כתר המלך חלק א פז

והל' ט"ו) ועיין תוס' שבת (דף קכז) ובמס' עירובין (דף לא) מה שמבארים בזה. וניחא שפיר גבי עירוב אבל לענין מצה דנמי קיי"ל דיוצא י"ח מצה היכא שלא נתן החומש וכן לענין זימון אמרינן דיוכל לזמן ע"ז אף דגם התם אינו מועיל מה דשרי לאחרינא נ"ל לבאר כן דאין מזמנין וכן אינו יוצא י"ח מצה בדבר שאסור לכ"ע ואז אף אי יוכל למצוא היתר לא מהני וכן בדבר שאסור רק לדידיה מ"מ לדידיה לא נוכל למצוא היתר שיהיה פעם שרי גם לדידיה אבל באיסור שלאחרים שרי וגם לדידיה נוכל למצוא היתר יוצא י"ח מצה ושרי לזמן והוה כמו דמאי דאמרינן הואיל ואי בעי מפקיר לנכסיה ושרי ליה וגם עתה חזי לעניים להכי יוצא י"ח מצה וראוי לזמן וא"כ ניחא שפיר תרומה אף דחזי לכהנים מ"מ לישראל אינו ראוי לעולם ומ"ש והקדש שלא נפדה דאסור לכ"ע ל"מ בזה מה שיוכל לפדות אבל הכא גבי לא נתן את החומש הוא דמי ממש לדמאי דגם עתה ראוי לאחרים ואי מוסיף את החומש שרי כמו לדידיה ויוצא שפיר י"ח מצה וראוי לזמן. וזה צריך לומר דלענין מצה אינו יוצא י"ח מצה הכא דלא נתן החומש רק בדיעבד דהנה גבי דמאי כתבו התוס' במס' פסחים (דף לה) בחדא לישנא דאף לכתחלה יוצאין משום דאכילת מצה אכילת עניות הוא דמאכילין את העניים דמאי ובל"ב כתבו דאינו יוצא לכתחלה רק בדיעבד עיי"ש בד"ה יוצאין ורש"י ז"ל ס"ל בהדיא דרק בדיעבד יוצא י"ח בדמאי שכתב וז"ל טבול מדרבנן ול"ד לדמאי כו' דהתם אשכחן ביה התירו לכתחלה הלכך בדיעבד נפיק אבל הכא לענין אי לא נתן את החומש גם התוס' מודים דאינו יוצא רק בדיעבד דרק בדמאי התירו התוס' בל"א לכתחלה משום דהוא מאכל עניות כמבואר. ולא תקשה לפי מה שביארנו דמה דראוי עתה לאחרים ויש למצוא ביה היתר לדידיה שפיר יוצא נימא גבי דמאי נמי הואיל ואי בעי מפריש ול"ל לומר הואיל ואי בעי מפקיר לנכסיה בשלמא לפירוש של התוס' דיוצא אף לכתחלה משום אכילת עניות מקרי אכילת מצה שפיר צריך לומר להתיר לכתחלה אבל לפ"א שבתוס' ולפירוש רש"י ז"ל שם דרק בדיעבד יוצא בדמאי א"כ נימא משום דאי בעי מפריש תרו"מ לא קשה דבעי להתיר לצאת אף היכא דמפריש לא יהיה בו כשיעור כזית מצה מ"מ יוצא משום דאי בעי מפקיר לנכסיה והוה עני וחזי ליה כמו שהוא ועיין שו"ת ש"א (סי' צב) מה שהוא מבאר בזה ודוק

הלכה כח יושבי צריפין אין מודדין אלא מפתח בתיהן ואם יש שם ג' חצרות של שני בתים הוקבעו כולם כו' עכ"ל. והנה הרי"ף ז"ל השמיט ולא הביא זה המימרא דאם יש ג' חצרות של שני בתים הוקבעו והרא"ש וכן רבינו הביאו ונ"ל לומר טעם להשמטת הרי"ף ז"ל דהנה בגמ' דידן איתא הגירסא אמר רחב"כ אמר רב אשי ובהרא"ש ז"ל הגי' אמר"ת אמר רב ונ"ל דהרי"ף נמי גורס אמר רב וס"ל דרק רב לשיטתו הוא ס"ל כן דהנה רש"י ז"ל כתב דהכי חשיבי עיר וקובעת כולן כדתנן לקמן רש"א שלש חצרות של ג' בתים כו' וא"כ רב לשיטתו דהוא ס"ל לקמן (דף ס ע"א) אמר רחב"ג אמר רב הלכה כר"ש ולהכי ס"ל הכא כן אבל הרי"ף ז"ל פוסק התם דהלכה כר' יצחק דאפילו חצר אחד ובית אחד וכתב הרא"ש ז"ל דס"ל כרבה לעיל דאפילו בי תיבנא סגי וא"כ בית אחד הוי שיור וא"כ א"ל דגם הכא בית אחד או בי תיבנא הוה קביעות ודי מה שאמר רבינו יושבי צריפין משמע דכולם הוי צריפין אבל אי הוה בית אחד שם סגי לקבוע כמו עיר ולהכי שפיר השמיט אבל רבינו והפוסקים ס"ל דלא תליא בזה ואפילו לדידן דשם פסקינן כר"י מ"מ לקרות עיר לא מקרי עד שיהיה ג' חצרות כמו לר"ש דנקרא עיר לעצמו כמבואר

וניחא נמי לפ"ז הא דהשמיטו הרי"ף ורבינו הא דאיתא (דף ס) שם כעיר חדשה מהו ומסקינן דלא בעי שיעור והטור והש"ע הביאו ולפ"ז ניחא כמו שכתב הריטב"א ז"ל שם דמשמע דרק לר' יהודה הוא דבעי שם דתליא בשיעור עיר אבל לדידן דדי בבית אחד אין נפ"מ מזה ושפיר השמיטו. ומצאתי ת"ל בנוב"י מה"ת (סי' נד) שביאר קצת כן. ועפ"ז נ"ל נמי ליישב הא דהשמיטו הפוסקים דברי הירושלמי שם פ"ה הל' ה' ובלבד ישראל דעכו"ם לא נעשה שיור. והקשה הק"ע על השמטת הפוסקים זה ועל הר"ן ז"ל בתשובה נמי תמה דס"ל נמי דהוה שיור נגד הירושלמי זה ולפ"ז ניחא דהירושלמי לא קאי כ"א אליבא דר' יהודה דס"ל דבעי כמו עיר חדשה והוה דיורין של ישראל דוקא אבל אנן דפסקינן דאפילו בי תיבנא סגי וא"כ שפיר אף בית עכו"ם לא גרע מבי תיבנא והוה שיור שפיר ולהכי השמיטו והר"ן ז"ל שם בתשובה כתב איפכא דבית עכו"ם נעשה שיור הכל כמבואר ודוק

פרק כח ה"ג והבורגנין כו' ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה ומערה שיש בנין ע"פ ויש בה בית דירה כ"א מצטרפין עמה עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל בעיא דלא איפשטא הוא ולחומרא ע"כ. וזהו ששם בגמ' מיבעי ליה על שתי מחיצות עם תקרה ולא איפשטא והנה הכא שפיר מתרץ ליה המ"ע את דברי רבינו דהירושלמי פ"ה דמס' עירובין הל' ג' אומר בפשיטות דהיכא דיש תקרה אז אפילו שתי מחיצות מתעברין עמה וכן כתב שם הפ"מ דרבינו פוסק כשיטת הירושלמי נגד הבעיא דגמ'. וגם בס' קרבן נתנאל על הרא"ש הכא ס"ק ג' כתב דהרי"ף וכן הרא"ש ז"ל פסקו כמו שיטת הראב"ד ז"ל לחומרא ועל דברי רבינו תמה. ובאמת דברי רבינו ניחא שפוסק כמו הירושלמי

והנה היה נ"ל להביא ראיה איפכא כשיטת הפוסקים דלחומרא אזלינן מהא דאמר שם בגמ' עוד ומערה וכתב הר"י בהרי"ף נ"ל ומערה שאינה ראויה לדירה שאין לה כ"א שתי מחיצות אע"פ שהוא מקורה כדאמרינן בגדודות שהן שלש מחיצות ע"כ. נמצא דמערה הוה הטעם משום שאין לה כ"א שתי מחיצות אע"פ שהוא מקורה וע"כ תקשה דשם מקשה בגמרא והתני ר"ת מתעברת עמה אמר אביי כשיש בנין ע"פ ות"ל משום בנין גופיה ל"צ להשלים ע"כ וא"כ למה דחק בזה נתרץ פשוט כאן כשמקורה כאן כשאינה מקורה דלפ"ד רבינו כשמקורה אז אפילו שתי מחיצות מתעברין עמה אלא ודאי ס"ל להגמ' ה"נ דלא איפשטא זה ואפילו כשמקורה מ"מ בשתי מחיצות אין מתעברין עמה וא"נ דכל מערה הוא מקורה תקשה ביותר על רבינו מ"ט מערה אינה מתעברת עמה

ונ"ל ליישב דעת רבינו כן דהנה רבינו לא הביא גם כן את זה דהבנין משלים אם הבנין הוא פחות מד"א כפירוש רש"י ז"ל או בתוך ע' אמה כמו פירוש התוס' ורק כתב ובבנין שיש ע"פ ויש בה ד"א מצטרפין עמה וע"כ נ"ל דרבינו מפרש כן דהטעם דאמר במערה אינה מצטרפת הוא כיון דלא נבנה בידי אדם לא חשיב בית דירה להצטרף ומוכרח לומר כן דאי כדברי הר"י משום דיש לה רק שתי מחיצות א"כ ליקשי הגמ' ממערה וע"ז יצטרך להשיב שאינה מקורה וע"כ מפרש לה דהגמ' מתרץ כשיש בנין ע"פ היינו שבנה גג בידי אדם וא"כ הוה בידי אדם ומתעבר עמה ומקשה הגמ' ות"ל משום בנין פירוש כיון דע"כ מיירי שיש בה בית דירה והגג נבנה בידי אדם א"כ הוה בית דירה מאליו ומתרץ להשלים היינו להשלים להכתלים אף שכותלי המערה נעשה בידי שמים מ"מ מצטרף בנין הגג לעשות בית דירה ושפיר מתעבר עמה ולהכי לא הביא רבינו רק שיש בנין ע"פ ויש בה בית דירה פי' דמערה שהיא בית דירה מתעבר עמה דזה הפירוש של להשלים ואף אי רק שתי מחיצות וגג לה מתעבר כדברי רבינו ודוק

הלכות עירובין

פרק א הלכה ח אין מערבין בחצרות אלא בפת שלמה בלבד עכ"ל. וכתב הרה"מ ז"ל ונראה מן הגמ' שאם אין הככר חסר אלא כדי חלתו שמערבין בו שאין כאן איבה שהרואה תולה ששלמה היתה והפריש ממנה חלתה והוא שיהיה כדי חלת נחתום אחד ממ"ח כו' ולא נזכר זה בהלכה