כתר המלך חלק א סג

בשלו וזה בשלו כיון דרובו מתברר מעיקרו ומיעוטו בסופו עיי"ש א"כ מה"ט י"ל דחייב במזוזה דבשעה שהישראל משתמש כולו שלו לגמרי כו' עכ"ל

ונ"ל להביא ראיה לזה דלקמן פי"ד מהל' ט"צ הל' י"ג כתב רבינו כן בית שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל וכן בית שצדו אחד ארץ ישראל וצדו אחד בחו"ל אינו מטמא בנגעים והוא מן התוספתא פ"ו דמס' נגעים והנה תקשה ל"ל לומר באופן זה צדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל דזהו שייך רק גבי אר"י וחו"ל אבל גבי עכו"ם וישראל ה"ל לומר בית שישראל ועכו"ם שותפין בה אינו מטמא בנגעים ודין זה לא הזכיר אלא ודאי ס"ל להתוספתא דבזה אמרינן יש ברירה ובשעה שמשתמש הוא כשלו ומטמא בנגעים ורק אי צדו אחד של עכו"ם הוא מבורר אזי אינו מטמא משום דבעינן שיהיה בהבית ד' כתלים דוקא כמו שכתב רבינו בהל' ו' שם וא"כ אי צדו אחד של עכו"ם אין להבית ד' כתלים ורק שלשה כתלים של ישראל ולהכי אינו מטמא בנגעים אבל אם הוא בשותפות בכל הבית אמרינן מטעם ברירה דנחשב כאלו הוא של ישראל ומטמא שפיר בנגעים ורבינו כתב כדברי התוספתא כמבואר. ועיין לקמן בפ"ז מהל' מלכים הל' ו' מה שבארנו בזה ודוק: הלכות ספר תורה

פרק א הלכה א מ"ע על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות כו' ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאלו קיבלה מהר סיני ואם א"י לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ס"ת אפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו כו' עכ"ל. והנה תחלה נבאר דברי הגמ' שם במס' מנחות דף ל"ו ע"א דמשם מביא רבינו דאמר שם כן אמר ר"ג אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כאילו חטף מצוה מן השוק כתבה כאילו קיבלה מהר סיני כו' ועיין בנמ"י בה"ק ובב"י מה שמבארים לשון חוטף מצוה הכא

ולענ"ד נ"ל לבאר כן דהנה הא לכאורה בכל מצוה שקונה אדם כמו תפלין מזוזה וציצית וכדומה חטף את המצוה. אמנם כן הוא הדברים דבכל מצוה אם אדם קנה המצוה וטמנם ולא עשה בהם המצוה שצריך לעשות כמו לקשור התפלין וליקח הלולב ולקבוע המזוזה לא קיים שום מצוה ועיקר המצוה הוא הפעולה לא הקניה ואף אי קנה המצוה עוד לא חטף את המצוה דכ"ז שלא עשה את הפעולה אין בזה שום מצוה אבל בס"ת יש שני דברים חדא המצוה של כתיבת הס"ת אשר הוא מ"ע לכל ישראל להיות לו ס"ת ועוד הוא מצוה ללמוד בה כמו שכתב הרא"ש ז"ל במצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה ומשה"כ עתה מצוה לקנות ספרים וכתב הב"י בסי' ר"ע שהוא עוד נוספות לכתיבת הס"ת וא"כ המצוה הראשונה אשר עושה בזה שקנה ס"ת חטפה לעת עתה ואח"כ שלמד בה נגמרה כל המצוה בשלימות

ומה שאומר כתבה כאילו קיבלה מהר סיני יבואר ג"כ עפ"י מאי דאיתא במס' שבת דף פ"ח דריש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו מה"ש כו' וקשרו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע ועמדו המפרשים ע"ז כיון דזכו לשני כתרים הוא משום נעשה ונשמע וא"כ ל"ל לומר בשעה שהקדימו אף אם לא הקדימו ואמרו נשמע ונעשה נמי זכו לשני כתרים ונ"ל לבאר כן דהנה בשלמא על זה שאמרו נשמע זכו ישראל להכתר דזה המה מקיימים דשומעים את הצוויים מפי ה' אבל על נעשה חלק העשיה דהוא רק קבלה על להבא ולא נודע אם יקיימו ומ"ט זכו גם עבור זה לכתר אך מזה גופיה דישראל הקדימו נעשה לנשמע להראות את טובת מחשבתם הרצויה אשר הגידו כיון דשמעו הדברים מפי הקב"ה בודאי יקיימו זה דאם לא נרצה לקיים חלילה אזי לא היינו מתרצים להכניס את עצמנו לחיוב ולשמוע וזהו שאמרו נעשה בודאי אחרי כי נשמע דהשמיעה שלנו הוא באשר בטוחים אנחנו כי נקיים קבלתנו בכל חלקי העשיה וקיבל הקב"ה את הקדמתם אשר הקדימו העשיה לשמיעה להראות כי בודאי יעשו והראיה ששמעו כאלו עשו ולהכי זכו לשני כתרים וזהו שאמר בשעה שהקדימו ישראל שזה היה העזר להם להשיג שני כתרים ולהכי אומר הכא כתבו כאלו קיבלו מהר סיני דאז בשעת הקבלה נחשב להם כאלו קיימו ג"כ התורה וכן מי שכותב ס"ת בידו וייגע בזה נחשב לו בתרתי כאלו קיים מ"ע של כתיבה וכאלו למד בה אשר זהו העיקר למצות כתיבת הס"ת ויש לו שכר בכפלים כמו דבארנו בשעת קבלת התורה אבל מי שקנה ס"ת יש לו שכר מצוה אחת כמו חוטף מצוה מן השוק כמבואר

ועוד נ"ל לבאר הפשט כן דהנה מי שקנה ס"ת מן השוק לעת עתה הוא מקיים המצוה שיש לו ס"ת אבל אי מכרה אח"כ נתבטל המצוה והוה דבר שאינו נצחיית ורק בשעה שקנה הס"ת חטף המצוה מן השוק אבל כתבה הוא כאלו קיבלה מהר סיני דזכות המצוה הזה תעמוד לעולם אף אי מכרה אח"כ כמו זכות קבלת התורה אשר זכות זה תעמוד לעד וכמו שכתבו התוס' במס' ע"ג דף ג' ע"א ד"ה נוגעים דבזכות הקבלה של התורה תקיימו השמים והארץ אף אם אינם ח"ו מקיימים התורה וכן מבואר במדרש ריש רות עה"פ אני ה' מדבר בצדקה כו' בזכות שקבלתם את תורתי בזכות זה תעמוד להם אפילו בשעה שילמדו חובה על ישראל מקיום התורה מ"מ זכות הקבלה תעמוד להם כמבואר

ועפ"ז נ"ל לבאר דברי הגמ' במס' עירובין דף ס"ד ע"ב המחזיק בנכסי הגר לוקח לו ספר תורה כו' רנב"י אמר אפילו כותב בהו תפלין ועמדו ע"ז המפרשים מ"ט שינה גבי ס"ת אומר לוקח לו ס"ת וגבי תפלין אומר כותב לו תפלין ועיין בח"א ולפ"ז י"ל כן דאי הוה אמר גבי ס"ת כותב לו ס"ת ה"א דהסגולה שיתקיים בידו הוא רק אי כותב לו ס"ת דאז היה המצוה בתרתי והוא קיים לעד אף אי מכרה אח"כ אבל בקניית ס"ת דהוה רק כחוטף מצוה מן השוק לא נתקיים בזה הסגולה לכן אומר דדי בזה דקנית ס"ת לחוד הסגולה לקיים עשרו וכן גבי תפלין דאומר כותב לו תפלין הוא להראות דעיקר הקדושה הוא בד' פרשיות שכותבין דהוא עצם הקדושה ובזה הוא הסגולה לקיים נכסיו אבל הבתים של התפלין המה רק כמו תשמישי קדושה וכמו שמבאר הפמ"ג ז"ל באו"ח סי' קנ"ד דרק בשל ראש השי"ן הוא קדוש אבל עורות הבתים הוא רק כמו הרצועות תשמישי קדושה ומותר לשנות מעורות הבתים לרצועות וזהו אשמועינן דאי ה"א לוקח תפלין ה"א דסגולה הוא בקנית תפלין שלמים דוקא ולהכי אמר כותב דדי לו הסגולה בארבע פרשיות דזהו עצם הקדושה די בזה שיתקיים עשרו

ועוד נ"ל לבאר המאמר של בשעה שהקדימו עפ"י מה דאיתא במדרש שה"ש עה"פ הביאני המלך חדריו אר"י לא היתה התורה צריכה להדרש אלא מהחדש הזה לכם ולמה גילה הקב"ה לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני כו' בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד גילה להם כו' ובארתי דברי המדרש כן דהנה מלת נעשה הוא מה שקיבלו עליהם בעשית המצות לעשותם ונשמע הוא לימוד התורה והבנה להבין דברי התורה כמו נתתי לך לב שומע והנה בלימוד התורה יש שני דברים יש לימוד התורה כדי לידע הדינים והמצות כל עשייתן אשר ע"ז כתבו התוס' במס' קידושין דף מ"א שלימוד גדול שמביא לידי מעשה ויש עוד חלק לימוד התורה כמו עניני מעשה בראשית ומעשה מרכבה ודברי דרוש ופלפול אשר אינו נוגע למעשה

והנה אם ישראל אמרו נשמע ונעשה היה הכוונה שילמדו תחלה כדי לידע איך לעשות המעשה והמצות וא"כ לא היה להם שכר רק על חלק המעשה דהא חלק הלימוד הוא רק כדי לידע את המעשה אשר יעשון ולא השיגו רק עבור זה כתר אחד עבור חלק המעשה דהשמיעה הוא כדי לידע איך לעשות אבל המה הקדימו נעשה לנשמע כדי להראות כי המה מקבלים עליהם