כתר המלך חלק א נט

דכותבין תחלה הפרשיות של יד ואח"כ של ראש והב"ח ז"ל חולק ע"ז וכתב דכיון דקדושת השל ראש הוא חמירא כותבין הכל ראש תחלה: ולענ"ד דברי הב"ח ליתא חדא לפי מאי שהוכיח הש"א בסי' מ"ז דהא דקדושת של ראש חמירא הוא משום דבשל ראש איכא רוב השם כמו שפירש רש"י ז"ל השי"ן והדל"ת או משום השי"ן שהוא הלמ"מ ולהכי אין עושין מש"ר לשל יד אבל לענין כתיבה ועיבוד תחלה חדא קדושה הוא עי"ש וא"כ כשהתחיל לכתוב קדושתן שוה ורק אחרי כן כאשר על השל ראש יש השי"ן הוא קדוש ביותר אבל הפרשות קדושתן שוה וא"כ הכא לענין כתיבה תרווייהו שוין ולפי מאי שבארנו תחלה דהוה כמו תדיר ומקודש הוי שניהן שוין ולפי מאי שבארנו אח"כ דכיון דבתורה נאמרה תחלה השל יד קודם לכל דבר וה"נ לענין כתיבה דכיון דהחיוב שלו מתחיל תחלה מצוה לכתוב ג"כ תחלה וממה שמפרש הטור תחלה דין דשל ראש ומזה מברר הב"ח דהטור ז"ל ס"ל דכותבין של ראש תחלה נמי לאו ראיה היא דהא גם רבינו כתב הכא ומניחין אותן על הראש וקושרין על היד ואומר של ראש תחלה וכן לקמן בפ"ב נמי כתב רבינו בה"א דכותבין השל ראש ד' פרשיות והשל יד כותבין הד' פרשיות ביחד והוא משום דבגמ' דף ל"ד הביא הברייתא תחלה דכותבין תחלה על ד' עורות השל ראש ואח"כ מביא הברייתא השניה דין דשל יד ולהכי גם רבינו והטור מפרשים תחלה דין דשל ראש ואח"כ של יד אבל אין ראיה מזה דכותבין תחלה השל ראש לשל יד כמבואר

ומ"מ שפיר כתב הרמ"א ז"ל דמצוה לכתחלה לכתוב השל יד ולא לעכב הוא אף שכתבה התורה תחלה ונ"ל למצוא ראיה לזה מהגמ' דמנחות דף ל"ד ע"ב שם בברייתא שאם אין לו תפלין של יד ויש לו שני תפלין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניח כו' נמצא דשרי להניח העור ולעשות משל ראש השל יד ולא משגיחין בזה איזה כתב תחלה אם השל ראש כתב תחלה להשל יד דאמר סתם על אחת מהן משמע דנוכל לעשות מאיזה שירצה ורק לכתחלה מצוה לכתוב השל יד ובדיעבד אין קפידא כמבואר

ועפ"ז יש להסביר לשון הטור בסי' כ"ו באו"ח וז"ל ואפילו אם יש לו שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח שניהם כגון כו' יכול להניח אחת מהן שא"מ זא"ז עכ"ל. והנה הטור ז"ל שינה מלשון הרא"ש ז"ל שכתב כגון היכא דאיכא שום אונס כו' מניח של ראש ולא חיישינן לזה בכל זמן שבין ב"ע כו' וא"כ עיקר הרבותא הוא דמניח השל ראש לבדו בלא של יד והטור כתב אחת מהן ה"ל לומר דמניח השל ראש והוא לאשמועינן הרבותא דל"ת להקדים השל יד אלא האי אתי הטור לאשמועינן דבאם יש לפניו שניהם ואין לו פנאי רק להניח אחד מהן ה"א איפכא דשל ראש מקודש יותר ויניח דוקא השל ראש כסברת המ"ד בירושלמי דתפלין קדמה למזוזה ולהכי אומר הרא"ש דדוקא במניח השל ראש תחלה לכן אומר דיניח אחת מהן איזה שירצה ואומר להכי הרבותא אפילו יש שניהם לפניו דאשמועינן דין זה באיזה שירצה יניח. ולפ"ז מסולק ג"כ קושית הב"י על הטור מ"ט אומר הכא ואפילו יש לו שתיהם עי"ש ולפ"ד אשמועינן זה כמו שבארנו ודוק היטב

הלכה יג ס"ת תו"מ שכתבן עכו"ם או ישראל מומר או עבד אשה וקטן הרי אלו פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל מי שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב עכ"ל. והנה התוס' במס' ע"ז דף כ"ז ע"א הקשה וז"ל וא"ת וכיון דסתמן לאו לשמן קאי א"כ בגיטין דף מ"ה גבי סתו"מ עכו"ם פסולין משום שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ת"ל דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד וסתמא פסול וי"ל דעכו"ם אגב אשה וקטן תנא כו' עכ"ל

והנה רבינו ג"כ מביא הכא מקרא זה דוקשרתם אשר הוא למותר גבי עכו"ם וכן נמי גבי קטן נ"ל דנמי לא צריך מקרא זה דוקשרתם ללמוד דפסול ביה דהא רבינו כתב לקמן בפ"ג מהל' גירושין הל' ט"ו דקטן שכתב גט את התורף פסול אפילו גדול עומד ע"ג ומפרש לה בהל' ט"ז ולמה אין כותבין כו' מפני שצריך הכותב לכתוב לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת וח"ש וקטן אינן בני דעה כו' ומבאר שם הרה"מ דדעת רבינו דבתורף לא מהני אפילו עומד ע"ג משום דבעי כתיבה לשמה א"כ בקטן נמי ל"צ לזה הטעם בשלמא לפי הדעה שהביא הרה"מ ז"ל דאפילו בתורף כשר אי גדול עע"ג א"ל דהכא מצריך קרא לפסול אף אי גדול עומד ע"ג אלא לפי דעת רבינו קשה ועיין לקמן בפ"ד מהל' סוטה מה שנבאר

ונ"ל לומר דדעת רבינו ניחא שפיר בין בעכו"ם ובין בקטן דמצריך ללמוד מזה הקרא ע"פ מאי שנבאר לקמן בפ"י מהל' ס"ת ה"א דרק בעת כתיבת האזכרות בעי לשמה אבל סתם הכתיבה לא בעי ולא כמו שס"ל להפוסקים דצריך לומר בעת כתיבת סתם דכותב לשם קדושה תורה או תפלין וא"כ ניחא דמיירי היכא שהעכו"ם כתב מהס"ת או מהתפלין ומזוזות בלא, הזכרה וא"כ הוה כשר מטעם על שלא לשמה אך מטעם דאינו בקשירה פסול לכל הכתיבה דודאי בעינן שיהיה כתב כל הס"ת וכן התו"מ מי שישנו בקשירה אבל היכא דכותב העכו"ם או הקטן האזכרות ודאי פסול בל"ז מטעם דהוא שלא לשמה וצ"ל דלרשב"ג דמקשה שם כתיבה לשמה לא בעי דמשמע דרשב"ג מכשיר לקנות ספרים מן העכו"ם דמשמע דאף דכתב העכו"ם כל הספר אף האזכרות וזה ודאי בעי לשמה. וכן מבואר הוא בתוס' דמנחות דף מ"ב ע"א סד"ה וז"ל א"נ נראה דאזכרות לבד בעינן כולו האי ואיצטריך למעוטי אי כתב בלא אזכרה עכ"ל והוא נמי כמו שבארנו לדעת רבינו דכל הלשמה בעינן רק באזכרות

והנה עפ"ז יש לישב קושית התוס' במס' גיטין דף מ"ה דמקשים על האי דאמר שם כתיבה לשמה לא בעי דלמא כתיבה לשמה לא בעי דסתמא לשמה אבל עיבוד סתם לאו לתפלין קיימי כו' ולפ"ד רבינו ניחא דבאמת לענין כתיבת כל הס"ת בזה א"ל דסתמא לשמה קאי ודאי במחשבה או סתם כמו שכתב המרדכי במנחות דף מ"ב וכמו שמבאר הט"ז ביו"ד סי' רע"ו וסי' א' ובנה"כ שם וקושית הגמ' הוא מן האזכרות דבזה בעי לומר בפירוש לשם קדושת ה' בזה לא אמרינן סתמא לשמה כמו שכתב המרדכי בשם רש"י ז"ל ולהכי מקשי שפיר כתיבה לשמן לא בעי דהיינו האזכרות כמבואר ודוק

שם במשל"מ סתו"מ שכתבן כותי או ישראל מומר או ממזר כו' ה"א פסול כו' כתב מרן הב"י ביו"ד סי' רפ"א וז"ל תו כתב במס' סופרים שם ופסל שם ס"ת שכתבה גר כו' בגר דקתני היינו גר תושב שאוכל נבילות ותמהני דאם בגר תושב ת"ל מההיא דפ' השולח שהביא מרן בסמוך דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ומה"ט פסלינן אשה לס"ת ופשיטא דלא עדיף גר תושב מאשה ועבד וצ"ע כו' עכ"ל

ונ"ל לישב פשוט זה דלפי מאי דמשמע בסוגיא שם במס' גיטין דת"ק ורשב"ג דשם מיירי בברייתא ומכשירים ספרים שקנו מן העכו"ם לא בעינן כל שישנו בקשירה וכמו שכתב נמי המג"א בסי' ל"ט ס"ק ז' לישב את דברי הרי"ף ורבינו ז"ל שהשמיטו את זה דגר תושב שחזר לסורו מחמת יראה כשר לכתוב תפלין משום דסברי דהוא נמי מקרי אינו בקשירה ולכן הוא אינו בכתיבה ומ"ד דמכשיר שם במס' גיטין לא ס"ל להכלל זה דכל שישנו בקשירה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ועי"ש בביאורי הגר"א ס"ק ה' ובפני יהושע שם וא"כ א"ל דהאי תנא דמס' סופרים אתיא כרשב"ג דלא דרש זה כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וא"כ לא פסול מחמת זה גר תושב ורק מחמת זה פסול הוא בס"ת מהטעם שכותב בלא כוונה הקרא דלגר אשר בשעריך כו' כמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' רפ"א ס"ק ח' עי"ש

ובזה ניחא דברי המחבר ז"ל שהשמיט שם ביו"ד הא דגר תושב והרמ"א ז"ל הגיה גר תושב ולפ"ז ניחא דברי המחבר