כתר המלך חלק ב רלו

נו ע"א) אמרינן אין לי אלא ימי טומאה שאין עולין לו מן המנין ימי חלוטי מנין ודין הוא ימי טומאה מגלח ומביא קרבן וימי חלוטה מגלח ומביא קרבן מה ימי טומאתן אין עולין לו מן המנין אף ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין לא א"א כו' קו"ת הוא ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת נזירות אין עולין מן המנין ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות לא כ"ש עכ"ל הגמ' נמצא דדבר זה דאמרינן דימי חלוטו אין עולין לו הוא רק א"נ דנזיר מצורע הוא מגלת דהא אמר ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות ופירשו התוס' שם ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות טהרה שכן צריך לגלח בשביל צרעתו א"ד שלא יעלה לו מן המנין וכן תחלת הדין כן הוא ימי טומאה מגלת וימי חלוטו מגלת נמצא דגמרינן זה רק דימי חלוטו אין עולין לו א"נ דמגלח נזיר מצורע והיאך הוא מגלת והא ה"ל עשה ול"ת וליכא למימר דליכא אלא ל"ת גרידא דימי חלוטו אין עולין לו כדברי רבינו י"ל דעיקר דבר זה דימי חלוטו אין עולין לו היכא מצי למילף והוא משום דמגלח ואין שערו ראוי לתגלחת נזירות הא ה"ל עשה ול"ת אלא ודאי שאני נזיר שישנה בשאלה ולפי המסקנא דמסקינן דימי חלוטו אין עולין לו אז אפילו בנזיר שמשון נמי אינו עולה לו שפיר שוב אמרינן בכל נזירות דלהכי דחי משום דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא דהעשה ליתא כמו שכתב רבינו ז"ל ולא מצי למדתי ולומר דכיון דנזיר שמשון ליתא בשאלה הה"ד דימי חלוטו עולין אף שהוא קולא כיון דלא מצי למילף מן נזיר בקבר ונימא א"כ דנזיר שמשון אינו מגלת וא"כ ליתא מה שבארנו דנקיט משום נזירות שמשון זה אינו דהא התוס' כתבו להקשות במס' יבמות ודף ה ע"א) דאתי במה הצד מכהן ונזיר דאי פרכת מה לכהן שאינו שוה בכל נזיר יוכיח ומה לנזיר שכן ישנה בשאלה א"ל כהן יוכיח ותירצו דעל מה הצד פרכינן פרכא כל דהו ואיכא למיפרך מה להני שכן יש בהן איסור גלות זה בראשו וזה בזקנו וא"כ גם נזיר שמשון איכא למילף מהני תרתי במה הצד ודיחוי זה ליתא דהא בנזיר שמשון נמי איתא איסור גלות וא"כ ילפינן בנזיר שמשון דמגלח וימי חלוטו ממילא אין עולין לו וכן מכ"ש לפי מאי שכתבו התוס' במס' נזיר (דף יח) סד"ה והשתא דאיכא למיפרך על מה הצד דשאני מצורע דגדול השלום כדאיתא במס' חולין וא"כ ה"נ נזיר שמשון מצורע נמי איתא ביה הא דגדול השלום וא"כ שפיר איכא למילף נזירות שמשון מהני דמצורע מתגלח שפיר וא"כ ימי חלוטו אין עולין לו כמו שאר נזיר ושפיר הוא הטעם של רבינו דאין ימי חלוטו עולין לו והגמ' דקאמר דישנה בשאלה הוא לכל נזירות ולפ"ד רבינו תתיישב שפיר אף גבי נזירות שמשון דמגלח מצורע אף דליתא בשאלה והוא מטעם דאין ימי חלוטו עולין לו וליכא רק ל"ת ולא מצי למילף על ש"ד דידחה עשה ול"ת דהכא ליכא העשה דאי"ת עולין לו כמבואר. ומצאתי להט"א במס' ר"ה (דף כח) שביאר דלהכי אומר שכן ישנה בשאלה ואף דנזיר שמשון ליתא בשאלה משום דשם נזירות תד הוא עיי"ש ולפ"ד ל"צ לזה אלא דנזיר שמשון גמרינן מהני וממילא אין ימי חלוטו עולה לו וליכא רק ל"ת לחוד ודוק

פרק ה הלכה א ומושח העשרים ברביעית שמן ושיעור זה הלמ"מ עכ"ל. וכתב הכ"מ במנחות (דף פט ע"א) אמרינן ורביעית שמן לנזיר הלמ"מ כו'. והנה בסוף מס' נדה איכא הסוגיא וגרים רביעית יין לנזיר וכן גרסי התוס' וכתבו שם דע"כ צ"ל דראב"ע פליג על רע"ק בהני תלתא אע"ג דלא אשכחן בהשלישי היינו הרביעית יין לנזיר ושמע הכי מרבו וגרסי או רע"ק חולק עליו מכל הג' כו' עיי"ש. והנה רבינו משמע דגריס רביעית שמן לנזיר כמו דאיתא הגירסא במנחות דהכא כתב הלמ"מ ולעיל בפ"ה גבי רביעית יין לא כתב הלח"מ שהוא נכלל בכל השיעורין עיי"ש והנה אי גרסינן רביעית שמן לנזיר ניחא בודאי פשוט כמו שכתב הקרבן אהרן בת"כ פ' צו שמה שחשיב הכא רביעית שמן לנזיר ואשכחן דרע"ק פליג רק בחד מלתא הוא כיון דלתודה חצי לוג שמן שהיה רבוכה וחלות ורקיקין וא"כ בנזיר דלא היה רק החצי מזה עשרים וארבעה דאיתא בתודה ולא היו רק חלות ורקיקין ורבוכה לא היה ה"ל רק רביעית שמן ותליא בזה דאם תודה נדע מקרא הה"ד דנזיר נמי מקרא זה ילפינן ואם בזה הלמ"מ גם בזה נדע מהלמ"מ ע"כ. אמנם אם נגרוס כפי גירסת התוס' סוף מס' נדה רביעית יין לנזיר מ"מ נ"ל דגם בזה מצינו פלוגתא דראב"ע ורע"ק דהנה איתא בנזיר ד' ל"ד ע"ב במשנה משנה ראשונה אמרה עד שישתה רביעית יין רע"ק אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב ובתוספתא שם פ"ד איתא כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית איגורי ונותן לתוכו ושופע חייב כו' דרע"ק ראב"ע פוטר עד שישתה רביעית יין וכתבו התוס' במס' עירובין (דף ד ע"א) ד"ה גפן בהמשנה ראשונה דאומרת עד שישתה רביעית יין ס"ל כראב"ע דהכי אמרינן שם בגמ' ת"ק מדמי להו איסורי נזיר אכילה לשתיה פירש ת"ק היינו משנה זו הראשונה מדמי אכילה לשתיה ובעי באכילת עלין ולולבין נמי רביעית ונקיט במשנה שתיה משום דאכילה מניה ילפינן כו' נמצא דהמשנה ראשונה הוא ראב"ע וס"ל דבעי רביעית יין דוקא ורע"ק ס"ל דבכולהו בין ביין ובין בשאר מינים סגי בכזית וזהו הפלוגתא דראב"ע אומר רביעית יין לנזיר דוקא וזה ידעינן מהלמ"מ ורע"ק פליג וס"ל דהוא בכזית כמבואר

ועפ"ז נ"ל ליישב הסוגיא במס' נזיר (דף לז ע"ב) דאיתא שם משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הבכ"א וש"כ הבכ"א א"מ ולרבנן צריכא דאי כתב רחמנא גבי חטאת נזיר לא אתיא מניה משום דחולין מקדשים ל"י ואי כתב רחמנא גבי נזיר ה"א מנזיר ל"י דחמיר איסורא דאפילו חרצן אסור ליה הלכך לא אתיא מניה ורע"ק א"ל למאי צריכי בשלמא אי כתב רחמנא חטאת נזיר לא גמר מניה שכן חולין מקדשים לא ילפינן אלא לכתוב רחמנא בנזיר ולגמור חטאת מניה דהא כל איסורין שבתורה גמרי מנזיר ורבנן א"ל חטאת להיתר מצטרף לאיסור כו' ומשרת ליתן טעם כעיקר כו' ורע"ק תרווייהו להיתר מצטרף וה"ל ב"כ הבכ"א ואין מלמדין עכ"ל הגמ'. וצריך להבין דבתחלה אמר דמנזיר לא נוכל למילף דחמיר איסורא דאפילו חרצן אסור ואח"כ דחה רע"ק אבל מנזיר לילף ולא ניחא ליה הדחיה דאפילו חרצן אסור וכן בסוף מסיק ורבנן א"ל חטאת להיתר מצטרף לאיסור ומשרת על טכ"ע ונדחה התירוץ של חרצן דאסור וכן בפסחים (דף מה ע"א) איתא כל הסוגיא ושם לא הביא כלל התירוץ של אפילו חרצן אסור ול"ג מנזיר ורק אמר שם כמו שמסיק במסקנא דהקרא דחטאת אתי להיתר מצטרף לאיסור ומשרת על טעם כעיקר והתוס' שם בפסחים ד"ה ורבנן עמדו ע"ז עיי"ש

ונ"ל ליישב כן דהנה המשנה הראשונה הוא ראב"ע דס"ל דאינו חייב רק ברביעית ורע"ק ס"ל בכזית ואפילו שרה פתו כו' ואמר הגמ' בנזיר (דף לח ע"ב) ת"ק מדמי להו כל איסורי נזיר לשתיה ורע"ק כיון דכתיב וענבים לחים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורים בכזית והתוס' במס' עירובין מפרשי כן דת"ק סבר היינו משנה ראשונה מדמי אכילה לשתיה ובעי באכילת עלין ולולבין נמי רביעית ונקיט במתניתין שחיה משום דאכילה מניה ילפינן וטעמא משום דכתיב לא ישתה תרי זימני ולא חש לפרש אלא טעמא דרע"ק כו' מה אכילה בכזית אף כל בכזית והא דנקיט אכילה במשנה אחרונה משום דשתיה מניה ילפינן וכל חד נקיט מידי דיליף מניה עכ"ל. ובארו המפרשים דברי התוס' כן דידעינן מלא ישתה יתירא דכתיב דה"ל להקרא למכתב מיין ושכר יזיר חומץ שכר וכל משרת ענבים לא ישתה ומדלא כייל הכי אלא כתיב תרי זימני לא ישתה ש"מ דקרא יתירא אתי לשיעורא דשיעור אכילה כשתיה והנה לרע"ק דאתי הקרא דכל משרת להיתר מצטרף לאיסור וע"ז לקי מלקות לרע"ק ולהכי ס"ל לר"ע דל"מ דהקרא דלא ישתה התירא דכתיב גבי וכל משרת ענבים לא בא ללמד על שיעור שתיה דבעי על לאו על היתר מצטרף לאיסור דיהא ביה לאו מפורש ע"ז לחודיה כדי דילקה ע"ז אבל אנן דס"ל דאתי על טעם כעיקר ובטעם כעיקר