כתר המלך חלק א סה

בשם השב יעקב לפי הדעה דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו א"כ קשה דהך דאמר דהאזכרות לא כתבתי לשמן ימחוק האזכרות ויכתוב אחרים במקומן ומפני קושיא זו חידש הישועות יעקב דכיון דבתחלת כתיבת הס"ת אומר שכותב לשם קדושת התורה וא"כ אף אי אח"כ בעת כתיבת האזכרות כתב סתמא נהי דהס"ת מיפסל מ"מ השם קדוש ואסור למחקו עי"ש

והנה לפ"ד רבינו שבארנו דלא מצריך להזכיר תחלה דכותב לשם קדושת ס"ת ליתא תירוץ זה. אך לפ"ד הריטב"א והרשב"א ז"ל שבארנו ליתא קושיתו כלל דבאמת זהו קושית ר' ירמיה ויעבר בקולמוס או ליטול המקומות ומשני ליה דאינו שוה כלום הכל משום מנומר כמבואר וספר שב יעקב לא ראיתי ומשמע דנעלם מהם דברי הראשונים האלה

והנה נ"ל להביא ראיה לדעת רבינו מהא דאיתא במס' שבת דף קל"ד ע"ב ואנוהו התנאה לפניו במצות ס"ת נאה כו' וכותב בו לשמו בדיו נאה וכורכו בשיראין כו' נמצא דהברייתא אומר דזה דכותב לשמו הוא רק הידור מצוה כמו דיו נאה ועל איזה דין של כתיבת לשמה קאי זה בשלמא לדעת רבינו ניחא דעיקר חיוב כתיבת לשמה הוא רק האזכרות וזהו פסול אי לא כתב לשמן ולא הוי משום הידור ורק כל הס"ת לכתוב לשמה זהו הידור מצוה כמו דיו נאה אבל לדעת הפוסקים דגם זהו מצוה לעכב וזהו דין של כתיבה לשמה לא על האזכרות ודאי תקשה ולא מצי לדחויי ולומר דהאי סוגיא איתא נמי במסכת נזיר דף ג' ע"ב ושמה לא נזכר זה דכותב לשמה והוא משום זה א"ל לכאורה כן דהא במס' גיטין דף מ"ה מקשה ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי והא תניא טלה עליהן עור בהמה טהורה כשירה ואע"פ שלא עיבדן לשמה רשב"ג אומר אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן נמצא דבעיבוד איכא פלוגתא בין רשב"ג ורבנן וא"כ מצי למימר דאיכא פלוגתא בזה גם בכתיבה וכמו דס"ל לת"ק דלא בעי עיבוד לשמה הה"ד בכתיבה לא בעי וא"כ ניחא דבמס' מנחות דף מ"ב איתא פלוגתא בזה של רב ושמואל אי בעינן טויה לשמה ואומר כתנאי דרב כת"ק ושמואל כרשב"ג דהיא פלוגתא דטלה עליהן עור שלא נעבד לשמה וא"כ א"ל דהסוגיא במס' שבת איתא כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה הה"ד כתיבה לא בעי והתם במס' נזיר דקאי כל הסוגיא אליבא דשמואל דמוקי לה תחלה בשתפסו בשערו וא"כ א"ל דהוא המקשה תחלה וכמו שכתבו התוס' במס' ב"מ דף כ"א ד"ה וכמה וכן בכ"ד וא"כ לשמואל דס"ל כרשב"ג וא"כ ודאי בעי כתיבה לשמה להכי אינו אומר שם לגבי ואנוהו וכותב לשמו דהוא לאו הידור רק עיקר מצוה לשמואל

אך לפ"ד רבינו ליתא זה דהא רבינו מפרש לה כמו שבארנו לעיל דכל הפלוגתא הוא בעור הבתים דת"ק לא בעי בזה עיבוד לשמה ורשב"ג בעי אבל גבי הפרשות כ"ע מודים דבעי עיבוד לשמה ולהכי שפיר פוסק לעיל בפ"ג מהל' תפלין הט"ז כת"ק ולענין עיבוד הפרשות וס"ת פוסק דבעי עיבוד לשמה כמו שמבאר הכ"מ והב"י שם ולפ"ד יש להביא ראיה לדעת רבינו לעיל בהל' תפלין דמזוזה א"צ עיבוד לשמה מהא דאיתא בירושלמי במס' יומא פ"ג עור שעבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר וא"כ הא מצינו בהדיא דת"ק ס"ל דלא בעי במזוזה עיבוד לשמה ולדעת הפוסקים דהפלוגתא מפרשים דבמס' גיטין בין ת"ק לרשב"ג הוא בין על עור הבתים ובין על עור הפרשות ופסקינן בזה כרשב"ג וא"כ אין ראיה ע"ז מהירושלמי דהא הת"ק של רשב"ג התם אינו מצריך לשמה בשום דוכתא אף לא בתורה ותפלין וכן מפרש לה הרמב"ן ז"ל במלחמות במס' סוכה דף ט' את פשט הירושלמי דפליגי בכל דוכתא אי בעי עיבוד לשמה ואכן לפ"ד רבינו דמפרש דפליגי רק בהבתים אבל בעור הפרשות וכן בס"ת הכל מודים דבעינן עיבוד לשמה ורק גבי מזוזה חולק ת"ק על רשב"ג שפיר הוא ראיה לדין שלו דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה כמבואר

וא"כ ה"נ ליתא דלא מצי למימר דהסוגיא דשבת אתיא כת"ק דרשב"ג דהא לענין עיבוד כ"ע מודים דבעי לשמה בפרשות התפלין ובס"ת והה"ד ודאי בעי כתיבה לשמה וא"כ אמאי אומר רק להידור אלא ודאי דכתיבה הוא רק על האזכרות והידור הוא בכל התורה

אמנם נ"ל לומר לדעת הפוסקים דס"ל דבעי כתיבה לשמה בכל הס"ת והתו"מ ובכולם צ"ל קודם הכתיבה שכותב הכל לשמה נ"ל לבאר הסוגיא דשבת כן דבמס' גיטין דף כ' ע"א איתא אר"ח לרבנן כו' מעביר עליו קולמוס ומקדשו אר"א בר"י דלמא לא היא עד כאן לא קאמרו רבנן דאין שם זה מן המובחר אלא דכתיב ביה זה אלי ואנוהו כו' אבל הכא אפילו כו' נמצא דס"ל דאי טעה בשם ולא קידש יכול לעבור בקולמוס ולקדשו ורק משום ואנוהו אינו יכול דאינו מהודר ואי כתב האזכרות שלא לשמן ורוצה לעבור בקולמוס זהו פסול משום מנומר כמו דאיתא במס' גיטין דף נ"ה אבל על שם אחד או שנים אינו מן המובחר משום ואנוהו דבעי הידור וזהו שאומר התנאה לפניו היינו שכותב לכתחלה השמות לשמה ולא בעי לעבור עליו בקולמוס דאי יכתוב שלא לשמה ויעבור בקולמוס ליכא ואנוהו וכ"ז הוא רק לרבנן דפליגי על ר' יהודה אבל ר' יהודה ס"ל דזה שרי אף בשם ושרי לעבור בקולמוס וליתא בזה משום ואנוהו וא"כ לא מצי למימר זה וא"כ א"ל דהסוגיא במס' נזיר וכן במכילתא פ' בשלח דמביא הדרשא של ואנוהו ואינו מביא הא דכותב לשמו הוא אתיא כר' יהודה ולא שייך בזה ואנוהו אבל הסוגיא בשבת אתיא כרבנן דפליגי על ר' יהודה ואומר דכותב לכתחלה לשמו דלא ניבעי לעבור בקולמוס משום ואנוהו כמבואר. ועוד נ"ל להביא ראיה לדעת רבינו מהא דכתב לקמן בפי"ב מהל' שבועות ה"ד אבל אם נשבע בתורה אם נשבע במה שכתב בה דעתו על האזכרות כו'. וכתב הראב"ד ז"ל לבאר דהאזכרות הוא כדבר הנדור שעל ידי הכתיבה והכוונה לשם קדושה הם קדושים והוא מסוגיא דנדרים דף י"ד ע"ב הא דאמר בה דדעתו על האזכרות והרשב"א ז"ל בחידושיו שם בנדרים הקשה ל"ל כלל לומר משום האזכרות הלא מחויב לכתוב כל הס"ת לשמה לשם קדושת ס"ת וא"כ הוי כל הכתוב דבר הקדוש שמתפיס ביה אך לפ"ד רבינו הכי ניחא דזה דבעי לכתוב לשמה הוא רק האזכרות צריך לכתוב לשם קדושת ס"ת אבל שאר כתיבת הס"ת בלא האזכרות די שפיר בסתמא וא"כ א"ל דבעי דוקא דדעתו על האזכרות דהמה מקרי מותפס בקדושה דמקדש בעת הכתיבה אבל שאר הכתיבה לא כמבואר וכן מצאתי באגרת התשובה לרבינו יונה זצ"ל ביום ראשון כתב שם כל אדם מישראל כו' ושהתפלין צריכין עיבוד לשמן ושיהיו האזכרות נכתבות לשמן כו' אלמא דהוא נמי ס"ל דהחיוב הוא שיהיה מעובד לשמה והאזכרות יהיו נכתבין לשמן כדעת רבינו כמו שבארנו: הלכות ציצית

פרק א הלכה יא ואין עושין אותן מצמר הגזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים ואם עשה פסול כו'. וכתב הכ"מ בפ"ק דסוכה ממעט גזול מדכתיב ועשו להם משלהם כו' ומ"ש רבינו ולא משל עיר הנדחת טעמא לאו משום דאיסור הנאה הוא דהא מצות לאו ליהנות ניתנו אלא משום דכיון לשריפה עומד כתותי מכתת שיעוריה וציצית יש לו שיעור למטה כו' ומשל קדשים כו'

והנה לפ"ד הכ"מ משמע דס"ל דאיסור הנאה מקרי שלו ולא נוכל למעט איסור הנאה מקרא דועשו להם משלהם דמקרי שלו וא"כ צ"ל דהא דפוסל בשל קדשים הוא לאו משום איסור הנאה אלא משום דקדשים הוי אינו שלו דהוי ממון גבוה אבל לא מטעם איסור הנאה אמנם לפי מאי שכתב הש"א בתשובה סימן צ"ז והכריח דאיסור הנאה לא הוי שלהם מסוגיא דסוכה דף ל"ה וה"נ כתב דקדשים נמי דלא מקרי שלו ומבאר בזה כל הסוגיות וא"כ ניחא גבי ציצית דפסול עיה"נ ושל קדשים