כתר המלך חלק ב רט

ביו"ד שם וא"כ טעימה הוי בכ"ש אף שלא אומר כלום דאי אומר כלום אף אכילה הוא כ"ש כמבואר

הלכה ג מי שנשבע שלא יאכל היום ושתה חייב שהשתיה בכלל אכילה לפיכך אם אכל ושתה אינו חייב אלא מלקות אחת אם היה מזיד או חטאת אחת אם היה שוגג ושם בה"ד כתב נשבע שלא ישתה היום מותר לאכול שאין אכילה בכלל שתיה וכמה ישתה ויהא חייב נ"ל שאינו חייב עד שישתה רביעית כשאר האיסורין עכ"ל. והנה הגאון רע"ק איגר ז"ל בתשובה (סי' קנ"ד) כתב יש לעיין מהיכן למד הרמב"ם כן דשלא אשתה שיעורו ברביעית דאף דשלא אוכל קיי"ל דשיעורו בכזית י"ל דשאה"כ דבכל התורה סתם אכילה הוא בכזית וכיון דלשון אכילה הוא בכזית הה"ד בלשון ב"א כו' אבל לענין רביעית דאינו מטעם דלשון שתיה הוא ברביעית דהא גם בטומאה שיעורו ברביעית ול"מ שסתם שתיה ברביעית אימא דלשון שתיה הוא בכ"ש ובשבועה שלא אשתה י"ל דחייב בכ"ש כו' עכ"ל

והנה לע"ד לא ידעתי מנ"ל להגאון ז"ל לומר דשיעור שתיה סתם לא הוי ברביעית והא מצינו מפורש במס' נזיר (דף לח) דאמר שם ת"ק מקיש אכילה דכתיב וכל משרת ענבים לא ישתה וכל כו' לא יאכל מקשינן אכילה לשתיה מה שתיה ברביעית דהא דכתיב וכל משרת לא ישתה ברביעית הוא הה"ד זה דכתיב לא יאכל הוא ברביעית אלמא היכא דכתבה התורה איסור שתיה הוא ברביעית ונ"ל לבאר כן. לא מיבעיא לפי שיטת התוס' במס' נזיר שם סה"ד וא"ת דמפרשי הא דילפינן אכילה משתיה היינו משום דשיעור שתיה הוא ברביעית בכל מקום ודאי כן הוא ואפי' לפי השיטה ברש"י ישן שם וכן הוא בפירוש הרא"ש על מס' נזיר וכן כתבו התוס' במס' עירובין (דף ד) ד"ה גפן ובמס' סוכה (דף ו) ד"ה גפן בשם הירושלמי פ"ו דמס' נזיר בד"ה וא"ת דמשנה ראשונה דס"ל ברביעית הוא משום דילפינן שכר בנזיר מביאת מקדש וז"ל הירושלמי שם משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוי דרשינן שכר שכר שנאמר להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית אף שתיה כזית. ונ"ל לומר דאף הירושלמי נמי ס"ל דבכל מקום דכתיב שתיה הוא ברביעית ורק הכא נוכל למילף הקושיא כמשנה אחרונה דמה אכילה בכזית אף שתיה בכזית ולא מצי למימר איפכא להקיש ולומר מה שתיה ברביעית אף אכילה ברביעית דהא קיי"ל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ושיעור כזית הוא פחות מרביעית ומקשינן לחומרא לומר שתיה כאכילה בכזית ומ"מ זה ס"ל להמשנה ראשונה דהיכא דאיכא היקשא וג"ש ג"ש עדיפא כמו דאיתא בזה הפלוגתא במס' זבתים (דף מח) ובגיטין (דף מא) וא"כ ילפינן הג"ש דשכר שכר לומר ברביעית אבל משנה האחרונה ס"ל דהיקשא עדיף וילפינן מהיקשא שתיה לאכילה דהוא הכא בכזית אבל בכ"ד הוא שיעור שתיה ברביעית וכן פוסק רבינו שם בפ"ה מהל' נזירות (הל' ב) דשיעור שתיה לנזיר הוא ברביעית עי"ש. ואי תקשה מהסוגיא דמס' כריתות (דף יג ע"ב) דאמר שם ת"ר יין ושכר יכול כ"ש ת"ל ושכר מידי דמשכר וכמה כדי לשכר רביעית יין אלמא דמקרא דאל תשת ה"א בכל שהו ומשמע מזה לכאורה דשתיה הוה שיעורא בכ"ש אך לשיטת רבינו לא קשה מסוגיא זו דהנה הכ"מ כתב בפ"א מהל' ביאת המקדש בשם הרשב"א ז"ל וז"ל עוד יש לפרש הר"מ ז"ל דר"י בפחות מרביעית לא מחייב דאין שתיה פחותה מרביעית ובמקדש אל תשת כתיב ואע"ג דאמר ת"ק יכול אפילו כל שהו ואפילו יין מגתו כל שהו אינו עיקר אלא יכול יין מגתו הוא העיקר אבל כיון שסופו לרבות כ"ש ויין מגתו באזהרה נקיט הכא אגב גררא יכול אפילו כ"ש א"נ יכול כ"ש דקאמר ח"ק בדוקא קאמר ולא כ"ש ממש אלא כזית ומשום דאיהו יליף שכר במקדש משכר דנזיר ושכר דנזיר למשנה האחרונה הוא בכזית דיליף שתיה מאכילה בדין היה דנימא נמי דשכר במקדש בכ"ש היינו בכזית אלא כיון דכתיב יין וכתיב שכר ע"כ שכר לכדי משכר הוא דקאתי והא דקאמר יכול אפילו כ"ש לאו למימרא דא"ל כתב רחמנא אלא יין ה"א אפילו כ"ש דאדרבא למאי דפרישית משבר הוא דילפינן דמינה הוא דילפינן מנזיר כו' וכ"ש דפרישית דיש לו שיעור יש לנו הרבה כיוצא בו וכמה כ"ש טפח כו' אבל לר"י דלא יליף שכר מנזיר וכתיב אל תשת אין שתיה פחותה מרביעית עכ"ל. אלמא דמפורש המה דברי הרשב"א ז"ל דדעת רבינו ז"ל דבכל מקום דכתיב שתיה אל תשת הוא ברביעית וגם התם מפרש הפשט ברביעית כמבואר. וכן כתב הכ"מ בפ"ג מה' ברכות (הל' יב) וז"ל ומ"ש רבינו דשיעורא דמשקין ברביעית טעמו מדאשכחן בעלמא לענין אכילת איסורין דחייב בשתית משקין איסורן ברביעית דומיא דאוכלין בכזית עכ"ל אלמא דגם הכ"מ הוא מפרש דס"ל לרבינו דשיעור שתיה דכל איסורין הוא ברביעית וכן כתב הנוב"י במה"ק ח' או"ח (סי' צו) דשיעור משקין אסורים בכ"ד הוא ברביעית ע"ש

והנה נ"ל להביא ראיה לדעת רבינו דשיעור שתיה הכא גבי שבועה הוא ברביעית מהסוגיא דמס' נזיר ודף ד ע"א) ור"ש נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות כו' אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חייל על שבועה ורבנן נמי האי מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות א"כ לימא קרא מיין כו' ע"כ. והנה לענין נזיר ודאי שיעורא הוא ברביעית כמו שבארנו וא"כ א"נ דשיעור שתיה בשבועה הוא בכל שהו ולא ברביעית א"כ לר"ש ניחא דבעי קרא לאסור יין מצוה לומר דחייל גזירות על שבועה דהא ר"ש ס"ל כל שהו למכות בכל התורה וא"כ בין בנזיר ובין בשבועה איסור מלקות הוא בכ"ש כמבואר שם בסוגיא דנזיר דר"ש למה ליה צירוף כו' וא"כ אי אומר שאשתה ישתה פחות מרביעית לקיים השבועה חייב בזה על איסור נזירות שעבר אבל לרבנן דס"ל דשיעור נזירות הוא ברביעית א"נ דשיעור שבועה הוא בכ"ש מאי מקשה הגמ' ורבנן הא מיבעי לאסור יין מצוה זה ליתא דהא דשבועה אי שתה פחות מרביעית מקיים השבועה דזהו שיעור שתיה ובודאי יותר אינו רשאי לשתות משום איסור נזיר דהא השבועה כבר קיים ולית עליו עוד חיוב שתיה וממילא חייל איסור נזיר בלא קרא ואף דאסור פחות מרביעית מטעם חצי שיעור דאסור לדידן מה"ת מ"מ על חצי שיעור חייל איסור כמבואר בסוגיא דשבועות (דף כד) ובתוס' שם ובדברי רבינו לקמן בפ"ה דקאמר שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב בשבועה וא"כ ודאי איסור שבועה חלה ע"ז דח"ש של נזירות ולא בעי קרא לומר דחייל הנזירות אחרי דמקיים שבועתו דחלה ודאי אף פחות מכשיעור אלא ודאי מוכרח לומר דגם לענין שבועה דמי לנזירות דהאיסור הוא ברביעית וא"כ אף לרבנן בעי קרא דחייל על איסור מצוה דהא השבועה שאשתה אינו מקיים רק ברביעית וע"ז איתא איסור לאו בנזירות וא"כ צריך קרא דמיין ושכר לכ"ע כמבואר

ועוד נ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא בתוספתא פ"ב דשבועות כן שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין אסורין כגון נבלות וטרפות שבועה שלא אשתה ושתה משקין אסורין יין של ערלה וכה"כ חייב ור"ש פוטר ע"כ. והנה ר"ל דמוקי ליה בגמ' (דף כג) שם הא דלא אוכל ואכל מ"א דחייב מיירי דמפרש לד"ה או בסתם ולר"ע ור"ש דפוטר הוא משום דס"ל כ"ש למכות אלמא דס"ל דגם שיעור שתיה היכא שאומר שלא אשתה הוא ברביעית לרבנן ולא בכ"ש ורק לר"ש הוה בכל שהו כמו בכל שיעורי איסור אכילה והכא מיירי במפרש כל שהו ולא מצי למידחי ולומר אפכא דזהו מיירי בסתם ולד"ה והיכא שאומר שלא אשתה גם רבנן מודים דהוה בכ"ש ולהכי חייב במשקין אסורין. וניחא לפ"ז מה דמחלק התוספתא בתרי גוונא שלא אוכל ושלא אשתה מה שאינו כן בגמ' דידן משום דיש חילוק בין אכילה לשתיה דזה במפרש וזה בסתם זה אינו דא"כ ה"ל להתוספתא לבאר בתרי מלתא שבועה שלא אוכל במפרש כ"ש ושבועה שלא אשתה סתם ולומר בהדיא ומדקאמרה בחד גוונא בשניהם שבועה שלא אוכל ואכל שבועה שלא אשתה ושתה משמע דמיירי תרווייהו בחר גוונא במפרש לרבנן ובסתם לר"ע וכמו לר' יוחנן דמוקי לה בכולל