כתר המלך חלק א עה

יעבור על איסור דאורייתא שהוא מכבה גזרינן אבל בחנוכה דהוא רק איסור דרבנן לא גזרינן וכן כי היכא דבכל שבת דאיכא אימת שבת עליו מ"מ חיישינן משום שריחו נודף דלמא ישכח וישתמש ה"נ אף בחנוכה ישכח וישתמש אף שהוא אסור בהנאה מ"מ בשבת חיישינן ואסור כמבואר

ועוד יש לומר פשוט דרבה מוסיף טעם אחר לאסור דאי משום שמא יטה אז איתא בזה איסור הבערה וא"כ ביו"ט שרי לדלוק בצרי ואומר דאיכא עוד טעם שמא ישתמש וא"כ הוי איסור מכבה ואסור אף ביו"ט כמו דאיתא בביצה (דף כב) דהמסתפק ביו"ט מהשמן חייב משום מכבה ומקשה ליה אביי לימא מפני שהוא עף וא"כ אסור מפני סכנה אף בחול ומכש"כ ביו"ט וכיון דרבינו הביא שני הטעמים די לו בזה אף על יו"ט כמבואר

ועוד נ"ל לישב הכל ועפ"ז תתיישב נמי קושית התוס' שם ד"ה ר' ישמעאל דהקשו דרבי קתני במתניתין דאין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת משמע שנמשך אחר הפתילה ועטרן יוצא מן העץ הוא כו' והר"ן ז"ל כתב שם דעטרן זהו הצלול שנמשך אחר הפתילה ורק מפני כבוד שבת אין מדליקין וצריך לומר דר' ישמעאל אומר כל היוצא מן העץ אין מדליקין מפני שאינו נמשך זהו רק הטעם על הזפת וכיוצא בו שאינו נמשך ועטרן אף שהוא נמשך מ"מ ריחו רע ומפני כבוד השבת אין מדליקין אמנם לדעת התוס' דס"ל דעטרן נמי אינו נמשך אחר הפתילה נ"ל ליישב כן. דהנה התוס' ישנים כתבו לעיל (דף כא) ד"ה מפני שאם שיש לו נר אחר כשר בבית מותר להדליק בהני והובא דעה זו בש"ע (סי' רסד) בשם המרדכי וא"כ ניחא שפיר דר' ישמעאל אומר מפני כבוד השבת מפני שריחו רע ואז אפילו אי יש לו נר אחר כשר מ"מ אסור ולפי הטעם דאומר אח"כ שהוא יוצא מן העץ א"כ אם יש לו נר אחר כשר שרי להדליק, וזהו נמי נ"ל דנפ"מ לחומרא דאי אין לו שמן אחר רק עטרן ואז אי מפני הטעם שמא יטה ואז יעבור על איסור דאורייתא אז גזרינן שלא ידלוק כלל כדי שלא יכשל באיסור אבל מפני הטעם דכבוד השבת הוא שמא יצא מן הבית וישב בחשך וא"כ אי אין לו אלא עטרן ודאי שרי דזהו ודאי לא נעשה סייג שישב בחשך ולא ידלק כלל משום חששא שמא ישב בלא נר מה מתקנים בהסייג והוא דומה למה שביארנו לעיל בהל' תפלין דברי הש"א (בסי' ג) לענין ק"ש דבזה האופן לא עשו סייג ולהכי אומר שני הטעמים מפני כבוד השבת אז אסור אפילו אית ליה נר אחר ומפני שאינו נמשך אז או אפילו אין לו שום שמן אחר רק עטרן נמי אסור וא"כ י"ל גבי צרי נמי א"ל דמטעם שאינו נמשך אז אי אית ליה נר כשר שרי ואומר הטעם שריחו נודף ושמא יסתפק ואז אפילו אי אית ליה נר כשר נמי אסור והוה בטעם זה חומרא ומ"מ נ"ל לומר דעת רבינו שכתב על עטרן רק הטעם שריחו רע ושמא יצא וכן הפוסקים כתבו סתמא בזה לאסור בעטרן מטעם דכבוד שבת ואף אי אין לו רק עטרן וכמו כל השמנים הפסולים דאסור להדליק בכ"ג ולא קשה עלייהו שהקשיתי דאיך עשו סייג בזה דאינו מתקן בהסייג דכלל זה הוא רק בדבר שהוא מה"ת ורבנן עשו סייג אמרינן דלא עשו רק בדבר שיוכל להכשל באיסור אבל הכא דכל עיקר הדלקת הנר הוא תקנתא דרבנן אמרינן דרבנן תיקנו דאין מדליקין נרות בשבת רק בשמנים כשרים ושאר השמנים הפסולים שמנו חכמים וביניהם גם עטרן תיקנו שלא להדליק ואי מדליק בעטרן עובר על תקנת חז"ל שאמרו שלא להדליק בזה ואף אי אין לו שמן אחר אסרינן ליה כמו שתיקנו חכמים כמבואר ודוק

הלכה יד אין פולין ואין קורין לאור הנר ואפילו כו' ואם שנים קורין בענין אחד מותרין לקרות לאור הנר שכל אחד מזכיר לחבירו שהוא שבת עכ"ל. והקשה הלח"מ וז"ל עוד אמרו בגמ' דמדורה אפילו עשרה בני אדם אסור ורבינו ז"ל לא הזכירו ולא עוד אלא שכתב לעיל במדורה הוא מותר להשתמש לאורה דמשמע אפילו לקרות כנגדה אם שאפשר לומר דא"ז שימוש קריאה אלא שימוש אחר אבל שימוש קריאה שהוא טרוד בקריאתה ואתי להטות לא אבל הוא ז"ל סתם הדברים יותר מדי וצ"ע

והנה בס' מרכבת המשנה כתב לתרץ כן דא"ל דכונת רבינו דבמדורה משתמש לאורה אפילו לקרות ולפלות מדלא כתב רבינו כו' דסובר רבינו דגבי מדורה לא שייך שמא יטה דכיון דטעם פסול הפתילה שמא יטה כמש"ל ה"ח כו' ואפה"כ עושין מדורה אלמא דלא שייך במדורה שמא יטה והא דקאמר ר"ה ובמדורה אפילו עשרה בני אדם אסור ר"ל במדורה שלא הוצת אור ברובו וזה נלמוד כו' דאפילו עשרה ב"א בענין אחד אסור עכ"ל. ולענ"ד דבריו ליתא מה שמביא ראיה על דבמדורה ליתא החשש שמא יטה מדשרינן בפתילות ושמנים שאסור להדליק גבי מדורה אין ראיה כלל דהא חזינן דלענין קריאה שאני דהא בפתילות ושמנים הכשרים אשר ליכא בהו החשש שמא יטה מ"מ לענין קריאה בחד או בשנים בשני ענינים חיישינן שמא יטה והה"ד במדורה אף דבפסול פתילות ושמנים ל"ח במדורה שמא יטה מ"מ לענין קריאה חיישינן שמא יטה דהמדורה שוה לשני ענינים. ומה שמתרץ דרבינו סובר דמדורה שאומר קאי על הא דבעינן שיצית האור ברובו בודאי לא שייך התם דין זה דכיון דהתם מיירי לא לענין קריאה רק מה שמשתמש כל אחד מאי נפ"מ אם עשרה או יחיד וכמו שאינו אומר ר"ה רבותא על שמנים ופתילות הפסולים אשר אפילו בעשרה אסור להשתמש ולהדליק דלא שייך התם דין זה כיון דלא קרי ביחד והה"ד לענין מה שבעינן שיצית האור ברובו לא שייך זה במדורה

ולענ"ד נ"ל לומר פשוט עפ"י מה שמביא הב"י והרמ"א ז"ל (בסי' רסד) בהגהה דבשני ספרים אסור אפילו בחד ענין והטעם הוא דרחוקים זה מזה פשיטא יותר דאסור משני ענינים וא"כ ס"ל לרבינו ז"ל דהטעם דאסור במדורה כפי שאומר רש"י ז"ל בתחלה שהם יושבין רחוקים זה מזה וא"כ חיישינן שמא יטה וא"כ כיון דכתב רבינו דבשני ענינים אסור דלא שרי רק שנים בענין אחד מכש"כ דאי במדורה שרחוק כ"א מחבירו ודאי אסור כמו בשני ספרים ור"ה דאומר דבמדורה אסור א"ל דהוה ס"ל דאינן מחלקין בין ענין אחד לשני ענינים ורק אם אחד יושב סמוך לחבירו או רחוק כמו מדורה אבל אנן דפסקינן דבשני ענינים אסור לא צריך להביא מדורה דכש"כ אסור שהוא רחוק כמבואר ודוק

פרק י הלכה ז עיר שישראל ועכו"ם דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצאות בשבת אם רוב עכו"ם מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מיד ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין עכ"ל. ונ"ל לומר דלהכי השמיט רבינו ולא הביא הדין דאיתא שם בברייתא (דף מ) מרחץ שפקקו נקביו מע"ש למוצאי שבת רוחץ בה מיד ופירש שאינו צריך להמתין בכדי שיעשו והרי"ף והרא"ש והטור והש"ע (סי' שכח) הביאו זאת ורבינו השמיט ונ"ל לומר כן דרבינו מפרש לה כן שפקקו נקביו כפירוש הראשון שברש"י ז"ל שפקקו את נקבי המרחץ ולא יצא חמימותו והסיקו מע"ש ולא היה אש בשבת וא"כ שוב אינו רבותא דאינו צריך להמתין בכדי שיעשו כיון דאפילו אם הוסק על ידי עכו"ם בשבת מותר לרחוץ בה מיד מכש"כ אי ניסק בע"ש. בשלמא לפירוש שני שפירש רש"י שפקקו הנקבים שניסק בהן כתב הר"ן ז"ל דאשמועינן היכא שלא פקקו נקביו שהוחם בשבת צריך למוצאי שבת להמתין בכדי שיעשו אע"פ שמאליו הוחם בשבת לפי שאסור לעשות כן גזרה שמא יחתה בגחלים אבל לפי פירוש ראשון שברש"י ז"ל שפוקק נקביו נקבי המרחץ שהוסק הכל מע"ש א"כ לא צריך כלל לאשמועינן דרוחץ מיד דהא ידעינן מהמשנה דמכשירין דישראל ועכו"ם דרין שהביא רבינו הכא והברייתא שהביא דין זה שם בתוספתא הוא אגב שאומר שם בתחלה בפ"ד דין נחום שמילא חבית מים צריך להמתין בכדי שיעשה כו' אומר דהכא אינו צריך אבל רבינו שהביא דין זה של המשנה