כתר המלך חלק א עז

אחת וכן משום עדי אשה ונזיר ומצורע בכולהון חייב על אחת וא"כ הוי ד' אף בשער אחד והא נמי ע"כ אי נימא כמו שביארנו בשם הב"י דעל מקיף אינו חייב רק על שתי שערות ולהכי לא תחשב מקיף אבל זה חזינן דמברייתא זו יש ראיה להראב"ד ז"ל דאינו לוקה משום עדי אשה במלקט שער אחת ולשיטת רבינו תקשה מזה אמנם לפי מה שביארנו לרבינו ניחא דא"ל דהאי ברייתא אתיא כר"ש דס"ל דמלאכה שא"צ לגופה פטור עליה וא"ת משום יו"ט רק היכא דצריך להשערות אבל במלקט לבנות דהוה מלאכה שא"צ לגופה כמו החופר גומא וא"צ אלא לעפרה אף ביו"ט פטור וא"כ לא הוי רק שלשה נזיר ומצורע ועדי אשה ולהכי נקיט שתי שערות כה"כ דלחייב ד' משום י"ט ומשום מקיף ורבינו דפוסק דחייב באחת בי"ט הוא משום דס"ל כר' יהודה דמלאכה שא"צ לגופה נמי חייב עליה אבל לפי דעת הראב"ד דמלאכה שא"צ לגופה פטור ומ"מ הכא מחייב כמו שביארנו א"כ תקשה דלחשב הברייתא ד' בשער אחת אלא ע"כ ראיה לדבריו ז"ל דעל עדי אשה רק איסורא איתא ולא לקי. אמנם הא אכתי תקשה לדברי המהרש"ל שביארנו דבמקיף אי רק ד' שערות אז חייב אף על אחת אכתי תקשה אף א"נ דמשום י"ט אינו חייב במלקט לבנות מתוך שחורות דהוי מלאכה שא"צ לגופה מ"מ אכתי ליחשב ד' בשער אחת דחייב עדי אשה מקיף נזיר ומצורע אמנם זה יש ליישב כן דהנה הא דקחשיב מצורע הוא בזה שתולש שער צהוב בנתק שהוא סימן טומאה וכן שער לבן מבהרת ובזה חייב אף בשער אחד כמו דאיתא במס' שבת (דף צד ע"ב) וכמו שמבאר רבינו לקמן בפ"י מהל' טומאת צרעת וא"כ לא משכחת לה דתולש שער לבן מתוך שער שחור לחייב משום עדי אשה דהא אי איכא שער שחור מציל בזה וטהור הוא וליתא בזה הלאו של מצורע כמבואר בדברי רבינו בפ"ו מהל' ט"צ וא"כ לשיטת הב"י דבמקיף בעי שתי שערות לא קשה מידי כל מה שהקשינו דליתא ד' בשער אחת דאי תחשב עדי אשה ליתא מצורע ורק כל דברינו ניחא לבאר א"נ כשיטת המהרש"ל דאף על מקיף חייב בשער אחת וא"כ אף אי דל מצורע מהכא מ"מ ליחשב מקיף בהדי יו"ט ולהוי ד' אלא כמו שביארנו דלרבינו צ"ל לדברי המהרש"ל אתיא הברייתא כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור ולהראב"ד אינו לוקה משום עדי אשה. והא דלא קחשיב קרחה בהדי הנך כבר מיישב הק"ע שם דהאי תנא ע"כ ס"ל דשיעור קרחה הוא בכגריס ולא בשתי שערות וראיה מזה לפסק רבינו לעיל בה' עכו"ם דשיעור קרחה הוא בכגריס ולא פסק לחומרא כמ"ד שתי שערות והרא"ש והגמ"י פסקו שם לחומרא דשתי שערות הוה ש"ק וראיה לדעת רבינו מהירושלמי זה. וכן מצאתי בשו"ת חכם צבי (סי' פב) שהביא דעת הריב"ש דאף למ"ד מלאכה שאצ"ל פטור מ"מ בתולש שער חייב והה"ד בנטילת צפרנים דהוה כמו תולש שער עיי"ש. ונ"ל לומר אף לפי מאי שמבאר הישועות יעקב (סי' שמ) דעת הריב"ש דאין מחייבין רק היכא שנעשה חפצו העור גזוז ונטילת צפורן מהאצבע כמו שם שהיה במשכן העורות תחשים גזוזים מ"מ גם הכא כן הוא שהי' רוצה שיהיה ראשו או זקנו בלא שער לבן וע"ז הוא דקמחייב מה שנשארו השחורות בלא לבן וחייב בזה לכ"ע כמבואר ודוק

פרק י הלכה כד הצד דבר שאינו נצוד כגון חגבים הגזין כו' וכיוצא באלו פטור עכ"ל. והנה רבינו מפרש לה לא כפירוש רש"י ז"ל שם דהוא מפרש במינו נצוד כגון חגבים והגזין שאין במינו ניצוד כגון צרעין ויתושין כו' ורבינו מפרש לה דכל הני דקתני בברייתא שם ואמרו כל שהוא כו' וכל שאינו במינו ניצוד פטור קאי אכל הני דקחשיב בברייתא ואף חגבים בכלל ולהכי אמר דפטור על חגבים. וראיה מצא רבינו לדבריו מן הירושלמי דשבת (פי"ד הי"א) דאר"י הצד זוזין כו' הגזין יתושין חייב ור' יהודה פוטר וכן היה ר' יהודה אומר אין חייבין אלא על דבר שבמינו ושדרכו לצוד כו' אלמא דגם על הגזין דקאמר שם אמר ר' יהודה פוטר ומסיק כל שאינו במ"נ פטור אלמא דגם הגזין בכלל ולא כרש"י ז"ל דקאמר דגזין הוה במינו ניצוד ופטור רק על צרעין ויתושין וא"כ בגמ' דידן דחשיב נמי חגבים גם ע"ז אתו חכמים לומר דהוה כמו הגזין וש"ד שאינו במינו ניצוד וא"כ ניחא נמי הא דלא הביא רבינו זה דהצד חגבים בשעת הטל חייב כו' דהברייתא אתיא רק למ"ד דחייב אף על דבר שאינו במינו ניצוד אבל לדידן פטור בכ"ג בחגבים וכ"ז נעלם מהקרבן עדה שם בירושלמי שדחק שם ולא ראה שרבינו כתב. הכא בהדיא דחגבים פטור כמבואר ודוק

פרק יב הלכה ו ובדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד עכ"ל. והנה יש להסתפק בזה אי שרי נמי לומר אם תכבה לא תפסיד אי נימא נמי כה"כ דגבי המדיר את אשתו אמרינן במס' כתובות (דף עז ע"ב) דשרי לומר כל הזן אינו מפסיד ומ"מ כתבו התוס' שם וכן פסקו הפוסקים שם דאם אמר אם תיזון לא אפסיד אסור דדמי לשלוחו ה"נ נימא כן דאף דהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד מ"מ לומר אם תכבה לא תפסיד אסור וכן כתב המשל"מ לקמן בפ"ד מהל' מלוה הי"ד דגבי ריבית דאף אם נימא דכל האומר כל הנותן לא הפסיד שרי מ"מ לומר אם תתן לא תפסד אסור עיי"ש. והנה הגאון רע"ק אייגר ז"ל בחידושיו הכא החליט דאסור לומר כן והראיה מדקאמר ר' אמי דהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד וא"כ דאף אם תכבה ל"ת שרי לימא רבותא טפי בזה שרי ומפ"ז הקשה שם בגמ' דקאמר נימא מסייע ליה מדאסרינן לומר כבה הא עדיין קשה דלמאי נקיט אין אומרים לו כבה הא אף לומר אם תכבה לא תפסיד נמי אסור וא"כ תשאר הקושיא לדוכתה למה נקיט כבה דקאמר דוקא אסור והניח בצ"ע. ולענ"ד נ"ל לומר דהכא שרי לומר אף זה אם תכבה לא תפסיד דהוכחת הגר"ע אייגר ז"ל מהא דלא קאמר ר' אמר רבותא יותר ליתא דהא במס' כתובות (דף ע ע"ב) אמרינן דזה דאומר בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד בא למעט שאר איסורי שבת דאף לומר כל העושה אינו מפסיד אסור וא"כ שפיר מוכרח ר' אמי לומר כן דבדליקה התירו לומר כל המכבה א"מ ואם יאמר אם תכבה לא תפסיד ה"א דבשאר איסורי שבת בזה הלשון אסור אבל לומר כל העושה אינו מפסיד שרי ואומר רבותא דאף זה אסור דומיא דכל המכבה אינו מפסיד אבל בדליקה שרי גם לומר אם תכבה לא תפסיד כמבואר. ולא דמי להתם דאם אומר אם תזון לא תפסיד אסור משום דדמי לשלוחו אבל הכא הא קיי"ל אין שליחות לעכו"ם אפילו לחומרא כמבואר במס' ב"מ (ד"ד ע"א) ורק חכמים אסרו אמירה לעכו"ם בשבת לא מטעם שליחות ודוקא בדליקה דהוה הפסד אסור רק לומר בהדיא כבה אבל על ידי שינוי שרי וא"כ אף אם יאמר אם תכבה לא תפסיד נמי שרי דלא הוה שלוחו ורק התם גבי ישראל אסור מטעם שליחות והכא כיון דמשנה שרי דרק לומר כבה בהדיא אסור כמבואר

שוב מצאתי בס' שלטי הגבורים במס' כתובות (דף ע) דכתב וז"ל ודוקא בלשון רבים מיהו גבי דליקה מספקא ליה דלמא התם שרינן טפי אפילו בלשון יחיד משום שאדם בהול על ממונו כו' אלמא דהוא נמי אומר דבדליקה שרי אף בלשון יחיד אם תכבה וכן מבואר שם בהגהות אשר"י כדברי השה"ג ד"ה אבל עיי"ש ודוק

הלכה יז לפיכך מותר כו' וכן חבירו לחבירו האחר שבצדו אפילו הן מאה ואע"פ שהחפץ הולך כמה מילין בשבת מותר מפני שכ"א מהם לא טלטל אלא בתוך ד"א שלו עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל כ"ז לא התירו אלא במקום הדחק. והנה רבינו ס"ל דהתירו בכ"ד לטלטל באופן זה דנותנו לחבירו בפחות מד"א. והנה עפ"ד רבינו מיושב קושית התוס' במסכת עירובין (דף קג ע"א) ד"ה ולאו כו' תימא דאמר לעיל גבי מצאן כו' פחות מד"א אלמא דשבות מקדש במדינה התירו וי"ל דשבות כה"ג כו' ולדברי רבינו ניחא פשוט דהתירו זה בכ"ד ולא משום שבות דמקדש כו'. אמנם זה קשה לי מה שמסיק רבינו אפילו מאה מאי אפילו הא בגמ' קאמר שם (דף צז ע"ב) ומאי