כתר המלך חלק א ס

ז"ל דאנן קיי"ל דבעי דוקא מי שישנו בקשירה לא צריך להביא ע"ז הטעם דפסול גבי גר תושב כמו ממזר דהכא פסול מטעם אחר שאינו בקשירה כמו שכתב המשל"מ הכא ודוק

פרק ד הלכה ג העושה תפלתו עגולה כאגוז אין בה מצוה כלל עכ"ל. וכתב הרכ"מ ז"ל דרבינו לא חש לכתוב כמו במשנה שם סכנה ואין בה מצוה כיון דלענין דינא לא נפ"מ בזה מידי כיון דאין בה מצוה כלל כי ליכא סכנה לא לעביד הכי עכ"ל. והנה כמו"ח הגאון ז"ל ביאר בזה דצ"ל דרבינו מפרש סכנה לא כפירש רש"י ז"ל שמא יכנוס בראשו אלא כפי' התוס' סכנה שאינו מגין דלא הוי מצוה ואינו מגין במקום סכנה כמו גבי אלישע ב"כ וא"כ לא צריך לכתוב כלל זה דסכנה דכיון דכתב דאינו מצוה כלל ממילא אינה מגין דהא בהא ודאי תליא ורש"י ז"ל מפרש מילתא אחריתא סכנה שמא יכנס בראשו לבד מה שא"מ ורבינו אינו סובר כן. ונ"ל לומר עוד דגם גבי מזוזה ס"ל לרבינו לא כפירוש התוס' שם במנחות דף ל"ב ע"ב דאומר שם גבי מזוזה אי תלאה במקל סכנה ואין בה מצוה, ופירשו שם התוס' שמא ינקוף ראשו ורש"י ז"ל פירש סכנה שאינה מגינה עליו ורבינו שכתב הכא בפ"ה ה"ח גבי מזוזה תליא באחורי הדלת ובקנה פסולה ולא כתב הכא סכנה דזה נמי כיון דאינו מצוה אינו מגין עליו כמבואר ועי"ש בט"א במגילה

אך זה תמה כמו"ח ז"ל על רבינו שכתב עגולה כאגוז אין בה מצוה כלל מגמ' דאיתא במגילה דף כ"ג ומנחות דף ל"ה דאמר שם תנינא תפלין מרובעות הלמ"מ ואר"פ באלכסונן ובתפירתן אר"פ דעביד כאמגוזא ופי' רש"י ז"ל מכאן אין ראיה על היכא דעגולה כביצה וכעדשה ובמנחות מפרש עוד היכא דעביד כעגול וכטבעת ויש להם מושב לא עכ"ל וא"כ כל זה הוא רק לפי מה דבעי לדחות דמזה אין ראיה דבעי מרובע דוקא לא נדע דפסול רק כאמגוזא אבל רבינו דפוסק בפ"ג הי"א ואלו הם שיהו מרובעות וכן תפירתן ברבוע אלמא דבעי ליה שיהא דוקא מרובעות גם בתפירתן ואלכסונן וא"כ לא בעי כאמגוזא לפרש הא דתפלין עגולה ואין בה מצוה וא"כ ה"ל לומר העושה תפלתו עגולה אין בה מצוה ול"ל לומר עוד כאגוז וצ"ע

הלכה ד תפלין של ראש אינה מעכבת של יד וש"י כו'. וכתב הכ"מ מנחות דף ל"ח בגמ' אמר רב חסדא ל"ש אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת כו' ומעיקרא מאי קסבר גזירה שמא יפשע ודבר פשוט הוא דבין יש לו ובין אין לו אינה מעכבת ואע"פ שבפירוש המשנה לרבינו כתב דבאין לו מעכבת דבר זה ודאי הוא ט"ס עכ"ל ונ"ל לישב דברי רבינו בפירוש המשנה דאמר שם מאן דלית ליה תרי מצוה חדא נמי לא לעביד ומ"מ מעיקרא משמע דניחא ליה משום הטעם שמא יפשע משום הכי אם אין לו מעכבא אך הא גם ע"ז יש להקשות לפי מאי דכתב השאגת אריה בסי' ב' דלא שייך לומר דעשו חכמים סייג ועקרו הד"ת אף בשב ואל תעשה זהו רק במקום דחששו דאם לא יעשה את הסייג אזי יעבור על עבירה חמורה כמו אם יקחו לולב או יתקעו בשופר בשבת יבואו לעבור על איסור חילול שבת וכדומה להכי עקרו ד"ת לבטל המצוה בשב ואל תעשה אבל היכא דאי יעבור על המצוה יש חששא רק שלא יקיים העשה לא עשו חכמים סייג בזה שלא יקיים העשה משום חששא שלא יעבור העשה מה תיקנו בזה יותר מבזה לא עשו חז"ל בזה סייג וכמו שנבאר גם לקמן אך ראיתי מי שכתב שדבר ה תליא בפלוגתא והנה א"נ דלא עשו בזה סייג א"כ גם הכא לא שייך זה דאמרינן דאם אין לו מעכבת ואינו מניח התפלה אחת שיש לו משום גזירה שמא יפשע ולא יקנה השניה ולא יקיים העשה אמרינן דאינו מקיים מיד ועקרינן ליה המ"ע דחד תפלה ואינו מניח וא"כ ודאי ליתא זה והפלוגתא הוא דבמס' ביצה דף ט"ו ע"ב אמרינן דרבא מפרש טעמא של עירוב תבשילין כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט וא"כ התקנה של ע"ת הוא כדי להיות לו על יו"ט ועל שבת דאל"כ כיון דהוא טרוד בשמחת יו"ט ישכח מלהכין על שבת ומ"מ אי שכח ולא הניח ע"ת אסרינן ליה לאפות ולבשל בשבת והוא נמי סייג כזה דאינו מרויח להשמר פן יעבור על איסור חמור ורק הסייג הוא שלא ימנע מן כבוד שבת ואסרינן ליה להכין על שבת ש"מ דרבא לא ס"ל האי סברא של הש"א אבל רב אשי דאמר הטעם כדי שלא יאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול נמצא דהסייג הוא שלא יכשל באיסור חמור לחלל יו"ט שלא לצורך ויעבור על לאו דחילול יו"ט שפיר אית לן למימר דס"ל סברת הש"א וא"כ א"ל הגמ' דקדחי סברא זו שמא יפשע הוא משום דס"ל כרב אשי דבזה לא שייך סייג אבל מעיקרא ס"ל כרבא דשייך גם באופן כזה סייג להכי אמר דאי אין לו מעכבת וא"כ א"ל דרבינו בפירוש המשנה ס"ל כרבא דהא הקרבן נתנאל במס' ביצה שם בפ"ב כתב על הרא"ש ז"ל דמספקא ליה כמאן הילכתא כרבא או כרב אשי ולהכי בפה"מ כתב כן אבל בחיבורו חזר דס"ל כמו רב אשי ובזה האופן לא עשו רז"ל סייג ולהכי פוסק דאין מעכבת אף אי אין לו כמבואר ודוק

הלכה יג כל הפטור מק"ש פטור מתפלין קטן שיודע לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין עכ"ל. והנה רבינו כתב כלשון הברייתא הכא אביו לוקח לו תפלין כדי לחנכו במצות ולקמן בהל' ציצית כתב קטן היודע להתעטף חייב בציצית וגבי לולב כתב היודע לנענע חייב בלולב וע"ז עמדו התוס' במסכת ערכין דף ב' ע"ב ד"ה אביו על שינוי הלשון והנה המרדכי הביא במס' סוכה ספ"ג מן הירושלמי גבי ציצית נמי אביו לוקח לו ציצית ואף שבירושלמי שלפנינו איתא הגירסא כמו בגמ' דידן חייב בציצית מ"מ להמרדכי ז"ל משמע ודאי דהיה לו הגירסא לוקח

והנה התוס' בערכין כתבו שני תירוצים חדא דתפלין דמיו יקרים שייך לשון לקיחה ועוד דגבי ציצית לא נקיט לישנא דלוקח דמסתמא יש לו טלית וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו עכ"ל. והנה התירוץ הראשון דחוק דגם ציצת עם תכלת היה דמיו יקרים וגבי לולב מצינו בר"ג שקנה באלף זוז ורק התירוץ השני יבואר מה שאומר דמסתמא יש לו טלית כן לפי שאנן קיי"ל דבעי תרווייהו לקולא מנא וגברא וא"ח בציצת עד שיהיה לו טלית בת ד' כנפות וילבישנו וגם גדול אינו חייב בציצת אי אין לו טלית בת ד' כנפות ואם יש לו ומניח בקופסא נמי פטור וא"כ ה"נ לקטן לא מחנכין כ"א שיש לו טלית בר חיובא כמו גדול ולהכי אמרה הברייתא חייב בציצת ולא לוקח להורות דאינו חייב בתינוק כ"א היכא שיש לו טלית בר חיובא ולובשו אזי מחויב אביו להכניס בו ציצת וא"כ א"ל דהירושלמי לפי גירסת המרדכי ס"ל כמ"ד דהוא חובת גברא ומחויב אביו ליקח לו ציצת כמו דמחויב בתפלין כמו דמחויב גדול להאי מ"ד לעשות טלית בר חיובא וה"נ מחויב אביו לחנך הקטן

ועוד נ"ל לישב הלשון שאמר גבי תפלין לוקח וגבי ציצת וש"ד חייב כן דהנה המג"א כ' בסי' י"א ס"ק ג' דאם הציצית טוואן חשו"ק וגדול עומד ע"ג תליא בפלוגתא שכתב בסי' ת"ס בב"י עיי"ש נמצא דלפ"ז לפי הדעה שם שהביא בשם הרשב"א ז"ל דשרי אי גדול עומד ע"ג ה"נ גבי ציצת שרי אי טוואן קטן וגדול עומד ע"ג ללמדו שיעשה לשמה אבל גבי תפלין דקיי"ל דקטן פסול לכתיבה הוא מטעם וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה כו' כמבואר בגיטין דף מ"ה ופסול הכא לכל הדעות אף אי גדול עומד ע"ג ולהכי ניחא שפיר דגבי ציצת נקט חייב בציצת דאתי לאשמועינן דאף הוא עצמו יכול לעשות לו ציצת אבל גבי תפלין נקט לוקח לו תפלין לאשמועינן דהוא עצמו אינו יכול לעשות וצריך ליקח תפלין מגדול שעושה לו

אמנם כ"ז צריך לבאר לשיטת בעל העיטור שהביא הרמ"א ז"ל בסי' ל"ז באו"ח דהא דאמר קטן היודע לשמור תפלין הוא משנעשה י"ג שנה ויום אחד ולא כדברי הב"י דמפרש על קטן שהגיע לחינוך וא"כ היה גדול וא"כ יכול לעשות לו בעצמו תפלין אך גם זה ניחא ע"פ מאי שכתב המג"א בסי' ל"ט ס"ק