כתר המלך חלק א סד

אף חלק השמיעה שאינו נוגע למעשה ואמרו כך נעשה וא"כ זה ודאי דנשמע תחלה חלק התורה שנוגע למעשה דאם לא נשמע לא נדע איך לעשות ועוד נשמע היינו גם חלק התורה שאינו נוגע למעשה גם זה נשמע ונלמוד ולהכי זכו לשני כתרים אחד על נעשה הוא על חלק התורה הנוגע למעשה ועשית המצות ואחד על נשמע הוא על חלק לימוד התורה שאינו נוגע למעשה ולהכי אומר בשעה שהקדימו וזהו שאמר המדרש לא היתה התורה צריכא להדרש רק מהחודש הזה כי מזה ידעו חלק התורה שנוגע למעשה ומפני מה גילה להם מה שביום ראשון וביום שני היינו מעשה בראשית וסודות התורה ג"כ לפי שהקדימו נעשה לנשמע וקבלו על עצמן חלק זה לקיים הכל אף מה שאינו נוגע למעשה להכי גילה להם הקב"ה עבור רצונם הטוב

והנה ראיתי בספר חתם סופר סי' קנ"ד ביו"ד שהקשה ע"ד רבינו שכתב כתבו את התורה שיש בה שירה זו שאין כותבין התורה פרשות פרשות והקשה דמאי ראיה הוא דילמא צותה התורה לכתוב פרשת שירה לבדה כמו דצותה לכתוב פרשת סוטה ותפלין ומזוזות וה"נ נאמר דהתורה צוה לנו לכתוב פרשה זו לבדה ולא יותר כו' ועי"ש

ונ"ל לישב כן דהנה מן פרשת סוטה בלא"ה לא קשה דהא במס' סוטה דף י"ז איתא הפלוגתא של התנאים מה הוא כותב ודרשינן הקרא דהאלות האלה לחד מ"ד למעט צוואות ולמר אמרינן למעט ניאת ובא הכתוב לומר דאינו כותב כ"א זה ולא כל התורה כולה וכן גבי תפלין ומזוזות נ"ל לומר כן דודאי אי לא כתב הד' פרשיות וקבען בתפלין ביחד וכן את שתי פרשיות של המזוזה ורק אי נתן ספר תורה שלמה על ראשו ועל זרועו לא יצא וכן אי קבעה ס"ת שלמה על מזוזות ביתו לא יצא ורק אי כתב הד' פרשיות של תפלין והב' פרשיות של המזוזה המרוחקין בתורה זה מזה וכתבן יחד אזי נעשה תפלין ומזוזה וא"כ לא אפשר לומר בזה דנכתב כל התורה דבכל התורה אינו מקיים המצוה אבל הכא כיון דהתורה אמרה דצריך לכתוב הפרשה של ועתה כתבו לכם ללמוד זה ואם נכתב כל התורה ודאי עדיף אמרינן דכוונת התורה לא על הפרשה לבדה רק מחויבין לכתוב כל התורה שאין כותבין פרשות פרשות כמבואר

ועוד נ"ל לומר דכיון דקיי"ל בכל הני דבעינן כתיבה לשמה ואי כותב פרשת סוטה צריך לכתוב לשמה כמו שכותב רבינו לקמן בפ"ג מהל' סוטה ה"ח דצריך לכתוב לשמה של אשה וכן בתפלין ומזוזות צריך לכתוב לשם תו"מ וכן ס"ת לשם קדושת ס"ת וא"כ צריך לכתוב כל דבר לבדו ולכתוב לשם אותו דבר ואי יכתוב כל ס"ת לשם ס"ת יפסול ודאי וכן אי כותב לשם תו"מ וסוטה אינו כשר לס"ת להכי כותב כל דבר לבדו ואף לפי מאי דנבאר לקמן דרבינו ס"ל דלא צריך לכתוב לשמה רק האזכרות מ"מ האזכרות צריך לכתוב כל דבר לשם קדושתו ולהכי לא מצי למכתב ס"ת שלמה אבל הכא בפרשת של ועתה כתבו די אם כותב ביחד כל ספר תורה אמרינן כן דכותב כל התורה כדי שלא לכתוב פרשות פרשות שאין כותבין זה וקאי על כל התורה כמבואר ודוק

פרק י הלכה א נמצאת כו' ובאות ג' כתב שהעור מעובד שלא לשם ס"ת ובאות י"א כתב או שכתב את האזכרות שלא בכוונה כו'. והנה הטור והש"ע ביו"ד סי' רע"ד גבי ס"ת כתבו דקודם שיתחיל לכתוב יאמר כו' וכותב לשם קדושת הס"ת וכן באו"ח סי' ל"ב גבי תפלין איתא נמי דאומר בהדיא דכותב לשם קדושת התפלין משמע דהמה ס"ל דלא די בהאזכרות לבדם ורק צריך לפרוט קודם הכתיבה דכותב את הס"ת או התו"מ לשמה ואף דביו"ד סי' רפ"ח כתבו דרק במזוזה בעי עיבוד לשמה וזה דצריך לומר קודם הכתיבה שכותב לשם קדושת המזוזה לא כתבו זה מ"מ צריך לומר דלפ"ד אינו שינוי בזה דרק לענין עיבוד הוא מחלוקת רבינו בזה דס"ל דלא בעי לשמה וסמכו במזוזה על מה שכתבו התם בתורה ותפלין והנפ"מ הוא רק בזה דבתורה אי אומר לשם קדושת תפלין וכן בתפלין אי אמר לשם קדושת מזוזה אינו כשר דקיי"ל מקולתא לחמירתא אינו די אבל אי אומר במזוזה לשם קדושת תפלין או לשם קדושת ס"ת די בזה דהוה מחמירתא לקולתא הכל כמו שמבאר השאגת אריה סי' ל"ז ולהכי הכא גבי מזוזה לא ביארו בהדיא דהכא כשר לשמה בכל מה שיכוון אבל התם גבי תפלין וס"ת צריך לומר כ"ד לשמה מה שהוא ואי כותב לשם הקל פסול והכל כמו שמבאר שם להכי פרשו התם כל אחד בהדיא דאל"ה אינו כשר אבל גבי מזוזה סתמו כמבואר כ"ז הוא דעת הפוסקים אבל רבינו משמע דאינו מזכיר רק דבעי עיבוד לשמה וכתיבת האזכרות לשמה אבל כל הכתיבה לומר תחלה דכותב לשמה לא ביאר וכן בתו"מ לא ביאר זה רבינו משמע דס"ל דרק האזכרות בעי לכתוב לשמה ולא בכל הסתו"מ ומה שמקשה הגמ' ורשב"ג בגיטין דף מ"ה שם לא בעי כתיבה לשמה הוא רק את האזכרות

והנה לכאורה קשה על זה מהא דאיתא במס' גיטין דף נ"ד דאמר שם ס"ת שכתבתי כו' אזכרות שלו לא כתבתים לשמן וא"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת א"ל ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר האזכרות שכר דס"ת כוליה מי הפסיד א"ל אין שכל ס"ת שלא נכתבו האזכרות לשמן אין כלום כו'. והנה זהו בגמ' לעיל לדבר ברור דבעי כתיבה לשמה ולפ"ד רבינו אין חולק בזה דת"ק דפליג לעיל על רשב"ג לענין עיבוד לשמה מפרשים הכ"מ והב"י באו"ח סי' ל"ב ובמג"א שם ס"ק נ"א דזהו רק לענין עיבוד עור הבתים אבל לענין עיבוד עור הפרשות לכ"ע בעי עיבוד לשמה והג"מ מקשה עיבוד בעי כתיבה לא בעי משמע דזהו דבר ברור בלי חולק ומפרשינן ליה לדעת רבינו דזהו דבעי לכתוב האזכרות לשמן זהו הכתיבה לשמה אבל לפי מאי שסובר ר' ירמיה דאינו מפסיד רק שכר האזכרות ושכר התורה אינו מפסיד אף אי לא כתב את האזכרות לשמה א"כ ליתא לדידיה כלל דין דכתיבה לשמה דבעי ואיך קא טעה בזה בשלמא לשיטת הפוסקים א"ל דס"ל לר' ירמיה איפכא דבעי לומר בכתיבת ס"ת תחלה דכותב לשם קדושת ס"ת כמו בעיבוד ובזה די דין כתיבה לשמה ולא בעי אח"כ כל האזכרות אבל לדעת רבינו דכל הכתיבה לשמה הוא רק באזכרות א"כ תקשה לר' ירמיה בזה

ונ"ל לישב כן עפ"י מאי דכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו במס' גיטין וז"ל והא דא"ל ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר האזכרות שכר ס"ת כולה אמאי מפסיד פירוש משום דסבר ר' ירמיה דאין הס"ת נפסל בשביל האזכרות שנפסלו משום דסבר להעביר עליהם הקולמוס וליקדשינהו כו' ואיהו קמהדר ליה דס"ת שלא נכתב לשמן את האזכרות אינו שוה כלום משום דאיהו סבר דאין לו תקנה משום דהוי כמנומר ופסול וא"כ זהו דמקשי ליעבר בקולמוס קושיא דר' ירמיה היא א"נ אפשר לפרש דטעמא דר"י משום דסבר דיש לו תקנה בנטילת מקום האזכרות כעין קליפה ולכתוב אזכרות אחירות תחתיהן דאיהו סבר דאע"ג דהוי מנומר לא מיפסל משה"כ ואיהו מהדר ליה דאינו שוה כלום דהוה מנומר בנטילת מקום ואין לו תקנה כו'. ולפ"ז הפירוש יהיה קושית התלמוד שמקשה כן לר"א עי"ש. וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל נהי כו' היינו דסבר ר' ירמיה דרק למצוה מן המובחר בעי האזכרות לשמן ולהכי הס"ת כשירה ורק האזכרות לא נעשה כתיקון ועוד דהאי דמקשי וליעבר בקולמוס היא קושית ר"י וסברתם היה תחלה כן כו' הכל כמו שמבאר הריטב"א ז"ל והנה צריך לומר דבתירוץ הראשון דמתרץ הרשב"א ז"ל לא ס"ל כדברי רבינו דכל הלשמה הוא רק בהאזכרות ורק ס"ל דבעי בכל הס"ת לכתוב לשם קדושת תורה כדעת הפוסקים וזהו ס"ל לר"י דהוה עיקר כתיבה לשמה והאזכרות הוא רק למצוה מן המובחר אבל בתירוץ השני דהוא כתירוץ הריטב"א שפיר ניחא בזה דעת רבינו דגם ר' ירמיה סבר דאי לא כתב לשמה פסולה הס"ת דזהו עיקר של לשמה על האזכרות ורק הוא היה סבר דדי בהעברת קולמוס או בנטילת מקום ולכתוב אחרים וזהו תקנתן אבל כ"ז שלא עשה זה לדידיה נמי פסול. והנה עפ"ז ליתא מה שמקשה בספר ישועות יעקב באו"ח סי' ל"ב ס"ט