כתר המלך חלק ב רכה

על דאמר שם הכי תרגמו דאפילו אפתא לא מזדבנא דהא העליה פתוחה וקרי ליה יציע ואמרינן דלא מזדבנא ומ"ט הכא הוה העליה בכלל בית אע"כ אמרינן דלא דמי כלל להדדי דהכא אמרינן אם מקרי בלשון ב"א מלת בית עליה ואסרינן ליה כן וה"נ אי נכלל במלת בות אי רוצה ליתן לו עליה לבד וזהו אם מכר לו הבית אבל התם תליא רק אם תשמישן שוה וחדר אף דהוי ודאי בכלל בית מ"מ כיון דאין תשמישן שוה אמרינן דלא מכר לו אף את זה ורק הבית לחודיה מכר לו ולא שארי החדרים שנשתמשין לבד לא נכלל בכלל המכירה וכמו כל הדברים אשר אמרינן מכר זה לא מכר זה וא"כ נמי עליה פתוחה לבית שתשמישן שוה מכר אבל אי לא פתוחה לא מכר אבל הכא בנדרים לא תליא רק אי קורין ב"א לעליה לבד ג"כ בית וא"כ לא מחלקינן הכא

ועפ"ז קשה לי דברי הרא"ש ז"ל בפירושא למס' נדרים (דף נז) שם שכתב דהנודר מן הבית מותר בחדר ויציע כמו התם במכירה דלא מכר כו' הא לא דמי כלל להתם דהתם תליא בתשמיש והכא תליא אי ב"א קורין זה בית ואולי ניחא דמטעם זה הטור ז"ל לא הביא דין זה של הרא"ש ביו"ד (סי' ריז) והב"י אף שהביא שם דברי הרא"ש מ"מ בש"ע השמיט ורק הש"ך הביא זה מהרא"ש שם בס"ק ל"ד ולפי מאי שבארנו לא דמי כלל וא"ל דאי נדר מן הבית אסור לכנוס לחדר דמקרי בית והגמ' לא קאמר הכא רק אי יכול ליתן לו עליה לבד דזהו ביתו שמכר לו אבל אי מחייב לו שניהם תליא אי תשמישן שוה וזהו רק בעליה פתוחה ולא בחדר ועיין תוס' ב"מ (דף קיז ע"א) ד"ה אפחת ודוק

הלכה יח הנודר מן המים הנמשכין ממעין פלוני אסור בכל הנהרות היונקות ממנו וא"צ לומר הנמשכות אע"פ שנשתנה שמם ואין קורין אותן אלא נהר פלוני ובאר פלוני ואין מלוין אותן לשם המעין הנדור הואיל והוא עיקרן אסור בכל אבל אם נדר מנהר פלוני או ממעין פלוני אינו אסור אלא בכל הנהרות הנקראות על שמו עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל עיקרא דהא מלתא במס' בכורות (דף נו) דאמרינן לשם מעין הנדר עכ"ל. וכתב הכ"מ ואיני יורע מה ראה הראב"ד ז"ל כאן לכתוב מקור הדין והלח"מ כתב וצ"ע בפ"ב דבכורות להעמיק בהשגות הראב"ד ז"ל. ולענ"ד נ"ל לומר דזהו כונת הראב"ד ז"ל דזהו הסוגיא שם אמר ר"נ זכרותיה דירדנא ממערת פמייס היכא דאמר לא שתינא מים ממערת פמייס איתסר ליה בכולי ירדנא כו' זכרותיה דמיא פרס דאמר רב יהודה א"ר הנודר מן מי פרת אסור בכל מימות שבעולם ה"ד אי דאמר לא שתינא מי פרת מ"פ הוא דלא שתיא הא מנהרא אחרינא שתינא אלא דאמר לא שתינא ממים דאתי מפרת כו'. וכתב רש"י שם ד"ה לא שתינא ממי דפרת מים הנקראים פרת קאמר והולך אחר לשון ב"א דאדם הנודר אין דעתו אלא אחרי שם שהוא רגיל לקרות לאותו מקום עכ"ל. יקשה לי אמאי לעיל היכא דאמר לא שתינא מים ממערת פמייס אסור במיא דירדנא אינו מקשה אילימא דאמר לא שתינא מים ממערת פמייס ממע"פ הוא דלא הא דירדנא שרי כדברי רש"י ז"ל דאדם הנודר אין דעתו אלא על שם שהוא רגיל לקרות לאותו מקום ורק זה אסור אלא אינו אסור רק אם אומר מים דאתי מן מערת פמייס וזה הא נאמר תחלה בגמ' מ"ט לא ביאר הגמ' תתלה אלא ע"כ צ"ל כן דאם אומר לא שתינא ממערת פמייס אסור במי הירדן דאתיא מגויה אע"פ שלא אמר הלשון דאתי ורק הכא דאמר הנודר ממי פרת אסור בכל המימות שבעולם שפיר מקשה הגמ' אי אמר דלא שתינא מי דפרת מי דפרת הוא דאסיר דאם כונתו לאסור במים דאתי מפרת וא"כ אסור בכל מימות שבעולם ו א"כ ל"ל לומר מי פרת נימא סתם לא אשתה מים דכיון דאסור בכל מימות שבעולם אלא ודאי אי אומר ממי פרת כונתו לפרוט דוקא מי פרת ולא מה דאתיא מפרת אלא א"כ אומר בהדיא דאתי מפרת אז נאסר בכל מימות כיון דאומר בהדיא דאתיא אבל בתחלה לענין מערת פמייס אסור במי דירדנא אף אי אמר לא שתינא מיא ממע"פ ולא אמר בהדיא דאתיא מ"מ אסור כיון דירדן נמשך מזה דעתו לאסור מים הנמשכין רק בפרת דלא ה"ל להזכיר שם פרת והה"ד בכל מעין אי אסר נפשיה מזה אסור בכל הנהרות הנמשכות מאתו אף אי לא אמר דאתיא ולהכי רבינו דכתב דכל הנודר ממעין פלוני אסור בכל הנהרות לפ"ז אף אי לא אמר הנהרות הנמשכות או מים הנמשכין מנהר או ממעין פלוני נמי אסור וזהו השגת הראב"ד עיקרא דהא מלתא במס' בכורות דאמרינן לשם מעין הנדר וכונתו פירש לכל הנהרות הנקראות על שם המעין אע"פ שלא פירש בהדיא דאתיא ממעין פלוני ואעפ"כ לשם המעין כונתו כמו שהוכחנו ממערת פמייס כמבואר

והנה בס' חתם סופר בח' יו"ד (סי' רכד) מבאר דברי הראב"ד ז"ל כן דכונתו דכל המים הנמשכין נאסרין לעולם מפני תערובות אותן המים ובדשיל"מ במינו לא בטל ודוקא פרת הוא דמותר משום דלא ה"ל להזכיר פרת אלא סתם כל הנהרות ומעינות אלא ע"כ לא נתכוון אלא לשם פרת כו'. והנה לפ"ד הסמ"ק והפוסקים שהבאתי לעיל בה' מ"א דהיכא דלא היה ניכר מעולם קודם שנתערב לא אמרינן בזה דשיל"מ לא בטל וה"נ הלא לא היה ניכר המים הנמשכין עם היונקין ממנו ולא שייך בזה דשיל"מ לא בטל ואולי ס"ל להראב"ד ז"ל כשיטת התוס' במס' ב"ק (דף מט ע"א) דחולק על שיטת הסמ"ק כמו שבארנו לעיל ודוק

פרק י הלכה א הנודר כו' לפיכך כו' עד שישאל לחכם גזרה שמא ישבע פ"א יום אחד ויאכל משתחשך כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ הטור כתב ומיהו אם הנדר של מצוה א"צ התרה וטעמו משום דאמרינן שם (דף סא) כו' ר' נתן היא דאמר כל הנודר כאילו בנה במה כו' וכיון שכן בנדר של מצוה שא"צ לקנסו א"צ שאלה והתרה כו' ורבינו ז"ל שלא חילק בזה נ"ל שסובר כרש"י ז"ל דרבינא פליג על רב יוסף כו' וא"כ פוסק כרב יוסף משום דלרב יוסף מתניתין איירי בכ"ג בין נדר של מצוה בין נדר של רשות אבל לטעמיה דרבינא מתניתין ע"כ לא איירי בנדר של מצוה וכיון דר"י אוקי מתניתין כו' משמע כותיה דבסתמא מתנייה ולהכי פוסק כותיה עכ"ל. ולענ"ד לא הבנתי סברא של הלח"מ דהאיך נזכר במשנה דבר זה שצריך שאלה לחכם במשנה אמר סתם עד שתחשך וריב"א אומר וצריך שאלה ועל מימרא דר' ירמיה ב"א חולקים רב יוסף ורבינא ר"י אומר משום גזרה ולהכי אף בדבר מצוה צריך שאלה ורבינא אמר הטעם משום דר' נתן וא"כ לדבר מצוה א"צ שאלה אבל המשנה לתרווייהו מיירי בכ"ג דלא נזכר ביה שאלה ומאי אולמא דברי ר' דאוקי דברי ר' ירמיה בכל גוונא מרבינא דהוא בתרא ולא אוקי ליה בכל גוונא רק בדבר הרשות וצ"ל לדברי רבינו שאין דרכו להזכיר דבר שלא נאמר בגמ' בפירוש דלד"מ א"צ ודוק

הלכה יא ואם פירש ואמר עד שיפסקו הגשמים ה"ז אסור עד שיעבור הפסח כו'. וכתב הלח"מ וז"ל מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה כו' ואם נאמר דתלוי בפלוגתא דקאמר ר"מ במס' תענית (דף ז) דשואלין על הגשמים עד שיצא ניסן ומפני כך אר"מ ג"כ דבעינן עד שיצא ניסן וכדפירש"י ז"ל בפ' קונם יין וקשה לכאורה על רבינו ז"ל דהוא פוסק בה' תענית דעד שיעבור ניסן שואלין את הגשמים וכאן למה פוסק עד שיעבור הפסח אלא צ"ל לרבינו דלא תליא זה בזה עכ"ל

והנה אכתי תקשה דהא בירושלמי דנדרים הכא על המשנה זו משמע דתליא זה בזה דז"ל ר"מ כדעתיה ור"י כדעתיה דתנינן תמן עד מתי שואלין הגשמים ר"מ אומר עד שיצא ניסן ר"י אומר עד שיעבור הפסח כו' נמצא דאומר מפורש דתליא זה בזה וכן חמה הק"ע בש"ק על זה עיי"ש בירושלמי. ונ"ל לומר כן ליישב דברי רבינו דהנה בגמ' דידן במס' תענית (דף ד ע"ב) איתא רי"א כו' רבה אמר מה עד שיעבור הפסח עד שיעבור