כתר המלך חלק א פב

הוציא מרה"י לרה"ר או מרה"ר לרה"י אינו חייב בזה שהוא פחות מכשיעור להכי קאמר שמא יעבירנו ד"א ברה"ר שזה חייב אף בפחות מכשיעור ומחמת דצריך לומר התם הטעם שמא יעבירנו אמר זה בכל דוכתא. אמנם זה יש לדחות דכיון דראוי להזאה ואחשביה וחייב אף בפחות מכדי שיעור רביעית וכמו שכתב רבינו הכא בהל' ז' המוציא אזוב אם לאוכלים כגרוגרת להזיה כשיעור הזיה והוא מן התוספתא פ"ט דשבת ובירושלמי פ' ח' הל' ב' אלמא דכיון דהוציא להזאה די בשיעור זה והה"ד למי חטאת די בשיעור הזאה אם הוציא לזה כמבואר

אך בלא זה ליתא דברי החו"י ז"ל דמפורש כתב רבינו לעיל בפי"ב ה"ט וז"ל אין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיוציא כשיעור המועיל וכן המעביר מתחלת ד' לסוף ארבע אמות ברה"ר א"ח עד שיעקור כשיעור מצד זה ויניחנו מצד אחרת עכ"ל. אלמא דאומר מפורש דגם המעביר ד"א ברה"ר בעי כשיעור דוקא ובאמת דברי רבינו מוכרחים המה דהא הר"ן והרשב"א ז"ל כתבו על המשנה דמוציא מרשות לרשות דהא דלא קחשיב מעביר ד"א ברה"ר משום דמעביר ד"א ברה"ר תולדה דמוציא הוא לפי שד"א של אדם רשותו הן ומי שמוציא חוץ לד"א היה מוציא מרשות לרשות וכי אמרינן לקמן דמעביר ד"א ברה"ר גמירי לה היינו לחייב מדין הוצאה דעל הלמ"מ אין עונשין וא"כ דכל עיקר חיוב של העברה ד"א ברה"ר ילפינן לה ממוציא מרה"י לרה"ר והוה תולדה דידה וא"כ איך נחמיר יותר מהוצאה דנחייב גם על חצי שיעור

ונ"ל להביא ראיה לדין זה ג"כ מהא דאיתא בגמ' דשבת (דף צז ע"ב) אמאי פטרי רבנן הא אפיק ליה מרה"י לרה"ר כו'. ולפ"ד החו"י דיש לחלק בין מעביר למוציא דלמא מיירי בפחות מכשיעור דלענין הוצאה פטור ולענין העברה חייב ולהכי ר' יהודה מחייב אבל רבנן פטרי דהוה ליה תולדה במקום אב דאי מוציא פחות מכשיעור דמה"ת אסור ומקרי אב אף דפטור מחטאת מ"מ גם העברה הוה תולדה בזה השיעור אלא ודאי כמו שכתב רבינו הכא דגם בהעברה צריך להיות השיעור כמו בהוצאה כמבואר. ועיין ירושלמי בפ' הזורק ר' יהודה עביד ליה ד"א ברה"ר מלאכה בפ"ע כו' ובמ"א נבאר

עוד שם בגליון ר"פ המצניע ק"ל אמאי חייב המצניעהו נימא דבטלה דעתו ק"ל מאנשי הוצל דפ' המצניע ושם כתב דאנשי הוצל עצמן חייבין עכ"ל. והנה מה שמסיק דאנשי הוצל עצמן חייבין ודאי ט"ס הוא דהא שם (דף צב) מסיק הגמרא דהמוציא משאוי על ראשו אפילו אנשי הוצל עצמן נמי פטורין דבטלה דעתו אצל כל אדם. ועיין בדברי רבינו לעיל בפי"ב הי"ד וכן צ"ל דאנשי הוצל עצמן אין חייבין וא"כ שפיר מקשה מ"ט ל"א הכא דבטלה דעתו. אמנם לפ"ד המשנה למלך שביארנו הכא בה' כ"א ניחא ודאי כמו שמבאר דבזה לא שייך דבטלה דעתו כיון שמוציא להני דברים שהצניע לזה ועיין תוס' שם ד"ה ואת"ל

ועוד כתב שם בגליון ר"פ המ"י נ"ל דחומץ אינו בכלל משקה וחייב כדי לטבל בו סעודה אחת עיין ר"פ בכל מערבין עכ"ל. ונעלם מאתו דברי הירושלמי דאיתא מפורש בפ' המוציא יין מותבין לר"ש דבש ברביעית וחומץ ברביעית אלמא דאיתא מבואר דשיעור חומץ הוא ברביעית כשאר משקין ודוק

הלכה כד המוציא חצי שיעור וחזר והוציא חצי שיעור בהעלם אחת לרשות אחת חייב לשתי רשויות אם יש ביניהן רשות שחייבין עליו פטור היתה ביניהן כרמלית הרי הן כרשות אחת וחייב חטאת עכ"ל. וכתב הרה"מ ז"ל שם ת"ר כו' ר' יוסי אומר בהעלם אחת לב' רשויות פטור לרשות אחת חייב אמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם אבל כרמלית לא אביי אמר אפילו כרמלית אבל פיסלא לא רבא אמר אפילו פיסלא ורבינו פוסק כר' יוסי משום הנך אמוראים ופוסק כרבה להחמיר דאביי ורבא תלמידיו הוו עכ"ל. והנה זה שכתב הרה"מ דלרבינו אין הלכה כאביי ורבא נגד רבה לאו מלתא יא דפסיקתא הוא דמצינו להיפוך מזה חדא בפ"ו מהל' נזקי ממון הל' א' שם מבאר הרה"מ ז"ל דאם אביי ורבא מחולקים עם רבה פוסק רבינו כאביי ורבא וכן פוסק הרא"ש ז"ל במס' ב"מ ספ"ק ובפ"ד הי"ט כאביי ורבא נגד רבה והאריך בזה הגרי"ב ז"ל בגליון הרא"ש שם

אמנם נ"ל לומר דטעמו של רבינו דפוסק כרבה הכא הוא מזה דבמס' ב"ב (דף נה ע"ב) ס"ל לרבין משמיה דר' יוחנן ג"כ כרבה דרק דבר שחייב חטאת מחלק ולא כרמלית ופיסלא דאיתא שם אמר רבין אמר ר' יוחנן אפילו לפאה כו' אבל לענין שבת לא רבא אמר אפילו לענין שבת דתניא כו' ר' יוסי אומר בהעלם אחד ברשות אחת חייב בשתי רשויות פטור ואמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהן אביי אמר אפילו כרמלית רבא אמר אפילו פיסלא כו' ופירש רשב"ם ז"ל דלא גרע ממיצר וחצבא אלמא דרבין אמר ר' יוחנן ס"ל דרק חיוב חטאת מחלק ביניהם ומיצר וחצבא אינו מחלק. וא"ל דרבין הוא בתרא נגד אביי ורבא דקרי לאביי מר בברכות (דף מז). ונ"ל לומר בזה דפליגי אי רק רשות של חיוב חטאת מפקיע החיוב של זה שאינו חייב בהעלם אחת או אפילו רשויות דרבנן מפקיע כמו כרמלית ופיסלא אשר הוא כרמלית מטולטלת כמו שכתבו התוס' שם תליא בפלוגתא דתנאי דמצינו במס' סוכה (דף כג ע"א) דפליגי ר"מ ור' יהודה בהעושה סוכה ע"ג בהמה דר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל וטעמיה דר"י דכתיב חג הסוכות שבעת ימים עשה סוכה הראויה לשבעה ור"מ מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דאסרי ולהכי מקרי ראוי לשבעה נמצא דר"מ ור"י פליגי אי איסור דרבנן מפקיע דבר מה"ת לחומרא וכש"כ דפליגי אי מפקיע לקולא וא"ל דרבה כר"מ ס"ל דאפילו לחומרא אינו מפקיע וכש"כ הכא לקולא לפטור מחטאת היכא דרשות דרבנן ביניהם ורבא כר' יהודה ס"ל דכיון דא"ח מדרבנן מפקיע גם הדאורייתא וה"נ כן ושפיר אמרו דאף כרמלית ופיסלא נמי מפקיע מחיוב חטאת וכיון דרבינו פוסק לקמן בפ"ד מהל' סוכה הל' ה' כר"מ להכי פוסק הכא כרבה דרשויות דרבנן אינו מפקיע וא"ל דהתם נמי הסתם משנה הוא תחלה כר' מאיר ולהכי שפיר פוסק ר' יוחנן בב"ב דרשויות דרבנן לא דס"ל הלכה כסתם משנה בכ"י והוא כר"מ. ובאשר כי בכלל זה אי דרבנן מפקיע הדאורייתא האריכו הרבה האחרונים לא ארצה להאריך בזה. ורק זה הנה לבאר דלקמן (דף צז) איתא הזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע ד"א חייב מאי קמ"ל רשויות מצטרפות ופירש רש"י רשויות מצטרפות רה"ר זו עם רה"ר זו ודלא כר' יוסי דאמר ד' פ' בהעלם אחד לרשות אחד חייב לשתי רשויות פטור ע"כ. והנה רבינו כתב דין זה לעיל בפי"ג הי"ז המעביר ד"א ברה"ר זו עם רה"ר השניה חייב מפני שד"א בשני רה"ר מצטרפין מפני שלא נח החפץ ברשות שניהן עכ"ל. נמצא דס"ל דין זה דשני רה"ר מצטרפין וע"כ מיירי דאיכא הפסק רה"י ביניהם כדברי הברייתא שם וא"כ כיון דפוסק הכא כר' יוסי וא"כ איך כתב דין זה שם בפי"ג דהוא דלא כר' יוסי. וצריך לומר לדעת רבינו ז"ל דלא מפרש לה כפירוש רש"י ז"ל רק כמו שמפרש הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל שם פירש"י ז"ל דרשות כו' דלא כר' יוסי כו' ואינו מחוור בעיני כו' ומסתברא דלא שייכי אהדדי דהתם במוציא חצי זית וחזר והוציא חצי זית הלכך דינא הוא דלא לצטרפו אלא כשתי הוצאות מחולקות הן לגמרי אבל הכא דבזריקה אחת דינא הוא שיצטרפו עכ"ל. וכן ס"ל לרבינו לפרש כן דהיכא דבזריקה אחת כ"ע ס"ל דרשויות מצטרפות ושפיר כתב שני הדינים דלא שייכי אהדדי ודוק

פרק יט הלכה יד ויוצאין בקמיע מומחה כו'. וקשה לי מ"ט השמיט רבינו ולא הביא הא דאיתא שם במס' שבת (דף סב) בברייתא ובלבד שלא יקשרנו בשיר וטבעת ויוצא בו ברה"ר מפני מראית העין וכן מה שאומר שם והתניא ר"א אומר ובלבד שלא יאחזנו בידו ויוצא בו ברה"ר כתבו התוס' דמדאומר ר"א שלא יאחזנו בידו משמע אפילו