כתר המלך חלק ב רמב

לדמיו קרוש קדושת הגוף ולפ"ז ניחא דמיירי שאומר דמי שור זה עלי עולה דנא קדשי קדושת הגוף כמו שכתבו בערכין אבל התם במס' שבועות דמתרץ דלב ב"ד מתנה עליהן שיהיה לדמיהן דאמרינן זה שיהיה לדמיהן חשבינן כאלו אומר יקדש שור זה לדמיו מקשה מ"ש ממקדיש זכר לדמיו ומחלק בין לדמי עולה לדמי נסכים אבל הכא במס' ערכין (דף ה) תקשה דלוקמי נמי דאמר דמי ראש זה עלי עולה דאז אינו קדוש קדושת הגוף ורק קדושת דמים אלא צריך ע"כ לומר דשם הגמ' דמתרץ לחלק בין דמי כולו לחד אבר חד תירוץ נקיט אף דיכול לשנויי עוד וה"נ דנוכל לחלק בין לדמי נסכים דגם זה אתיא ככ"ע כדברי התוס' במס' נזיר ורק חד מהני נקיט כמבואר ודוק

פרק ו הלכה י המקדיש עולה לבדה"ב אין בה אלא עיכוב גזברין בלבד ומד"ס שלא תשחט עד שתפדה לפיכך אם עבר ושחטה ה"ז כשירה עכ"ל. הנה המשל"מ הביא הכא דשלש מחלוקת בדבר לרש"י ליתא הקדש עילוי מה"ת אפילו במתפיס לחרמי בדה"ב ולרבינו והתוס' איכא הקדש עילוי מן התורה אפילו מתפיס לחרמי כהנים ולר"י ז"ל במתפיס לבדה"ב איכא הקדש עילוי מה"ת אבל במתפיס לחרמי כהנים ליכא הקדש עילוי כ"א מדרבנן ע"כ. ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו דאפילו במתפיס לחרמי כהנים איכא הקדש עילוי מה"ת מהא דאמרינן במס' בכורות (דף לב ע"א) אר"ח אמר רב וכן אר"ד א"ר יוחנן נאמר כו' מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לחרמים שכן חלין על הכל ופירש רש"י ז"ל שאם החרים את הקדשים חל חרם עליהן ונותן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו בהן כדאמר במס' ערכין (דף כח) תאמר במעשר שאינו חל אלא על החולין עכ"ל. וקשה דבאיזה מיירי הכא ע"כ בחרמי כהנים דהא חרמי בדה"ב הם נפדין ויש להם פדיון כמו שכתבו להדיא רש"י ותוס' במס' ערכין (דף כת ע"ב) במשנה שם וא"כ הכא דאמר אינן נפדין ע"כ מיירי בחרמי כהנים וא"כ קשה בין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' ערכין (דף לב) שהביא המשל"מ הכא דלתרווייהו ס"ל דחרמי כהנים ליכא הקדש עילוי לוי כ"א שחל מדרבנן והיאך נפרוך מזה על הג"ש ועל קרא מדבר דליתא רק מדרבנן ולרש"י ז"ל תקשה ביותר דהוא ס"ל דאפילו קדשי בדה"ב הוא רק מדרבנן וכש"כ חרמי כהנים דמיירי הכא וא"כ היאך פרכינן דחל על הכל דכל עיקר שהוא חל הוא רק מדרבנן. אך יש לתרץ כן דבמס' תמורה (דף לב) אמר רב הונא קדשי המזבח שהתפיסו לחרמי כהנים לא עשה ולא כלום מ"ט אמר קרא כל חרם קדש קדשים הוא לה' כל תרם דק"ק הוי ההוא לה' להווי כו' וכתבו התוס' לדרשא דרב הונא ס"ל כרבנן דפליגי עליה דריב"ב דאומר סתם חרמים לבדה"ב שנאמר כל תרם קודש קדשים הוא לה' וחכ"א סתם חרמים הוא לכהנים מה ת"ל כל חרם כו' מלמד שחל על קדשי קדשים ועל ק"ק ולאותו תנא ניחא שפיר דרשא דרב הונא דהא דאמר שחל על קדשים הוא דוקא חרמים שלה' כו' נמצא דעיקר דרשא דילפינן דלא עשה כלום אם התפיס חרמי כהנים הוא רק אי ס"ל כרבנן דפליגי על ריב"ב ולריב"ב לא מצי למדרש כלל מזה

והנה רב אמר במס' ערכין (דף כח) דהלכה כריב"ב וא"כ ניחא דהכא במס' בכורות (דף לב) דפריך מופנה הוא אליבא דרב דאמר שם תחלה וא"כ מקשה שפיר דלרב שפיר חייל חרמי כהנים מה"ת דליכא לדידיה קרא למעט דהא כריב"ב ס"ל ולריב"ב ליתא קרא למעט אך לדברי רבינו לא מצי לומר כן דהנה רבינו פוסק הכא בה' א' כחכמים דסתם חרמים לכהנים וכתב הבה"ז לתרץ אף דרב אמר שם הלכה כריב"ב מ"מ פוסק כחכמים משום דאמרינן בגמ' שם ורב שביק רבנן ועביד כריב"ב ברייתא אפכא למאי דאפכיתו והניחו הלכה כריב"ב ומפרש בשם הסמ"ג לומר דרב אפכא תניא דרבנן ס"ל סתם חרמים לבדה"ב וריב"ב ס"ל לכהנים ופוסק רב כריב"ב דהוא לכהנים ומש"ה פוסק רבינו דסתם חרמים לכהנים דרב הכי ס"ל וא"כ ליתא תירוץ זה שבארנו דהא לדעת רבינו רב ס"ל דסתם חרמים לכהנים וא"כ היאך מקשי מופנה אע"כ צ"ל לדעת רבינו דעיקר הוא דאפילו חרמי כהנים איכא הקדש עילוי מה"ת לכ"ע ושפיר מקשי מופנה כו' אבל רש"י ותוס' מפרשים דרב פוסק כריב"ב דסתם חרמים לבדה"ב וכמו שהביא זה המשל"מ לקמן בפ"א מה' בכורות בשם הרא"ש ז"ל וא"כ א"ל שפיר לדידן דלחכמים לא הוי רק מדרבנן ומה"ת אינו חל כמבואר

והנה נ"ל לפרש שם במס' בכורות אף אם נפרש שם כפירוש ראשון של רש"י ז"ל שחל על הכל חרמי כהנים על מוקדשין והוא כמו שחידש המשל"מ בהל' י"ב דלריה"ג דאומר קדשים קלים ממון בעלים הוא חל קדשי בדה"ב על קרשים קלים דקדשי מזבח הוא וראיה מדאמר עולא המתפיס עולה לבדה"ב כו' וא"כ א"ל דחרמי כהנים נמי חייל על קדשים קלים וכמו שכתב המשל"מ דמועלין שתי מעילות ה"נ לפי מאי דקיי"ל דחרמי כהנים קודם שבא ליד כהן מועלין בו ה"נ חייל לענין שתי מעילות וזהו שאמר מה לחרמי כהנים שכן חלין על הכל תאמר במעשר שא"ח על הכל דא"ח על קדשים קלים רק על חולין גמורין כמבואר

ועוד א"ל לפי מאי דאמרינן במס' זבחים (דף קג) לא מיבעיא למ"ד קדשי בדה"ב תפסי מדאורייתא אלא אפילו למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס נמצא דאי מחיים קדשים דהעור הוא לבעלים חייל חרמי כהנים על העור שפיר וזהו שאמר שכן חלין על הכל אף על קדשים היינו על העור אבל מעשר אינו חל כלל ולא נפרש כפירוש רש"י ז"ל על טובת הנאה כמבואר ודוק

הלכה ג וכל מי שהחרים או הקדיש כל נכסיו לוקחין כל מה שיש לו ואפילו תפלין שבראשו ואצ"ל כו' שהכל הקדש או חרם עכ"ל. וכתב הלח"מ ואפילו תפילין שבראשו ובה' זכיה ומתנה גבי ש"מ שנתן נכסיו כתב רבינו ז"ל דהוי ספק אם נכנס ספר תורה בכלל וכאן כתב כן משום דשא"ה דאמר כל ונכנס ס"ת גם כן א"נ מקדיש בעין יפה הוא מקדיש ואפילו לא קאמר כל נכנס ס"ח בכלל עכ"ל. והנה צריך לומר דיש טעות סופר בדברי הלח"מ וצריך לומר וכאן לא כתב כן היינו דהתם כתב דהוי ספק והכא לא כתב כלום מזה דלא הזכיר כלל דין ס"ת אך תירוצא של הלח"מ הוא תמוה מה שכתב תחלה דשא"ה דאמר כל ומשו"ה הוי נמי ס"ת זה ליתא דהא לפ"ד הוי שאומר כל הוא מה שכתב רבינו וכל מי שהחרים או הקדיש כל נכסיו לוקחין כו' ואפילו תפלין וא"נ דמיירי זה ע"כ מהמשנה דהמקדיש את נכסיו מעלין לו תפליו שהעתיק רבינו וא"כ מיירי נמי המשנה דאומר כל וא"כ מאי ראיה מייתי הגמ' בב"ב ודף קנא) על היכא דאומר נכסי דהוי תפלין בכלל דלמא הכא שאני דאומר כל אבל אי אומר נכסי בלא כל לא הוי תפלין בכלל ועוד דשם אומר לעיל בסוגיא (דף קנ ע"ב) אומר עבדי איקרי נכסי דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו ומאי ראיה דלמא התם שאני דכתב כל נכסיו אבל אי אומר נכסי לבד לא אלא ודאי דאין חילוק בין אי אמר כל אי לא אמר כל. ומה שכתב נמי עוד דלמא שאני מקדיש דבעין יפה הוא מקדיש גם זה תמוה דהא רבינו פוסק דגם נותן בעין יפה הוא נותן כמו שפוסק שם בה' זו"מ ה' כ"ב דנותן בעין יפה נותן וא"כ מ"ט הוי גבי מתנה ספק ועוד תקשה דא"נ לחלק הכא בין אי בעין יפה או בעין רעה א"כ במס' ערכין דף כד ע"א) ההוא גברא דזבנינה לנכסיה אתא לקמיה דר"י א"ל ליקו להו תפלין מאי קמ"ל מתניתין היא המקדיש נכסיו מעלין לו תפלין מ"ד כו' ולפ"ד שפיר קמ"ל דאי מהמשנה ה"א דשאני מקדיש דהוא בעין יפה מקדיש ולהכי מעלין התפלין אבל גבי מוכר דקיי"ל דבעין רעה מוכר לא הוי תפלין בכלל ול"ל לחלק בטעמא דהתם סבר מצוה קא עבידנא אלא ודאי דאין חילוק בזה ושפיר הוא כמו שכתב הכא המשל"מ דגם הכא הוי בס"ת ספק כמו התם גבי מתנה בה' זו"מ דכתב רבינו דהוי ספק ה"נ בס"ח כן ספק הוא ומה שלא הזכיר רבינו הכא דאין דרכו לכתוב רק המפורש בגמ' וכיון דבגמ' לא נאמר הספק רק גבי מתנה נקיט ליה רבינו התם והכא אדהתם סמיך נמי כמבואר

ונ"ל לומר דזה ודאי דאמרינן דמעלין לו תפלין מיירי ע"כ