כתר המלך חלק א פח

ובדברי רבינו לא נתבאר ואולי לפי שאינו מצוי או שיש להם שיטה אחרת עכ"ל

והנה כן נמי השמיטו הרי"ף ורבינו ז"ל זה דאמר אי חסר כדי דימוע וכן אם תפרה בקיסם ולא ידוע שנמי שרי וכבר עמד ע"ז הבעל המאור בהרי"ף ז"ל עיי"ש. ובס' מרכבת המשנה תירץ ע"ז וז"ל ול"נ דלהרי"ף ולרבינו תקשה קושית התוס' ד"ה כדי דימוע ולא ניחא להו בתירוץ של התוס' והרא"ש ז"ל דכדי חלתה ליכא איבה דאכתי שייך איבה בזה מה שזה מפריש מן העיסה וזה מן הככר וכן בהנך דתפרה בקיסם לא שייך איבה לזה מפרשים דריב"ש ור"כ ס"ל דטעם ככר שלמה משום חשיבות ואנן קיי"ל כרב אשי דבתרא הוא דס"ל משום איבה ומשום שמא יחזור הדבר לקלקולו בכ"ג אסור ואפילו היכא דלא שייך איבה בכ"ג אסור כו' עכ"ל. וקשה ע"ז דהא קושית התוס' הוא דמלשון המשנה דהוא שלם לגמרי משמע וא"כ מאי מהני דהוא משום חשיבות מאיזה טעם שהוא אכתי צ"ל דאי כדי חלתה ודימוע או תפרה מיקרי שלמים ומנ"ל לומר ולחדש דבר וטעם משום חשיבות שלא נמצא בגמ' והטעם של משום איבה אומר ריב"ש משום רבי דהוא תנא ועוד דאי מטעם חשיבות אף בעירובי תחומין ניבעי כן דרק א"נ משום איבה זה לא שייך רק בעירובי חצרות שכולן נותנין כמבואר

והנה דברי הרי"ף נוכל לכאורה ליישב כן הא דלא הביא זה דכדי חלתו וכדי דימוע דהנה התוס' מפרשים כדי דימוע היינו שנפל תרומה בחולין כמו שפירש רש"י ז"ל ואע"פ שכבר אשמועינן כדי חלתה שהוא אחד ממ"ח כש"כ כדי דימוע שהוא יותר ממאה ואור"י דס"ד דדימוע כיון דחזי לכהן אפילו בפורתא איכא איבה עכ"ל. אמנם הריטב"א ז"ל מפרש דימוע היינו טבל שניטל ממנה שיעור תרומה וטבל מיקרי דימוע ולהכי שרי בכה"ג דכיון דהוא טבל אסורה לאכול אי לא יטול תרומה או חלה ונקיט תרווייהו דשניהם שיעורן שוה ותרומה עין יפה אחד מארבעים ובינוני א' מחמשים והכא ממ"ח ולהכי אף אי ניטל שיעור להתיר ליכא איבה דהא אי לא ניטל אסור לאכול וא"כ זה ניחא גבי כדי דימוע אבל חלתה בזה"ז כיון דקיי"ל דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש א"כ שרי לאכול אף קודם שנטל החלה וא"כ האיך שרי בזה וצ"ל דתרווייהו מיירי בחדא גוונא כדי דימוע דהיינו תרומה וחלה מיירי בא"י ושם אסור לאכול גם בחלה קודם הפרשה ושפיר אומר ריב"ש דכדי חלתה וכדי דימוע שרי אבל הרי"ף ז"ל כ' דין חו"ל בזה"ז א"כ לא שייך בדימוע כלל וחלתו הא קיי"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש א"כ ליתא דין זה וצריך שלם דוקא וכ"ז נוכל לתרץ דעת הרי"ף אבל דעת רבינו לא תתיישב ביה וע"כ נ"ל ליישב כן. דהנה א"ל דהמה מפרשים דלאו משום דבעי לתיקוני שיהיה ראוי לאכול לכ"ע ומשה"כ לית ליה איבה ויהיה ראוי לערב לא כן אלא ס"ל דלהכי מערבין רק היכא שנטל כדי חלתו וכדי דימוע משום דצריך לתקנו מקודם ואם לא אינו ראוי לעירוב והנה דין זה דבעירובי חצרות אי שרי לערב לישראל בתרומה לא נמצא בזה מפורש בדברי רבינו ורק כתב הכא בה' י"ד דמשתתף הנזיר ביין וישראל בתרומה ומערב שכתב שם מיירי בעירובי תחומין ואח"כ מפרש בה' ט"ז דין של עירובי חצרות דגובה חלה שלמה כו' ויש מקום לומר ולחלק דע"ח דבעינן דוקא פת וככר שלם בעינן נמי בזה סעודה הראויה לכל אדם, אך יש להביא ראיה ע"ז מדברי הרי"ף ז"ל בפ"ק דביצה דהביא ראיה דיש עירובי חצרות ביוה"כ מהא דמערבין לגדול ביוה"כ כו' כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ש"מ דבין ב"ש ובין ב"ה ס"ל דמערבין לגדול ביוה"כ ע"ת וע"ח כשבת ועיין שאגת אריה (סי' ע) מה שמבאר בזה אבל זה חזינן דהרי"ף ז"ל מפרש להדיא דלדידן שרי לערב לישראל בתרומה והה"ד לחלה שראוי לכהן אף על עירובי חצרות וא"כ א"ל דס"ל משה"כ לריב"ש דמערבין בזה דהא צריך התיקון לעירוב דהוא ס"ל כסומכוס דס"ל לעיל במשנה (דף ס) דרק בחולין מערבין או ס"ל כב"ש דאומרים בברייתא (דף ל) דאין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וא"כ כ"ז שלא תיקן את הדימוע היינו דמפרש זה דנתערב חולין עם תרומה אף דחזי לכהן מ"מ אי לא מתקן אין מערבין בה וכן אי נוטל כדי חלתה ואף דבזה יוכל לתקן שישאר שלמה היינו שיפריש חלה בככר זה ואומר בצפונו או בדרומו הוא חלה וכמו דאיתא במשנה פ"ה דדמאי ובדברי רבינו בפ"ט מהל' מעשרות, ועיין תוס' סוכה (דף לה ע"א) ובש"א (סימן צו) ובק"א שם בכ"ז אי תשאר החלה בככר לא תהא ראויה אלא לכהן ואין מערבין להכי צריך לתקן ולהפריש ממנו כדי חלתו ויתבאר עפ"ז שפיר דברי הסוגיא שם דאמר שם והתניא כדי דימוע מערבין לו בה כדי חלתו אין מערבין לו בה כו' ל"ק כאן כו' והא תקשה ל"ל להביא המקשן רישא דברייתא דאמרה כדי דימוע מערבין לו בה היה להביא רק סיפא דכדי חלתו אין מערבין דמזהו הקושיא אך לפ"ז ניחא דאי לא הביא תחלת הברייתא ה"א דברייתא זו ס"ל כרבנן דפליגי על סומכוס וס"ל דאף דאינו ראוי רק לכהן מ"מ מערבין בו וא"כ לא צריך ליטול חלתו ויוכל הככר להשאר שלם ויפריש החלה בתוך הככר ולהכי אין מערבין בו ס"ל להברייתא אבל כיון דאומר ניטל כדי דימוע מערבין ומפרשינן לה כפירוש רש"י ז"ל שנתערב תרומה בזה ולא כפירוש הריטב"א ז"ל דמיירי על טבל וא"כ הא חזי בין כך וכך לכהן ומ"מ אומר ניטל כדי דימוע משמע שניטל ממנה השיעור ונשאר חסרה ומערבין בו או ואי לא ניטל לא חזי לעירוב ע"כ ש"מ דס"ל להברייתא כסומכוס ומ"מ אומר אי נטל כדי חלתה אין מערבין ומשני לחלק בין חלת נחתום לחלת בעה"ב דחלת בעה"ב שהוא הרבה אף דמתקן בזה מ"מ אין מערבין נמצא דכ"ז הוא לאו אליבא דדינא דאתיא או כסומכוס או כב"ש אבל אנן דפסקינן דיכול לערב לישראל בתרומה והה"ד בחלה להכי לא הביאו דין זה דלדידן הוא כן אי נתערב חולין בתרומה יוכל לערב גם שהככר שלם דהא חזי לכהן ואי ניטל ממנה כדי דימוע ויחסר לא מצי לערב כיון דלא צריך לתקנו וא"כ הוה איבה וכן אי לא נטל החלה יש עצה דיאמר חלתו בצפונו או בדרומו אבל אם הפריש ונעשה חסר לא מצי לערב דהוה ליה איבה לדידן כמבואר

והנה ברי"ף כתב שם ה"ר יונתן במשנה וז"ל ואם לא יהיה שלם אפילו יהיה כ"כ גדול שיש בו מאפה סאה מ"מ כיון שניטל ממנה שיעור חלתה שהיא א' ממ"ח לנחתום הרגיל למכור אזי פרוסה נקרא ואין מערבין בו וכש"כ אי ניטל ממנה שיעור חלה של בעה"ב שהוא אחד מעשרים וארבעה שאין מערבין בו וככר כאיסר ל"ד אלא אפילו הוא כגרוגרת והוא שלם מערבין בו א"כ י"ל דר' יהושע מיקל מצד אחד דלא בעי כגרוגרת אלא אפילו כאיסר סגי ומחמיר דבעי ככר שלם וטעמו משום איבה עכ"ל. והנה דבריו תמוהין לכאורה דכתב דהיכא דחסר אפילו שיעור אחד ממ"ח חלת נחתום אין מערבין בו והא בגמרא אמר בהדיא דאי חסר רק כדי חלת נחתום אזי מערבין בו. והנה פשוט א"ל דכוונת הר"י הוא כמו דהתוס' שם רוצה לומר בתחלה דאי לא הוה טבילה לחלה ונטל ממנה פרוסה קטנה אף כדי שיעור מ"ח אין מערבין בו ורק כשהיא טבולה אז אי חסר כשיעור נחתום מערבין ולהכי אמרה המשנה סתם דבעי שלם בכ"ג אף דלא יחסר מעט מ"מ ה"ל לרבינו יונתן לבאר זה והעיקר חסר בדבריו אך לפי מה שבארנו דברי הרי"ף ורבינו ז"ל שהשמיטו זה וס"ל דאין מערבין לעולם היכא דהוה חסר שיעור חלתה א"ל דגם רבינו יונתן ס"ל כן ומבאר המשנה דלא ס"ל כמו ריב"ש ואין מערבין בכ"ג כמבואר. ומה שמסיק לענין ככר אי הוא כאיסר דוקא עיין לקמן בפ"ח מהל' שמיטה ויובל (הל' ו') מה שביארנו שם בזה ודוק

הלכה ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום כו'. והנה בגמ' דגיטין (דף ס ע"ב) אמרינן משום חשדא ופירש רש"י ז"ל כיון שהורגל להניח שם בבית זה עירוב ועתה כשישנה יאמרו שמטלטלין בלא עירוב ועיין בתוס' שם מה שפירשו. אמנם רבינו בפירוש המשנה מפרש לה משום דבית שמניח בה עירוב אין צריך ליתן פת שיש להם הנאה, בזה ולכן