כתר המלך חלק א צד

הלכה ה וכן למדו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו ואם רחץ או סך כו' מכין אותו מ"מ עכ"ל. והנה הכ"מ הביא הכא מחלוקת הפוסקים אי שאר דינים ביוה"כ הוא איסור דאורייתא או רק מד"ס וקראי אסמכתא בעלמא הוא. והנה הגאון בספר חיי אדם כתב הכא בכלל כ' וז"ל ועיין נדרים (דף פ ע"ב) דמשמע להדיא שכולן הם מה"ת עכ"ל. וכמו"ח הגאון ז"ל דחה דברי הח"א אלו דלא מיבעיא דאין ראיה משם דהוה מה"ת אלא יש ראיה איפכא דלבעל ת"א היה מסתברא למילף מזה דקאמר הגמ' וא"א כי לא רחץ איכא עינוי כו' ביוה"כ כי רחץ מיחייב כרת אמר רבא הכא מענינא דקרא כו' דכתיב תענו את נפשותיכם דידע עינויי השתא כו' התם דאתי לידי עינוי וס"ל להגאון בעל ח"א דמקשה כי לא רחץ כו' דיוה"כ אם רחץ ליחייב כרת משמע ודאי דאיסור דאורייתא הוא איכא ורק מקשה דגם כרת נחייב כאוכל נפש וא"א דלית ביה כ"א איסור דרבנן לא שייך לאקשויי ובאמת אין ראיה כלל מהכא דהגמ' הכא לא ידע מהברייתא דבעי דוקא עינוי שיש בו איבוד נפש כמו שכתב הר"ן ז"ל ומקשי הגמ' כיון דבקרא רק תענו את נפשותיכם כתיב מנ"ל לחלק בין עינוי לעינוי ואף רחיצה כיון דמקרי עינוי ליחייב כרת