כתר המלך חלק ב רכט

מיפר והנה משנה זו מיירי בין באב ובין בבעל כמו שכתבו הר"ן והרא"ש ז"ל שם במשנה וא"כ ניחא שפיר בל"ז דלאחרים א"מ ורק דלהכי קתני עינוי נפש דמהני בין באב ובין בבעל והברייתא מיירי בבעל לחוד להכי אמרה על תרווייהו בין ע"נ ובין בל"ב אבל המשנה דמיירי בתרווייהו להכי לא קאמרה רק ע"נ דשייך גם באב אלא ודאי דבאב יכול להפר כל נדרים וא"כ המשנה דאמרה ואלו נדרים שהוא מיפר נדרי עינוי נפש לא שייך רק גבי בעל ומקשי שפיר דבעל מיפר אף דברים שבל"ב כמבואר

אמנם כל הא"נ שכתב שם הט"ז דגם באב אי ילפינן מהיקשא מיפר האב נמי דברים שבינו לבינה וכן הוא מבואר בספרי ובירושלמי שמביא הכ"מ הכא ועוד איתא בירושלמי ר"פ נערה ה"א בין אב לבתו ולא שבינה לבין אחרים אלמא דגם אב מיפר דברים שבינו לבינה וא"כ אין ראיה מסוגיא זו והנה בספר המאירי שם במס' נדרים דוחק הרבה למצוא בינו לבינה לענין אב לבתו ולענ"ד נ"ל לומר כן דמצינו שפיר בינו לבינה לגבי אב היינו אם אשה אומרת לבעלה קונם מה שאני עושה לפיכך יפר משום דברים שבל"ב כמבואר ביו"ד (סי' רלד סי' עא) והוא משים שמא יגרשנו ואז תחול הנדר בתחלה היא משועבדת לבעלה ואף אי אומרת תקדש ידי לעושיהן וקיי"ל בקונמות מפקיעין מידי שעבוד מ"מ אמרינן דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל כמבואר במס' כתובות (דף נט) ובנדרים (דף פו) וכתב רבינו בה"י וז"ל אע"פ שאמרו הקדש כו' מפקיעין חכמים עשו חיזוק כו' שאינה יכולה להפקיע שדב"ב מפני שהוא מדבריהם עכ"ל. וא"כ כיון דקיי"ל דמה"ת מעשה ידי נערה לאביה כמו דילפינן במס' כתובות (דף מז) מקרא דכי ימכור מה אמה כו' אף בת מעשה ידיה לאביה וא"כ אי אמרה יקדשו ידי לעושיהן או נדרה שלא יהנה ממעשה ידיה אף שמעשה ידיה משועבדים לאביה מ"מ קונמות מפקיע מידי שעבוד והכא כיון דהוי מה"ת לא אמרינן דחכמים עשו חיזוק כמו בבעל דמסיק רבינו שהוא מדבריהם וא"כ שפיר נאסר מעשה ידיה לאביה וא"כ הוה שפיר דברים שבינו לבינה כמו בבעל כמבואר

והנה לכאורה יש להביא ראיה לדברי רבינו דאב מיפר כל נדרים מהא דאיתא במס' יבמות (דף א ע"ב) זו"ז אין מפירין נדריה ואמרינן טעמא מאי אמר רחמנא בעל מיפר כדי שלא תתגנה הכא תתגנה כו' ופירש רש"י כגון נדרי עינוי נפש שלא אתקשט שלא ארחץ אלמא דאמר טעם על הקרא דלהכי הוא מופר שלא תתגנה על בעלה וא"נ דגם אב אינו מיפר אלא נדרי ע"נ ודברים שבל"ב כמו בעל והא גבי אב לא שייך זה דלא תתגנה אלא ע"כ הוא גזה"כ בלא טעם דהא גבי אב לא שייך טעם זה ומ"מ אינו מיפר רק בהני והה"ד דבעל ומנ"ל לומר טעם ע"ז מהקרא אלא ע"כ אב מיפר כל נדרים ובעל דאינו מיפר רק בהני הוא מטעמא שלא תתגנה כמבואר

אמנם כבר דחיתי לעיל דברי ראיה זו ובארתי דלדעת רבינו ע"כ ס"ל שם כגירסת התוס' מ"ט אמרו רבנן ולא על הקרא דקאי על שומרת יבם ועל דברי חכמים וא"כ אין ראיה מזה, אמנם נ"ל להביא ראיה לשיטת הפוסקים דאב הוא דומיא דבעל מהא דאיתא במס' נדרים (דף ד ע"ב) ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו אף נזירות כו' אב כו' ל"ל היקשא ת"ל במ"מ מנדרים דילמא גבי נדרים הוא דמפיר משום דלא אית ליה קיצותא אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא דסתם נזירות שלשים יום אימא לא קמ"ל ע"כ וכתב הרא"ש ז"ל שם מ"מ הוא ל"ד אלא דנזירות הוא מעינוי נפש כו' וניחא שפיר לפ"ז הא דתקשה לדעת הרא"ש ז"ל מה שמקשה הר"ן הכא מ"ט לא מקשי גבי ידות תיתי במ"מ ומשני דאין עונשין מה"ד וכן הקשו התוס' גבי בל תאחר מ"ט לא פריך תיתי במ"מ וכתבו נמי דאין עונשין מה"ד אבל הרא"ש ז"ל כתב לעיל דבל תאחר רק איסור מלקות יש והא דאמר עובר על בל תאחר הוא רק איסור ולא מלקות וא"כ ליתא תירוץ התוס' דאין מזהמה"ד דהא ליתא בל"ז מלקות ולפי מה שכתב הרא"ש ז"ל הכא דמ"מ דאומר הכא ל"ד הוא דזה גופיה הוי נדרי עינוי נפש ולא מקשה דניליף במ"מ כמו בכ"ד דא"כ תקשה לפ"ז אכולהו אלא ניחא, דמקשה רק על נזירות דזהו גופיה נדרי עינוי נפש הוא כמבואר והנה הגמ' משני גבי ה"מ נדרים דלית להו קיצותא ופירש הרא"ש דדוקא גבי נדרים דאסור לעולם בסתם והקפידה התורה שלא תתגנה על בעלה אבל גבי נזירות א"ל קיצותא ליתא זה ואי נימא דאב מיפר כל נדרים א"כ אכתי באב לא צריך ללמוד מהיקשא דבאב לא שני ליה אי א"ל קיצותא או לא דכל נדרים מיפר אף אי לית ליה ביה ע"נ ומה שייטי דקיצותא הכא הרי נזירות היינו נדר ומה גרע נדר דנזירות משארי גדרים אלא ודאי דאב דומה לבעל ואינו מיפר רק ע"נ ובל"ב וא"כ אי רוצה לומר דנזירות הוא עינוי נפש כמו נדרים מ"מ לא דמיא לנדרים דלית ליה קיצותא והכא א"ל קיצותא ואף דלא תתגנה לא שייך באב מ"מ מה שנקיט הרא"ש זהו ל"ד דבלא זה נוכל לומר דלא דמי עינוי בנדרים דלית ביה קיצותא לעינוי דנזירות דאית ביה קיצותא וכמו שכתבו התוס' שם ולא ידעינן רק בנדרים ולא בנזירות לא באב ולא בבעל ואיצטריך שפיר להכי היקשא כיון דאב הוא נמי דומה לבעל בזה שפיר דחי מקיצותא כמבואר

ונ"ל לומר דדין זה תליא בפלוגתא דתנאי דאיתא שם (דף סח ע"א) חנא דבי ר' ישמעאל בין איש לאשתו בין אב לבתו מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה ופירש רש"י ז"ל איש ואב דכתיב בהאי קרא לא צריכא דאי איש לאשתו ואי אב לבתו כבר נאמר למעלה אלא מכאן לנעה"מ כו' וכן כתב הר"ן ז"ל מדסמיך אב לבתו לאיש ואשתו וא"נ כדברי הספרי והירושלמי הא זה איצטריך להיקשא דאב לבעל דאינו מפיר רק כבעל ומנ"ל הלימוד דנערה המאורסה מפירין שניהם אלא ודאי דתנא דבר"י פליג על הספרי וא"צ להיקשא זה וילפינן דין זה של נערה המאורסה והנה רבינו ז"ל פוסק כתנא דבר"י משום דהתם פריך ולתנא דבר"י אם היה תהיה לאיש מאי עביד ליה מוקים ליה לכדרבא דמקיש קודמי הויה שניה לקדמי הויה ראשונה ולרבה דחק הר"ן ז"ל לומר דתרווייהו ש"מ וס"ל לרבינו כיון דלקמן פסקינן כרבא דמקשינן לקודמי הויה ראשונה פסקינן נמי כתנא דבר"י דס"ל כותיה כמבואר וניחא נמי לפ"ז הא דהקשה הלח"מ הכא מסוגיא דר"פ נעה"מ דקאמר שם אימא אב לחודיה אימא ארוס לחודיה מיפר כו' ולדברי רבינו קשה דאי הוה אמר קרא גבי ארוס דחד מנייהו מיפר כו' וא"כ צריך קרא אחרינא גבי אב דמיפר כל נדרים כו' ולפ"ז שבארנו ניחא דדברי רבינו לא קאי רק לפי הלימוד של חנא דבר"י דיליף מהיקשא לענין זה דנעה"מ אביה ובעלה מפירין נדריה אבל הכא דקאי בתחלה לדברי רבה דיליף מקרא דואם היו תהיה לאיש כו' וא"כ אתיא לדידיה ההיקשא כדברי הספרי דמקיש אב לבעל וא"כ אליבא דידיה מודה רבינו דאינו מיפר רק כמו הבעל ושפיר מקשה בריש הסוגיא אבל רבינו פוסק כאידך דרבא וכתנא דבר"י ולא אתיא ההיקש לזה כמבואר. וניחא הא דהביא רבינו דהאב מיפר כל נדרים מקרא דכל נדריה ואסריה כו' וכן הביא המ"ע והכ"מ דמזה הקרא השיב רבינו להוכיח דבזה כתיב כל נדריה ואסריה והתם כתיב רק לענות נפש והוא כן דהא הספרי מפיק ליה מהיקשא ורק אמרינן דאתי הלימוד על זה של תנא דבר"י אמנם תקשה מנ"ל דאתי להאי היקשא דילמא אתי אפכא להיקשא דספרי או נימא דאין היקש למחצה ותרווייהו ידעינן מהאי היקשא ואין אב מיפר אלא כמו בעל אלא משום דכתיב קראי כל נדריה וגבי בעל כתיב לענות נפש אמרינן דפשטא דקרא מפקא הכא מהאי היקשא ואתא ההיקש רק לתנא דבר"י אבל הספר לא ס"ל כלימוד של תנא דבר"י וא"כ ההיקש מיותר רק לזה ומפקיה מפשטא דקרא מ"כ ואף דכתיב כל לא דרשינן ליה לרבות כל נדרים ואב דומה לבעל רק דאינו מיפר רק נדרי אלה אבל לדידן דרשינן כפשטא דקראי דמיפר כל נדרים וההיקשא אתא לתנא דבר"י.