כתר המלך חלק א סא

א' וז"ל נ"ל כיון דילפינן מקרא בעינן שיהיה גדול ממש דוקא דהיינו שהביא שתי שערות אחר שהוא בן י"ג שנה אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיהיה בן י"ח שנה כמ"ש באה"ע סי' קמ"ה כו' וא"כ ניחא דלענין חיוב התפלין מתחייב תיכף משנעשה י"ג שנה וי"א אבל לענין עשית התפלין דתליא בהבאת שתי שערות ואם הוא י"ג שנה ולא הביא שתי שערות אינו כותב בעצמו ולהכי אמר לוקח תפלין כמבואר

אמנם דברי העיטור ז"ל צריך לבאר דקשה טובא דאי מיירי זה שאמר הברייתא קטן היודע לשמור תפלין בקטן בן י"ג שנה א"כ מה אתי זה לאשמועינן הלא זהו משנה מפורשת במס' נדה דבן י"ג וי"א נדריו קיימין והוא משום דחייב בכל המצות וכן תמה ע"ז הגאון ר"ע איגר בתשובה סי' ז' וז"ל הרמ"א בהגה"ה וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג ויו"א לא הבנתי דהא מדאורייתא חייב ואף דבדקו ולא הביא שתי שערות הא בדאורייתא חיישינן שמא נשרו וא"כ איך שייך בזה דאביו לוקח לו תפלין דמשמע מדין חינוך לבד הוא כו' גם יש לומר דדוקא היכא דאיכא חשש דעובר בידים על מדאורייתא כגון אי קידש אשה דאם נחזיקנו לקטן ונימא דאין הקידושין חלין תעשה בידים איסור כו' וכן לענין אכילה ביוה"כ בהני חיישינן לשמא נשרו אבל בביטול מצוה בשב ואל תעשה ל"ח לנשרו וצ"ע עכ"ל

ונ"ל לישב דברי בה"ע כן דהנה כפי דבריו ז"ל הלא מפורש הוא במכילתא פ' בא והיה לך לאות על ידך שומע אני אף הקטנים והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפלין מ"ע אם למדת על מזוזה שהוא נוהג בקטנים כגדולים יכול אף תפלין ינהגו בקטנים כגדולים ת"ל ושמרת את החוקה הזאת לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפלין מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפלין עושה לו תפלין ע"כ אלמא דהוא מפורש במכילתא דתפלין לא הוי בהו כשאר מ"ע כמזוזה וכדומה דחייבין מטעם חינוך אבל לא בתפלין כדברי העיטור

ונ"ל לבאר כן דהנה הש"א הכריע בתשובה סי' ל"ט דמה דאמרינן במס' יומא דף ז' דתפלין חייב אדם למשמש ק"ו מציץ שלא יסיח דעתו ממנו מדכתיב תמיד אין הכוונה כמו שכתבו הר"י והרא"ש דאסור בשחוק וקלות ראש אלא צריך כוונה בכל שעה לכוון במחשבתו שמניח תפלין עליו וכל שיעור הילוך מיל צריך כוונה לבלי להסיח דעתו וזהו חיוב גמור בשמירת התפלין

והנה במס' חולין דף י"ב ע"ב בעי ר' יוחנן קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה ופשיט אין לו מחשבה אפי' מדרבנן מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו מדרבנן יש לו וכתבו התוס' שם ד"ה קטן פירש בקונט' כגון שחיטת קדשים דיליף בראש זבחים דבעי לשמה ושחט קטן עולה לשמה מי הוה כוונה א"ל וא"ת הא התם משמע דסתמא נמי כשר משום דזבחים סתמא לשמן קיימן ואינו פוסל עד שיכוון שלא לשמן וי"ל דסתמא דקטן גרע דאין לו דעת להבין שהם קדשים וסבר שהם חולין וה"ל מתעסק ופסול כו' ואפילו אומר הקטן יודע אני שהם קדשים ולשמן אני מתכוון מיבעיא לן אי כונתו כוונה ודלמא לא מהני אם אין מעשיו מוכיחין עכ"ל וס"ל לבה"ע וכן ס"ל נמי להמכילתא דגם בתפלין דבעי כוונה וזהו שלא יסיח דעתו שיתכוון ממש כמו הכוונה בעת שנושא את הציץ וכוונת הקטן אינה כוונה והוה כמתעסק בעלמא ולהכי פטור מתפלין עד שיהיה בן י"ג שנה אז חייב אפילו אי לא הביא שתי שערות דחיישינן שמא נשרו ולא יכול לבטל עוד ממ"ע וזהו דברי המכילתא דגבי תפלין כתיב ושמרת את החוקה בא ללמד כמו גבי תרומה וקדשים דכתי' משמרת ובעי שימור ואסור בהיסח הדעת ונפסלו בהיסח הדע' או פסול טומאה או פסול הגוף ה"נ גבי תפלין דכתיב ושמרת בא למימר דבעי כוונה דוקא שלא יסיח דעתו וא"כ קטנים אין לחייבן בתפילין דאין להם כוונה ומפרש בעל העיטור גם הברייתא בסוכה נמי קטן היודע לשמור תפלין שלא כפי' רש"י שלא יפיח ושלא יישן ושלא יכנס לבהכ"ס אלא לשמור היינו שלא יסיח דעתו ויהיה לו כוונה וזהו משהוא בן י"ג שנה ואשמועינן דאפילו לא הביא שתי שערות מ"מ משהוא בן י"ג שנה אמרינן דיודע לשמור ולכוון וחייב בתפלין ולא דמי לעבודה דאינו יכול לעבוד עד שיביאו שתי שערות דוקא אבל הכא משהוא בן י"ג שנה חייב בתפלין כמבואר. אבל הב"י מפרש לה כפי' רש"י ז"ל דהיודע לשמור תפלין היינו שלא יישן ושלא יפיח וס"ל דאף דזה בודאי כ"ע ס"ל דתפלין אסור בהיסח הדעת כמו שמבאר הש"א שם דאין חולק ע"ז מ"מ א"ל דהיכא שמניח תפלין ומברך עלייהו דומיא להיכא שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כמו גבי עולה דאתייה בצפון או שהפך לענין בכי יותן דקיי"ל דמדרבנן לחומרא יש לו וה"נ יש לו לענין לחייבו במצות תפלין כמבואר

ומה שאומר לדברי בעל העיטור לוקח תפלין כיון שמיירי בבן י"ג שנה הוא כמו שבארנו דאפילו אם הוא בן י"ג שנה מ"מ אינו עושה לו לעצמו תפלין ורק קונה מאחרים עד שיביא שתי שערות

ועפ"ז ניחא דברי הירושלמי פ"ג דסוכה דהביא לענין יודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית וכן ש"ד חשיב שם ולענין תפלין לא הביא כמו שמביא הגמ' דידן והוא משום דהירושלמי ס"ל ריש מס' תרומות שהביא התוס' שם דהיכא דלא כתיב ביה מחשבה אז אמרינן דהוכיח מעשה שלהן על מחשבתן ומשמע דהוא מדאורייתא ורק גבי תרומה דכתיב בה מחשבה לא מהני ובגט דלא מהני מחשבה הוא מפני שאין הוא המגרש כמו שמבאר שם וא"כ ס"ל להירושלמי דלא כהג"מ דאומר היודע לשמור תפלין והוא כפירוש בעל העיטור שהוא בן י"ג שנה שאז אמרינן שיודע ודאי לשמור אבל מקודם לא דס"ל כדברי המכילתא דזה דבעי שימור הוא מדאורייתא מקרא דושמרת את החוקה ולהכי תחלה אינו מניח אבל הירושלמי דס"ל דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אף מדאורייתא מהני וא"כ הכא חייב תחלה אף אי לא הוי י"ג שנה דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ולא הוי שיעור חיוב כמו שאומר בברייתא יודע לשמור דהוא בן י"ג שנה ולהכי השמיט אבל הב"י ס"ל דזה דבעי בתפלין שלא יסיח דעתו הוא רק מדרבנן כמו שכתבו התוס' במס' יומא דף ח' דלימוד זה מציץ לאו ק"ו גמור הוא וקרא דושמרת קאי על חוקת הפסח וכיון דכל עיקר זה מדרבנן ומדרבנן יש לו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ולהכי חייב אף תחלה משיודע השמירה שמפרש רש"י ז"ל שם. ומזה יהיה ראיה למה שמעיינים המחברים אם סתם מכילתא הוא ר' ישמעאל או רע"ק ומזה ראיה דהוא ר' ישמעאל דהא רע"ק קדריש במס' מנחות דף ל"ו דקרא דושמרת את החוקה בחוקת הפסח ואין ענין לתפלין אלא ודאי הוא ר' ישמעאל וס"ל כריה"ג דבחוקת התפלין מדבר ודריש ליה דבעי שמירה היינו שלא יסיח דעתו והוא מה"ת. שוב מצאתי כאשר בא לידי ס' העיטור שם בשער שביעי בהל' תפלין שמביא את דברי המכילתא לענין זה לפטור קטנים מקרא דושמרת ודאי הוא כמו שבארנו דאינו בר שימור דאינו יכול לכוון כמבואר

והנה בהך ספיקו של הגאון ר"ע איגר ז"ל אמרינן דחיישינן אף בעשה של שב וא"ת נמי לחייב שמא נשרו או לא הנה נ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא במס' מנחות דף מ"ג ע"ב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כיון שנתחייב אדם במצוה זו חייב בכל המצות כולן ור"ש הוא דאומר מ"ע שהז"ג הוא ופי' רש"י ז"ל ר"ש הוא דפוטר בנשים וא"כ חייב משהאיר היום לישנא אחרינא כיון שנתחייב אדם שהגיע לכלל מצוה דהיינו י"ג שנה נתחייב בכל המצות ולהכי אתיא עיקר מילתא ור"ש היא דכי רבנן הא איכא נשים דחייבות ופטורות מכמה מצות והנה א"ב דבר זה דבמ"ע לא חיישינן שמא נשרו א"כ מנ"ל דזה הברייתא אתיא כר"ש דוקא והלכה בזה כמותו דילמא לא אתיא כר"ש והאנשים דחייבין במצות חייבין נמי במצוה זו ורק זה אתא לאשמועינן לפ"ד הרבה מהראשונים דספק דאורייתא מה"ת לחומרא ואתיא הברייתא כמ"ד דאף באיסור ל"ת לא חיישינן שמא נשרו ואומר כיון שנתחייב אדם במצוה זו דהוא מ"ע דאינו חייב רק היכא שהגיע לשתי שערות דלשמא נשרו ל"ת במ"ע לכ"ע נתחייב