כתר המלך חלק ב רלג

מאחר שבגמ' לא נפשטא ולא באת"ל היאך פסקה רבינו בפשיטות ונ"ל שרבינו מפרש דכי איבעיא לן כו' ופוסק לחומרא ואע"ג דקיי"ל ספק נזירות להקל כמו שפוסק רבינו בפ"ב י"ל דה"מ בנזירות דאיתא בשאלה אבל בנזירות דליתא בשאלה לא עכ"ל. והלח"מ כתב לתרץ דנזירות שמשון ספיקא להחמיר משום דאין ספיקא חמור מודאי ונחית אינש נפשיה לספיקא כמו הסוגיא בנדרים (דף כ) ולא הוי כשאר נזירות דספק להקל עיי"ש. והנה לכאורה תקשה מהמשנה דנזיר (דף ד ע"א) מה בין נזיר שמשון לנזיר עולם והקשו התוס' אמאי לא קחשיב זה דנזיר עולם איתא בשאלה ונזיר שמשון אינו בשאלה ומתרצים דלא קחשיב רק מה שנשאר הנזירות אבל זה שישנה בשאלה דאז לא נשאר לו הנזירות לא קחשיב דאי שאל על הנזירות לא הוי נזיר ול"ח רק מה ששניהם נזירים עכ"ל. ולפ"ז תקשה אכתי ליחשב זה דסתם נזיר עולם ספיקא להקל וזה ספיקא להחמיר וע"ז ליתא תירוץ התוס' וצריך לומר ע"ז כמו דמתרץ בס' שיטה מקובצת בשם המאירי ז"ל דלהכי לא קחשיב דתנא ושייר ומה שמקשה מה שייר דהאי שייר נ"ל דשייר זה חדא דספיקא להחמיר בנזירות שמשון ועוד י"ל דזה שייר לפי מאי שכתבו התוס' לקמן (דף יא ע"ב) דלהכי נזירות איתא בתנאי משום דאחרים יכולין להביא קרבנותיהן והוה כמו שנעשה ע"י שלית וא"כ בנזירות שמשון דליכא קרבנות ליתא בתנאי וה"ל למחשב זה דנזירות שמשון ליתא בתנאי ושארי איתא בתנאי אלא תנא ושייר כמבואר ודוק

הלכה יא האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אם בחול נדר הרי זה אסור לעולם ואם בשבת נדר או ביו"ט אותה שבת או אותה י"ט מותר מכאן ואילך ה"ז אסור שהדבר ספק אם יבוא בשבת או ביו"ט או לא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חיילא עליה נזירות שספק נזירות להקל עכ"ל. וכתב הכ"מ ויש לתמוה על רבינו שכתב שהטעם שמותר בשבת מפני שהוא ספק כו' ועוד דבגמ' אמרו דודאי לא אתיא ב"ד בשבת משום דמובטח להם לישראל שאין אליהו בא בערב שבת ועריו"ט ומה שאמרו שהוא ספק אם יבוא בשבת אינו על אליהו כו' ונ"ל דהאי קושיא כו' ומש"ה פירש דהאי סוגיא אליבא דר"ש דס"ל דספק נזירות להחמיר ולית הילכתא כותיה והלכך ל"צ תו למימר דלא אתי אליהו מאתמול ול"צ תו לטעמיה דמובטח לישראל שאין אליהו בא בע"ש ועי"ט אלא אפילו את"ל שיבוא אפ"ה שרי משום דמספקא לנו אי אתי ב"ד בשבת ויו"ט משום תחומין כו' עכ"ל. ועיין לח"מ ובס' כו"פ (סי' קי) ובאמת צריך לבאר מ"ט שביק רבינו הטעם שבגמ' שהוא מטעם ודאי ואומר מטעם ספק מה דחוק לו בזה

ונ"ל לומר כן דהנה הטורי אבן מקשה שם במס' ר"ה ד' י"א ע"ב דאמר ר"י בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ור"א בתשרי עתידין להגאל משום דר"א דרש ג"ש דשופר שופר ור"י דרש ליל שמורים ליל שמשומר ובא וא"כ לר"א לא יהא אסור לשתות כ"א בתשרי ולר"י בניסן ושאר השנה יהא מותר ומתרץ דאיכא שני קיצים בעתה ואחישנה לא זכו בעתה וזכו אחישנה והקץ אשר יהיה בעתה יהא בניסן או בתשרי לכל מר כדאית ליה אבל אם זכו ויהא הקץ של אחישנה זה יוכל היות בכל יום ולהכי אסור לשתות בכל יום דילמא הוא הקץ של אחישנה. ועוד הקשה הט"א הלא אמר התם דלמ"ד דיבוא בניסן משום דדרש ליל שמורים המשומר ובא ולמ"ד בתשרי מג"ש דשופר שופר וא"כ הוי לתרווייהו בי"ט לזה בפסח ולזה בר"ה וא"כ אליהו בא מעי"ט והלא אמרו מובטח להם לישראל שאין אליהו בא בע"ש ועי"ט מפני הטורח ומתרץ כן אפכא דהקץ של אחישנה בזה אמרינן דלא הוי בי"ט משום דאין אליהו בא מעי"ט אבל הקץ של בעתה דקיי"ל בזה דאף אי לא זכו חלילה מ"מ יהא הקץ ולא יעכבם כרגע וה"נ יוכל היות קץ של בעתה אף בי"ט דע"ז לא משגחינן מה שאין אליהו בא מעי"ט מפני הטורח דבזמן בעתה אין מעכבים אף רגע. ושם בא"מ הקשה עוד מגמ' דפסחים (דף יג ע"א) דאחר שם אמרו לו מובטח להם לישראל שאין בא בע"ש ועי"ט מפני כו' ופירש רש"י והשבת הזה עי"ט וא"א דקץ של בעתה יוכל היות אף בעי"ט אכתי תלויות לא ישרפו שמא יבוא אליהו בקץ של בעתה כו' ונ"ל לישב זה פשוט דהנה הצל"ח מבאר שם במאי דפליגי ר"א משום ר' יהושע והאמרו לו ונ"ל לומר דבזה גופיה פליגי דר' יהושע לטעמיה אזיל דס"ל דבניסן עתידין להגאל וא"כ בפסח יוכל היות הקץ של בעתה ולהכי שפיר אמר שמא יבוא אליהו דיוכל לבוא אף בעי"ט בקץ זה אם הוא בעתה והאמרו לו הוא ר"א בעל פלוגתא דר' יהושע אומר סבר מובטח שאין אליהו בא מעי"ט דלדידיה הא הקץ של בעתה הוא בתשרי ועי"ט ש"פ לא יוכל אליהו לבוא כמבואר

והנה הטורי אבן שם מבאר עוד לומר דהנ"ש של שופר שופר והקרא דליל שמורים לא קאי על יו"ט דוקא דיבוא בי"ט של פסח או בי"ט של ר"ה דהקרא של שופר ושל ליל שמורים מגלי לנו שזה הזמן הוא ביוצא החודש של ניסן ושל תשרי אבל לא דוקא בו ביום של י"ט ורק יהיה בחודש זה למר בניסן ולמר בתשרי. והנה א"נ דיש איסור תחומין בי"ט מה"ת וכמו שבארנו לעיל בה' שבת ויש תחומין למעלה מעשרה וא"כ ע"כ לא יבוא משית בי"ט דזה אסור מה"ת משום תחומין וא"כ שבקי לקראי דדחקי אנפשיה דהזמן הוא בחדשים אלו אבל א"נ דאין תחומין למעלה מעשרה וא"כ יוכל היות דמשיח יבוא בי"ט גופיה למר בפסח ולמר בר"ה ואליהו יוכל לבוא בזה אף בעי"ט ולא אשגחינן על הטורח כיון דהוא בעתה כתירוץ הראשון של הט"א

ועתה יבואר שפיר דברי רבינו דלהכי קאמר שהדבר ספק אם יבוא בשבת או לא יבוא בשבת וי"ט בזה גופיה דאמרינן מובטח להם כו' שאין אליהו בא בעי"ט הנה ביו"ט של פסח או בי"ט של ר"ה הוא ספק לנו דאם יש תחומין למעלה מעשרה א"כ משית לא יבוא אף בי"ט האלה שהוקבע על זמן הגאולה דהא צריך ע"כ לומר דלא קאי על היום י"ט של ר"ה או של פסח אלא קאי על החודש דהוקבע לגאולה אבל א"נ דאין תחומין למעלה מי' א"כ יוכל לבוא בהאי י"ט גופיה ב"ד דהא אליהו אתי מאתמול בהני י"ט ואומר רבינו להכי הטעם של ספק דהוא מספיק לכל ימים טובים אף י"ט של פסח ושל ר"ה דיום ביאת אליהו נמי תלוי בספק זה אי יש תחומין או לא ומשום ספק של תחומין מותר לשתות בכל שבת וי"ט שספק נזירות להקל ואינו אומר רבינו הטעם דמובטח שאין אליהו בא דא"כ לא מהני לי"ט של פסח ושל ר"ה דאי אין תחומין למעלה מעשרה יוכל היות שיבוא בעי"ט האלה והגמ' דאמרה מובטח להם לישראל שאין אליהו בא בע"ש ועי"ט בא לדחות הפשיטות דיש תחומין דילמא לעולם אין תחומין ומש"ה מותר בשבת וי"ט משום דאין אליהו בא מערב ועל י"ט של פסח או של ר"ה נמי מותר מהאי טעמא דאפילו א"נ אין תחומין למעלה מעשרה וא"כ יוכל לבוא ביו"ט גופיה משיח כיון דזה גופיה מספקא לנו מתי תהיה הקץ אם הלכה כר"א דבתשרי או כר"י דבניסן יגאלו ולהתנא דברייתא ספק הוא כמאן הלכתא וכיון דספק נזירות להקל ולהכי אומר דשרי לשתות בכל שבת וי"ט אף שספק לנו באלו אם הוא זמן של בעתה שיוכל לבוא אליהו בהן כמבואר ומה שמסיק הגמ' האי תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא הוא כמו שמפרש הב"י (בסי' תד) דלא קאי על נזירות רק על איסור תחומין למ"ד שהוא מה"ת וכן מפרש המרכבת המשנה הכא בה' נזירות דזה מספיקא שרי לשתות כיון דקיי"ל ספק נזירות להקל ורק החומרא שאומר הוא על תחומין כיון דתחומין הוא מה"ת בספק הוא אזלינן לחומרא אבל לשתות אזלינן בזה לקולא כמבואר

אמנם אכתי תשאר קושית הלח"מ הכא דאכתי בחד בשבת לישתרי אשר רבינו אינו מביא זה דבחד בשבת שרי. ונ"ל לומר כן דהנה לפי משמעות הגמ' משמע דאליהו בא יום אחד מקודם ביאת המשיח אבל בפסיקתא איתא והובא בילקוט ישעיה (סי' נג) ג' ימים קודם ביאת המשיח בא אליהו על הרי ישראל וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו כו' משמע