כתר המלך חלק ב רכז

אם הפר מופר הוא דאשתו הוא ולפ"ז דייק רבינו במ"ש והפר נדר ולא כדכתב הרב כ"מ ז"ל זה נראה דעת רבינו עכ"ל. ועיין משל"מ הכא מה שמבאר

והנה לענ"ד תמוה דברי הלח"מ אלו דהאיך נוכל לומר דרבינו ס"ל דכל זה דאינו מיפר נדריה משום דתתגנה הוא רק לכתחלה והה"ד בת"ל וח"ע הא רבינו חולק הכא בהדיא כן היתה מגורשת מספק ה"ז לא יפר לה נתן גט על תנאי או לאחר זמן ה"ו לא יפר בימים שבינתים וכן מי ששמעה שמת בעלה ונשאת לאחר והרי בעלה קיים וכיוצא בו אין הבעל האחרון ולא הראשון מפירין נדריה היתה מח"ל ואצ"ל מח"ע והפר נדריה ה"ז מופרין אלמא דחולק רבינו בתרי גווני ונקיט היתה מגורשת מספק ונתן לה גט על תנאי ולאח"ז לא יפר דהתם אפילו בדיעבד אינו מופר וכן כתב הש"ך ביו"ד (סי' רלד ס"ק ז) דאם נתן לה גט והיתה מגורשת מספק בדיעבד אינו מופר ורק אי נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי ונתבטל הגט בזה כתב הש"ך (ס"ק ח) דבדיעבד מופר כיון דנתבטל הגט אבל אי לא נתבטל אינו מופר אף דיעבד ומסיק וכן מי שנשאת ובא בעלה דומה למה שכתב תחלה דאמר וכן דבהם אפילו בדיעבד אינו מופר ואח"כ כתב היתה מחיי"ל וח"ע דבזה מופר וכתב רבינו לשון דיעבד משום שנשאת באיסור כמו שכתב הכ"מ הכא וכן הוא מבואר להדיא בטור יו"ד (סי' רלד) שכתב נתן לה גט ע"ת או לאח"ז שמעה שמת בעלה ונשאת והרי הוא קיים אין הבעל האחרון והראשון מפירין נדריה וכן מי שנשאת באיסור כרת נשאת לחייבי לאוין יעשה והפר לה ה"ז מופר וחזינן דהטור ז"ל מדמה היכא ששמעה שמת בעלה ונשאת לחייבי כריתות דהתם ודאי אפילו בדיעבד אינו מופר כמו שכתב הכ"מ הכא דהא אין קידושין תופסין אבל חיי"ל וח"ע מפליג מזה דבהם מופר ואינו דומה להיכא ששמעה שמת בעלה וכ"ז הוא דלא כהלח"מ דמדמי לומר דבשניהם אינו מופר הוא לכתחלה ובדיעבד מופר וכן פוסק בש"ע (סי' רלד) כלשון הטור עי"ש

אמנם קושית הלח"מ נ"ל לישב כן עפ"י מה דאיתא בירושלמי דמס' יבמות שם ע"ז המאמר הולד ממזר מזה ומזה ניחא מן השני מן הראשון ר"ש ר"ע הוא ר' יוסי בשם ר"ה ד"ה הולד כשר כגיטה כן ממזרה ופירשו המפרשים דמדרבנן הולד ממזר כמו מן השני הוצרכו חכמים גט משום קנסא כן נמי ממזר מן הראשון משום קנס וגריס רבינו הכא כמו שגרסו התוס' לעיל (דף פט ע"א) וז"ל וכענין זה אשכחן לקמן גבי הפרת נדרים דאית ספרים דגרסי מ"ט אמרו רבנן בעל היכא דאינו מופר מה"ת כי ההיא דפר"א גבי שומרת יבם דאמר כדרב פנחס כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת משום שלא תתגנה וכיון דאיכא טעמא דתתגנה א"כ אפילו דאורייתא כמו הכא אמרו חכמים שלא יפר כדי שתתגנה וא"כ א"נ דרבינו גריס כן ס"ל שפיר דהכא אמרו רבנן שלא יפר בעל הראשון כדי שתתגנה וכמו שאמרו חכמים דהוי ממזר מן הראשון משום קנס ובעי גט מן השני ה"נ קנסו בראשון שתתגנה וכמו דהשני אינו מיפר ודאי ה"נ קנסו לראשון אבל בחיי"ל וח"ע לא אמרו רבנן ע"ז הטעם דתתגנה ומפר שפיר כדברי הספרי

אמנם זה שפיר ניחא לישב דברי הסמ"ג ז"ל שהשמיט בהל' נדרים דין דחייבי לאוין וח"ע מיפר נדריה שהוא מן הספרי ואין דרכו להשמיט מה שרבינו מביא וי"ל כן דהסמ"ג היה גורס כמו היא דאיתא בגמ' דידן מ"ט אמר רחמנא כדי שלא תתגנה כו' ופירש"י ז"ל שלא תתגנה נדרי עינוי נפש שלא ארחץ ושלא אתקשט וא"כ אומר הגמ' טעם זה על הקרא דלהכי מיפר משום זה דלא תתגנה וא"כ יש ע"ז להקשות כמו שהקשה הלמ"מ על ח"ל וח"ע מ"ט מופר אך לזה יש לומר כן דהספרי אזיל לשיטתו דהספרי הא ס"ל דמקיש אב לבעל דהיכא דהבעל אינו מיפר רק בדברים שיש בהם עינוי נפש ובדברים שבינו לבינה הה"ד לאב כמבואר לקמן בפי"ב וא"כ ע"כ לא מצי הספרי לסבור דהוי הטעם דמיפר רק עינוי נפש ושבל"ב כדי שלא תתגנה דהא גם באם הדין כן ומ"ט אב אינו מיפר רק נדרי אלו דבו לא שייך כדי שלא תתגנה אלא ודאי הוא מטעם גזה"כ וליתא בזה הטעם שלא תתגנה ולהכי הספרי לשיטתו שפיר ס"ל דאף ח"ל וח"ע מיפר אבל הסמ"ג דפוסק הכא בהל' נדרים כדעת רבינו דאב מיפר כל נדרים וא"ל דלדידיה גריס הכא שפיר מ"ט אמר רחמנא כדי שלא תתגנה דלא ס"ל כהספרי גבי אב וא"כ ליתא נמי דין זה בחיי"ל וח"ע דנמי אינו מופר ובתרווייהו מוכרת מהגמ' דלא כהספרי כמבואר

והנה ראיתי בחידושי הרשב"א ז"ל ביבמות שם שכתב גבי מה שכתב רש"י ז"ל שלא תתגנה כגון נדרי עינוי נפש ק"ל תינח נדרי עינוי נפש דברים שבינו לבינה מהו ועוד דהא טעמא הוא לא משום דלא תתגנה אלא דאורייתא וכדר' פנחס דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת וכנ"ל דה"ק הא דאר"פ כל הנודרת ע"ד בעלה ה"נ איהי מכוונה ע"ד בעלה שלא תתגנה עליו והכא כיון דלמיפק קיימא אינה נודרת ע"ד ודברים שבל"ב נמי כיון דלמיפק קיימא שוב לא משתעבדא ליה עכ"ל

ולענ"ד קשה ע"ד ז"ל דהא ודאי כי היכי דאמרינן כל הנודרת ע"ד בעלה ה"נ הוא הדין נמי גבי נערה דקיי"ל דאביה מיפר נדריה משום דכל הנודרת ע"ד אביה היא נודרת ועיין בס' ישועות יעקב באו"ח (סי' קכח סעי' מ) שמסתפק בזה ויש להביא ראיה לזה מהא דאיתא במס' גיטין (דף פג) והרי נדרים דאשה אוסרה ובעל מיפר ומשני התם כל הנודרת ע"ד בעלה ה"נ כו' וא"כ אכתי תקשה מזה דהוא אוסרה ואב מיפר לה וע"כ צ"ל דגם גבי אב יתרץ כן כל הנודרת ע"ד אביה נודרת כמו גבי בעל והוא אוסר והוא מתיר ועוד מגמ' דשבת (דף מו ע"ב) דלהכי מפירין נדרים בשבת משום דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ודאי התם גם אב מיפר נדרים בשבת כמו שמפרש לה הרע"ב במשנה סוף מס' שבת מפירין נדרים בין בעל ובין אב וא"כ צ"ל דגם באב הוא כל הנודרת ע"ד אביה נודרת וא"כ מה שייך הטעם דלהכי נודרת ע"ד שלא תתגנה כמו שכתב בזה הרשב"א ז"ל ומה הוא באב של לא תתגנה אע"כ צ"ל כמו שכתב הר"ן ז"ל במס' נדרים (דף עג) דלהכי זכתה רחמנא לבעל להפר נדריה דכל הנודרת ע"ד הוא וכן באב הוא דחזינן דהתורה נתנה לו רשות להפר מסתמא כל הנודרת ע"ד הוא והרא"ש ז"ל כתב שם דכיון דהאשה ניזונית משל בעלה אינה נודרת אלא לפי דעתו וכאלו פרשה אם יתרצה כו' וחשבינן לה ככניסה לענין הפרת נדרים כיון שניזונית משלו עכ"ל

ועפ"ז נ"ל לישב דברי התוספתא שהביא המשל"מ הכא שכתב דשניה אינו מפר נדריה ובחייבי לאוין שפיר מפר והוא משום דחייבי לאוין אף דאין לה מזונות מ"מ כתובה אית לה ולהכי איכא למימר דנודרת ע"ד אבל שניה דלית לה מזונות ולא כתובה לאחר מיתה א"ל דאינה נודרת ע"ד ולהכי אינו מפר נדריה אך גם ע"ז תקשה גם כן מאב דנמי אמרינן כל הנודרת ע"ד ובאב ליתא ענין מזונות וע"כ צ"ל רק כדברי הר"ן ז"ל שבארנו ובדברי התוספתא יש לומר כן דניחא עפ"י מה שכתבו התוס' במס' יבמות (דף פט) ד"ה כיון וז"ל ומדאמרינן לקמן לא זה ולא זה מפירין נדריה כו' ואין להוכיח דאינו מפר לאשתו פסולה כגון אלמנה לכה"ג דלא דמי להתם דהתם רבנן הוא דקנסוה דלא יפר אבל אלמנה לכה"ג כה"כ דלא קנסוה בכתובתה דהא יש להם כתובה ה"נ לא קנסוה בהפרת נדריה וא"כ ניחא נמי דברי התוספתא דשניות נמי כיון שאין להם כתובה קנסוה נמי בהפרת נדריה כמבואר בדברי התוס' שבארנו

והנה א"נ כן דהיכא דאין לה כתובה אינו מפר נדריה יש לעיין בדין זה לאשה שקינא לה בעלה ונסתרה דקיי"ל דאין לה כתובה ואף דהיא אסורה לו מה"ת מ"מ לא דמי לשאר חייבי לאוין ואינו מפר נדריה כיון דאין לה כתובה א"ד כיון דמה"ת אין לה כתובה ולא מטעם קנם אית למימר דמיפר נדריה וכמו בחיי"ל דלא מחלקינן דאפילו היכא שלא הכיר בה דקיי"ל דאין לה כתובה מ"מ מפר נדריה והה"ד באשה שקינא