כתר המלך חלק א סח

והנה זה צריך לבאר דין דח"ע וחב"ח דפטור מק"ש ותפלין האיך הוא הדין לפי משנה אחרונה דכופין את רבו כו'. הנה לפי מה שמבאר הש"א (בסי' ו) דהא דאמרינן בר"ה דח"ע אף לעצמו אינו מוציא לפי משנה אחרונה מיירי רק בעבד של קטן דלאו בר כפייה הוא אבל היכא דהוא בר כפייה לפי משנה אחרונה ה"ל כמשוחרר וא"כ ה"נ חייב לפי משנה אחרונה וכן לפי מה שמבאר הגאון בעצמו בטורי אבן בר"ה לחלק בזה דהתם גבי ח"ע צד העבדות במקומה עומדת ולהכי אינו מוציא וכן בנ"ד צד העבדות במקומה עומדת ורק גבי חגיגה ופסח דרוצה לפטור מקרא דאל פני האדון אף צד החירות אמרינן דלפי משנה אחרונה קליש צד עבדות שבו ואין בו כח לעכב על צד חירות דאלים עיי"ש (דף כט ע"א) בר"ה וא"כ ה"נ גבי ק"ש ותפלין דבארנו דח"ע וחב"ח פטור מקרא דשמע ישראל כו' מ"מ זהו רק לפי משנה ראשונה אבל לפי משנה אחרונה דאמרינן דצד עבדות קליש ואינו מעכב על צד חירות בודאי חייב הוא. אך זהו לפי שיטת רש"י ותוס' דפרשו דלפי משנה אחרונה חייב אבל רבינו דפוסק איפכא שם בה' חגיגה ובה' ק"פ וס"ל דאף לפי משנה אחרונה פטור הוא וכמו שמבאר הש"א שם בסי' ו' וא"כ אף הכא אף לדידן לפי משנה אחרונה נמי פטור וכן גבי ציצית דבארנו דטעם הפטור משום דהטלית היא שאינה שלו וא"כ כיון דאף לאחר הדין דמשנה אחרונה מ"מ צד עבדות במקומה עומדת כמו שמבאר הגאון בט"א דלהכי בשופר אינו מוציא וא"כ ה"נ אף לפי פירוש רש"י ותוס' נמי פטור אף לפי משנה אחרונה דמ"מ צד עבדות נשאר דמפקיע מצד שאינו שלו כמו שביארנו וא"כ ניחא דרבינו אזיל לטעמיה דהוא ס"ל דלפי משנה אחרונה ח"ע וחב"ח פטור וא"כ הה"ד דפטור נמי גבי תפלין וק"ש דילפינן דפטור מקרא אף לפי משנה אחרונה פטור ולהכי לא נקיט ליה רק גבי שופר וכן בציצית הוא כמו שביארנו. ועיין לקמן בה' ק"ח מה שבארנו ודוק: הלכות ברכות

פרק א הלכה ו כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזניו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזניו יצא בין שהוציא בשפתיו ובין שבירך בלבו עכ"ל

והנה הכ"מ הביא דברי הגמ' שם בברכות (דף טו ע"ב) אמר רב יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות יצא ופירש רש"י ז"ל בכל הברכות כו'. והנה גם הרי"ף ז"ל הביא זה המאמר דמחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות כו' וכתב התר"י כיון דהרי"ף ז"ל כתב לקמן דר"י דהלכה כדברי שניהם להקל דאפילו בק"ש יצא לא היה צריך להביא למעלה מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות יצא כיון דלמסקנא הוא שאפילו בק"ש יצא ואפשר דאשמועינן בברכת המזון אע"פ שלא השמיע לאזנו יצא כתב דברי רב יוסף ע"כ וכוונתו הוא כן דהא יש עוד לשון אחד תפלה דאמר רב יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות ד"ה לא יצא דכתיב הסכת ושמע ישראל והנה א"כ כלשון זה דמקרא דהסכת ילפינן דלא יצא אז בבהמ"ז דהוא מה"ת בודאי לא יצא מקרא זה אף א"נ דבק"ש יצא לכן הביא לשון זה דבשאר מצות יצא וקרא דהסכת הוא לדרשא אחרינא כתתו עצמכם לד"ת כו'

ולפי"ז תמוה דברי המעדי"ט על הרא"ש ז"ל שכתב שם ס"ק ש' ד"ה הלכה אחרי שהביא דברי התר"י האלה כתב ור"ל ה"א דבהמ"ז טפי דלא יצא מקרא דאמר וברכת ואני תמה דבק"ש כתיב ודברת ואפסיק הלכתא דיצא א"כ מכש"כ בבהמ"ז ואולי למ"ד ק"ש דרבנן צריכא ומ"מ רבינו כתב ק"ש דאורייתא כו' עכ"ל

ובאמת לא צריך לכל דבריו מה שחידש מקרא חדש של וברכת אשר לא נמצא כלל ורק קרא דדברת ורק הוא כוונתו כמו שביארנו מקרא דהסכת כמו הל"א וקרא לא מצי לאוקמי רק על בהמ"ז דהוא מה"ת ולהכי צריך לאשמועינן דקרא זה לא אתי לכך ובשאר המצות נמי יצא גם מה שכתב הכא למ"ד ק"ש דרבנן ליתא דהא הרי"ף ז"ל ס"ל דק"ש דאורייתא דכתב בהדיא לקמן הלכתא כשמואל דקיי"ל ק"ש דאורייתא וכן אפילו למ"ד ק"ש מדרבנן הוא רק הנוסח ק"ש אבל לומר דבר תורה בכל בקר וערב הוא מה"ת כמו שביארנו לעיל בה' ק"ש. וא"כ לא מהני מה שק"ש מדרבנן אלא כמו שביארנו ודוק

פרק ב הלכה ב הפועלים כו' שניה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים כו' וחותם בהארץ עכ"ל. וכתב הלחם משנה בפ' היה קורא הקשו התוס' דלמה עוקרים בונה ירושלים שהוא מן התורה ותרצו דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת כלומר ומשה"כ אמרו דכולל בונה ירושלים דרוצים לעקור עם טעם כלומר שאומרים כל הברכות אע"פ שבונה ירושלים נאמרה בכללות לית לן בה אבל שלא יאמר אותם כלל לא רצו לומר כן שזהו היתה עקירה בלי טעם ומה שכללו כו' עכ"ל

ועפ"ד הלח"מ מיושב שפיר קושיית הגרע"א ז"ל בגהש"ס שציין בד' התוס' עיין לקמן דף מ"ו תדע דהטוב ומטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרים אותה וצ"ע. וכוונתו להקשות דלפ"ד התוס' לאו ראיה הוא דהטוב ומטיב ל"ד דלמא הוא מה"ת ורק חכמים עקרו ולפ"ז לא קשה כלל דחכמים אין עוקרין לגמרי רק דיכלו לעשות שיכללו בונה ירושלים בברכת הארץ אבל התם דהטוב ומטיב עקרו לגמרי שמ"נ דל"ד ולפ"ז עקרו לגמרי ודוק: שם בלח"מ אבל ל"נ כדברי התוס' דכל הברכות הם מה"ת כו' ולהכי בבהמ"ז חוזר ומברך דהכל הוה מה"ת אבל בברכת הטוב ומטיב נראה לי דאינו חוזר כיון שהוא מדרבנן אבל צ"ע עכ"ל. ונראה דמדברי הלח"מ משמע דס"ל כשיטת השאגת אריה בס' כ"ה דאף גבי ק"ש דאף א"נ דפרשה ראשונה הוא מה"ח מ"מ אי ספק קרא חוזר וקורא כל הפרשיות אף שהוא רק מדרבנן מ"מ אי מסופק ליה בברכת התורה אף א"נ דברכה אחת הוא ודאי מה"ת מ"מ אינו חוזר מספק לומר רק ברכה אחת ולא יותר משום דק"ש כל הפרשיות הוא כקורא בתורה אבל בברכת התורה לא כן הוא וא"כ שפיר כתב הלח"מ דגבי ברהמ"ז להכי חוזר ומברך כל הברכות משום דהוה מה"ת אבל הטוב ומטיב אינו חוזר אבל שיטת האחרונים בש"ע (סי' מז) אינו כן אלא אם מסופק בברכת התורה חוזר כל הברכות עיי"ש וא"כ ה"נ אי מספקא ליה דהטוב ומטיב נמי דינו כן דחוזר ואומר כל ברכת המזון אף ברכת הטוב ומטיב כמו שהביא המג"א בס' קפ"ד ושארי האחרונים שם

פרק ב הלכה ה וכשמברכין בבית האבל אומר בברכה רביעית עכ"ל. והנה הלחם משנה הביא הגירסאות הפוכות כפי אשר בגמ' דידן וכפי אשר גריס הטור או"ח (סי' קסט) וה"ג הטור דיין האמת אין הטוב ומטיב לא אימא אף דיין האמת וא"ת ולפי גירסא זו ממאן מייתי ראיה אי מדרבנן הא אמרי הטוב ומטיב דוקא ואי מר"ע הא אמרי תרווייהו הטוב ומטיב ודיין האמת ולא מקרי עקירה אלא כשאומרים דיין האמת לבד וא"א הטוב ומטיב וי"ל דמ"מ הוה עקירה כיון שאין אומרים הטוב ומטיב לבדו וההוספה מקרי עקירה עכ"ל. ונ"ל לומר כי עפ"ז ניחא דברי התר"י שם בסוגיא דמפרש דבין ת"ק ובין ר"ע ס"ל דאומרים הטוב ומטיב ורק דת"ק ס"ל דמשום דיין האמת מוסיף עוד לומר הטוב ומטיב אחרינא ורע"ק פליג דאינו מוסיף ורק חד הטוב ומטיב אומר ודיין האמת. ותמה ע"ז בריש המעדני יו"ט ז"ל בפ"ז ס"ק ג' דלפ"ד מאי ראיה דהטוב ומטיב ל"ד כיון שאין עוקרין אותו אף לרע"ק וכתב דאשתמיט מניה סוגית הגמ' עיי"ש. ולפ"ד הלח"מ ז"ל דזהו דמוסיף מקרי עקירה ניחא שפיר דברי התר"י דהגמ' מביא ראיה ע"ז כיון דאומרים דיין האמת עם הטוב והמטיב ש"מ דהוא ל"ד כמו שמבאר הלח"מ ודוק

הלכה יב שכח ולא הזכיר בשבת או ביו"ט אם נזכר קודם שהתחיל ברוך אומר ברוך כו' ואם נזכר אחר