כתר המלך חלק ב רכח

ונסתרה ורק היכא דרבנן קנסוה כתבו התוס' דאינו מפר נדריה. אמנם לענין דינא לדידן אין נפ"מ דהא אנן פסקינן דאפילו שנייה מפר נדריה כמו שכתב הש"ך ביו"ד (סי' רלד ס"ק ט) ודאי הה"ד בחייבי לאוין שלא הכיר בה ואשה שקינא ונסתרה הכל מפר ורק באשה שהלך בעלה למדה"י כו' דתצא מזה ומזה החמירו בהפרת נדריה כמו שהחמירו דהולד ממזר מזה ומזה ה"נ אינו מפר נדריה ודוק

הלכה יז גירשה הארוס אחר ששמע ה"ז ספק אם הגירושין כשתיקה דמי ויפר האב עם הבעל האחרון שיארס בו ביום או הגירושין כמו שקיים ארוס הראשון שכבר נתקיימו הנדרים עכ"ל. וכתב הלח"מ וא"ת ול"ל למימר עם הבעל האחרון לימא יפר האב לבד דאם גירושין כשתיקה יכול האב להפר וא"ל לא וי"ל דרבינו ז"ל נקיט כלישנא דגמ' דאמר שם (דף עא ע"ב) למאי נפ"מ כגון שנדרה ושמע בעלה וגירשה ואהדריה ביומא ובגמ' נמי מצי למינקט דלא אהדריה אי מצי מיפר בעל אלא הא דנקיט כו' אבל מ"מ קשה אמאי לא נקיט רבינו כלישנא דגמ' להודיענו חידש זה וצ"ע עכ"ל

ונ"ל לישב כן דהנה הר"ן ז"ל כתב שם ואהדרה ל"ד דהה"ד אחר אלא מילתא דשכיחא נקיט עכ"ל והנה רבינו נקיט עם הבעל האחרון שיארסה בו ביום ושינה לשון הגמ' ונ"ל לומר כן דפירש הר"ן ז"ל דנקיט מילתא דשכיחא היינו דלא שכיחא שיקח לה אחר משום דקיי"ל דאפילו נתגרשה מן האירוסין צריכה להמתין ג' חדשים אף להתארס כמבואר באה"ע (סי' יז) וא"כ האיך נתארסה לאחר בו ביום ולהכי לא שכיחא אמנם הא איתא פלוגתא במס' גיטין (דף יח) רב ושמואל מאימתי מונין משעת כתיבה או משעת נתינה וא"כ שפיר משכחת לה לפי מה שכתב רבינו לפסוק לעיל בפי"א מה' גירושין הל' י"ט כמ"ד משעת כתיבה מונין הג' חדשים והכא קיי"ל דמפיר לה הבעל אף אם נתן גט לשליח כ"ז שלא בא לידה כמבואר ביו"ד ובסי' רלד) בדברי הט"ז והש"ך שם בשם הב"ח עי"ש (בס"ק ו') וא"כ אם שלח גט ע"י שלית או השליש גט יבא לידה לאחר ג' חדשים וא"כ מותרת להנשא בו ביום שקיבלה הגט דמונין משעת כתיבה והוא יכול להפר עוד ביום זה ולהכי רבינו לשיטתו דפוסק כמ"ד משעת כתיבה דגורס שם בגמ' דגיטין (דף יח) והלכתא משעת כתיבה לכן כתב ויפר הארוס האחרון שנתארסה לו ביום זה אבל גמ' דידן ע"כ אתיא כרב דס"ל משעת נתינה מונין וא"כ אי קיבלה ביום זה הגט מונית מזה ג' חדשים ואסורה להתארס לאחר ולכן קאמר הגמ' ואהדריה ביומא דרק הארוס מותר להחזירה בו ביום ולא אחר ושפיר שינה לשון הגמ' כמבואר

והנה המשנה דאמרה לעיל (דף עא ע"א) נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה והנה א"נ כמ"ד משעת כתיבה ניחא שפיר דמשכחת לה דקיבלה בו ביום הגט שנכתב מכבר ונתארסה בו ביום וכן אפילו א"נ דזה ל"מ לומר הכא דא"כ האיך יתפרש אפילו למאה וכן א"נ דמשעת נתינה מונין א"ל דהמשנה כר' יהודה ס"ל וכן כר' יוסי דמתירים ליארס ורק להנשא אסורה וא"כ שפיר מארס והא דשם במס' יבמות (דף מב) מספק הגמ' לר' יוחנן אם הוי מחלוקת ואח"כ סתם או סתם ואח"כ מחלוקת ולא קאמר דהוי סתם הכא במס' נדרים דאמר נתארסה בו ביום דא"ל בנתארסה באיסור ומשום דרוצה לומר הרבותא דאפילו נתארסה למאה להכי נקיט היכא שאירסה באיסור אבל הגמ' דאומר דרק אחד אירסה דרוצה רק לידע הדין אי הגירושין של הראשון הוא כהקמה או כשתיקה להכי נקיט מילתא דשכיחא בהתירא ונקיט שהוא החזירה בו ביום אבל לרבינו ז"ל דמשכחת לה בהיתר דמונין משעת כתיבה נקיט דאחר אירסה. וניחא לפ"ז דברי הריב"ש ז"ל בסי' תס"ב שהביא ראיה מגמ' זו דמחזיר גרושתו א"צ להמתין ג' חדשים דאמר ואהדריה ביומא אלמא דמותר להחזיר בו ביום וקשה לכאורה איך יחרץ המשנה דאומר נתארסה בו ביום אפילו למאה וכן הברייתא דמביא סייעתא לשמואל אומר נמי ונתארסה בו ביום אפילו למאה אלמא דאחר גמי משכחת לה שיארסה בו ביום אף לא מח"ג אלא היא כמו שבארנו דהמשנה נקוט לה אם אירסה אף באיסור ורבותא הוא דאפילו למאה דהאחרון מפיר נדריה אבל הגמ' דאמר ואהדריה ביומא והוא משום דמילתא דשכיחא נקיט דאירסה וא"כ מוכרח ע"כ דמחזיר גרושתו מותר בו ביום. והנה מה שכתב הלח"מ להודיעני דאי לא אהדריה ביומא לא מצי מפיר אפילו הוה גירושין כשתיקה דמי אע"פ שאינה תחתיו בסוף היום כדכתב שם הרא"ש ז"ל. ונ"ל לומר דעפ"ז לא קשה מידי קושית הק"ע בירושלמי פ"ו דנדרים ה"ח נשתתק וחזר לדיבורו ע"ד דחברי' מצטרפין לו כ"ד שעות ע"ד דרבנן לעולם הוא מפר והולך עד שיחזור לדיבורו לפני שקה"ח שעה אחת וכתב הקרבן ערה תמהני שלא ראיתי דין זה בפוסקים ונפ"מ טובא לרבנן דקיי"ל כותייהו עכ"ל

אמנם עפ"ד הרא"ש ז"ל ניחא שפיר וז"ל הרא"ש שהביא הלח"מ הכא והא דנקיט ואהדריה ביומא בא לאשמועינן דוקא ואהדריה ביומא אבל אם עבר היום לא מצי מפיר ואפילו הוה גירושין כשתיקה אע"ג דלא היתה תחתיו בסוף היום ומיהו בירושלמי לא משמע הכא כן דגריס שם גבי פלוגתא דריבר"י ורבנן אם הפרת נדרים הוה מעל"ע כו' נשתתק וחזר לדיבורו כו' חזר לדיבורו לפני שקה"ח שעה אתת שוב אינו יכול להפר אלמא שעות שאינן ראוין להפר אינן מן המנין עכ"ל נמצא דלפ"ד גמ' דידן פליג על הירושלמי ונקיט אהדריה ביומא לאשמועינן דשעות שאינן ראוין להפר נמי נחשב מן המנין וא"כ אפילו אי נשתתק נמי חשיב ליה מן המנין ולא מצי מיפר ורבינו נמי כיון דכתב הכא דארוס אחר שאירסה בו ביום משמע דס"ל דאתי לאשמועינן דא"ל בו ביום אינו יכול להפר דהוה מן המנין ולהכי שפיר רבינו וכל הפוסקים על האי סוגיא סמכו כמבואר ודוק

פרק יב הלכה א כל הנדרים והשבועות אב מיפר ביום שמעו שנאמר כל נדריה ואסריה כו'. והנה הכ"מ הביא דברי הראשונים ז"ל שחלקו על רבינו בזה וס"ל כדברי הספרי דאומר שם דמקשינן אב לבתו לאיש ואשתו מה איש ואשתו אינו מיפר אלא נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה אף אב לבתו אינו מיפר רק ע"נ ודברים שבל"ב וכן הביא דברי הירושלמי בפ' בתרא בנדרים דאומר כן מה איש אינו מפיר לאשתו אלא דברים של ע"נ ובינו לבינה אף אב לבתו אינו מיפר רק ע"נ ושבל"ב כו' והנה הכ"מ רוצה להביא עוד ראיה מגמ' דידן שהרי בפ"ב דנדרים דייק הגמ' נדרי עינוי נפש הוא במיפר כו' והתניא בין אב לבתו בין איש לאשתו מלמד שהבעל מיפר דברים שבל"ב וא"א לא ה"ל לאחויי אלא בין איש לאשתו ודמייתי נמי בין אב לבתו משמע דהיינו לומר דהקושיא הוא עכ"ל והנה בס' מ"ע הביא תשובת רבינו עצמו על זה ומשמע מהכא דמביא מגמ' זו ראיה אפכא לזה וז"ל ולא נאמר בגמ' א"ה והתניא בין איש כו' מלמד שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה ולא הביא מקרא על ההיקש שדרש ר"ש בספרי אלא הביא מקרא זה קושיא על המשנה שאמרה אלו דברים שמיפר דברים שי"ב עינוי נפש אין שבל"ב לא והתניא בין איש לאשתו כו' מלמד שהבעל מיפר דברים שבל"ב כו' ומשמע דמביא מזה הסוגיא ראיה לדעת רבינו ונ"ל לומר דזהו הראיה שלו דהנה המ"ע מסיק עוד ומאחר שנאמר שהנדר שמפיר הבעל הוא הנדר עצמו שמפיר האב תינח נדרי עינוי נפש דברים שבינו לבינה האיך יתירה באב ומאי אכפת לאב דברים שבל"ב אי תתכחל או תפקוס והרבה דברים כו' נמצא דלפ"ד המ"ע אפילו א"נ ההיקש לא נוכל להקיש רק לענין ע"נ אבל לא לענין דברים שבל"ב דזה לא שייך באב וכן כתב הפרישה הביא הט"ז ביו"ד (סי' רלד ס"ק מח) דגבי אב ליתא דברים שבינו לבינה ולא מקשינן רק לענין עינוי נפש וא"כ א"נ כן יש שפיר ראיה מסוגיא זו דהנה הגמ' מקשה נדרי ע"נ הוא דמיפר דברים שבל"ב לא ומשני הלין מיפר אלא דברים שיש בהם ע"נ מיפר בין לעצמו ובין לאחרים דברים שבל"ב לאחרים אינו