כתר המלך חלק ב רלט

שהפריש אביו בחייו הוא ג"כ לבנו זה שהוא נזיר ואי מת הוא מגלח אבל לא שאר הבנים שנזרו אח"כ זהו דעת ר"י ואומר כשהיכא שלא היה נזיר בחיי אביו וכשמת אביו והניח בנים רבים שלא היו נזירים וקדם אחד וקיבל נזירות וגילח על מעות אביו זכה ואין שאר הבנים שקיבלו אח"כ נזירות יוכלו להפקיע חלקם כיון שהוא זכה בדבר תחלה וכן אף אם לא זכה רק אמר תחלה שאגלח ממעות אביו וקיבל עליו הנזירות בתנאי זה מקודם לאחיו שלא קיבלו נזירות הוא קודם לגלח ואף שאח"כ נזרו אחיו אך הוא זכה שאומר התנאי תחלה אבל אי הוה שני אחים נזירים בחיי אביהם לר' יוסי או שנדרו שניהם אחרי מיתת אביהם לדידן ע"ז הבעיא ופשטו דהוי ירושה ופלגי וע"ז אינו חולק רבינו והרע"ב ז"ל ואף שלשון הרע"ב הכא לא כדברי רבינו מ"מ כן כוונתו כמבואר ודוק

פרק ט הלכה טו מת אחד מהן ה"ז מביא חטאת העוף ועולת בהמה ואומר כו' ואם טהור הייתי העולה מחובתי וחטאת העוף ספק וסופר ימי נזירות אחרת ומביא קרבן טהרה ואומר אם טמא הייתי כו'. והנה השער המלך לעיל בפ' ב' מהל' שחיטה סה"א הקשה לפי דברי רבינו לקמן בפי"א מהל' שגגות ה"ב שכתב וז"ל יראה לי שכל אלו החייבין קרבן מספק אינם מביאין קרבן שמא יכניסו חולין בעזרה וא"ת והלא חטאת העוף הבא על הספק ואינה נאכלת מפני שהמביא אותו מחוסר כפורים ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק עכ"ל נמצא דאינו מביא מספק רק כדי לאכול קדשים וא"כ הכא גבי ספק נזיר אף ע"ג דאינו מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים מ"מ מביא מספק חטאת העוף דלא כמו שכתב התם והניח בצ"ע. ולענ"ד זה לאו קושיא דכי היכא דכתב רבינו דהיכא דהוא מחוסר כפרה כדי לקיים מצות אכילת קדשים התירו להביא מספק חה"ע ולא חששו לאיסור חולין בעזרה ה"נ הכא כיון דכ"ז דאינו מביא לנזירות טומאה כל הקרבנות ואינו מביא חטאת העוף לנזירות טמא אינו יכול לחזור ולספור נזירות טהרה ולהביא קרבנות נזירות טהרה ולקיים כל מצות נזירות טהרה אחרי שסותר הטומאה ומביא קרבנות טומאה וא"כ בודאי יכול מספק להביא חטאת העוף כדי שיוכל לקיים המ"ע של נזירות טהרה התגלחת והקרבנות כמו התם דשרינן משום אכילת קדשים כמו כן ה"נ כמבואר. וניחא מה שכתב רבינו לקמן פ"ז מהל' פסוהמ"ק ה"י חטאת העוף הבאה על הספק כו' כיצד תבוא על הספק כגון שהיתה האשה ספק זבה א"ס יולדת וכיוצא בזה ואין לנו חטאת בהמה על ספק אלא שאם נסתפק לו אם חט"א כו' מביא אשם תלוי כו'. וכתב הכ"מ מפני הכי דקדק רבינו לכתוב כגון ספ"ז או יולדת מפש"א יכולין לאכול בקדשים עד שיביא כפרתן ולכך התירו להן להביא ספק חוב"ע אבל ספק מטמא מקדש לא התירו לו להביא ספק חוב"ע עכ"ל והוא כמו דברי רבינו לקמן בהל' שגגות כמו שכתב שם הלח"מ. אמנם כפי שבארנו צריך לומר דזה דמסיק רבינו וכל כיוצא בזה הוא קאי על הכא דמביא ספק נזירות טומאה נמי חטאת העוף מספק אף דלא הוי מח"כ ורק חטאת בהמה זה לא מצינו דמביא מספק כמו שמסיק שם וא"ל חטאת בהמה ע"ס

אמנם זה קשה לי דלקמן פ"ג מהל' מחוסרי כפרה ה"ז כתב רבינו כן הטומטום והאנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש והאשה כו' וטומאתן בספק לפיכך אם היה אחד מהן בעל ג"ר או זבה שראתה דם ג"י זאח"ז מביאין קרבן ואינו נאכל עכ"ל. והנה הכא כתב רבינו דמספק מביאין קרבן ואינו נאכל ולקמן בפ"א מהל' משכב ותושב כתב שם בה"ז טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בלובן ובאודם כו' וטומאתן בספק לפיכך כו' וא"ת עליהן על ביאת מקדש וקדשיו כו' והכא קמייתי קרבן מספק ואינו נאכל צריך לומר דיש חילוק כמו שכתב רבינו דרק במקום שחייב להביא קרבן כדי שיוכל לאכול בקדשים אזי מביא מספק וא"כ ה"נ באם ראתה ג"י או ג"ר מביאין קרבן כדי להאכיל דהוי מחו"כ אבל שם מה דטומאתן בספק א"ח על ביאת מקדש וקדשיו דאינו מחו"כ א"ח כמו שביאר רבינו ואף דבמשנה דזבין פ"ב ובתוספתא שם לא נזכר זה דמביאין קרבן כתב רבינו זה לחדש מדעתו

אמנם זה קשה לי דהא כתב לפיכך אם היה אחד מהן בעג"ר כו' משמע דקאי אתרווייהו בין על טומטום ובין על אנדרוגינוס והא טומטום כתב רבינו לקמן בפ"י מהל' מעה"ק הל' ט' דהטומטום אסור לאכול בקדשים מפני שהוא ספק ערל והוא ברייתא ביבמות (דף עב) וא"כ לא הוי מח"כ לאכול בקדשים דאסור לאכול קדשים ולא מ"ל דמייתי דלמא יקרע וימצא נקבה או שימולו אותו אח"כ דא"כ ה"ל להמתין להביא קרבנו דלמא יתגלה דלא צריך להביא ואם ראה אודם ויתגלה דהוי זכר אז אינו מביא קרבן ואם ראה לובן ונמצאה נקבה ג"כ לא תביא ואמאי מביאין קרבן עתה כיון דלא צריך רק לאח"כ שיקרע ואז יתודע הספק ועתה אינו רשאי לאכול בקדשים וצע"ג. ועיי"ש מה שנבאר

פרק י הלכה ח אבל האשם והעולה אינן מעכבין לא בתגלחת טומאה ולא בצרעת עכ"ל. והנה הלח"מ הביא הכא וז"ל והא דכתב בפי"ד מהל' מעה"ק אבל חטאות ואשמות אינן ממשכנין אותן חוץ מחטאת נזיר הואיל ואינו מעכבתו מלשתות יין ולא כתב חוץ מאשם מצורע שא"מ וכן אשם נזיר טמא כמו שכתב כאן ודאי דהדין כן אלא שרבינו ז"ל נמשך אחר לשון הגמ' שם בס"פ הא"מ לא הזכיר אלא חטאת נזיר ולא תשו להזכיר בגמ' משם נזיר טמא משום דלא נחית ר"פ לומר אלא דכללא דכייל מתניתין לאו כלל גמור הוא וכיון דהביא חד לא אתקיים האי כללא לא חש להביא אינך עכ"ל

והנה התוי"ט כתב הכא במשנה דערכין (דף כא) דלא כהלח"מ אלא אשם נזיר טמא אין ממשכנין כיון דהנזיר אינו שרי ביין עיי"ש. ולענ"ד דברי הלח"מ יותר נכונים דאכתי הא האשם נזיר טמא אינו מעכבתו בשום דבר ולא תליא בזה וא"כ ודאי מפשע ביה ואינו מביא וא"כ ודאי ממשכנין אותו כדברי הלח"מ ומה שכתב הלח"מ דר"פ הביא חד לא חש להביא אינך יש להביא ראיה לזה מהא דכ' התוס' במס' כריתות (דף יב ע"א) סד"ה א"ד דלר"מ דאמר אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי אז ממשכנין אותו על חטאת זו וא"כ ה"ל לר"פ למיחשב גם זה לר"מ אלא ודאי כדברי הלח"מ דלא חש ר"פ למכתב כולם ולחשבינהו ודוק

הלכות ערכין וחרמין פרק א הלכה א הערכין הם נדר מכלל נדרי הקדש שנא' ערכין איש כי יפליא נדר בערכך כו' לפיכך חייבין עליהם משום לא יחל דברו כו' משום כל היוצא מפיו יעשה כו' עכ"ל. והנה הכ"מ לא הראה מקור לזה ודברי רבינו הוא מפורש במדרש רבה פ' בחוקתי כי יפליא נדר כו' הה"ד טוב אשר לא תדור כו' ארשב"י כשם שבנדרים בל יחל ובל תאחר כך בערכין בל יחל ובל תאחר כו' וכן איתא בתו"כ על פרשה זו נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר כו' ומה נדר האמור להלן בל תאחר לשלמו אף נדר האמור כאן בל תאחר לשלמו ודוק

הלכה יא כותי שנדר ואמר דמי עלי כו'. והנה המשל"מ הביא הכא כל הסוגיא דמס' נזיר (דף סב) ותמצית דבריו הוא דהסוגיא שם ס"ל דאם הוא כותי גדול ויודע להפלות לכ"ע מפריך ופ"ז לא פליגי ורק אם אינו יודע להתלות אז ס"ל לר"י דאינו מעריך והסוגיא הכא במס' ערכין ודאי פליג ע"ז דהא דחיק הרבה מקרא דלא לכם ולנו לבנות ונוקי בגדול שיודע להפלות כו'. והנה לענ"ד קשה לי על הסוגיא שם דאיך נפרש המשנה במס' ערכין (דף ה ע"ב) דאמר הכא ושוין שנודרין ונודבין כישראל ולפי הסוגיא שם בנזיר צריך לפרש דזה דאומר המשנה דכותי אינו מעריך היינו אינו מעריך כישראל דאם אינו יודע להפלות אף אם הוא גדול אינו מעריך והא זה אף בנדרים