כתר המלך חלק ב רל

והנה הקרבן נתנאל על הרא"ש בפי"א הכא הקשה על שיטת רבינו מהמשנה (דף ע ע"א) דאמר שם בזה יפה כח האב מכח הבעל בדבר אחד יפה כח הבעל מכח האב שהבעל מיפר בבגר והאב אינו מיפר בבגר ואמאי לא אמר נמי שזה יפה דהאב מפיר כל נדרים ובעל א"מ רק אלו נדרים של ע"נ ובל"ב ונשאר בקושיא והנה לפ"ד רבינו יחיאל שהובא בטור (סי' רלד) דאומר דדין הספרי הוא רק אם מת הארוס וחוזר לרשות האב אינו מפיר רק כמו שהיתה ברשות הארוס דאלו שניהם אינם מפירין רק אלו נדרים שהבעל מיפר אבל תחלה קודם שנתארסה שפיר מפיר האב כל נדרים לא קשה ממשנה זו דלא אמר יפה כח האב דמיפר תחלה כל נדרים דהא תקשה נימא ג"כ בסיפא יפה כח הבעל שמיפר בנשואה תאמר לאב שאינו מיפר נשואה כלל וצ"ל ע"כ דמיירי כל המשנה לענין ארוסה ואומר דבארוסה דשניהם שותפות בה מ"מ פעם יפה כת האב היינו אם מת הארוס דקיי"ל דנתרוקן רשות לאב וכן בבוגרת אע"פ שהיא ארוסה מ"מ יפה כח הבעל אבל בנשאה דלא הוי רשות לשניהם בשותפות אין רבותא כלל וא"כ כאן דמיירי הכא לענין ארוסה דזה ל"מ כח האב יפה דאף אם מת הארוס נמי אינו מפיר רק כמו תחלה אל הנדרים שהארוס מפיר וזה דמפיר תחלה כל נדרים לא קתני דלא הוי רבותא לענין ארוסה דמיירי ביה אבל רבינו דס"ל דאף אם מת הארוס ונתרוקנה רשות לאב נמי מפיר כל נדרים לחשוב נמי זה דמיפר כל נדרים נמי ולפי שבארנו דתליא בפלוגתא דתנאי ניחא כיון דמשנה זו בין כך לא אתיא ככ"ע ולא אתיא אליבא דהילכתא רק בר' אליעזר דס"ל לקמן במשנה ב' ע"ג ע"ב דבוגרת יפר הבעל כמו שאמר שם בע"ב אבל לדידן ליתא זה היפה שבבעל לענין בוגרת וא"כ א"ל דגם בזה ס"ל להמשנה כהספרי דאינו מיפר אב כ"א כבעל אבל לדידן לא ס"ל כן רק כתנא דבר"י שבארנו. והנה זה כתב הלח"מ דבארוסה דאביה ובעלה מפירין נדריה בזה כ"ע מודים דאין מפירין רק נדרי עינוי נפש ובינו לבינה בכמו דארוס מפיר כן האב נמי מפיר צריך לבאר בשלמא עינוי נפש שייך לשניהם דשניהם יפירו לה אבל בינו לבינה ה"מ לה לתרווייהו אם הוא דברים שבין ארוסה לארוס אינו בין הארוסה לאביה ומה שבינה לאביה אינו באה לארוס וה"מ בזה הדין של דברים שבינו לבינה ובחי' בארתי זה ואכ"מ

הלכה י נדרה משתי ככרות באחת יש לה עינוי ובאחת אין לה עינוי מיפר לזה שנתענה ואינו מיפר לזו שאין לה עינוי עכ"ל. וכתב הכ"מ נדרה כו' ואעפ"י שאפילו נדרה ממין רע ולא טעמה אותו מעולם מפיר כו' י"ל דשאה"כ שלא נדרה אלא מאותו מין בלבד אבל הכא שנדרה מדבר שמצטערת עליו מוכחא דלית לה עינוי באידך כיון שהוא הפר לה ההיא דמצטערת עליה א"נ שאה"כ דנדרה מהמין כולו אבל הכא דלא נדרה אלא מככרות אלו לבד לא עכ"ל

והנה על תירוץ השני של הכ"מ קשה לי מהסוגיא שם (דף פג ע"א) דמקשה וא"א מיפר כו' דילמא מן יין דאית לה צערא הפר לה מן חרצן ומן זג דלית לה צערא לא הפר לה כו' והא זג וחרצן הוא מין כולו וא"כ בכ"ג אית לה צערא מזה ולא גרע ממין רע דקיי"ל מפר לה מפני שהיא אסורה בכל המין אלא ודאי כהתירוץ הראשון ניחא התם דאמרינן מסתמא אינה מצטערת רק ממין ולא מזג וחרצן וא"כ אמאי הפר מן זג וחרצן וכן מתרץ לה הט"ז (בסי' רלד ס"ק נא) וז"ל צ"ל פירושו שהוא מזיק לה בבריאותה אבל מ"מ יש לה חשק לאכלו כו' אבל דבר שהוא רע בעינה לאכלה מצד שאינה חפצה בה למה נקרא עינוי נפש וא"כ ניחא גבי זג וחרצן שאינו ראוי לאכול לא מקרי עינוי נפש כמבואר ועיין ש"ך שמסכים לתירוץ הא' שבכ"מ וצ"ע ועיין פ"ח דנדרים ה"ב כו' בשם ר"י ובמה"פ שם ודוק

פרק יג הלכה ו המפר כו' והראב"ד ז"ל כתב בהשגות א"א וכשאמרו טלי אכלי טלי ושתי לא נאמרו אלא בשבת ואפילו בשבת צריך לבטל בלבו דרך הפרה עכ"ל. וכתב הלח"מ ע"ו ומ"ש בשבת אני תמה עליו דהאיך פוסק כב"ש נגד ב"ה דב"ה אמרו אחד וא"ז מבטלו בלבו ודחק בזה. ולענ"ד נ"ל לומר פשוט דלהראב"ד ז"ל היה כן הכא גירסא אחרת כמו שמביא הר"ן ז"ל שם בקיצור ואית דגרסי ולערב בחול מוציא בשפתיו והריטב"א ז"ל מבאר הגירסא באריכות דר"ש סברי בערב למוצ"ש מבטל בשפתיו מפני מ"ע וב"ה אומרים אחד כשבת ואחד בערב א"צ לפרט ובביטול בלב סגי מה שעשה בשבת הא אם בא להפר בחול לדברי הכל לכתחלה צריך להוציא בשפתיו לשון הפרה גמורה ואין גמר לבו מועיל כלום אלמא דגרסי דאף לב"ה בחול לא די בזה דמבטל בלבו וזה היה גירסת הראב"ד ז"ל ודוק

הלכה ט עשה שליח להפר לה או לקיים לה אינו כלום שנאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו וכן האב בעצמו ולא בשלוחו עכ"ל. וכתב הלח"מ בנדרים שנדרה כבר איירי רבינו ז"ל דאלו בעתיד לנדור היכא מצי למעבד שליח ול"ל קרא להאי דכל מלתא דל"מ למעבד לא משוי שליח וכמו דאמרינן במס' נזיר ודף יב) עכ"ל. והנה זהו מפורש בדברי הטור (בסי' רלד) וז"ל אין יכולין לעשות שליח לא להקמה ולא להפרה אפילו בנדרים שנדרה מכבר כו' וכונתו הוא כמו שכתב הלח"מ והט"ז בש"ע שם ס"ק ל' מבאר כן בזה וכן הרא"ש ז"ל בנדרים (דף עב) כתב נמי דמיירי אף בנדרים שנדרה כבר והא דנקיט שתדורו להודיעך כחו דר"י דמתיר וזהו כדברי הטור ודוק

שם וכן האב בעצמו ולא בשלוחו עכ"ל. וכתב הכ"מ ומבעל נשמע לאב דהוא בעצמו מיפר ולא שלוחו עכ"ל. והלח"מ כתב ק"ק לדעת רבינו דלית ליה הקישא דבין איש לאשתו בין אב לבתו לכל מילי דהא נדרים אב מיפר אע"ג דבעל אינו מיפר כו' א"כ הך קרא דאישה יקימנו בבעל כתיב ואמאי יליף אב מניה דהא אמרינן בגמ' דנערה המאורסה דגזה"כ הוא כאן דלא מהני שליח אלא הכא דבכל התורה כולה שלוחו של ארם כמותו וא"כ לא ילפינן מניה אב דעדיף מבעל עכ"ל. ולא קשה מידי דאיתא מפורש בדברי הספרי על הפסוק כי הניא אביה אותה אותה ולא שלוחו ד"ר יאשיה ר' יונתן אומר שלוחו של אדם כמותו וכן הוא בילקוט אלמא דזה הפלוגתא דאיתא בגמ' בבעל הוא נמי בספרי לגבי אב מקרא דאביה וכמו דפסקינן לחומרא גבי בעל כר"י הה"ד לגבי אב ולא צריך למילף מבעל מהקישא כמבואר ודוק

הלכה י אסרה עצמה בתאנים וענבים כו' וקיים לתאנים והפר לענבים או שקיים לענבים והפר לתאנים מה שקיים קיים מה שהפר מופר כו' ואין אומרין בהפרה נדר שהופר מקצתו הופר כולו כדרך שאומרים בהתרה עכ"ל. והנה ראיתי בס' הפלאה בחידושיו לבסוף שם על מס' נדרים וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל כו' והיינו דחכם שאני דעוקר הנדר מעיקרו וקשה לפ"ז מאי קא מיבעיא ליה להש"ס בנזיר (דף כא ע"ב) אי בעל מיגז גייז או מיעקר עקר אס"ד דמיעקר עקר הנדר מעיקרו כמו חכם א"כ קשה ממתניתין דהכא דאמאי אינו מופר אף לענבים ואף לפ"ש הלח"מ דכיון דפוסק רבינו דלא כר"ש כו' מ"מ הא רבא מוקי לקמן ע"ב מתניתא זו כר' שמעון וצ"ע עכ"ל

ונ"ל לענ"ד דלא קשה מידי דהנה הא במשנה שם ודף פז ע"א) אמר אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים כו' ופירש הר"ן ז"ל א"כ אין מופר כלל אף לתאנים כו' וכן פירש לעיל (דף פב ע"ב) ד"ה אר"י א"ש כו' משום דבקרא כתיב ואישה יפרנו ומפקינן מהאי קרא לקמן דצריך הבעל שיפר כל הנדר דיפרנו כולו משמע ואם הפר מקצתו אפילו מה שהפר אינו מופר כו' נמצא דהמשנה דאתיא כר' ישמעאל ס"ל דאפילו מה שהפר אינו מופר משום גזה"כ דיפרנו הוא כולו וא"כ לא שייך הכא כלל זה נדר שהופר מקצתו הופר כולו דלא הופר כלל מטעם גזה"כ דיפרנו אבל התם גבי נדר דמקצתו הותר אמרינן דהותר כולו ורק רבינו דפוסק כחכמים שם בברייתא דמה שהפר