כתר המלך חלק א פד

קרוב לבא לידי פשיעה אף רבא מודה דגזרינן א"ל מטעמא דאדם עשוי למשמש כמבואר ודוק

פרק כ הלכה ח מותר למשוך הבהמה במתג, ורסן כו. וקשה לי מ"ט לא הביא רבינו כאן דמותר לצאת אף כרוכות דשם בגמ' (דף נב ע"א) יש פלוגתא דר"ה ושמואל דר"ה מתיר כרוכין ופסקו כל הפוסקים כותיה ולא כשמואל משום דהביא שם הרבה דס"ל כותיה של בית רבי היו יוצאות כרוכות ואיפסק להלכה כן בטור ש"ע (סי' שה) ורבינו השמיט וצ"ע

הלכה י ולא יצא הגמל במטולטלת התלויה לו אלא א"כ היתה קשורה בזנבו וחוטרתו עכ"ל. והנה בס' מרכבת המשנה כתב בגמ' אמר רב יוצא במטולטלת הקשורה לו בשיליתו ורבינו השמיטה ואולי סובר רבינו דאיירי בקשורה יפה וקמ"ל דלא חיישינן שמא תפול השליא וזה נלמוד ממ"ש רבינו ה' י"ג עכ"ל. והנה נעלם מאתו דברי השלטי גבורים שם בפ' במה בהמה בדברי הרי"ף ז"ל שם דכתב דרבינו פוסק באמת דאינו יוצא כשהיא קשורה בשליתו משום דפוסק לעיל גבי אפסר התחוב בזקנו גבי עז דאסור לצאת משום דמינתק דנשאר לעיל בבעיא ופוסק לחומרא והטור והש"ע דהשמיטו דין דאפסר בזקנו פסקו הכא באמת גבי הקשורה לו בשליא דשרי והאריך בזה ודלא כדברי המרכה"מ ודוק

פרק כא הלכה ט אין רוכבין ע"ג בהמה גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה כו' עכ"ל. והנה הרא"ש ז"ל במס' ביצה (דף לו) הביא בשם הירושלמי דאיכא איסור שביתת בהמתו ולהכי אסור הרכיבה. וכתב הב"י בס' ש"ה וכתב הרא"ש דבירושלמי קאמר מפני שהוא מצווה על שביתת בהמתו ויש לתמוה דכיון דקיי"ל דחי נושא את עצמו א"כ אינו מצוה שלא לרכוב ע"ג בהמתו ושמא יש לומר דאע"ג דאינו מצוה על רכיבתו ע"ג בהמתו מ"מ כיון שהבהמה מצטערת ברכיבתו עליה הרי הוא עובר על שביתת בהמתו עכ"ל. והנה גמ' דידן דלא קאמר טעמא דהירושלמי מפני שביתת בהמתו א"ל חדא דפליג על הירושלמי וס"ל דאין מצווה ביו"ט על שביתת בהמתו כמו שנבאר לקמן בהל' יו"ט או דס"ל דעל שביתת בהמתו אינו מצווה רק על בהמה שלו ולא על בהמת חבירו כמו שכתב הר"ן במס' ע"ז (דף טו) ולהכי ניחא דקאמרינן מפני שמא יחתוך זמורה וכן רבינו נקיט זה הטעם אבל זה צריך לבאר דהא תחלה אמר שם הגמ' שמא יצא חוץ לתחום ש"מ תחומין דאורייתא אלא גזרה שמא יחתוך זמורה משמע דאי הוה תחומין דאורייתא ניחא הגזרה וא"כ רבינו דפוסק לקמן בפ' כ"ז ה"א די"ב מיל הוה מה"ת א"ל הטעם שפיר שמא יצא חוץ לתחום וכבר עמד ע"ז הבעה"מ על הרי"ף במס' ביצה דפוסק די"ב מיל הוה מה"ת ומתרץ הרמב"ן דכיון דרק י"ב מיל הוא מה"ת אינו שייך הגזרה שמא יצא חוץ לתחום י"ב מיל כיון דרבנן אסרו תחלה אלפים אמה ל"ת שמא יצא חוץ לי"ב מיל וא"כ ניחא ד"ר נמי אך לענ"ד נ"ל לומר עוד תירוץ אחר ע"ד רבינו דנקיט טעם זה. דהנה המג"א הביא (סי' ערה ס"ק ה) בשם המהרי"ל להקשות דכי היכא דשרי שנים לקרות לאור הנר ה"נ יהיו שנים מותרין לרכוב ומתרץ דהתם גזרינן שמא יחתוך זמורה קודם שישב על הבהמה לרכוב כדי להנהיגה וכי היכי דאמרינן גבי אין שטין על פני המים שמא יעשה חבית של שייטין ע"כ. נמצא דא"ל דלהכי נקיט רבינו הטעם משום שמא יחתוך זמורה דאז אסור אפילו לשנים לרכוב דלמא יחתוך הזמורה קודם שישב לרכוב אבל א"נ הטעם משום תחומין אז משמע דשנים שרי לרכוב ביחד דשנים המה מדכרי אהדדי ולא יצאו חוץ לתחום והגמ' תחלה דאמר הטעם שמא יצא חוץ לתחום א"ל דאז שרי שנים כמו לקרות לאור הנר ולפי המסקנא דשמא יחתוך זמורה אזי אסור בכל גוונא. ועפ"ז נ"ל לבאר דברי הגמ' במס' חגיגה מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת ור' מאיר מהלך אחריו א"צ מאיר חזור לאחוריך שכבר שערתי בעקבי הסוס עד כאן תחום שבת א"ל אף אתה חזור א"ל כך שמעתי מאחורי הפרגוד כו'. והקשה ע"ז המהרש"א מ"ט לא שיער ר"מ בעצמו שיעור תחום שבת דהא קיי"ל המהלך בדרך משער אלפיים פסיעות כו' ועוד דקדקתי מ"ט לא אמר לו ר' מאיר תחלה בעת שרכב על הסוס בשבת את האיסור לחלל שבת ברכיבה כיון דלא אמר לו עוד ששמע מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים כו' כמו שאמר לו חזור לאחוריך אך לפ"ז ניחא דהנה ר' מאיר ס"ל במס' עירובין (דף לה) דתחומין דאורייתא וא"כ א"ל דאיסור הרכיבה שמא יצא חוץ לתחום הגזירה וא"נ כשהיו שנים שרי ולהכי תחלה הניח לו לרכוב דסבר דסברא אחר כיון דר' מאיר מהלך אחריו הוה כמו שנים ולהכי תחלה ס"ל דרכב בהיתר ואח"כ כאשר אמר לו חזור לאחוריך ויוכל היות כי עוד לפי השערת ר' מאיר לא היה תחום שבת ורק כאשר אמר לו חזור א"ל אף אתה חזור אי משום איסור תחומין לדבריך או גם דליתא עוד אלפיים אמה ורק רוצה אתה כי אנכי אחזור וא"כ תשאר רק יחידי ואסור לך לרכוב משום איסור רכיבה כיון דאתה יחידי כמבואר ועיין לקמן הל' י"ט מה שנבאר

פרק כד הלכה ג בד"א ומחשיך להביא בהמה או פירות תלושין שהבהמה קורא לה והיא באה אע"פ שהוא חוץ לתחום כו' עכ"ל. וכתב הרה"מ ז"ל דרבינו גריס בתוספתא שהובא בגמ' דשבת (דף קנא) מחשיכין על התחום להביא בהמה כו'. והנה התוס' והר"ן ז"ל כתבו הטעם שם משום שאם יש בורגנין הולך ומביא אבל רבינו נקיט לה טעם זה שהבהמה קורא לה ובאה ומפרש לה רבינו ודאי המשך הברייתא כן הוא מחשיכין להביא בהמה היתה עומדת מחוץ לתחום קורא לה הוא טעם דלהכי מחשיכין ואח"כ אמר מחשיכין לפקח כו' דאל"כ אינו שייך דין דעומדת דקוראה לה באמצע דינו של מחשיכין

אמנם קשה לי ע"ז מגמ' דשבת (דף נג ע"ב) דאמרינן ולבהמה מ"ג והתניא היתה עומדת מחוץ לתחום קורא לה והיא באה ול"ג דלמא אתי לאתויי אמר רבינא כגון שהיה תחום שלה מובלע בתוך תחום שלו ע"כ. נמצא דרבינא ס"ל דרק היכא דתחום שלה מובלע ותחום שלו עוד לא נגמר אבל היכא דתחום שלו נמי נגמר אסור לקרות לה נמי וא"כ האיך שרי להחשיך על התחום ואיך יתרץ רבינא הברייתא דמחשיכין אלא ע"כ הוא כדברי התוס' והר"ן דהוא משום בורגנין שמביא. ונ"ל ליישב כן דבאמת גם רבינא הוא מודה דיש כאן טעם לפי שאם יש בורגנין הולך ומביא ורק רבינו נקיט לה טעמו דס"ל כמו שהביא ההגהות אשר"י הכא דלפי מאי דפסקינן כר' יאשיה דבאכלה כרשינין שרי להריצה בחצר וכן אם אחזה דם שרי להעמידה במים הה"ד דשרי לקרות לה אף אי תחום שלה אינו מובלע בשלו ורנב"י דאמר תנאי היא בא לתרץ גם קושיא של היתה עומדת וא"כ ניחא רבינא דמתרץ כגון דתחום שלה מובלע ס"ל דלהכי שרי גם בהמה להחשיך מטעם שאם יש בורגנין מביא כדברי התוס' ורבינו אומר לדידן דשרי לקרות בכ"ג אז שרי מטעם שקורא לה אף מחוץ לתחום שלו ולא צריך לטעם של בורגנין כמבואר ודוק

שם הלכה ד' ואסור לרוץ ולדלג בשבת שנאמר כו' הילוכך של חול עכ"ל. והנה רבינו לא הביא הכא דין דאיתא בגמ' דשבת ד' קי"ג ע"ב דין דפגע באמת המים דשרי לדלוג שם גם כן כיון דלא אפשר לא צריך לבאר דשרי דדבר פשוט הוא וגם לא ביאר דשרי לילך במים היכא דהולך לדבר מצוה או לשמור פירות שהביא הטור והש"ע הכא בסי' ש"א דסמך על מה שכתב בה' יוה"כ בפ"ג ה' י' שם דשרי ביוה"כ ודאי ה"נ בשבת שרי וכמו שכתב הב"י דהטור סמוך ע"ז בלשמור פירות עי"ש ורבינו סמוך בהכל על זה. אמנם מה שלא ביאר רבינו דרק במנעל שרי בשבת אבל לא בסנדל כמו דאיתא בגמ' דיומא ד' ע"א אמר רב אשי סנדל לכתחלה לא וכן פוסק הטור והש"ע הכא סי' ש"א דסנדל אסור לכתחלה בשבת. ונ"ל לישב כן דהנה שם בגמ' דיומא אמר ר"ת אנא חזיתא לרבינא דעבר