כתר המלך חלק א פה

דרך מלבוש ורב אשי אמר סנדל לכתחילה לא ומסיק שם רבינא לא אתא כו' א"ל לא סבר מר הא דרב אשי סנדל לכתחלה לא וכתבו התוס' ישנים קשה הא אמר לעיל אמר ר"ח אנא חזיתא לרבינא דעבר דרך מלבוש ושמא תרי רבינא הוו א"נ דחויי דחי ליה רבינא ואינו סובר כן עכ"ל. וס"ל לרבינו כמו התירוץ הב' של התוס' ישנים דרבינא רק דחויי מדחה ליה אבל באמת הוא כדברי ר"ת דרבינא עבר דרך מלבוש בסנדל ופוסק רבינו כרבינא דהוא בתרא וקעביד מעשה ועבר בסנדל פוסק כוותיה דאף בסנדל מותר וסמיך הכא בה' שבת על ה' יוה"כ דתרווייהו שוין הכל כמבואר ודוק

הלכה ו' ומפירין נדרים בשבת בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת ונשאלין לחכם על הנדרים שהן לצורך השבת ומתירין לו אע"פ שהיה לו פנאי להתירן קודם השבת שדברים אלו מצוה הן עכ"ל. והנה נ"ל לבאר הכא דברי הרי"ף ז"ל סוף מס' שבת דאיתא שם כן וז"ל ומיבעי לן הא דקתני מפירין נדרים בשבת לצורך השבת הוא כו' א"ד כו' אבל הפרת נדרים בין לצורך ובין שלא לצורך אלמא הפרת נדרים כל היום כו' והילכתא הפרת נדרים כל היום בלבד וליתא לדר"י ור"א וש"מ דמפירין נדרים בשבת בין לצורך בין שלא לצורך והיכא דנדרה שלא בפני בעלה והפר לה בעלה והוא לא ידעה שהפיר לה הפרתו הפרה דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה כו' והיא לא ידעה כו'. והנה זה המאמר אינו שייך הכא כלל לכל הסוגיא ולדין הפרת נדרים כל היום וכן הביא הרמב"ן והרא"ש במס' נדרים (דף עז) את דברי הרי"ף אלו ומסקי המאמר הזה והיכא שנדרה והרא"ש ז"ל הביא לראיה ע"ז ג"כ ממשנה דנזיר (דף כג) עיי"ש בפ"י דנדרים ה"ז בפסקי הרא"ש ז"ל

ונ"ל ליישב כן דדבר גדול משמיענו הרי"ף ז"ל הכא בזה דהנה במשנה אמר מפירין נדרים ונשאלין לנדרים ולא אמר מתירין לנדרים וע"ז השינוי עמד בס' תוי"ט שם על המשנה סוף שבת אך פשוט ניחא דהתם לענין הפרה לא בעי שתהיה האשה בפניה ושלא בפניה יוכל להפר נדרה ולומר מופר ונדריה מופרין אבל אם חכם מתיר בעינן דוקא שיהא שואל והוא יגיד לו פתח חרטה ויתיר אותו ולהכי אומר מפירין סתם אף אם אין מי שישאל ורק אם נדע להבעל שנדרה הוא מופר אבל נשאלין לנדרים שיש שואל שם. אמנם זה הדין לא היה צריך המשנה הכא לאשמועינן אם אין נפ"מ בזה הכא בדיני שבת. אמנם יש נפ"מ גם הכא ולהכי שינה הלשון דהנה הדין דמיפר נדרים אף שלא לצורך השבת כמו דמסיק שם בסוגיא וא"כ תקשה ע"ז דלכאורה משמע דכל נדרים יוכל להפר ואפילו היכא שנדרה בדבר שאינה אסורה אלא רק ביום השבת ולמחר תהיה מותרת והוא שלא לצורך השבת מן דברי המשנה דאינה מחלקת משמע דאף נדר כזה שרי להפר אף דלמחר בין כך יהיה מותר וא"כ טעמא בעי דנהי דאמרינן דשרי להפר כל נדרים אף שאינן לצורך השבת משום דהפרת נדרים כל היום ולא מעל"ע מ"מ הא למחר תהא מותרת דהא לא נדרה רק על יום זה וצריך לומר כן דכיון דהתירו אף שלא לצורך השבת מהטעם כיון דלאחר יום שמעו ולא יכול להפר נשאר עליה הנדר לא גזרו חכמים וא"כ ה"נ כיון דאם עברה ואזי יהא עליה חיוב מלקות של עוברת על נדר לזה חששו חכמים והתירו להפר דלמא יעבור היום והא דלא התירו בשאלת חכם שלא לצורך השבת הוא משום דקיי"ל חכם מעקר עקר הנדר מעיקרא וא"כ אי יעבור מעל הנדר ואחר השבת ישאל לחכם אזי יהיה נעקר הנדר ולא יהיה עליו איסור אבל הכא דאי עברה אין עצה להפקיע האיסור משה"כ יוכל להפר כדי שלא תשאר באיסור מלקות היום ודמיא לצורך שבת כמו דמתירין מטעם שאח"כ לא יוכל להפר ה"נ אי עברה תשאר באיסור ולא יוכל להציל אותה מזה ומצאתי בס' פמ"ג על או"ח (סי' שמא) במשב"ז שם שכתב וז"ל ומיהו אם נדרה על יום שבת שלא תאכל היום ועברה ואכלה ואין לה פתח ממש באנו למחלוקת הש"ך והט"ז ביו"ד (סי' רלב) וס"ד למ"ד בעל מיגז גייז רק מכאן ולהבא אין מועיל הפרתו להצילה מאיסור אכילה ועונש שבועה ולמה יפר בחנם בשבת משא"כ למ"ד מיגז גייז לענין אחר שהתפיס הא איהו יוכל לעקור מעיקרא א"כ יפר שלא אכלה איסור למפרע עכ"ל. נמצא דגם הוא ז"ל אומר דלהכי התירו להפר אף שעברה כדי להפקיע מאתה האיסור אשר זה לא אפשר רק ביום שמעו וא"כ ה"נ שרי אי נדרה על יום שבת כדי שלא תעבור האיסור. ואם כי דברי הפמ"ג האלה תמוהים הם דזה לא מצינו מי שיאמר דגם בעל מיעקר עקר להיות האיסור נעקר למפרע ועל זה מודים הט"ז והש"ך דאינו עוקר למפרע האיסור כמו דאיתא לקמן בדברי רבינו בהל' נדרים בפי"ב הי"ט נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה כו' אע"פ ששמע בו ביום והפר לה ה"ז חייבת על שעברה כו' אלמא דמפורש הוא דבעל מיגז גייז לכ"ע ולא כדברי הפמ"ג. אמנם זה יש לומר כדברי הפמ"ג דכדי להפקיע מאיסור שרי להפר לה כמו שביארנו

ויש להביא ראיה לזה דשם בסוף מס' שבת דחיק לאוקמי הברייתא דתני רב אשי דמפירין נדרים רק לצורך שבת בתנאי ודלא כהלכתא נוקמי כהלכתא ומיירי היכא שנדרה רק על אותו היום וא"כ בזה אין מתירין להפר רק לצורך השבת אלא ודאי דגם אי נדרה על יום זה נמי מיפר אף שלא לצורך השבת מטעם להפקיע אותה מאיסור. אמנם זה תקשה דאיתא במשנה במס' נדרים (דף עו ע"ב) נדרה בלילי שבת יפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך. משמע דיכול להפר עד שתחשך ממש והתם מיירי בהני נדרים שאף שלא לצורך השבת נמי כמו שאומר שם לפשוט ממשנה זו דאמרה נדרה עם חשיכה מופר עד שלא תחשך ועם חשיכה הוי נדרים שלא לצורך השבת כמבואר שם בסוגיא (דף עז ע"א) ומשמע דכל נדרים מתיר אף אם נדרה על אותו יום וא"כ סמוך לחשיכה ממש ברגע קודם צה"כ יוכל להפר ואמאי יוכל להפר הא היא אינה עוברת על הנדר עתה ושרואה אותה אם היא בפניו שאינה עוברת א"כ לא תכשל באיסור ולמאי מתירין לו להפר אלא צריך לומר דלהכי אמרה המשנה יוכל להפר כל נדריה עד שתחשך היינו היכא שאינה בפניו וחיישינן דלמא ברגע זו שתכלה היום תעבור במקומה שתהיה לכן שרי להפר כל היום עד הרגע האחרון כדי שלא תכשל באיסור לאו וזהו שאמרה המשנה הכא מפירין נדרים ונשאלין שזהו להורות שהפרה יוכל היות שלא בפניה וא"כ שפיר ניחא דשרי כל הנדרים להפר אף שלא לצורן השבת ואף עד שתחשך כמו שאמרה המשנה בנדרים וזהו שאומר הרי"ף ז"ל דממשנה זו יתבאר הדין דיוכל להפר הנדרים של אשתו אף שלא בפניה והיא לא ידעה מ"מ ליתא בזה איסור עליה ולהכי הכל שרי כמבואר

וניחא נמי לפ"ז הדקדוק שיש לדקדק על הרי"ף ז"ל אמאי מביא לזה הדין מהגמ' והברייתא דקדושין אישה הפרם כו' הלא זהו משנה ערוכה תחלה במס' נזיר (דף כג) האשה שהיתה כו' הפר לה בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה ביין אינה סופגת את הארבעים ר' יהודה אומר אם אינה ס"מ תספוג מכת מרדות וא"כ ה"ל להביא הרי"ף מהמשנה הזו שהיא קודם והרא"ש ז"ל בנדרים מביא לראיה באמת המשנה זו. ולפ"ז ניחא דהנה רבינו כתב בפי"ב מהל' נדרים הי"ח על זה הדין דמכין אותה מכת מרדות וכתב הכ"מ דרבינו מפרש לה דר' יהודה לא פליג אלא לפרש דברי ת"ק וע"כ מפרש לה דר"י דייק בדברי ת"ק דאמר אינה סופגת את הארבעים לומר דרק מלקות אינה לוקה אבל מכת מרדות לוקה ואיפכא הוא ממה שכתבו התוס' במסכת נזיר (דף כא ע"ב) דאתי לאפוקי מדר' יהודה דאמר לוקה מכת מרדות ויאמר הת"ק דליתא בזה איסורא כלל. והנה אם הרי"ף היה מביא מן המשנה ה' א' דרק א"נ כת"ק דלית לה איסורא כלל אח"כ ואינה לוקה אף מכת מרדות להכי יכול להפר להפקיע אותה מן האיסור אבל א"נ כר' יהודה דלוקה מ"מ א"כ אכתי אינה מפקיע אותה מן האיסור לא יכול להפר בשבת להכי הביא הברייתא דקדושין דאומר דצריך סליחה וכפרה וא"כ כיון שצריכה