב בס' ישועות יעקב בה' ציצית (סי' יב סעיף ב) על מה שכתב רבינו פ"ב מה' ציצית דא"ל שיהיו שזורין והראב"ד השיג מדברי הספרי דיליף תכלת תכלת בג"ש מבגדי כהונה דיהיו שזורין ועיי"ש בכ"מ וכתב וקשה הא דקאמר הש"ס טעמא דכת"ר סמוכין הא ל"ה ל"י היתר כלאים בציצית כו' ומאי קושיא א"ל שריותא דכלאים בציצית מקרא דסמוכין ה"א דבאמת לא יהיו שזורים ואב"ז חשש כלאים דאורייתא כו' ואשמועינן קרא דאף כשהם שזורים מותר כו' וע"כ צ"ל כן לדעת רבינו ז"ל דא"צ להיות שזורין ומ"מ מותר כב"צ ונכון מאד עכ"ל. וזהו תמוה דהא קאי ליישב דעת רבינו ורבינו הא ס"ל דהוה כלאים דאורייתא אף בחד ולא בעי תלתא ביחד וא"כ ליתא כל קושיתו וראיה לדעת רבינו

וע"כ נ"ל לתרץ דברי רבינו אפכא דהא לכאורה כמו דילפינן במס' בכורות (דף יז) ה"מ שצמרו פסול לתכלת שנאמר לא תלבש צמר ופשתים וסמיך ליה גדילים תעשה מה פשתן שלא נשתנה כו' נמצא דלמדין מסמוכין מה דכתב דפסול בציצית מה שאינו נוהג בשעטנז דאין לוקין ע"ז משום כלאים וא"כ ה"נ ניליף מסמוכין זה דכי היכא דבכלאים נוהג אף אי לא שזור דאף בשוע לבד או טווי לבד הוי כלאים ה"נ כן גבי ציצית די ואף דאיתא ג"ש דתכלת מבגדי כהונה דניבעי שזורין הא מ"מ א"ל כמו שכתבו המפרשים דסמוכין דמי להיקש וכמו דאמרינן במס' זבחים (דף מה ע"א) דכ"ע היקשא עדיף מג"ש וכתבו התוס' שם בחד תירוצא וכן במס' גיטין (דף מא) דאף דאמרינן בגיטין דג"ש עדיף לכ"ע היינו התם משום דאמרינן דעיקר לימוד ילפינן בג"ש לה לה ממשה אבל בכ"ד היקשא עדיף וא"כ ה"נ סמוכין