כתר המלך חלק ב רמא

הלכה יב האומר שני ערכי עלי ולא היה בידו אלא פחות מכדי שני ערכין הרי הדבר ספק אם נתפס לשניהן ונותן חצי כו' או יתן ערך אחד מהן שלם כו'. והנה לעיל ב' ה' כתב הלחם משנה והביאו דברי התוס' הכא דכתבו דמיירי ע"כ שהעריכן שניהם ביחד וכתב דמוכרח הוא מזה דכתבו לעיל גבי היה לו חמש סלעים דמביא רבינו הכא בה' י"א דמוקי לה התוס' נמי דבעריכת הכהן תליא מילתא ועפ"ז כתבו דבעיא שניה דבעי כשאומר שני ערכי עלי דהיינו כשהעריכן הכהן יחר כו'. והנה לענ"ד נ"ל דלא תליא דברי התוס' אלו על זה דלעיל דהכא בל"ז מוכרח לומר כשהעריכן יחד דאל"כ לא גרע מנתן לראשונה כו' ואף לפי תירוץ של הלח"מ לדברי רבינו דלא מוקי לה כשהעריך הכהן משום דלא תליא רחמנא בעשיר ועני בתר עריכה דידיה אלא כשהיה עשיר באותה שעה שהיה ראוי ליתן ערך שלם כו' הכא לא מתיישב דהא רבינו כתב רק דלא היה בידו אלא פחות משני ערכין אבל ערך אחד שלם היה לו כפי ערכת עשיר כמבואר

אמנם דברי רבינו ניחא הכא בה' י"ב בל"ז עפ"י מאי דכתב הקצות החושן (בסי' קד ס"ק א) לדחות אח דברי התוס' ומוקי לה אף כשלא העריכן הכהן יחד מ"מ הוא הבעיא כן ס"ל לרבינו כמבואר ודוק

פרק ד הלכה כד כשתצא השדה לכהנים ביובל כו' ואם היה ראש השנה של יובל בשבת שהרי משמר יוצא כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ שתצא כו' א"כ קשה לרבינו שכתב בפ"י מה' שמיטה שכיון שהגיע יוה"כ כו' א"כ כיון דביוה"כ תליא מילתא ולית ליה מר"ה ה"ל לומר מיוה"כ של יובל ודוחק לומר דר"ה של יובל קריא ליום כפור דבו משמיט כו' אבל קשיא הראשונה צ"ע. והיינו מה דקרי לר"ה יוה"כ של יובל כו' ולענ"ד לא קשה מידי זה דודאי מה שאמר רבינו ר"ה של יובל הוא יוה"כ ולא דוחק הוא דהוא מקרא מפורש (ביחזקאל מ') בראש השנה בעשירי לחדש ומפרש ליה הגמ' במס' ערכין (דף יב) דהוה יוה"כ דאמר שם איזהו שנה שר"ה בעשירי לחודש ה"א זה יובל וכן הוא שם כל הסוגיא אלמא דקרי ליה הקרא וכן כל הסוגיא יוה"כ ראש השנה של יובל וכן הוא דברי רבינו ר"ה של יובל והוא יוה"כ ודוק

הלכה כו כיצד דין מקדיש שמין אותה בדמיה כו' ואם פודה אותה המקדיש אינו מוסיף חומש כו' והנה הכ"מ לא הראה הכא מקור לדברי רבינו והוא משנה מפורשת במס' ערכין (דף יד ע"א) דבשדה מקנה אינו נותן חומש וכן הוא הסוגיא בגמ' שם שזהו אף לרבנן דפליגי על ר"א. והנה המשל"מ הביא הכא דברי רש"י ז"ל בחומש בפ' בחקותי שכתב דיגאל בדמים הקצובים לשדה אחוזה וכתב המשל"מ דלא ידעתי היכא רמיזא דדמים הקצובים לא נאמרו אלא בשדה אחוזה אבל בשדה מקנה פודין בשוויה כו' ולע"ד א"ל פשוט דכיון דאיתא במשנה שם פלוגתא דר"א ורבנן דר"א ס"ל דהוא כדין שדה אחוזה א"ל דרש"י נקיט מילתא כיחידאה כר"א וכן מצינו בכ"ד דרש"י בחומש שמפרש מילתא אליבא דחד תנא וצ"ע על המשל"מ שלא הביא משנה זו והפלוגתא דר"א ורבנן וצ"ע

פרק ה הלכה יד המקדיש בהמה תמימה לדמיה ה"ז נתקדש גופה כו' עכ"ל. והנה במס' שבועות (דף יא) אמרינן והאמר מר המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ל"ק הא דאמר לדמיה עולה הא דאמר לדמיה נסכים ופירש רש"י ז"ל כי קאמרי אנא קדוש קדושת הגוף היכא דאמר יהא להביא בדמיו עולה דכיון דאיהו חזי להנהו לא מזדבנין ליה אבל אמר לדמי נסכים אע"ג דנסכים נמי אזלא למזבח וקדושתייהו שוין להדדי כיון דלא להכי חזי מזדבן וכן כתבו התוס' במס' נדרים (דף כט ע"א) דמוקי שם לדמי וכתבו דמיירי באומר לדמי נסכים ולהכי לא חייל קדושת הגוף ע"כ והנה רבינו אף דהכא סתם ולא חילק בזה מ"מ סמיך ע"ז שכתב דין זה של לדמי נסכים לקמן בפ"ג מה' מעילה ה' י"ג וז"ל שם המקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים כגון שאמר דמי בהמה זו לנסכים ודמי בן יונה זו לשלמים הרי הן כקדשי בדה"ב ומועלין בחלבן ובביציהן כו'. והכ"מ לא העיר שם והוא מגמ' זו דשבועות דמחלק בין דמי נסכים דאז הוא כקדשי בדה"ב. ונ"ל לבאר בזה הנה התוס' כתבו במס' חמורה (דף יט) דאיתא שם אר"י זאת אומרת המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וכתבו התוס' שם ותימא להר"ש מ"ש ממקדיש דמי נסכים דאמר בפ"ק דמס' שבועות דאינו קדוש קדושת הגוף ושמא י"ל דרבה כר"ש ס"ל דאמר לקמן בסמוך דכל מידי דלא חזיא לגופיה לא נחית ליה קדושת הגוף כן גריס הצ"ק והנה צריך לבאר כוונת התוס' דקאי שם על תחלה דאמר המקדיש נקבה לאשם נמי מיגו דנחתא קדושת דמים נחתא נמי קדושת הגוף הא מפריש נקבה לאשם דמיא לאומר לדמי נסכים דלא חזיא ליה וה"נ נקבה לאשם לא חזיא ליה ומתרצים ע"ז דהתם במס' שבועות רבה אתיא כר"ש דאמר כל מילתא דלא חזיא לגופיה היינו נקבה לאשם לא נחתא ליה קדושת הגוף וצריך לומר אף דהתם בסוגיא דשבועות קאמר ר"ש לטעמיה דס"ל דל"א לב ב"ד מתנה עליהן אלמא דזה הסוגיא לא אתיא כר"ש מ"מ א"ל דרבה ס"ל כותיה בחדא ופליג עליה בחדא אלמא דלפ"ד התוס' הכא בתמורה לא אתיא החילוק של דמי נסכים דלא קדוש קדושת הגוף רק לר"ש ולא לכ"ע אליבא דהלכתא מ"מ רבינו דמחלק בזה ס"ל כמו שכתבו התוס' במס' נזיר (דף כו ע"ב) דחולקים ע"ד התוס' במס' תמורה וז"ל שם ד"ה אבל באה"ד וא"ת ס"ס קשה דמ"ש תמימים דהכא ונקבה לאשם מהמקדיש זכר לדמי נסכים דלא נחתא לה קדושת הגוף כדאמרינן במס' שבועות (דף יא) משום דגופיה לא חזיא לנסכים וי"ל דלא דמי להתם דהתם לא חזיא כלל לשום נסכים שבעולם אבל תמימין דהכא ונקבה דחמורה נהי דלא חזיא לקדושת הגוף דהאי קרבן שהפריש עליו מ"מ ראוי הוא לקרבן אחר ה"נ בבהמה עכ"ל. אלמא דס"ל להתוס' דזה דמחלקינן לדמי נסכים אתיא ככ"ע אף לדידן דס"ל דהמפריש נקבה לאשם חלה קדושת הגוף מ"מ הכא לא חייל גבי לדמי נסכים וא"כ א"ל דגם רבינו ס"ל כדכרי התוס' אלו בנזיר שמבארים דזה אתיא ככ"ע

והנה לכאורה היה נ"ל להביא ראיה לדעת התוס' במס' חמורה דאתיא זה רק כר"ש דהנה במס' ערכין (דף ה ע"א) איתא והאמר מר המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ל"ק הא דמקדיש כולה והנה תקשה גם שם אמאי לא קאמר דהאי ברייתא מיירי שהקדיש לדמי נסכים דאז לא קדוש קדושת הגוף כמו שרבה גופיה מחלק שם בשבועות ולפ"ז שכתבו התוס' בתמורה דלא אתיא זה החילוק של לדמי נסכים רק לר"ש דפליג גבי המפריש נקבה לאשם ניחא שפיר דהאי ברייתא דמס' ערכין שם לא אתיא כר"ש דהנה התוס' כתבו שם (דף ד ע"ב) דאמר הוא והקדש שותפין דלהכי נקיט גבי הקדש שותפות כו' דהמקדיש בעין יפה הוא מקדיש אבל גבי מכירה שייך דמשמנין ע"כ נמצא דהך ברייתא הא ס"ל מקדיש בעין יפה הוא מקדיש ור"ש הא ס"ל לקמן במס' ערכין (דף יד) דמקדיש בעין רעה הוא מקדיש כדאיתא שם ה"מ ר"ש דאמר מקדיש בע"ר מקדיש וניחא להכי דלא אומר דמיירי לדמי נסכים דהא זה לא אתיא רק לר"ש והאי ברייתא כר"ש לא אתיא כמבואר ולהכי אמר לדמי כוליה דזה אתיא ככ"ע אך יש לדחות דהא בלא זה תקשה עוד שם בסוגיא דהנה במס' ערכין (דף כ ע"ב) כתבו התוס' ד"ה אר"ת והא דל"א דהקדיש שור לדמיו קדוש קדושת הגוף רק היכא שאומר יוקדש שור זה לדמיו אבל אי אמר דמי שור זה הקדש לעולה לא קדוש קדושת הגוף וטעמא דכיון דאמר דמי שור זה עלי עולה גוף השור הוא חולין ואין בו קדושה דדמי לאומר דמי שור של פלוני עלי דגוף השור הוא חולין דאין אדם מקדיש שור חבירו ע"כ ועפ"ד התוס' אלו ניחא הסוגיא במס' נדרים (דף כט) דמתרץ שם דאמר לדמי אשר הקשו ע"ז שם התוס' והר"ן וכן הראב"ד לקמן בפט"ו מה' מעה"ק ה"ז דהא קיי"ל דהמקדיש