כתר המלך חלק ב רלה

שמפרש הפ"מ דמצא הרוג דע"ז ודאי ידע ההורגו כדברי רבינו וע"ז הוא המאמר דחזקת החי בחיי היינו שזהו דבר ברור שאחר הרגו ואמרינן דהוא עוד ההורג חי ולא הוי קבר התהום אבל היכא דנמצא מח לא הרוג לא חיישינן כלל דילמא ידע אדם בעולם וע"ז לא נאמר המאמר בחזקת החי בחיי ורק על הרוג נאמר כדברי רבינו כמבואר

והנה זהו דבר ברור שקבר התהום שהתירו לנזיר וע"פ שוה לנו בין ברה"י ובין ברה"ר ואף ברה"י שספיקא טמא ט"מ הותר הקבר התהום לנזיר ועושי פסח וכן איתא במשנה דנזיר ודף סג) נמצא מת במערה והוא רה"י כמו שכתבו התוס' שם ד"ה כיצד דלהכי צף טמא משום דה"ל ספק טומאה ברה"י ומ"מ אם משוקע טהור משום קבר התהום וכן כתב רש"י במס' פסחים (דף פב) במשנה שם אמר לו קבר עמך בבית נודע עד שלא עשה פסחו וכן נזיר א"ל קבר עמך בבית אלמא דאף בבית ברה"י טהור וא"כ תקשה דברי רש"י ז"ל במס' נזיר (דף טו ע"ב) דאמר שם ודמי לעובר ברה"ר וטומאת התהום תחתיו ל"ל לרש"י לומר ברה"ר הלא שוה בזה רה"ר ורה"י וצ"ע

פרק ז הלכה ז אע"פ שבכל אלו הוא טמא טומאת זיבה ומזה בשלישי ובשביעי אינו מגלח תגלחת טומאה ואינו סותר את הקודמין אבל כל ימי הטומאה אין עולין לו ממנין ימי נזירותו עכ"ל. וכתב הכ"מ שם (דף נד ע"ב) במשנה אמרו כו' הרי אלו עולים לו ומשמע דוקא הני אבל ימי טומאת מת אע"פ שהיא מאותם שאין הנזיר מגלח עליהם אין עולים לו עכ"ל. והנה דברי רבינו אלו הוא מפורש בירושלמי וז"ל שם בה"ג יפלו כו' טמא נזרו מכאן שטמאין נופלין ויסתור אין לך סותר אלא ימי המח בלבד עכ"ל. וכתב הפ"מ טעמא דמתניתין מפרש דקתני מתחיל ומונה מיד אבל אלו הימים אין עולין לו כדכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו מכאן שטמאין נופלין הן כלומר כל ימים שטמא בהן ובאיזה טומאה שהוא מן הימים האלו אין עולין כו' ויסתור נמי את הקודמין אם אין עולין ומשני כו' עד שהן מעצמו של מת עכ"ל. אלמא דהוא מפורש כדברי רבינו הכא דאין עולין לו כל הימים יקשה לענ"ד דברי רש"י ז"ל במס' נדה (דף סח ע"ב) ד"ה ובנזיר אין אותו יום עולה למנין נזירותו ונמצא כו' וא"ח אתי לאחלופי באהל מת גמור ולא יסתור אלא יום א' כו' אהל ספק דרבנן באהל מה"ת לא מחליף כו' משמע מדברי רש"י שם דסככות ופרעות רק יום אחד אין עולה וכן אומר לעיל בנזיר שהולך סככות ופרעות שהן ספק אהל אין אותו יום עולה למנין נזירותו משמע דאותו יום אחד אינו עולה והכא בירושלמי דקאי על המשנה של אבל סככות ופרעות כו' משמע דכל ימי שבעה של הטומאה אינו עולה כמבואר וצ"ע

הלכה ט נזיר שנצטרע כו' אבל ימי הסגר עולין לו כו' ודבר זה הלמ"מ עכ"ל. וכתב הכ"מ ומ"ש דבר זה הלמ"מ כו' ולא הביא מקור לזה ומקורו של רבינו הוא במשנה שם דאמר באמת אמרו ובגמ' אמרו בכ"ד כל באמת הלכה הוא וכן בירושלמי ע"ז המשנה אומר דהלמ"מ הוא זה באמת אמרו וכן כתב רבינו בפיה"מ הכא. והנה מדברי רש"י ותוס' הכא משמע דס"ל דהא ימי הסגר עולין לו זהו רק אם נטהר מימי הסגרו דז"ל רש"י שם (דף ני ע"ר) גמרו כו' ימי הסגרו אלו ימים שהוא מוסגר קודם שמוחלט פעמים י"ד יום ונטהר בתוך ימי הסגר שהן עולין לו אותן הימים כו' נמצא דס"ל דרק אי נטהר מתוך הסגרו אבל אם נחלט אח"כ יוכל היות דאף ימי הסגרו אין עולין לו וכן כתבו התוס' שם במשנה באמת כו' וימי הסגרו שפרחה בו צרעת והסגיר אותו הכהן ועמד בעיניו או כהה עולין לו לימי נזירותו אלמא דהתוס' נמי ס"ל דדוקא אי נטהר בימי הסגרו אבל רבינו ז"ל אינו מחלק בזה וכתב סתם דימי הסגר עולין לו מדכתב סתם משמע דבכל גוונא עולין לו אף אם נטהר יומי החלטו אח"כ

ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו מן דברי הירושלמי שם על המשנה ה' ג' דאמר שם פד כדון בימי ספרו בימי גמרו ר' יוחנן בשם ר"י אל נא תהי כמת מה ימי המת אין עולין לו אף ימי הסגר אין פולין לו חב"ר אמר הדא קומי רשב"ל ולא קיבל עליו א"ל הכא את עביד ליה הסגר והכא את עביד ליה החלט לית יכיל דאר"י בשם ר"י אל נא תהי כמת מה ימי המת ז' אף ימי הסגר ז' עכ"ל ופירש הפ"מ דרשב"ל אמר על הדא דר"י דאמר דימי הסגרו נמי אינו עולה לו משום דדריש מקרא דאל נא תהי כמת והכא את עביד ליה הסגר היינו דעולין והכא אח עביד ליה החלט לומר דרק בימי החלטו אין עולין אבל בימי הסגר עולין לית יכיל אי את יכול לומר כן ודרשא דהיקשא למת אתי לדרשא אחרינא עכ"ל. ולפי פירוש הפ"מ אי אמרת דרק אי נטהר מימי הסגרו אז עולין אבל אי נחלט אז גם ימי הסגרו אין עולין לו וא"כ הא דאמר במשנה דעולין אז מיירי דנמהר מזה ומה שיליף מקרא אמרינן דזה מיירי דלא תטהרה עתה רק מימי הסגרו וחליטה אז לא תהיה עולה ולהוון דין כמת ומאי מקשה אלא ודאי דבכה"ג עולה ימי ההסגר ושפיר מקשה הירושלמי ועיין ק"ע מה שמפרש הכא ובמס' מע"ק פ' א"מ ובחי' על הירושלמי בארנו בס"ד

והנה לא תקשה הכא מ"ט לא קחשיב ליה המשנה במגילה (דף ת ע"ב) אין בין מוסגר ומוחלט וכן אין בין טהור מתוך הסגר למתוך החלט ואמאי לא קחשיב דזה עולה לימי נזירותו וזה אינו עולה אך זה ניחא דהא רש"י ז"ל כתב דהכא מיירי בימי טהרתו ורפואתו ולא בקרבנות שהן בשמיני והכא ודאי לא מיירי לענין עולה ימי נזירותו דזה ודאי הוא אח"כ שכלה ימי צרעתו ולא במה שמחויב לעשות לצרעתו כמבואר ודוק

הלכה טו כיצד הוא מותר כו' נזיר שנצטרע ונרפא מצרעתו בתוך ימי נזירות ה"ז מגלח כל שערו שהרי תגלחתו מ"ע כו' וכל מקום שאתה מוצא מ"ע כו' יבוא עשה וידחה ל"ח והלא נזיר שגילח בימי נזרו עובר על ל"ת ועשה ולמה דוחה עשה של תגלחת הנגע לנזירות מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו כמו שבארנו והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא ל"ת כו' ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודחה אותו עכ"ל. והראב"ד ז"ל בהשגות כתב א"א אני שונה במס' יבמות משום דה"ל עשה ול"ת שישנו בשאלה והיינו דקיל עכ"ל. וכתב בהכ"מ כתב הראב"ד וי"ל לדעת רבינו דתרי טעמי איכא במילתא ובגמ' חדא מנייהו נקיט עכ"ל. וכמו"ח הגאון ז"ל הקשה ע"ז מסוגיא דיבמות שם דדייק אלא הא דקיי"ל אין עשה דוחה ל"ח ועשה נגמר מנזיר מצורע אלא שאני נזיר שישנה בשאלה ה"נ שאני נזיר שישנה בשאלה ע"כ וא"כ דאיכא נמי טעמא דדחי משום דליכא העשה כלל מאי אמר הגמ' דאלת"ה הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נגמור מנזיר הא בנזיר ליתא עשה כלל דאין ימי חלוטו עולין לו אלא משמע כדברי הראב"ד דרק טעם זה של ישנה בשאלה ולא אחר

ונ"ל ליישב דברי רבינו כן דהא קיי"ל נזיר שמשון ליתא בשאלה וא"כ על נזירות שמשון ליתא טעם זה של ישנה בשאלה וא"כ היאך נזיר שמשון הוא מגלח אם נצטרע והא חזינן במשנה דנזיר (דף ד) דקחשיב שם מה בין נזיר שמשון לנזיר עולם והקשו התוס' אמאי לא קחשיב שאלה דנ"ש ליתא בשאלה ונ"ע איתא בשאלה וי"ל מלתא דליתא בנזירות לא קחשיב ואם שאל לא יהיה נזיר עכ"ל וא"כ מדלא קחשיב חילוק זה במשנה דנזיר שמשון אינו מגלח בצרעת כו' ש"מ דאף נ"ש מגלח בצרעת ואף א"נ כמו שבארנו לעיל דתנא ושייר מ"מ ל"מ כן דנזירות שמשון אינו מגלח בצרעת מדלא אשתמיט תנא בשום מקום לומר זה דנזיר שמשון אינו מגלח בצרעת ומשמע דשוה בזה נזיר שמשון לשאר נזירות ולכן אומר רבינו דיש עוד טעם אחר של ימי חלוטו אין עולין לו ושם במס' יבמות דאמר דאלת"ה נגמור מנזיר ואמר הטעם של ישנה בשאלה. נ"ל ליישב כן דהנה במס' נזיר (דף