כתר המלך חלק ב רלח

אליבא דר"א כו' אלא אליבא דרבנן כו' ומסיק לעולם אליבא דרבנן ומאי מצות גלוח כו' נמצא דרב חסדא דהוא אמורא פוסק כחכמים ושפיר פוסק רבינו ז"ל כחכמים

אך לענ"ד נ"ל לומר דכל קושית מפרשי רבינו לא קשה כלל. דהנה התוס' שם (דף מה) ד"ה ואח"כ כתבו לכאורה נראה דהאי תנא כר"א דאמר בגמ' דאסור לשתות יין עד אחר כל המעשים כו' נמצא דלהתוס' ספוקי מספקא ליה זה אי סתים תנא בזה כר"א דאמר בגמ' דאסור לשתות יין עד אחר כל המעשים דבאמת אין מוכרח כלל ממשנה זו אחרי דראינו זאת דגם רבינו הכא בהל' ד' כתב לשון המשנה ואח"כ הותר הנזיר וע"ז הקשה הלח"מ דהוא כדברי ר"א ור"ש פליג ורבינו ז"ל דפוסק כר"ש איך כתב כאן כר"א וי"ל דרבינו ז"ל סמך על מ"ש לקמן ומ"ש ואח"כ הותר ר"ל מצוה מן המובחר קאמר דעשה מצוה כתקנה עכ"ל וא"כ א"ל דגם המשנה זו חושב תחלה סדר המשנה דכן עושה מן המובחר ור"ש בא לומר דזהו רק לכתחלה אבל בדיעבד אי לא גילח הותר ומסיק המשנה גופיה בסוף הפרק דחכמים ס"ל דתגלחת אינה מעכבת. ועוי"ל דרבינו כתב וכן כתבה המשנה ואח"כ הותר לשתות יין דמשמע תיכף אחר הגילוח והתנופה שרי בו ביום לשתות יין ולטמא למתים ואי לא גילח כתב רבינו הכא אלא שותה יין ומטמא לערב משמע דאינו כל היום לכתחלה דלמא יעשה המצוה כתקנה ויגלח ורק בערב שעבר היום אז שוחה אבל אם מגלח בו ביום שותה תיכף וכן נקיט ליה המשנה הסדר זה דמותר לשתות ביום זה אי גילח לכתחלה אבל בדיעבד אי לא גילח שרי בערב לשתות כדברי רבינו וא"כ לא מצינו סתם משנה כר"א. והנה התוי"ט בפ"ח מ"ב דחק הרבה מ"ט נקיט רבינו לערב דוקא ונשאר בקושיא. ובס' אורח מישור כתב משום דרבינו פוסק דמקצת היום אינו ככולו מש"ה אינו שוחה רק ביום ל"א וזה שאמר הותר לשתות מיירי ביום ל"א עיי"ש

והנה זה לענ"ד ליתא דא"נ דרבינו ס"ל דלא אמרינן מקצת היום ככולו וכמי לעיל בפ"ד דמגלח ביום ל"א לכתחלה וא"כ ה"נ דמיירי רק בלכתחלה מיירי הכל ע"כ ביום ל"א ומה שאומר אח"כ הותר וכן אח"כ הבבא השניה אם הביא קרבנות בלא גילוח הכל בגונא חדא מיירי ביום ל"א ואעפ"כ אומר רבינו דרק לערב שותה בלא גילוח והוא כמו שבארנו דכ"ז שלא גילח מ"מ לכתחלה צריך להמתין יום זה שמא יגלח בו כדינו ואי עבר יום זה ולא גילח שרי לערב לשתות כדברי רבינו. אך אכתי זה תקשה מהסתם משנה (דף סג) גבי קבר התהום שהתנא סתם כר"א והיא האחרונה לכולהו וה"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם וצ"ל כמו שבארנו דפוסק כר"ח לעיל (דף יד ע"ב) כמבואר. וכן משמע דרב פפא דאמר במס' ערכין (דף כא ע"א) פעמים דחייבי חטאות ממשכנין כו' בחטאת נזיר דכיון דאמר מר אם גילח על אחד משלשתן יצא ואם נזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין ולטמא פשע בה ולא מייתי אלמא דגם ר"פ ס"ל דלא בעי אחר מעשה כולם רק אחר מעשה יחידי שרי לשחות יין ולטמא והוא בתרא ופוסק רבינו כותיה ודוק

הלכה ו אע"פ כו' ונזיר שגילח בלא תער או שגילח ושייר שתי שערות לא עשה כלום ולא קיים מצות גילוח ושם בהל' ז' נשרה אחת וגלח אחת אין כאן מצות גלוח עכ"ל וכתב הלח"מ ד"ה ונזיר כו' כאן כתב רבינו לא עשה ולא כלום ולקמן גבי נשרה אחת וגלח אחת לא כתב אלא אין כאן מצות גילוח ולא כתב ולא עשה ולא כלום דשם אמרו בגמ' שער אין כאן מצות גילוח אין כאן וכתב רש"י ז"ל ומיהו בדיעבד ש"ד ומפני כן כתב שם א"כ מצות גלוח אבל הכא כתב ל"ע ולא כלום דה"ז כאילו לא גילח כלל עכ"ל

והנה התוס' במס' ב"ק (דף קה ע"א) כתבו שם בד"ה מצות גילוח אין כאן ומעכב מלשתות יין ומלטמא למתים כאילו לא גילח כלומר כמ"ד גילוח מעכב דאחר ישתה הנזיר יין אחר כולם א"נ לענין מצוה קאמר דלא קיים מצות גילוח ואליבא דכ"ע דפלוגתא היא בנזיר (דף מב) עכ"ל. נמצא דהתוס' לא מחלקי בזה כלל וס"ל דשוה לנו אי לא גילח כלל או נשרה שפרה אחת וגילח אחת ולמ"ד דבדיעבד מעכב אי לא גילח ה"נ מעכב ולמ"ד דבכל גונא לא מעכבא אע"פ שלא גילח ורק לענין אי מצוה ה"נ כן וא"כ נ"ל דגם רבינו א"ל דס"ל כן ורק דרכו של רבינו להעתיק מאמר המשנה והגמ' וא"כ ניחא דהתם היכא שגילח בלא תער או שגילח ושייר שתי שערות הוא מהמשנה סוף נגעים והתם קיי"ל דמעכבא חגלחתו גבי מצורע לכן רבינו שהעתיק המשנה כתב לא עשה ולא כלום וכמו שהביא המשל"מ בהל' ו' דרבינו ס"ל דבמצורע מעכבת גם הכא גבי נזיר העתיק כן אע"פ שאינו מעכבא בדיעבד אבל המאמר זה דגילוח שער ונשרה אחת דזה קאי רק לגבי נזיר לבד דבו אינו מעכבא כמו שכתבו התוס' במס' ב"ק וגם רבינו פוסק כן דאין התגלחת מעכבת לכן כתב אין כאן מצות גילוח כמבואר ודוק

הלכה יב שלמים של נזיר ששחטן שלא כמצותן כשרים כו' ואין טעונין לחם ולא מתנות ולא זרוע עכ"ל. ונ"ל לומר אף דלחם אינו מביא הכא מ"מ מנחתו ונסכו של העולה והשלמים מביא כמו שכתבו התוס' במס' מנחות (דף פט ע"ב) ד"ה שאם כו' דדמי לעולת מצורע ששחט שלא לשמן דבעי נסכים ורבינו שלא ביאר זה היינו משום דכל דין דבעי מנחה ונסכים בנזיר לא ביאר הכא בהל' נזירות ולא בה' מעה"ק אף שהוא מקרא מפורש בפ' נשא ומנחתם ונסכיהם וכן גבי איל איר אומר ומנחתו ונסכו ומרבינן לה במנחות (דף צא ע"ב) ובספרי שם דעל העולה ושלמים טעון מנחה ונסכים וכדין כן הוא עולה ושלמי נזיר והכא ששחטן שלא כמצותן רק לחם לא בעי ומנחה ונסכים ודאי בעי. והנה על חטאת ואשם של נזיר ממעטינן שם במנחות דלא בעי נסכים וכמו שכתבו התוס' שם ד"ה אימא וז"ל אחטאת ואשם דעלמא לא פריך אלא מהני דאית בהו מנחה עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה דהיאך מצינו מנתה בחטאת ואשם של נזיר וכה"כ דלא בעי נסכים הה"ד דאינו מביא מנחה שמביא עם הנסכים דכתיב בחד קרא מנחתם ונסכיהם אלא נ"ל דכוונת התוס' לומר הוא כמו שכתבו במסכת קדושין (דף לו) במשנה חוץ ממנחת סוטה ונזירה ופירש"י ז"ל חוץ מסוטה ונזירה שהן מניפות מנחתן בעצמן כו' אלמא דקרי רש"י ז"ל בהמשנה שמה הלחם שהנזירה מביאה ומניפה מנחה וכן כונת התוס' דה"א דכיון דקרבנות נזיר שאני דבעי מנחה היינו הלחם שמביא ה"א דאף החטאת והאשם נמי ליבעי נסכים ואף שבספרי אומר להיפוך לפי שיצאה מן הכלל ויצא לדון בדבק החדש דבעי לחם ה"א דלא בעי נסכים וכמו שמביא רש"י ז"ל בחומש שם מ"מ א"ל אפכא דה"א כיון שיצאה בדבר החדש דקרבנות נזיר בעי מנחה היינו לחם ה"א דאף חטאת בעי נסכים כדברי התוס' ולהכי צריך קרא לאפוקי ודוק

הלכה טו מת האב והניח בנים רבים חולקים המעות הסתומים מפני שהיא ירושה להן ויש לכל אחד מהן לגלח ע"ח והבכור נוטל פי שנים עכ"ל. וכתב הכ"מ וז"ל דרבינו פוסק כאת"ל כדרכו דהוי פשיטותא והוה ירושה. והנה בפירוש המשנה כתב רבינו כן זה שאומר ר"י שהוא מגלח על נזירות אביו הוא ג"כ ר"א וכשהניח בנים רבים וקדם אחד מהן וגילח על נזירות אביו זכה וכמו כן אם נדר על תנאי שיביא קרבנות אביו אם גילח כו' וכן כתב הרע"ב בפירוש המשנה שם ותמה ע"ז הגאון רע"ק איגר ז"ל בגליון המשנה שם דמפרש לה דמיירי אם היו כולם נזירים וא"כ הא קיי"ל דהוי ירושה ופלגי לה כמו שפוסק רבינו הכא דאת"ל פשיטותא היא

ונ"ל לומר כן דפירוש דברי רבינו בפיה"מ הוא כן דאומר שם תתלה דברי רב אסי שהוא מגלח על נזירות אביו הוא ג"כ דרך אמיתי והוא שגורם כגירסת רש"י ז"ל וחד פירושא שבתוס' דר"י סובר דאינו מגלח רק היכא שהוא ואביו נזירים וע"ז אומר ר"י היכא שהוא ואביו נזירים אז אמרינן שהמעות