כתר המלך חלק א עח

אפילו הן מאה דאע"ג דקשה ליה ידיה אפה"כ הא עדיפא כו' נמצא דעיקר הרבותא במאה הא משום דקשה ליה ידיה ומ"מ לא התירו באופן אחר אבל רבינו דס"ל דההיתר הוא זה בכל דוכתא מאי אפילו מאה ואם נימא דהמאה הוא רבותא דמאה הוי הרבה מילין א"כ למה דחק לומר בגמ' משום דקשה ליה ידיה הא בל"ז הוי רבותא וצ"ע

פרק יד הלכה א ד' רשויות לשבת כו' איזהו רה"ר מדבריות ויערים ושווקים כו'. והנה הרה"מ ז"ל הביא דעת רש"י ז"ל שפירש כרמלית לשון יער וכרמל שאינו הילוך לרבים כו' וכן הביא בשם הרשב"א ז"ל דבכלל כרמלית הוי מדבריות ויערות והכ"מ הביא בשם הראב"ד ז"ל שכתב ולענין יערים לא דמי לים ובקעה שהים אין תשמישו נוח כיער והבקעה והאצטוונית וקרן זוית אין צורך להם כיער שהכל צריכין לעצים עכ"ל. ונ"ל לומר דרבינו והרשב"א ז"ל אזלי לשיטתייהו דנ"ל דדין זה אם יערות הוה רה"ר תליא בפלוגתא דבגמ' דשבת (דף ז ע"א) איתא אמר ר' יוחנן בין העמודים נידון ככרמלית מ"ט אע"ג דדרסי ביה רבים כיון דלא מסתגי להדיא ככרמלית דמיא אר"ז אצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית למאן דאמר בין העמודים כש"כ אצטבא למ"ד אצטבא איצטבא הוא דלא כו' אבל בין העמודים דניחא תשמישא לא ל"א אבל בין העמודים דדרסי ביה רבים כרה"ר דמיא עכ"ל הגמ'. והנה יערות נ"ל דודאי דמיא לבין העמודים דנהי דדרסי ביה רבים מ"מ משום האילנות לא מסתגי להדיא ולהכי רבינו דפוסק הכא ה' ח' כרב יהודה דבין העמודים הוה רה"ר הוא ורבים דורסין ביניהן ה"נ פוסק דיער הוה רה"ר אבל הרשב"א ז"ל דפוסק שמה בחידושיו כר' יוחנן דבין העמודים כיון דלא מסגי בהדיא הוה כרמלית ה"נ ס"ל דיערות המה כרמלית וא"כ לדידן דפסקינן בש"ע (סי' שמה סעיף יד) ובמג"א שם (ס"ק י"ב) דבין העמודים הוה רה"ר ה"נ יערות משמע לדידן הוי רה"ר כמבואר

ונ"ל להביא ראיה לזה הדין דהנה שם (דף ז ע"א) אמר והכרמלית אטו כולהו לאו כרמלית נינהו אר"ד אר"ז לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר וא"כ א"נ דמדבריות ויערות הוה כרמלית נימא דאתי לאתויי הני מדבר ויער ובפרט לפי מה שהביא הרה"מ דעת רש"י ז"ל שבמלת כרמלית נכלל יער וא"כ נימא דזהו דאומר והכרמלית היינו יערות ומדבריות דלא קחשיב שמה ולדברי רבינו ניחא דהא יערות ומדבריות לדבריו רה"ר המה ולימא דאתי לרבות על מדבר בזמן שישראל היו שרויין דמפרש הכ"מ בשם רבינו איפכא ממה שמפרשים הפוסקים אלא בזה"ז הוא רה"ר ואז הוה כרמלית דזה ליתא דלא יבוא לרבות כרמלית שהיה אז אשר עתה אינו ולדברי הפוסקים קשה דנימא לאתויי יער ומדבר בזה"ז דהוי כרמלית ודוק

הלכה ב מקום שיש בגבהו ט' טפחים כו' הרי הוא כרה"ר ואין משגיחין על אורך ורוחב בין רחב ובין קצר כו' עכ"ל. והנה שם בגמ' (דף ח ע"א) איתא בגומא מאי א"ל וכן בגומא רבא אמר בגומא לא מ"ט תשמיש ע"י הדחק לא שמיה תשמיש והטור והש"ע כ' שמ"ה הביאו דגומא לא ורבינו השמיטו. ונ"ל לישב דעת רבינו כן דהנה שם מקשה הגמ' כמה קושיות על רבא ומסיק ל"ת קמדחינן לך אלא דוקא קאמינא לך דתנן רקק כו' בשלמא רקק רקק תרי זימני חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים אלא הילוך תרי זימני ל"ל אלא לאו ש"מ הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך תשמיש ע"י הדחק לא שמיה תשמיש. נמצא דכל עיקר ראיית רבא הוא ממשנה זו דאומר הילוך ורקק תרי זימני. והנה לקמן (דף ק ע"ב) אמרינן שם א"ל האי מרבנן לרבא בשלמא הילוך תרי זימני אתי לאשמועינן דהילוך ע"י הדחק שמיה הילוך תשמיש ע"י הדחק ל"ש תשמיש אלא רקק תר"ז ל"ל חדא בימות הגשמים וחדא בימות החמה אביי אמר איצטריך סד"א ה"מ היכא דלא הוי ד"א רב אשי אמר איצטריך סד"א היכא דהוי ארבעה אבל היכא דלא הוי ד' אימא מפסע פסע ליה כו'. ונ"ל לומר כן דע"ז היתורא דרקק תרי זימני גם אביי ורב אשי מודים דאתי לאשמועינן בימות החמה ובימות הגשמים מלתא דבגופיה ורק ההילוך תרי זימני דאמר רבא דאתי למעט תשמיש ע"י הדחק דלא מיירי במשנה ורק מיתורא ממעטינן ד"א זה לא ס"ל אלא ס"ל כרב יוסף דתשמיש ע"י הדחק שמיה תשמיש ולהכי אמרי דאתי לומר על היכא דאיכא ד"א או על היכא דליתא ד"א דאל"כ תקשה לדידהו מנ"ל להם ימות הגשמים וימות החמה דע"ז ליתא חולק אלא חולקים על רבא וס"ל כרב יוסף וכיון דהמה בתראי פוסק רבינו כוותייהו ושפיר השמיט

ועוד נ"ל להביא ראיה מסוגיא דלעיל (דף ה) דאמר סתמא דגמ' ואב"א בגומא וכתבו התוס' שם דאתיא כמ"ד תשמיש ע"י הדחק שמיה תשמיש ומיירי בגומא רה"ר שרבים משתמשין בו עיי"ש וא"כ מצינו דסתמא דגמ' נמי ס"ל כרב יוסף כמבואר ונ"ל לומר נמי דא"נ דבעי דרבים מכתפין בו בניחותא ולא ע"י הדחק אזי בעינן שיהיה העמוד ארבעה טפחים מקום חשיבות להניח אבל א"נ דאפילו ע"י הדחק נמי מקרי תשמיש והוי רה"ר לא בעי שיהיה ד"ט וניחא לפ"ז דברי רש"י ז"ל דהכא דבין רחב ובין קצר רה"ר הוא ולקמן (דף צא ע"ב) ד"ה א"נ פירש בהדיא שם דבעי שיהיה דוקא ד' טפחים גבי אסקופה רה"ר ועמדו ע"ז הב"ח ז"ל והגר"ע אייגר ז"ל בחידושיו ולפ"ז ניחא דהכא דברי עולא קאי קודם שמחלק רבא בין עמוד לגומא דס"ל כרב יוסף דתשמיש ע"י הדחק שמיה תשמיש וא"כ גבי עמוד אף אי אין לו ד"ט מקרי רה"ר אבל הכא קאי אחרי המסקנא של רבא דגומא לא ושפיר א"כ כתב רש"י ז"ל דבעי דוקא ד"ט ורבינו שפוסק הכא דאפילו קצר סגי ולא בעי ד' טפחים משום דלא הביא הדין לחלק בגומא משום דתשמיש ע"י הדחק ס"ל דשמיה תשמיש ודוק:

הלכה יג כשם שאסור לטלטל בכל הכרמלית כך אסור להוציא ממנה לרה"ר או לרה"י עכ"ל. והנה בש"ע (סי' שמט) כתב בס'"ח דאסור לטלטל פחות פחות מד"א אפילו בכרמלית ובס' אליה רבה כתב דלא מצא זה בספר קדמון לאיסורא והנה הגאון בעל ישועות יעקב כתב הכא בש"ע להביא ראיה מדברי רש"י ז"ל במס' יומא (דף ע ע"א) דקאמר שם דאחר קריאת הכה"ג כ"א מביא ס"ת מביתו דמעיוה"כ הביאו ולא פירש בהוציאו פחות פחות מד"א ומביא עוד דברי רש"י ז"ל בסוטה והאריך בזה. והנה לא הבנתי ראייתו בזה דאי רוצה להביא ראיה מזה דלא כתב רש"י היתר הכא בירושלים דהוה כרמלית דהוה כחצר של רבים דלא ערבו כמבואר במס' עירובין (דף קא) א"כ ה"ל להביא ראיה טפי מגמ' מפורשת במס' סוכה (דף טז ע"ב) דפעם אחת שכחו ולא הביאו ס"ת ולמחר פירסו סדינין כו' וגם שם פירש רש"י דהוה חצר שלא עירבו או מבוי שלא נשתתפו והוה כמו ירושלים טרם שנפרצו בה פרצות דהוה כדין חצר של רבים שלא עירבו והגמ' לא משכח שם היתר להביא הס"ת פחות פחות מד"א אך באמת אין ראיה כלל לא מהתם ולא מרש"י דיומא דרק זה מעיינים אם יש היתר לטלטל בכרמלית ובאיסור דרבנן פחות מד"א אבל להוציא מבית לכרמלית או להכניס מכרמלית לבית ודאי אסור וא"כ בין התם דמס' סוכה (דף טז) ובין התם ביומא שהביא כ"א ס"ת מביתו היה הס"ת בביתו וא"כ לא יוכל להוציא מבית לרחוב עד העזרה וכן להכניס מדרחוב לעזרה וכן שם אסור להוציא מהבית שהיה הס"ת דרך החצר או המבוי וא"כ אין ראיה דאסור לטלטל פחות מד"א. אמנם מצאתי איפכא ברש"י ז"ל במס' שבת (דף קכז ע"א) ועימר רבי כל השדה כולה פנה את העומרים וכרמלית הוה ובפחות פחות מד"א ע"כ נמצא דמתיר בכרמלית לטלטל פחות מד"א ורק יש לדחות דהתם שרי משום דהוי לצורך מצוה משום ביטול תורה וכמו דשרי לפנות את האוצר משום זה התירו ה"נ לטלטל פחות מד"א אבל בל"ז אסור וא"כ שוב תקשה לדברי הישועות יעקב מרש"י דיומא מ"ט לא התירו התם דהוי נמי לצורך מצוה לטלטל פחות מד"א וכן לא מצינו להפוסקים שחלקו בזה והתירו לצורך מצוה לטלטל בכרמלית פחות מד"א וצ"ע: