כתר המלך חלק ב ריא

כו"כ הוא משום דס"ל דצריך לפרוט את הנדר והשבועה. והנה ביו"ד (סי' רכח סי"ד) פוסק דאפילו בדיעבד אם לא פרט את הנדר אין התרתו התרה עיי"ש

והנה לקמן בהל' ז' הקשה המשל"מ באה"ד לשיטה זו דצריך לפרוט את הנדר ואם לא פרט אף בדיעבד אינו מותר א"כ תקשה מהגדות רבב"ח בב"ב (דף עז) דקאמרי ליה רבנן ה"ל לומר מופר לך והא אינו מפרט את הנדר וכן הקשה זה בס' קרבן נתנאל במס' גיטין (דף לו) והניח בצ"ע ולא הזכיר את דברי המשל"מ הכא ומה שמתרץ ע"ז

ולענ"ד נ"ל לתרץ כן עפ"י מאי שמבאר הגמ' במסכת ב"ב כמו"ח הגאון ז"ל דאמר שם כי אתא לקמיה דרבנן א"ל כל אבא חמרא וכל ב"ח סיכסא ה"ל לומר מופר לך והוא סבר שבועתא דמבול קאמר ורבנן א"כ אוי ל"ל ויש לדקדק ע"ז כיון דרבנן קסברי דהא דקאמר הקב"ה אוי שנשבעתי הוא על שבועת הגלות והיה בידו להפר ולפדות אותנו מן הגלות והוא לא עשה זה ה"ל לרבנן לקצוף עליו מאר ולגעור בו בחמה מדוע לא עשה כן לפדות ב"י מהגלות ולא לקרוא לו חמרא וב"ס דמשמע דרק שטות עשה בזה וגם הלשון דה"ל לומר מופר לך. ויבואר כן דהנה התורת חיים עמד הכא על הלשון שאמר מי מיפר לי דהל"ל מי מתיר לו דלשון הפרה הוא אצל בעל והתרה הוא אצל חכם וקיי"ל בעל שאמר בלשון חכם וחכם בלשון בעל א"כ וכן מה שאמרו לו חכמים ה"ל לומר מופר לך היה צריך לומר מותר לך וכן מצינו במס' ברכות (דף לב) ויחל משה מלמד שהפר לו נדרו והגיה הגרי"ב שהתיר לו נדרו אך ניחא הוא הפר באמת ומבאר הת"ח כן דבאמת לשון התרה שאצל החכם שמתחרט על נדרו ושואל התרה ואצל הקב"ה אינו שייך זה כי הוא כביכול לא איש וינחם ורק הפרה שייך אצל הקב"ה הפרת בעל משום שמצינו הקב"ה גוזר גזרה וצדיק מבטלה היינו שהצדיק הוא בבחינת בעל כביכול שמיפר נדר ולהכי נקרא משרע"ה איש האלהים ועיי"ש. ועתה יתבאר היטב הקב"ה אמר מי מיפר לי היינו אם ימצא בדור איזה צדיק אשר יהיה ראוי לזה להפר נדרי שיהיה בבחינה זו שיבטל גזרת הקב"ה ורבב"ח בענות רוחו חשב כי הוא אינו ראוי לאותה מדרגה להפר נדרו של הקב"ה ולכן כאשר בא אל החכמים וסיפר להם המעשה חשבו כי רבב"ח מגודל ענותנותו לא הפר הנדר א"ל להכי כי מ"מ שטות הוא כל אבא חמרא כו' ה"ל לומר מופר לך אולי אתה הגעת לאותה בחינה להפר הנדר ולפדות את ישראל אבל לא קצפו ולא גערו עליו כי בגודל הענוה שלו לא הגיד מופר לך אבל מספק ה"ל לומר ואם לא אמר הוא טעות אך הוא חשש דלמא שבועתא דמבול והיה מתירא לומר ולכן שתק כן ביאר כמו"ח ז"ל דברי הגמ'

ועתה ניחא שפיר קושית המשל"מ דהא הביא הש"ך ביו"ד (סי' רלב ס"ק א) דבעל שמפיר נדרי אשתו אינו צריך לפרוט הנדר ורק חכם שהתיר צריך לפרוט וא"כ לגבי הקב"ה דבארנו דהוא כמו הפרה א"צ לפרוט הנדר וניחא נמי מה שהקשה המשל"מ לקמן בפ"ז מהל' נדרים ה' ט' על מה שכתב שם אסר על עצמו הניית בני העיר אסור להשאל על נדרו לחכם מבני העיר מפני שהוא נוגע בדבר וכן מה דאיתא במס' ברכות ויחל משה מלמד שהפר לו נדרו ומשה היה נוגע בדבר דאמר רד מגדולתך. אך לפ"ז ניחא דהכל היה בבחינת הפרה אשר בזה אינו שייך נוגע ולא קשה מזה מידי. ועוד י"ל הקושיא שאסר על עצמו הנאת אנשי העיר עפ"י מאי שכתב הש"ך ביו"ד (סי' רכח ס"ק יא) דהיכא דאסר עצמו מכל ישראל מותר להשאל דהוי כדיעבד והגר"ע איגר ז"ל הביא ראיה לזה מגמ' דנדרים (דף צא) וא"כ ה"נ ודאי דשייך לכל ישראל דשרי דהוי כדיעבד ודוק

פרק ז הלכה ד ולמה כו' לפי שנאמר בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק כו' והכל מטלטלין כו' עכ"ל. והנה המפרשים הקשו על רבינו מ"ט השמיט ולא הביא הא דמוקי ליה הגמ' במס' ב"מ (דף מח) ר"ח שם תשומת יד כגון שיחד כלי להלואתו עשק כגון שיחד כלי לעשקו ורבינו כתב סתם דכופר בממון אלו חייב. ונ"ל ליישב פשוט עפ"י מאי שכתב בס' שיטה מקובצת במס' ב"מ שם וז"ל כתב הרמב"ן ז"ל כגון שיחד כלי להלואתו עשק כגון כו' פירש"י ז"ל ואי לא לא מחייב קרבן שבועה אכפירת הלואה גרידא ואכפירת ש"ש כו' וק"ל הא דתנן אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי משביעך אני ואמר כו' וי"ל אם תבעו מלוה וכפר בה חייב אלא כיון שתבעו כלי ולא קנאו הוי כפירת דברים בעלמא דהא לית ליה כלי גביה והא דמוקי ליה רב חסדא בהכי ולא מוקי לה בהלואה ושכירות ממש משום דלא אהדרי קרא ללמד על מעות שאינן קונות כדמפרש רב ואזיל עכ"ל. נמצא דס"ל להרמב"ן ז"ל דבאמת לדידן בכל גוונא חייב בהלואה וש"ש ולא כפירוש רש"י ורק רבא מדייק ליה מזה גופיה דר"ח מוקי ליה הכי ללמד דמעות אינן קונות מה"ת אבל לדידן דפוסק רבינו לקמן בפ"ג מהל' מכירה ה"א דכסף קונה מה"ת לא מוקי כלל בהאי גוונא אלא חייב בכל גוונא אף לא ביחד כלי ולהכי השמיט וניחא נמי קושית התוס' במס' שבועות (דף לג ע"ב) ד"ה ונאמר דהקשו כיון דשבועת העדות גמר ר"א משבועת הפקדון ניבעי בהלואה ובעושק יחוד כלי כדאיתא בב"מ מ"ח כו' ולפ"ז ניחא דא"ל דגם ר"א ס"ל דמעות קונות כמו דס"ל לדידן דקונות מה"ת וא"כ חייב אף בלא ייחד כלי כמו שכתב הרמב"ן ז"ל ודוק

פרק ט הלכה ה וכן אם השביעם שיעידו לו שאנס את בתו או פתה את בתו וכפר חייבין בשבועת העדות מפני הבושת והפגם כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ שאנס פלוני כו' ר"פ שבוהפ"ק (דף לו) שנינו אנסת ופתית את בתי כו' חייב ר"ש פוטר שאינו משלם קנס עפ"י עצמו א"ל אע"פ שאינו משלם קנס עפ"י עצמו משלם בושת ופגם עפ"י עצמו ולמד רבינו משם לשבועת העדות עכ"ל. ותמהו הלח"מ והתוי"ט והמשל"מ על הכ"מ דל"ל ללמד משבועת הפקדון הא בשבועת העדות גופיה שם במשנה (דף לג) תנינן זה ואמר בגמ' משום דאיכא בושת ופגם עיי"ש

ונ"ל לומר כן דלהכי הביא הכ"מ ממשנה דשבועת הפקדון דהנה ממשנה זו דשבועת העדות אין ראיה דלהכי חיוב על זה משום בושת ופגם דא"ל דכמו דמסיק שם לפי המסקנא הברייתא דאם לא תבואו ותעידו שהוציא שם רע כו' כראב"ש דס"ל דיבואו עדים ויעידו ה"נ אתיא זה המשנה כראבר"ש אבל לדידן דס"ל דמשביע עדי קנס פטור ה"נ אי אמר אנסת ופתית את בתי פטור ורק הגמ' דחה לדחויי משום בושת ופגם והא באמת צריך לומר למ"ד פלגא נזקא ממונא דלדידיה לא אתי לאשמועינן כמו למ"ד פ"נ קנסא דחצי נזק צרורות ממונא הוא וע"כ צ"ל דאתי לאשמועינן כמ"ד משביע עדי קנס חייב אבל לדידן א"ל דפטור זה ולהכי הביא הכ"מ ממשנה דשבועת הפקדון דמצינו דרבנן סברי גבי משביע עדי פקדון דחייב והתם הא כ"ע מודים דפטור בקנס כמו שכתבו התוס' (דף לג ע"א) ד"ה א"ד משום דלא כפר ליה ממונא דחייב בהודאתו ורק בעדי קנס ס"ל לחד מ"ד דחייב דלא ילפינן בג"ש דתחטא תחטא עיי"ש. והא התם ג"כ מחייבי רבנן אם אומר אנסת ופתית את בתי וע"כ צ"ל משום בושת ופגם הוא החיוב דזה תובע דלא שביק מידי כו' וא"כ ה"נ גם בשבועת העדים נמי חייב לכ"ע מטעם דבושת ופגם הוא תובע ול"צ לומר דאתי רק למ"ד משביע עדי קנס חייב דחזיין בשבוה"פ דלכ"ע חייב כמבואר. ואף שרש"י ז"ל לא ס"ל כדברי התוס' דכתב (בדף לד) והא דאמרינן במס' כתובות (דף מב) יצאו אלו שהן קנס גבי פקדון דלא כראבר"ש מ"מ התוס' הא חולקים וס"ל דבפקדון לכ"ע פטור בקנס וא"כ שפיר כתב הכ"מ דממשנה זו ראיה לכ"ע דחייב ודוק

הלכה ו אין חייבין בשבועת העדות עד שיכפרו וישבעו אחד תביעת בע"ד עצמו או שלוחו עכ"ל. והנה הגר"ע איגר ז"ל בגה"מ שם במס' שבועות פ"ד מי"ב כתב ומה מאד