כתר המלך חלק ב רכד

בגמ' דלעת דמקרי כן ולא ידעתי למה לא הזכירה רבינו ז"ל ובפירוש המשנה פירש רבינו ז"ל שהוא טמונה ברמץ וקשה טובא דכיון איתותב מ"ד בגמ' הכי מברייתא דכלאים למה פירש כן וה"ל לפרש שהוא מין דלעת כדברי שמואל עכ"ל. ולא קשה מידי קושיתו. דהנה הרא"ש ז"ל פירש שם כלאים עם הרמוצה אלמא מין בפ"ע הנקרא כן על שם שאותן מינים רגילין לטמון ברמץ אבל שאר מיני דלועים אינם נקראין כך אפילו אם טומנן אותן ברמץ אלמא דזה נשאר אפילו אחרי כן דנקרא על שם שטומנין ברמץ מין הדלועין שא"ר לאכילה עד שטומנין באפר חם ושם האפר חם הוא רמץ וזהו דברי רבינו בפירוש המשנה וכונתו נמי כן שהוא מין דלועין שטומנין ברמץ וע"כ נקראין הרמוצה אבל שארי דלועין אף אם טומנין ברמץ לא מקרי כן כדברי הרא"ש ז"ל וכן יתבאר דברי הירושלמי הכא ובדלעת הרמוצה אר"ח כמין דלעת מרה והן ממתקין אותן ברומצא וזהו כונתו דהוא מין דלעת מרה שצריך למתק אותו ברמץ והוא מין אחר כפירוש רבינו והרא"ש ז"ל ולא תקשה על הירושלמי קושית הגמ' מהברייתא וכן מבואר בירושלמי דכלאים פ"א מ"ד שם אר"ח כמין דלעת מרה כו' ולא קשה גם קושיתו ז"ל על הירושלמי דכתב בגמ' דידן לא נשאר הכי דמסיק בתיובתא דברי ר"א ולפ"ז ניחא דהוא מין אחר וכן מפרש שם התוי"ט וקושית הלח"מ ל"ק מידי ודוק

הלכה י הנודר מן הירק מותר בדלועין כו' וכתב הכ"מ ודע דאמרינן בגמ' אמר אביי מודה רע"ק לענין מלקות שאינו לוקה ופירש הר"ן דכיון דלועין לא משתמעי בהדיא אע"ג דמימליך שליח עליה לא מיתסרא בודאי אלא מספיקא הלכך לא לקי ע"כ. ויש לתמוה על רבינו למה השמיטו עכ"ל. והלח"מ כתב וז"ל ונראה דלרבינו ז"ל הקשו מה שהקשו התוס' כו' ועפ"ז י"ל ד"ר דא"ל האי פירושא ומש"ה לא כתב דבכל מידי דשליח מימליך לקי וכ"ת מ"מ אמאי לא כתב גבי דלועין דאע"ג דמימליך שליח לא לקי ונ"ל דהוא סובר דטעמא דאמר רע"ק גבי דלועין דלא לקי משום דלא ברירא ליה דמימליך שליח עליה אבל ודאי מימליך שליח עליה לקי לכך לא הוצרך רבינו להזכיר דודאי כל דבר שהוא ספק אם מימליך שליח אי לא איסורא הוי ולא לקי כו' זה נ"ל טעם לרבינו עכ"ל הלח"מ

ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו ז"ל מהא דאמרינן במס' חולין (דף קד ע"א) הא עוף אסור מדאורייתא וכתבו התוס' ונראה דהא דס"ד דהוא דאורייתא משום דסמיך אסיפא דגזר העלאה אטו אכילה כדדייק רב יוסף בסמוך אבל אין לומר דדייק מתאכל הבשר דמשמע ליה שכל הבשר שוה זה כזה בשר עוף כבשר בהמה דהא הנודר מן הבשר אין כל הבשר שוה דאפילו רע"ק מודה דלא מתסר בבשר עוף מדאורייתא כדאמר בפרק הנודר מן הירק (דף נד) דמודה רע"ק דלא לקי עכ"ל

והנה משמע לכאורה מדברי התוס' אלו דס"ל כשיטת רבינו בכ"ד דספיקא דאורייתא הוא רק מדרבנן לחומרא וכיון דאינו לוקה משום ספיקא הוא רק מדרבנן ועיי"ש במהר"ם לובלין מה שמבאר בתוס'. והנה הלח"מ לעיל בפ"ט מה' מ"א ה"ד תמה על רבינו שם בד"ה וכן וז"ל הוא פוסק כתירוצו דרב ש' דאמר בר"פ כה"ב כולו רע"ק וא"ת הא לא איצטריך תירוץ דרב אשי אלא לפרוקי קושיא כמאן דלא כרע"ק והך קושיא ליתא אלא אית ליה סברת רב יוסף דלא גזרינן גל"ג וכמו שכתבו התוס' משום דסמיך אסיפא אבל רבינו דלא ס"ל הא דרב אשי א"כ איך פוסק כהאי תירוץ דליתא אלא אליבא דרב יוסף כו' עכ"ל הלח"מ. ומזה הסוגיא נ"ל דרבינו הכריח דבאמת אי מימליך שליח לקי ורק היכא דמספקא לנו אי מימליך שליח אז אמרינן דספיקא הוא אבל אי מימליך לא אמרינן דלא לקי דאי אמרינן כן אז מדאורייתא אמרינן דאינו אסור כלל דרק יהא אסור משום ספיקא ואז יהיה אסור אלא מדרבנן כשיטתו בכ"ד דס"ד מדרבנן לחומרא וא"כ האיך מדייק הא עוף אסור מה"ת כקושית הלח"מ אלא ע"כ צ"ל דאי מימליך שליח ודאי אסור נמי מה"ת ושפיר מכל הבשר קמדייק וליתא דיחוי של התוס' ול"צ לתירוצם כלל וניחא נמי בזה דברי רבינו בהל' מ"א שבארנו ואף ע"ג דרבינו גבי עוף לא מחלק כלל בין אם מימליך או לא כמו שמבואר לעיל מ"מ סמיך אהך סוגיא דכל הבשר דע"כ ס"ל לחלק שם והכא בה' נדרים דברי רבינו מיישב הכ"מ אך זה שפיר מוכרח דדבר שמימליך שליח אסור מדאורייתא וא"כ לא הוה טעם ספק דא"כ הוה רק איסור דרבנן אלא כמו שמבאר הלח"מ הכא ודוק

הלכת יב הנודר מן עירות כו' ומותר בביצים כו' והלח"מ כתב מכאן נראה דביצים לאו בכלל פירות נינהו ואפשטו שאלה ששאלו להרשב"א ז"ל גבי מי שנשבע שלה לעשות צחוק אלא פירות בפירות דאסור לצחוק בביצים דלאו בכלל פירות נינהו ואני תמה על הרשב"א ז"ל שלא הזכיר כלל דין זה והוזכרה בב"י (סי' ריז) ודומה כאלו נתעלם ממנו דין זה עכ"ל. ודברי הלח"מ תמוה כי לא ראה רק דברי התשובה בב"י אמנה בשו"ת הרשב"א גופיה (סי' שה) הביא השואל שם דברי הגמ' זו בפירוש מי הוה כמו הכא דמותר בביצים אם נדר מפירות השנה והרשב"א השיב לו לחלק בנדרים מענין זה עיי"ש כי לא נעלם מהם הגמ' זו ודוק

הלכה יד הנודר מן הירק מותר בירקות שדה עכ"ל. והנה הרע"ב ז"ל כ' במשנה דשביעית אסור בירקות שדה והוא כדברי הברייתא שם שמחלק בין שביעית לשאר שני שבוע ומשמע דהברייתא מפרש להמשנה ולא פליג וא"כ ס"ל לרבינו ג"כ לחלק בזה

ונ"ל ליישב כן דהנה שם אמרינן ארחב"ג ל"ש אלא במקום שאין מביאין ירק מחו"ל אבל במקוה שמביאין ירק מחו"ל אסור כתנאי אין מביאין ירק מחו"ל רח"א מביאין ופירשו הר"ן והרא"ש ז"ל דלמ"ד מביאין ירק מחו"ל אסור בשניהם דה"ל מקום שמסתפקין כו'. אמנם התוס' כתבו שם ל"ש דבשביעית מותר ירק גינה משום דל"ג כו' אלא במקום שאין מביאין אבל במקום שמביאין שכיח ירק גינה ונתכוון לאסור ירק גינה בשביעית ומשמע דרק ירק גינה אסור דהוה סתם ירק כמו בשאר שני שבוע וזהו שאמר אבל במקום שמביאין אסור כונת הגמ' דאסור ירק גינה לבד כמו בשאר שני שבוע בזה אסור וא"כ כיון דרבינו פוסק דמביאין ירק מחו"ל דהא לעיל בפ"ד מהל' קידוש החודש פוסק דמעברין השנה במוצאי שביעית והגמ' שם במס' סנהדרין (דף (יב ע"א) תליא זה בפלוגתא אי מביאין ירק מחו"ל ולמ"ד מביאין מעברין ובזה ליתא שם נמי קושית המהרש"א ז"ל שהקשה גבי אלישע מנ"ל דלהכי לא עברוהו דהוה שנת רעבון דלמא הוה שביעית או מוצאי שביעית ופשוט ניחא דשביעית ודאי לא הוה דהא אכלו כל הגדולים שגדלו בשנה זו ומוצאי שביעית נמי לדידן דמביאין ירק מחו"ל נמי מעברין ורק ע"כ שנת רעבון הוה וכן פוסק רבינו לקמן בפ"ד מהל' כלאים כרבי דמותר לאכול במוצאי שביעית מיד בצלים שמביאין מחו"ל והוא משום דבירושלמי פוסק כן וא"כ שוה לנו שביעית לשאר שני שבוע ולהכי אינו מחלק רבינו כלל בזה ופוסק כסתם משנה ודוק

הלכה טו הנודר מן הבית אסור בעליה שהעליה בכלל בית כו'. וכתב הלח"מ קשה דבהל' מכירה פ' כ"ה כתב המוכר את הבית מכר את העליה הפתוחה לבית אבל אם אינה פתוחה לבית לא וא"כ האיך כתב כאן דכל עליה בכלל בית ונאסר אפילו אינה פתוחה הא שם בנדרים (דף נז) משמע דהשוו מכירה ונודר להדדי עכ"ל

ונ"ל ליישב כן דהנה על עיקר הדין דכתב רבינו שם דבעי דוקא עליה פתוחה לא תקשה כלל דהמה דברי הרי"ף ז"ל דמפרש דברי רב יוסף שם אפתא זה מכור לך היינו עליה פתוחה אשר משתמשין בה דרך ארובה תוך הבית וא"כ אמרינן בהדיא דבעי פתוחה דוקא והכא לא מחלקינן כלל בגמ' וקרינן ליה עליה והתם קרי ליה אפתא דהוה פתוחה ואי תקשה ביותר