כתר המלך חלק א צ

היה גבוה י' או יתר ע"כ מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן עכ"ל. והנה שם במשנה איתא אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן כו' ובגמ' אר"ה ובלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל ומקשה מזה דמעמיד כו' ואין מעמיד אדם את בהמתו ע"ג מוקצה בשבת דקאים לה באפה ואזלה ואכלה ורבינו ז"ל לא הביא כל זאת וכן שם לקמן מקשי והתניא בית שבין שתי חצרות ומלאהו תבן כו' זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל כו' ומשני אמרי בית כיון דאיכא מחיצה ותקרה כי מיפחת מינכרא מלתא הכא לא מינכרא מלתא. ורבינו לא הביא כלל זה דבחצר אסור להאכיל בידים רק דקאי באפה ובבית שרי להאכיל בידים והטור והשו"ע הביאו זה בסי' שע"ב סי' י"ח וי"ט וצריך טעם על השמטת רבינו

והנה ע"ז דלא הביא רבינו דבר זה דאינו מאכילה בידים בחצרו ורק שרי אי קאים באפה יש לומר דרבינו סומך ע"ז דהביא לעיל פ' כ"א מה' שבת דין ל"ו דאין מעמיד אדם בהמתו ע"ג מוקצה ורק עומד בפניה כו' וה"נ יפרש רבינו כמו שפירש רש"י ז"ל בלישנא אחרינא משום דמוקצה הוא מאתמול ולא צריך להביא שוב דהוה מוקצה ונדע מהתם דאסור ורק להעמיד באפה שרי אבל זה אכתי תקשה מ"ט לא הביא רבינו זה דהיכא דהוא בית בין שני חצרות דשרי להאכיל אף אי מטעם מוקצה פירש רש"י שם דשרי דלמעלה מעשרה לאו צורך מחיצה הוא וע"כ נ"ל ליישב כן. דהנה בירושלמי בעירובין הכא על המשנה איתא כן א"ר אלעזר כיני מתניתין אלו ממלאין קופתן מכאן ומאכילין ואלו ממלאין קופתן מכאן ומאכילין אר"ח כד הוינן יתבין קומי מנתא הוין אמרין שלא תאמר אינו כסותר אהלים אלא כסומך אהלים ופירש הק"ע שם בגמ' דר"א פליג על ר"ה דגמרא דידן ומתיר להאכיל מקופתו וכן ר"ח דמסיק דהוה כסומך אהלים מפרש לה המג"א בסי' זה ס"ק ל' דמתיר זה וחולקים על גמרא דידן וע"כ ס"ל לרבינו כן דהנה לפי מה שפירש רש"י ז"ל דהוה מוקצה הקשה ע"ז הרא"ש ז"ל וז"ל וק"ל דלא הוקצה לעולם למחיצה דלא שייך מוקצה אלא בסוכה שנפלה או בבית שנפל שמתחלה נעשה לשם מחיצה וגם הוה מוקצה משום בהשמ"ש משום סתירת אהל והקרבן נתנאל פירש דלא אמרינן מוקצה רק בגרוגרות וצמוקין דאית ביה תרתי לא חזיא ודחיה בידים אבל הכא שרי מוקצה כו' לר"ש. וע"כ נ"ל לומר דבמס' שבת (דף קכח ע"א) אמרי' דרב הונא במוקצה לאכילה ס"ל כר' יהודה ובמוקצה לטלטול סבר לה כר"ש וכתב המהרש"א במס' ביצה (דף לג) בסוגיא בא"ס את הקדרה בבקעת דהוי טלטול לחלק בין טלטול ממש ובההוא ס"ל כר"ש אבל טלטול שהוא להשתמש דזה כעין אכילתו בההוא ס"ל כר"י ע"ש בתירוץ השני. נמצא דהכא נמי נימא כן דזה דנותן המוקצה בידיו לבהמה לא הוי כמו שאר טלטול והוי כמו שמשתמש בדבר מוקצה דהוי כעין אכילתו וטלטול לא הוה רק היכא שנושא ממקום למקום וע"ז ס"ל לר"ה דאסור כמו ר' יהודה ושפיר אסר להתבן הכא אף דלא הוי כגרוגרות וצמוקין דהוי כמו אוהל שנפל אבל הירושלמי יסבור כר"ש דלא הוה הכא איסור מוקצה ולהכי שרי להאכיל בכה"ג בין בחצר ובין בבית בידים ורבינו דס"ל נמי כר"ש פוסק להכי כדברי הירושלמי ולא הביא כל הדין כמבואר וניחא טפי שפיר לפי פירוש של הרשב"א ז"ל בפ' מפנין שם (דף קכח) דרק בדבר שראוי לאכילה אז שרי טלטול דדי ליה שאסרו באכילה אבל בדבר שאינו ראוי לאכילה אמרינן דטלטול נמי אסור וא"כ ה"נ יש לומר דס"ל לר"ה דאסור זה משום מוקצה אבל לדידן שרי כמבואר

אמנם הריטב"א והרשב"א ז"ל בארו הכא דהוה מוקצה מחמת איסור ובזה אף רבינו הא ס"ל דאסור כמו שפוסק לעיל בפ' כ"ה מה' שבת א"כ ליתא תירוצנו. אמנם נ"ל לומר הכא אפכא מכפי שבארנו דרבינו מודה בזה דאסור רק אי מעמיד באפה וסמך ע"ז דכתב לעיל אך מה שהקשינו אמאי לא הביא רבינו דבבית שרי דאיכא תקרה נ"ל ליישב כן דהנה אף הרי"ף ז"ל השמיט זה הברייתא דמוכח דבבית דאיכא תקרה שרי ליקח לקופתו ועמד ע"ז הבעה"מ ז"ל מ"ט השמיט וע"כ נ"ל דלפי דמסיק הגמ' הכא דהתבן הוי פחות משלשה טפחים מן התקרה לחד מ"ד הוי יותר מז' טפחים ולחד עשרה ומשהו וא"כ הא אמרינן במס' סוכה (דף כג) זימנין דמוקים לה פחות מג' טפחים סמוך לסכך ומייתא וכווצא ולאו אדעתי' אלמא דאף התם נמי איכא תקרה מ"מ אינו ניכר אי תחסר מן לבוד וא"כ ה"נ לא יהיה ניכר אם תחסר יותר מג"ט כמו התם ולא מינכרא כמו התם ואף שהמ"ד התם הוא ר"מ ור' יהודה פליג על ר"מ ע"ז מ"מ הא לא פליג רק הא דלא חייש שמא תמות אבל לזה החששא דאי תמות דלא מינכרא לא מצינו חולק. וע"כ נ"ל דהרי"ף ורבינו ז"ל ס"ל בזה דלא הביאו דבבית שרי דלפי מאי דמסיק הגמ' דהתקרה הוי פחות מג"ט ליתא ע"כ תירוץ זה דמתרץ לעיל דתקרה מינכרא ורק צ"ל לתרץ דהברייתא אתיא כר"מ וראב"ש דשרי כל מוקצה אף מחמת איסור ואף לנר דולק בשבת מותר לטלטלו במס' שבת דף מ"ה וכן הירושלמי דמתיר ליטול ולאכול מקופתו נמי ס"ל דאף מוקצה מחמת איסור שרי אבל אנן דס"ל דמוקצה מחמת איסור אסור אזי אף בבית נמי אסור ודוק

הלכה יז שני בתים שביניהם חורבה שהוא רה"י אם יכולין שניהם להשתמש בחורבה ע"י זריקה אוסרין זע"ז כו'. וכתב הרה"מ ז"ל וחורבה זו יש מי שפירש בדוקא של בעה"ב אבל של אחרים אסורה היא בכל צד ויש מי שכתבו אף של אחרים שכיון שאין שם בית דירה אינו אוסר ולזה הסכים הרשב"א ז"ל עכ"ל. והנה לכאורה הא קשה לי על דעה זו מהא דאיתא בגמרא דעירובין (דף פ"ח ע"א) אמר רבה אמר ר"ת ורב יוסף אמר ר"א יש גזל בשבת וחורבה כו' ה"ק יש דין גזל בשבת כיצד דחורבה מחזיר לבעלים ופירש רש"י ז"ל יש דין גזל דין השבת גזילה נוהג ברשות של שבת דחורבה מחזיר הגזילה לבעלים ואסור להשתמש בה. אלמא דמפורש ס"ל להגמ' לכל המ"ד דאסור להשתמש בחורבה שהיא של אחרים ולא מצינו דפליגי ע"ז וא"כ מ"ט ס"ל להרשב"א ולהפוסקים דאינה אוסרת וע"כ צ"ל דהרשב"א ז"ל מפרש לה בגמרא איפכא ממה שפירש רש"י ז"ל וכמו שמפרש הריטב"א שם דאי מסיק לה דחורבה מחזיר לבעלים אז אינו אוסר להשתמש בה וא"כ ראיה משם איפכא דאינה אוסרת וכן מפרשים הפוסקים ודוק

הלכה כב וכן אם עשוי עפ"י הבור קורה רחבו ד' טפחים זה ממלא בצד הקורה היותר קל שהקילו במים והתירו עכ"ל. והנה רבינו הכא הביא דקורה התירו במים אבל דברי ר' יהודה דאמר התם התירו קורה בחורבה לא הביא לא הכא ולא בה' שבת. ואף שרבינו פוסק בפי"ז מה' שבת ה' ל"ה כבר דאמר גבי אכסדרה דפי תקרה יורד וסותם ואף דהוא ס"ל דרק היכא דהוי ג' מחיצות בזה יורד וסותם כשיטת התוס' שם (דף צג) אמנם הא בזה כתב שם המהרש"א (דף צה) דלשיטת ר"ת ור"ת דלא מהני פ"ת רק בד' מחיצות מיירי ה"נ שג' רוחות מוקפות במחיצות גמורות ובמחיצה רביעית אמרינן פי תקרה וא"כ צריך לבאר מ"ט לא הביא רבינו דין זה דקורה. וע"כ צ"ל דרבינו ס"ל כשיטת רש"י ז"ל שם (דף פו) דלית הלכתא בזה כר' יהודה דרק במים התירו מחיצה תלויה אבל לא בחורבה. ואף שהתוס' דחו דברי רש"י ז"ל דזה לא תליא מידי במחיצה תלויה דהכא הוה הטעם משום פי תקרה מ"מ ע"כ רבינו נמי ס"ל כן כשיטת רש"י ז"ל ושפיר השמיט ודוק

פרק ו הלכה כא קטן בן שש שנה או פחות יוצא בעירוב אמו וא"צ להניח עליו מזון שלש סעודות לעצמו עכ"ל. והנה רבינו וכן הרי"ף ובש"ע לא חלקו אי איתא אבוה במתא ובין אי ליתא כמו שמביא בגמ' והרא"ש והטור חלקו בזה וכתב הב"י ושארי הפוסקים ז"ל דטעמו של הרי"ף ורבינו הוא דפוסק כרב אסי דלא מחלק והגמ' אינו מחלק רק לר"י ור"ל אבל הכא הלכתא כר"א ע"ש. ונ"ל עוד לומר בזה דא"נ כדעת רבינו והש"ע דאף אי איתא אבוה במתא נמי יוצא בעירוב אמו הה"ד היכא דאמו זכתה לו בעירוב בפירוש לצד צפון ואביו לצד דרום הולך לצד שאמו עירבה דניחא ליה בצוותא