כתר המלך חלק א צו

בהתראה אחת כגון שזרע ובנה וסתר וארג בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט עכ"ל. ונ"ל לבאר בזה דהנה הריטב"א ז"ל כתב בחידושיו למס' מכות וז"ל אמ"ר יש ח"מ לשבת ואין ח"מ ליו"ט פירוש אין ח"מ ליו"ט בין שעושה מלאכה אחת שיש בה איסורין חלוקין כגון זה של חורש ומחפה ואפילו בשתי התראות בין שעושה מלאכות הרבה בזו אחר זו בהתראה אחת וכדמוכח ממתניתא דאותיב אביי בסמוך דהני תרתי חדא דינא אית להו עכ"ל. והנה את דברי הריטב"א מה שכתב באופן הראשון שעושה מלאכה אחת שיש בה א"ח ואפילו בשתי התראות הא לכאורה קשה לי דהא בשתי התראות אפילו על איסור אחת חייב כגון אם היה נזיר ואומר לו אל תשתה אל תשתה או כמו שכתב רבינו בה' מ"א שאומר לו אל תאכל כזית חלב אל תאכל וא"כ אפילו אי אין חלוק מלאכות לי"ט מ"מ כיון דהוי בשתי התראות חייב שתים אמנם דברי רבינו ודברי הריטב"א בפירוש השני ניחא שפיר דמיירי כגון דאתרי ביה ואומר לו אל תחרוש ואל תזרע ואל תבנה וכדומה והוא עשה כל המלאכות זה אחר זה ואינו חייב אלא אחת ואע"ג דקיי"ל דצריך לעבור תוך כדי דיבור להתראה כמו שכתב רבינו להדיא בפי"ב מה' סנהדרין ה"ב דאחר כדי דיבור צריך התראה אחרת מ"מ הא כתבו התוס' במס' מכות (דף כ' ע"ב) ד"ה לא דכיון דהתחיל לעבור תוך כ"ד להתראה ל"מ לומר אישתלאי כדמוכח בקידושין (דף ע"ז) גבי אלמנות בזה אחר זה דמחייב על כל חדא וחדא ואפילו בחד התראה משום דגופים מחולקים אע"ג דליכא תוך כדי דיבור כ"א באלמנה קמייתא כו' וה"נ כן אי התרה אותו על כל המלאכות בב"א והתחיל לעבור תוך כ"ד את המלאכה הראשונה אם נימא דיש ח"מ וא"כ הוה כמו התם באלמנה דגופין מחולקין והוה חייב על כל אחת ואחת אבל כאן דאין ח"מ א"כ אינו חייב רק על המלאכה הראשונה ושאר המלאכות נכללו בכלל דלא תעשה כל מלאכה לחייב רק אחת אבל אם התרה בכל מלאכה בפ"ע בודאי חייב על כל מלאכה כמבואר וצריך לומר לפ"ד הריטב"א בפ"א דזה דמחייב בשתי התראות על איסור אחד אפילו זהו רק אי התרה אותו ותיכף עבר על העבירה סמוך להתראה אבל אם אמר לו המתרה בפעם אחת את שתי התראות בל תחרוש ותזרע ביחד או תחרוש ותחפה או אל תבעיר ותבשל וכדומה והוא עשה בפ"א חרש וחיפה אינו חייב אלא אחת כמבואר ודוק

הלכה יד עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין אותה נאפית ביו"ט כו' עכ"ל. וכתב הרה"מ משנה כו' וקיי"ל כמ"ד הואיל כו' דלדידן דאית לן הואיל אפילו אית ליה נבלה עכשיו מותר הואיל ואפשר שתזדמן לו כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ הרה"מ כתב כו' וקשה דאפילו מ"ד דא"ל הואיל מ"מ איסורא איכא ולא אהני טעמא דהואיל אלא לאפטורי ממלקות כו' וי"ל כי מעלינן ליה חד דרגא הכא מותר עכ"ל. ולענ"ד ניחא פשוט ע"פ מה שכתבו התוס' במס' פסחים (דף מו ע"ב) ד"ה הואיל ור"י מקשה כו' דאמר עיסה של ישראל כו' ונראה לרשב"א לחלק דדוקא בעיסת עכו"ם אסרו מדרבנן אבל גבי חלה לא אסרו כו' עכ"ל נמצא דהתם כל האיסור הוא רק מדרבנן כמו שכתבו התוס' ומשה"כ מטעם הואיל מותר אפילו לכתחלה כמבואר ודוק

הלכה יח כיצד תרנגולת העומדת לגדל ביצים ושור לחרישה ויוני שובך כו' וכשם שהמוקצה אסור כך נולד אסור כו'. והקשה ע"ז הלח"מ בנולד כ"ש הוא ממוקצה דהא איכא מאן דלית ליה מוקצה ונולד אית ליה עכ"ל. והנה פשוט י"ל דהא התוס' כתבו שם דאף מ"ד דלית ליה לא נולד ולא מוקצה מ"מ מוקצה בבע"ח ס"ל כמו ביוני שובך ע"ש בד"ה דלמא ובמהרש"א שם וא"כ הכי קאמר כשם שמוקצה בבע"ח אסור לכו"ע אף נולד אסור. ועוד י"ל דרבינו אתי לאשמועינן זה דהנה הש"ש כתב שם בביצה (דף ו) דבע"ח הנולד מן בע"ח שרי ואף בבהמות העומדים לגדלם והביא ראיה מדברי התוס' שם (דף ו) ד"ה עגל והביאו המג"א בסי' תצ"ח ס"ק ט' והצל"ח חולק עליו שם וכתב דכוונת התוס' הוא משום זה דלא אסרינן ליה משום פירות הנושרין או משום משקין שזבו אבל נולד לא שרי אלא מבהמה העומדת לאכילה אבל בהמה העומדת לגדלה אסורה משום מוקצה אף הנולד ממנה נמי אסורה וכן הוא מבואר בדברי רבינו לקמן בפ"ב ה"א ועגל שנולד ביו"ט אם היתה עומדת לאכילה מותר מפני שהוא מוכן אגב אמו ומבאר הרה"מ בכוונת רבינו למעט דאם הבהמה עומדת לחרישה או לחלבה אסור העגל הכל כדברי הצל"ח וזהו שאמר הכא תרנגולת ושור העומד לחרישה וכיוצא בו והה"ד פרה העומדת לחלבה וכה"ג כו' ומוקצה הוא וכשם שהמוקצה אסור אף בבע"ח כך נולד אסור בבע"ח וכדברי הצל"ח ז"ל דכשם שמוקצה חמור טפי בבע"ח כך נולד ודוק

הלכה כ וכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה ואפילו נתערבה באלף כולן אסורות שהרי למחר מותר הכל וכ"ד שיש לו מתירין אף באלף לא בטל עכ"ל. וכתב הרה"מ ז"ל כשם כו' ואסיק ר"א וספיקא אסורה ספק נולדה בחול ספק נולדה ביו"ט משום דה"ל דשיל"מ כו' ולא כתב רבינו ספק יו"ט ספק חול שכיון שאין לה ביטול פשיטא שספיקא אסורה ובפ"ש כתב וכל ספק מוכן אסור כו'. והלח"מ הקשה ע"ז דהא בגמ' שם הקשו לר"י דאמר משום פירות הנושרין או לר"י דאמר משום משקין שזבו מברייתא דאמר וספיקא אסורה דאמאי אסורה דספק דרבנן הוא ואעפ"כ ניחא ליה סיפא דאמר נתערב באלף כולן אסורות משום דשיל"מ לא בטל וגם ר"פ כו' משמע דהכי ס"ל והטעם הוא מפני שאע"פ שאין לו ביטול היינו מפני שבודאי אלו נתערבה יש איסור ודאי כו' משום הכי לא בטל אבל ספק יו"ט ספק חול יש לנו ספק באיסור עצמו ואינו אוסר ודאי ואם כן ראוי להקל ונהי דר"א דחה סברא זו בגמרא שם ואמר שהם שוין וכה"נ דבביטול מחמרינן הה"ד בספיקא אבל שיאמר הרה"מ עפ"ז פשיטא ודעת המקשן ור"פ להיפך ז"א כו' ואולי לזה כתב הרה"מ ובפ"ש כתב וכל ספק מוכן אסור וזהו דוחק עכ"ל. ונ"ל לומר כן דהנה הרי"ף ז"ל כתב דביצה אסורה מטעם הכנה דרבה וכמו שכתב רבינו הכא והקשה הרא"ש ז"ל מ"ט פוסק כרבה הלא ר' יצחק ור' יוחנן פליגי עלה וס"ל משום משקין שזבו ה"ל למפסק כוותייהו ונ"ל לומר דהרי"ף אזיל לשיטתיה דפוסק במס' חולין פרק כל הבשר דהפת הנאפה עם הצלי מקרי דשיל"מ אף דה"ל מין בשאינו מינו ומבאר ע"ז הר"ן במס' נדרים (דף נב) דצ"ל דלדעת הרי"ף ז"ל יש טעם על דשיל"מ דלא בטל משום דדמי למין במינו ולענין שאינן מבטלין ולא מהטעם שעד שתאכלנו. והקשה הפ"י הכא במס' ביצה דלפי טעם זה ניחא מה שאינו נתבטל אבל מ"ט אמר ר"א דספיקא אסור משום דשיל"מ והניח בצ"ע. ובצל"ח שם כתב לתרץ כן דאמרינן דיש בזה מחלוקת האמוראים רב אשי הכא והאמוראים במסכת מנחות (דף סז) דלא חיישי בחדש לאסור בספק משום דשיל"מ ופליגי בסברת הטעם של דשיל"מ אי הוא כטעם הר"ן ז"ל או כטעמו של רש"י ז"ל דא"נ כטעם הר"ן ז"ל אזי בספיקא ליתא הטעם ואי כסברת רש"י ז"ל דעד שתאכלנו אמרינן זה גם בספיקא וא"כ הרי"ף ז"ל דס"ל סברת הר"ן על דשיל"מ ע"כ ס"ל דעל ספק ליתא טעם זה ודלא כרב אשי ואם כן תקשה הברייתא דאומר ספיקא אסורה למ"ד משום משקין שזבו וצריך לדחוק ולומר האי תנא דליטרא קציעות הוא וטפי ניחא טעמו של רבה דאמר משום הכנה וע"ז אומר דספיקא אסור ורק צריך לומר כאן דהרי"ף מביא הברייתא שם שאומר דספיקא אסורה דס"ל להרי"ף ז"ל ע"כ כמו שכתב הפ"י שם בסוגיא, דלרבה דאמר משום הכנה אזי ניחא דספיקא אסורה אפילו היכא דלא הוי יו"ט לאחר השבת דלא פלוג רבנן כיון דהיכא דהוי יו"ט לאחר שבת אז הוה ודאי דאורייתא ואסור ספיקא הה"ד אפילו בכל יו"ט דלא חלקו חכמים בזה דהא הרי"ף אינו מחלק ואומר דבכה"ג שנולדה ביו"ט ספיקא אסורה ולא כדברי המהרש"א שכתב שם (דף ג) דלרבה אינו אסור ספיקא אלא ביו"ט אחר השבת וניחא נמי סברת המקשן דהוא ס"ל נמי כהאי שיטה דאיסור של