כתר המלך חלק ב רכב

ה"ל דרבים ולא מצי לזבוני ומ"ט לא חילקו בזה הפוסקים כלל בשלמא לפי פ"א של הר"ן ז"ל שם פירש שמעלמא אתי היינו רק שרבים הוציאו בבהכ"נ בבנינה ושמא יש אחד בסוף העולם שהוציא בה חלקו ומעכב ניחא דלא מיירי בכה"ג הכא אבל לפי פירוש השני שבר"ן שם והרא"ש ז"ל דהן בונין אותן על דעת כל העולם והרי הן כמקדישים אותה לכל ומסתברא דהה"ד לכל מה ששנה במשנה כגון תיבה ומטפחת וספרים דכולהו בתר בהכ"נ גרירי וכל היכא דאיהו אדעתא דכ"ע הנך נמי אדעתא דכ"ע כו' וכן איפסק להלכה בטור ש"ע (סי' קנג) ובדב"ר לעיל פ"א מה' תפלה וא"כ ה"ל הכא נמי לחלק בזה דאינו אסור רק בהני של כפרים אבל של כרכים הוה של כל ישראל כמו הר הבית והעזרות ושרי והפוסקים לא חלקו וצ"ע

הלכה ז מי שאסר על עצמו הנאת אומות כו' ה"ז מותר ליקח מהן ביותר ולמכור להן בפחות כו' אם שומעין לו שיקח מהן בפחות וימכור ביותר מותר עכ"ל. וכתב הלח"מ מאד נפלאו דברי רבינו שלא חילק בין זבינא לזבינא דאיכא תלתא זבינא מיצעא וחריפא ורמי על אפיה כו' עד דא"ל דרבינו סבור דהך סוגיא פליגא על הסוגיא דפ' הספינה דאוקי מילתא דשמואל דהלוקח כלי כו' דקייצי דמיה כו' עד ולפ"ז ל"ק לשמואל כלל מתניתין וא"צ לחלק בין זבינא לזבינא דכולם שוין כו' וע"ז ניחא דר' דפוסק כסוגיא דפה"ס כו' אבל בין זל"ז לעולם דאינו מחלק עכ"ל. והנה לענ"ד תמוה לי דברי הלח"מ דאיך נוכל לומר דרבינו ס"ל דלפי הסוגיא שם בב"ב דמוקי לה דקייצי דמיה ל"צ לחלק בזביני וכולהו שוין דהא רבינו גופיה לקמן בפ"ה מהל' מכירה הי"ד מחלק בזה וז"ל שם הנוטל כלי כו' אם היו דמיו קצובין כו' ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח אבל חפץ שהמוכר קץ בו והיה מבקש ורודף למכרו וזהו דברי הגמ' דמחלק הכא בין זבינא חריפא או רמי על אפיה וכן בח"מ (סי' ר סי"א) הביא דבר זה לחלק אלמא דרבינו ס"ל דזה החילוק נשאר אף במילתא דקיץ דמיה ומ"ט לא מחלק בכאן. וע"כ נ"ל לומר לדעת רבינו כן דהנה לקמן (דף לב ע"ב) אמר מאן חנא אמר ר' אבא ר' אליעזר היא דתניא ר"א אומר אפילו ויתור אסור במודר הנאה ופירש הר"ן והרא"ש כגון חנוני כו' אבל שוה בשוה מותר דהיינו זבינא דרמי על אפיה כו' והתוס' כתבו שם ד"ה אפילו ויתור כו' ומתניתין דלעיל דמוכר בפחות ולוקח ביותר מסתברא דאתי כר"א עכ"ל

נמצא דהסברא הוא כן דת"ק סבר דשוה דיני ממונות לאיסור הנאה במודר ור' אליעזר ס"ל דאף זה דשרי בד"מ במודר הנאה אסור וכן לקמן (דף מח ע"ב) אמרינן אב"א ר"א היא דאמר ויתור אסור ופירש הר"ן שם דלמדינן בעלמא נקיט ליה כי היכי דמחמיר ר"א בנדרים טפי מבד"מ דאלו בר"מ שרי ובמודר הנאה אסור וא"כ א"ל ה"נ דמאי מקשה אלמא הנאת לוקח הוא דילמא זהו רק בד"מ אבל במודר הנאה אף המוכר אסור אף אי מוכר שוה בשוה כמו שכתבו התוס' דלר"א אסור ומשמע דאף בלא שהיה יותר מדאי ורק שוה בשוה נמי אסור וצ"ל דהאי סוגיא רוצה לאוקמי כר"ע אף לרבנן דס"ל דויתור שרי ודמי מודר לד"מ וא"כ צריך להיות דוקא בזבינא מיצעא אבל דרמי על אפיה שרי למכור שוה בשוה וכמו דמבאר שם אבל לר"א דויתור אסור א"כ אף בכל זבינא אסור שוה בשוה דאיכא קצת הנאה לתרווייהו ורק התם להיות שואל בזה אי הוה זבינא חריפא אז הוי מקרי שואל דהוי כל הנאה שלו וא"ל לא הוי כן אבל הכא דאסור ויתור בכל גוונא אסור ולהכי כיון דרבינו פוסק כר"א דויתור אסור ולהכי אינו מחלק בזבינא וזהו דברי התוס' דכתבו דהמשנה דלוקח בפחות ומוכר ביותר הוא כר"א וא"נ כפי מסקנת הגמ' שם דמיירי בזבינא מיצעא מ"ט אתיא דוקא כר"א הא אפילו לרבנן יש הנאה בזה אלא התוס' כתבו דלר"א אתיא המשנה כפשטיה ובכל זבינא שוה הדין דלוקח ביותר ומוכר בפחות הן דרמי על אפיה והן בחריפא והגמ' דמוקי לה דוקא בזבינא מיצעא הוא א"נ דמתניתין אתיא ככ"ע אף לרבנן כמבואר

ועפ"ז ניחא נמי הא דלא הביא רבינו כמו שכתב הר"ן ז"ל שם (דף לד ע"א) דהיכא דנכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר שרי ליקח ממנו שכרו כמו זבינא דרמי על אפיה דשרי ליקח ממנו או לוקח מודר ממוכר כו' ה"נ במקום שנותנין שכר דהיינו בבטל מן הסלע אע"ג דיהיב ליה כו' ההוא אגרא בעל אבידה למחזיר לא מתהני מחזיר מניה דבעל אבידה כלל שאותו שכר כבר היה מצוי בידו כו' וא"כ ה"ל לרבינו לבאר זה דרק אחדא קאי הא דתפול שכר להקדש ורבינו כתב אתרווייהו ומשמע דאסור לו ליקח שכר היכא שמודר הנאה הוא והיינו משום דרבינו לא חילק הכא כלל בין זבינא לזבינא ושפיר אסור ליקח בכ"ג רק בפחות וא"כ אסור בכל דבר הנאה כמו ויתור אף דמשכח הרבה וה"נ אף דמשכח טובא אסור ליקח ממנו שכר כדעת רבינו. וניחא נמי דברי הגמ' (דף מג ע"א) בשלמא לא ילוה ממנו ולא יקח ממנו ולא ימכור לו אלא לא ישאל לו מ"ט דמיירי הכא בכ"ג דאסור אף בזביני מיצעא ול"צ לדחוק דמיירי הכא רק בזביני דרמי על אפיה כדברי הר"ן שם דהא הכא אינו מחלק בזה ומה שכתב עוד הר"ן שם ואוקמינהו כמ"ש דכל היכא דהוי זבינא חריפא שרי למכור למדור ולג' כבר כתב הרמב"ם ז"ל דהתם כיון דמכל ישראל נדר לא גזרינן עלה דאי גזרינן עלה ומצרכינן ליה ליהנות מן כותים דוקא טריחא ליה מילתא אבל כאן שאינו אסור אלא להנאת חבירו בלבד מצי לאוקמי עלה דמילתא וגזרינן ולפי מה שביארנו הא ס"ל לרבינו דאף בזבינא חריפא אסור לא צריך לחלק כלל בזה. אמנם רבינו באמת לא ביאר כלל דבריו לחלק כמו שכתב הר"ן בין זביני חריפא לשאר זביני ורק כתב ע"ז מ"ט שרי התם למכור בפחות וליקח ביותר והתם אף בכ"ג אסור דהא הכא המשנה אינו מחלק כלל כמו התם דמבאר לוקח ביותר ומוכר בפחות ורק אמר סתם שאסור למכור וליקח זמ"ז בכ"ג וע"ז כתב לחלק בין יחיד לאומה שלמה אבל בין זבינא לזבינא לא חילק דכל זבינא אסור לרבינו. ונ"ל להביא קצת ראיה מן הירושלמי ר"פ השותפין דאמר שם והא תנינן תמן לוקח ביותר ומוכר בפחות מה אמר ראב"י ופירש הק"ע לראב"י דאמר ויתור מותר אי שרי אפילו בזבינא מיצעא ופליג בהא או לא פליג והכא מטעם ברירה והנה זהו דוחק לומר דלמ"ד ויתור שרי והא מותר ליקח ולמכור אף בזבינא מיצעא דהא זה ודאי הנאה גמורה הוא ורק יבואר כן דהמשנה אמר סתם בכ"ג לוקח ביותר ומוכר בפחות בכל זבינא וזהו רק למ"ד ויתור אסור ומיבעיא ליה האיך אמר ראב"י בזה אי לא אסור רק בזבינא מיצעא דאיכא הנאה ודאי ודוק

עוד שם בלח"מ ד"ה שהרי כו' הקשה הר"ן ז"ל בפ' א"ב וז"ל והא אפילו במודר הנאה מחבירו בלבד כו' אבל בהנאה גמורה כאכילת פירות וכיוצא בו ליכא למגזר כו' וק"ל ע"ד והרי דריסת הרגל שהיא פחותה שבהנאות דלא הוי הנאה אלא לר"א דאמר ויתור אסור ואעפ"כ אמרינן במשנה דאם אחר הדיר על חבירו דחבירו אסור לכנוס והוא מותר וטפי טעו אינשי בהנאה פורתא כי האי מהנאה דהלואה כו' דודאי רבנן דפליגי על ר"א גבי דריסת הרגל ודאי מודים דהלואה הוה הנאה ואולי י"ל דאין ויתור אסור מה"ת אלא מדרך חומרא ודי לנו שנאסר ויתור לבדו ולא שנאסר לחבירו משום גזירה לו עכ"ל

והנה תירוצו של הלח"מ ליתא לפי מה שכתב הר"ן ז"ל גופיה שם וז"ל ד"ה אר"י בר"ת כגון שנדרו הנאה זה מזה וכ"ת מאי קמ"ל נראה דסתם לנו כר"א דאמר ויתור אסור במודר הנאה ואע"ג דכבר סתים לנו כותיה בר"פ קמ"ל דכל הני לא גריעי מויתור ואיסורו לר' אליעזר עכ"ל. אלמא דזה הנאה דלא ילוה לו הוא נמי כר"א אתיא דס"ל דויתור אסור ולרבנן ליתא זה הנאה וראיה יש לדברי הר"ן ז"ל מן דברי הירושלמי ר"פ השותפין שהבאתי לעיל דאמר שם לא ישאלנו ולא ישאל לו מה אמר ראב"י ופירש הק"ע כיון דמתיר ויתור מי פליג ראב"י ואף שהק"ע כתב רק על שאלה דהדרא בעינא מ"מ נ"ל