כתר המלך חלק ב רמ

לא הוי נדרו נדר כמו שכתב רש"י שם בנזיר וז"ל גבי עכו"ם מיהו אינו יכול להעריך ולנדור עד שיהא גדול דיודע להפלות כו' יוכל להעריך ולנדור דאתקש ערכין לנדרים כו' עכ"ל נמצא דגם גבי נדר הדין שוה לערכין דבעי כמו בערכין יודע להפלות וא"כ מאי מסיק המשנה ושוין שנודרין כו' הא לפי סוגיא שם שוה ערכין לנדרים והמשנה אמרה דבערכין פליגי ובנדרים שוין ולא פליגי כלל וצ"ע

פרק ד הלכה ה האומר משקלי עלי כו'. וכתב הכ"מ ופריך בגמ' פשיטא ומשני הא קמ"ל כו' מ"ד בטל מתורת שקל קמ"ל ורבינו כתב לקמן בסמוך מקצת זה והשמיט מקצתו ולא ידעתי למה עכ"ל. וכן בה' ז' כתב רבינו מדברים שדרכו לשקול באותו מקום אפילו פירות כו', וכתב הלח"מ שם באתרי דתקלי שמכי פטר נפשיה אפילו בשמכי והקשה פשיטא ותרצו ל"צ באתרא דבתר דשקלי שדי תרי תלתא מהו דתימא בטל תורת משקל קמ"ל ורבינו לא ביאר כלל בזה וכבר תמה ע"ז הכ"מ. ולענ"ד נ"ל לישב דברי רבינו כן דהנה הלח"מ כתב שדרכן לשקול באותו מקום בר"פ האומר אמרינן אמר רחבא באתרי דתקלי כופרא כו' פשיטא ל"צ דאיכא דתקלי ואיכא דכיילי מ"ד כו' קמ"ל ואיכא למידק דהא קיי"ל סתם נדרים להחמיר והיכא דאמר הרי פירות אלו כתרומה דא"ל כתרומת הגורן או כתרומת הלשכה וקיי"ל להחמיר והוי תרומת הלשכה וכדכתב רבינו בפ"ט מה' נדרים כו' ואפשר דמאי דקאמר בגמ' הני היכא דפירש בהדיא לכופרא נתכוונתי וז"ש מצי פטר נפשיה בכופרא כלומר שהוא אומר כך אבל אם הוא סתם ואינו אומר שלכך נתכוין ודאי שאינו יכול לפטור עצמו בכך עכ"ל

והנה הא לפ"ז אינו רבותא דאשמועינן הכא דבאתרא דכייל ואתרא דשקל דפטר נפשיה דהוא אומר דכוונתו היה לכתחלה לכופרא וכוונתו כאותן ששוקלין וכן לקמן גבי שמכי מאי אשמועינן רבותא דבתר דשקלי שדי תרי תלתא מ"ד בטל תורת משקל כיון שאומר בהדיא דכוונתו לזה דשמכי ורק צ"ל דרחבה דאשמועינן רבותא באתרא דשקלי כופרא ואיכא דתקלי וכייל וכן ר"פ בשמכי ס"ל כמ"ד בנדרים (דף יט) ראבר"צ שם דספק נדרים להקל ועיין בר"ן שם ד"ה אמר אביי כו' וא"כ אפילו אי אומר לא נתכוונתי כלל והוי סתם מ"מ הוי רבותא דשרי באתרא דכייל ובאתרא דשדי תרי תלתא לפטור בכופרא או בשמכי אבל לדידן דמיירי באומר בהדיא דלזה נתכוונתי א"כ אין רבותא כלל ולהכי לא צריך לבאר זה דשוה לנו כופרא ושמכי כיון דפריש ואמר אח"כ דלזה נתכוון ודוק

הלכה ט האומר הרי עלי מטבע של כסף לא יפחות מדינר כסף מטבע נחשת לא יפחות ממעה כסף כו' ושם בה' א' האומר הרי עלי כסף או זהב ולא הזכיר מטבע יביא לשון של כסף או של זהב יהיה משקלו עד שיאמר לא לכך נתכוונתי עכ"ל. והנה מדברי רבינו הכא משמע דאומר המנדב בפירוש בשעת הנדר הרי עלי מטבע כסף ואז מביא דינר ומטבע נחשת יביא מעה כסף ואי אומר סתם ולא הזכיר מטבע יביא לשון של כסף כמבואר ותמוה לי מזה דברי הצאן קדשים במס' מנחות (דף קו) שרוצה לישב קושית התוס' במס' שבת (דף צא) אמאי לא אמרינן דנחשת יביא פרוטה ומתרץ כן וז"ל בקיצור מדלא אמר ומפרש בהדיא הרי עלי מטבע של זהב או של כסף אליבא דר"א דמשני הכי אלא ודאי דנודר סתם ואח"כ אומר דזה שאומר הרי עלי זהב או כסף היה דעתו בשעת הנדר מטבע ואשמועינן תנא דמשנה דמסתמא לא נדר אינש אזהב וכסף דבר שאין לו שיעור דהוא נסכא ומסתמא היה דעתו על מטבע כו' אבל גבי נחשת אשמועינן כיון דאמר סתמא נחושת אע"ג דאמר אח"כ דדעתו היה על פרוטה אפשר שחזר ודעתו היה על נסכא כו' נחשת ומשה"כ לא יפחות מנסכא של נחשת ששוה מעה כסף כו' וראיתי בס' מגיני שלמה כו' שהלך בדרך הזה לתרץ קושיא זו אבל כ"פ הוא דוחק וע"ש וכפי שפרשתי נכון הוא עכ"ל הצ"ק

והנה מדברי רבינו הכא נראה דלא כדברי הצ"ק דהא רבנו כתב האומר הרי עלי מטבע של כסף או של זהב משמע דבשעת נדרו אמר כן בפירוש ואי לא אמר בפירוש הוא מה שהביא בה"י דאומר דמביא לשון של זהב או של כסף עד שיאמר הכונה כמה וכן מה שאומר דמביא נסכא של נחושת שוה מעה כסף משמע מדברי רבינו שמביא מעה כסף ולא נסכא שוה זה וראיה לדברי רבינו איכא דהוא מגמ' שם שמקשה ודילמא פריטי גבי זהב וכן גבי כסף ומשני באתרא דלא סגי וא"נ כדעת הצ"ק נימא דאומר דהוה דעתו בשעת הנדר על מטבע שוה דינר ולא על פריטי אלא ודאי מיירי דאומר כן בפירוש מטבע ולא בדקינן ליה על דעתו ורק מקשה דיוכל היות דילמא במלת מטבע ג"כ פריטי ומשני שפיר וכן משמע בירושלמי דשקלים שהביאו התוס' הכא דאומר ר"א והוא שהזכיר צורה אלמא דהזכיר זאת מפורש בשעת הנדר ול"א דעתה אומר שבדעתו היה כן או וכן שם במס' ב"ב (דף קסה) ובמס' כתובות (דף קי) אומר דכתב דינרין ומפורש כתב כן בשטר ה"נ באומר שבשעת הנדר כן וקושי התוס' נ"ל לענ"ד לישב פשוט כמו שמפרש רבינו שאומר מפורש מטבע נחשת וא"כ ניחא דאי כוונתו היה על פריטי ה"ל לומר בקיצור פריטי ותו לא דאז הוי של נחשת דלפי מאי דמסקינן בפריטי דדהבא לא עבדי אינשי ובאתרא דלא סגי פריטי דכספא וא"כ פריטי סתם הוה של נחשת ול"ל להאריך ולומר מטבע של נחשת בשלמא לעיל גבי זהב וכסף שפיר מקשי דאי אמינא דכוונתו היה על פריטי שפיר צריך לומר כמו מטבע מפורש פריטי של זהב או כסף אבל אחרי דמסקינן דפריטי לא הוה רק מנחשת ה"ל לומר פריטי סתם אלא מדאמר מטבע של נחשת ש"מ כוונתו על מטבע שש מנה כסף כמבואר. ומה שכתב שם במס' שבת בס' מגיני שלמה דמיירי באומר נסכא של נחשת ולא מטבע הנה בדברי רבינו הכא מפורש אפכא דאומר בהדיא דמיירי דאומר מטבע נחשת ודוק

פרק ג הלכה י האומר הרי עלי ערך סתם ולא פירש אינו כמפרש ג' שקלים אלא נידון בהשג יד כשאר המעריכין עכ"ל. וכתב הכ"מ שם ח"ד אמר רב נחמן ב"א נידון בהשג יד מ"ט כמפרש דמי קמ"ל וידוע דהלכה כלישנא בתרא עכ"ל. והנה זה לא דבר ברור דהא התוס' כתבו במס' ע"ז (דף ז ע"א) דהיכא דאיכא תרי לישני בדאורייתא אזלינן לחומרא וכן מבואר בפוסקים ודעת רבינו אינו כך ידוע. וע"כ נ"ל לישב דעת רבינו דהנה מוכרח מגמ' דהלכה כלישנא בתרא דאיתא שם (דף ה ע"א) בעי רבא ערכי עלי למזבח מהו נידון בהשג יד או אינו נידון בהשג יד לא אשכחן בערכין דאין נידון בהשג יד א"ר ל"א גבי מזבח דמפרק אלא בשוויו תיקו כו' וא"נ דאם אומר הרי עלי ערך סתום נידון בהשג יד א"כ נימא דאם אומר ערכי עלי למזבח יהא כאומר ערך סתם דנמי אינו נידון בהשג יד וה"נ מה שמסיק למזבח לא יגרע מה שאומר סתם ומה מיבעי ליה לא מצינו בערכין דאינו נידון בהשג יד הא מצינו באומר סתם וה"נ באומר למזבח והא כאלו אומר סתם אלא ודאי ס"ל לרבא כלישנא בתרא דבזה דערך סתם נידון בהשג יד וקמבעי שפיר דל"מ בערכין דאינו נידון בהשג יד ואי למזבח מאי ופוסק רבינו כרבא דהוא בתרא ודוק

הלכה יא האומר ערכי עלי כו' הקדש מאוחר שגבה גבה כו'. וכתב הלח"מ תימא דהא מטלטלין המה כו' עד ליתא להאי דינא כפי הנראה מן הסוגיא דאין חילוק בין הקדש לבע"ח כו' ורבינו ז"ל שחולק לא ידעתי מנין לו עכ"ל והנה פשוט הוא דרבינו אזיל בשיטת רבו הרי"ף ז"ל שהביאו במס' כתובות פ"י בשם רב שרירא גאון ז"ל לחלק בין הקדש להדיוט והרא"ש ז"ל שם הביא זה בשם הר"ח לחלק בין הקדש להדיוט וכן התוס' שם (דף ל ע"א) ד"ה ש"מ כתבו נמי לחלק בין הקדש להדיוט ולהכי שפיר כתב רבינו נמי הכא דהקדש מאוחר שגבה גבה כדבריהם ודוק: