כתר המלך חלק ב רלא

הפר אמר דכוליה לא הפר כמו בהתרה וא"כ כיון דמהמשנה אין ראיה ניחא דלא הביא שם לפשוט הבעיא מהברייתא כיון דיוכל להביא הפשיטות שלו מן המשנה כמו שכתבו התוס' בכ"ד דהיכא דיש להביא ראיה מן המשנה מביא זה אף דגם מברייתא יש לפשוט טפי ומן המשנה הכא אין ראיה כלל ומן הברייתא דאומר שם את"א מה שהפר הפר אינו רוצה להביא שמביא שם מדברי המשנה כמבואר ודוק

הלכות נזירות

פרק א הלכה ד האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר ה"ז נזיר מיד שמא ימות עתה ואם איחר נזירותו ה"ז עובר על בל תאחר ואין לוקין על לאו זה עכ"ל. והנה הטעם הוא דאין לוקין על לאו זה הוא משום דה"ל לאו שאב"מ והנה ק"ל דשם בסוגיא (דף ד ע"ב) איתא האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו ל"ל היקשא תיתי במ"מ מנדרים וכתב הר"ן הא דמקשה הכא גבי הפרה ולא אקשי לעיל גבי ידות הך פרכא משום דידות למלקות נמי מייתי להו ואין עונשין מה"ד עכ"ל. וא"כ תקשה להאי אוקימתא דאתי לומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר דע"ז לא לקי משום בל תאחר כמו שכתב רבינו והרא"ש ז"ל מפרש עוד דהכא ליכא מלקות בשום דבר וז"ל ויראה לי שיעמוד בספק נזירות כל ימיו אבל לא לקי וא"כ ע"ז תקשה ל"ל ההיקשא תיתי במ"מ מנדרים דכיון דליכא מלקות לא שייך בזה אין עונשין מה"ד וכמו שהקשה הר"ן על ידות

ונ"ל ליישב כן דהנה לפי מאי שבארנו לעיל דברי הרא"ש ז"ל הפשט של זה שאומר שם תיתי עיי"ש בפי"ב מה' נדרים שבארנו ודאי לא קשה מידי ורק לפ"ד הר"ן ז"ל נ"ל ליישב כן. דהנה לקמן הכא בפ"ה ה' כ"א כתב רבינו נזיר טהור שטימא את עצמו לוקה אף משום בל תאחר הא למדת כו' ד' מלקות משום בל תאחר משמע דרבינו ס"ל דהני אוקימתות לא פליגי אהדדי ואף מאן דמוקי לה לאומר לא אפטר מן העולם מ"מ מוקי לה נמי ע"ז דבל תאחר נזירות טהרה וע"ז לקי ששיהה עצמו בבה"ק ולהכי שפיר יליף מהיקשא על בל תאמר דיש בו מקום דאיכא מלקות אבל לפ"ז תקשה כיון דרבינו ס"ל דלא פליגי האוקימתות מ"ט לא הביא רבינו לקמן בפ"ת ה"א שכתב דמצוה לגלח אע"פ שאין מעכב ה"ל לבאר דעובר בכל יום על בל תאחר תגלחתו כמו דמוקי רחבדר"א כיון שאין חולקים זע"ז בשלמא לענין קרבנות סמך רבינו על מה שכתב בפי"ד מהל' מעה"ק דכל הקרבנות עוברין על בל תאחר אבל מ"ט לא הביא כמו הכא דעל זה דתגלחת עוברין בכל יום

ונ"ל לומר דס"ל לרבינו דלמ"ד דמסיק בל תאחר דקרבנות ס"ל דבל תאחר דתגלחת ליתא רק בדבר שנמצא בו בל תאתר כמו בקרבנות דמצינו בכ"ד אבל לחדש לא נדע על תגלחת וע"ז דלא אפטר מן העולם דהוי כל דבר נזירות וגם קרבנות שייך בל תאחר אבל בתגלחת לבד לא. ונ"ל להביא ראיה לזה דיש חולקים על מ"ד דעובר על תגלחת על בל תאחר ת"ט מהא דאיתא בסוגיא דנזיר (דף ה ודף ו) דנזיר שתי נזירות דמגלח ביום שלשים ואחד הוא מ"ד משום גזרה דלמא יאמר שלמים וא"נ דעובר על ב"ת דתגלחת היאך יאמרו רבנן דלא יגלח משום גזרה ויעבור על ב"ת שהוא מה"ת ואף שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה מ"מ ה"ל להגמ' לבאר דגם בזה עשוי סייג ועקרו דבר שהוא מה"ת אלא ודאי מדלא ביאר זה ס"ל להאי סוגיא דבל תאחר דתגלחת ליתא רק מצוה לגלח והוה שיהוי מצוה והוי שוה לנו ביום שלשים ואחד ליום שלשים ולהכי משום גזרה אמרו דישהה המצוה ויגלח ביום ל"א ויום ס"א דוקא כמבואר ודוק

פרק ב הלכה ו נדר חבירו בנזיר ואמר הוא פי כפיו מיין או שערי כשערו מלהגזז כו'. וכתב הכ"מ משנה פ"ד דנזיר (דף כב) ומוקי לה בגמ' דוקא דאמר פי כפיו מיין ושערי כשערו מלגזוז עכ"ל, והנה התוס' כתבו שם ד"ה דאמר דהיכא דאומר אחרי נזיר אז אפילו לא פירש מיין ומלגזוז מ"מ הוי נזיר ואי אומר פי מיין וידי מלטמא ורגלי מן הטומאה אז הוה נזיר אפילו לא שמע מנזיר שהזיר כו'. והנה כדברי התוס' כן מוכת בירושלמי פ"ד ה"א שאמר שם כן פי מן היין ראשי מן התגלחת וידי מן הטומאה רגלי מן הטומאה ראשי נזיר כבודי נזירה נזיר עכ"ל ופירש הק"ע אמר פי יהא נזיר מן היין וכן כולן ה"ז נזיר דקיי"ל כרבנן בפ"ק דאפילו לא נזר אלא מאחת ה"ז נזיר מכולן אלמא דמשמע דהיכא שאומר פי מן היין אז הוה נזיר אפילו לא שמע מנזיר אחר די שיאמר פי כפיו ואף שהפ"מ שם מפרש דקאי הא דאמר פי מן היין על המשנה דאמר פי כפיו מן היין שערי כשערו מה"ת ידי כידו לנגע מן הטומאה אבל א"ל הכי לא כלום הוא דלא מהני אלא בדבר שהנשמה תלויה בו אמנם פשטות הירושלמי משמע דקאי לא על המשנה רק מתחיל דין חדש אי אומר פי מן היין דומה הוא לרגלי ראשי וכבודי נזיר דזה הוה נזיר אף א"ל על אתר והה"ד פי מן היין כדברי התוס' ודוק

הלכה כא אין הנזירות נוהגת אלא בא"י ומי שנזר בחו"ל קונסין אותו כו' לעלות לא"י כו' לפיכך מי שנזר בזה"ז בחו"ל כופין אותו לעלות לא"י ולהיות נוהג שמה נזירות עכ"ל. וכתב הראב"ד א"א למה כופין כו' וכי יש טהרה שם והלא כולנו טמאים טומאת מת ואין הפרש בין א"י לחו"ל ואסור להזיר בכל מקום עכ"ל

ונ"ל דכונת הראב"ד ז"ל דכתב כולנו טמאי מת היינו כמו שכתבו התוס' במס' חולין (דף קד ע"א) ד"ה חלת דבזה"ז כולנו טמאי טומאת מתים דחרב הרי הוא כחלל וכל בית אשר בה מת נעשה המתכות שבו כחלל והוי כמאהיל על המת כו' ואף שגם הראב"ד ס"ל כמו שכתבו התוס' שם דאין צריכין להזהר בטומאת תרב דאין הנזיר מגלח עליה כמו שכתב הראב"ד ז"ל בפירוש לקמן בפ"ה מהל' טומאת מת ה"ח בהשגות שם וז"ל ובנזיר לא מצינו שמגלח על מגע טומאת מת ואפילו על חרב כו' וזהו ודאי דלא כמו שכתב הלח"מ לקמן בפ"ז מהל' נזירות ה"ח ד"ה נגע דדעת הראב"ד הוא דהנזיר מגלח על כל מתכת ודבריו צ"ע מדברי הראב"ד בפ"ת מהל' טומאת מת שהבאתי ובודאי ס"ל דלא מגלח הנזיר מ"מ כיון דנטמא בזה טומאת ז' אף דאינו מצוה מ"מ אינו מונה נזירות כיון דהוא טמא ומחולל ודמי לנזיר שנטמא למת מצוה אשר שרי לטמא ואעפ"כ אי נטמא למת מצוה אינו מונה נזירות וה"נ דכותיה ולהכי ס"ל דאסור להזיר בכל מקום ודוק

פרק ג הלכה ב פירש זמן פחות משלשים יום כגון שאמר הריני נזיר יום אחד כו' ה"ז נזיר שלשים יום שאין נזירות פתוחה משלשים יום ודבר זה הלמ"מ מפי הקבלה עכ"ל. ונ"ל עפ"ז לבאר את דברי הספרי פ' נשא שם ע"פ נדר נזרו נדרו תלוי בנזירותו ואין נזירותו תלוי בנדרו עכ"ל ומפרש הזית רענן שאם אמר הריני נזיר ע"מ שאשתה יין או ע"מ שאטמא למתים או לגלח ה"ז סיר מפני שמתנה ע"מ שכתוב בחורה ותנאו בטל ע"כ וקשה לי ע"ז דהא סתם ספרי ר"ש הוא ור"ש הא חולק שם במשנה בסיר (דף יא) וס"ל דלא הוי נזיר והתינח אליבא דרבינא דאמר בנזיר (דף יא) דברישא לא פליג כו' משום דמתנה ע"מ שכתוב בתורה הוא ניחא אבל לריב"ל דאמר שם חולק היה ר"ש אף בראשונה א"כ ס"ל דלא הוי נזיר בזה היאך יפרש הספרי הזה

ונ"ל לבאר דהפשט הוא כן נדרו תלוי בנזירותו היינו אם נדר להיות נזיר שלשים יום או יותר ובא יום שכלה נדרו ואף עפ"כ קיי"ל במס' נזיר (דף טו) דאף לאחר שכלו ימי מלאתו כ"ז שלא הביא קרבן לוקה אם שותה או טימא א"ע וזהו שאומר הכא נדרו תלוי בנזירותו היינו כ"ז שנקרא עוד נזיר אף שנדרו כבר כלה שנדר על זמן והזמן עבר מ"מ כ"ז שלא הביא קרבן