כתר המלך חלק א נח

הלכות תפלין

פרק א הלכה א ארבע פרשיות אלו שהן כו' נקראין תפלין ומניחין על הראש וקושרין על היד כו'. והנה נ"ל לעיין הכא למי שאין ידו משגת לקנות רק תפלה אחת או של יד או של ראש מי קדים או השל יד דמניח תחלה או השל ראש דהוא קדוש יותר ולא מצאתי מי שמברר בזה. והנה לכאורה יש להביא ראיה לדין זה מן הירושלמי סוף מסכת מגילה תפלין ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת רב הונא אמר תפלין קודם מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת בשבתות וי"ט מ"ט דר"ה שכן הוא נוהג במפרשי הים וה"מ מתניתא מסייע לשמואל תפלין שבלה עושה מזוזה מזוזה שבלה אין עושין אותה תפלין למה שמעלין בקודש ולא מורידין עכ"ל. ומפרשי שם הק"ע והפ"מ דמיירי כמי שאין ידו משגת לקנות שניהם רק אחד או תפלין או מזוזה וע"ז המה חולקים מי קדים ומביא סייעתא מן הברייתא דמי דחמירי קדושתו הוא קדים ומשו"ה כתב הק"ע דלפי גירסת גמ' דידן במנחות דף ל"ג דמתפלין שבלו אין עושין מזוזה ומן מזוזה שבלה עושין תפלין דמעלין בקודש איפכא מן הירושלמי וא"כ הוה מן ברייתא זו סייעתא לר"ה דתפלין קדמי ופוסק להלכה בש"ע או"ח סי' ל"ח וסי' כ"ב וכן כתב שם הגר"א ז"ל בביאוריו ס"ק ט"ו דלהכי פסקינן כר"ה דתפלין קדמי לפי שהגי' בגמ' דידן איפכא הוא דמן מזוזה עושין תפילין עי"ש

וא"כ נראה דה"נ כיון דקיי"ל דתפלין של יד עושין לשל ראש ומשל ראש אין עושין של יד דקדושה של ראש חמירי ה"נ כן דתפלין של ראש קודם לקנות לשל יד כמו התם תפלין ומזוזה. אמנם יש לדחות כן דהתם הוא הספק אי מזוזה עדיף משום דמזוזה יש לו מעלת תדירה ותפלין יש להם מעלה דחובת הגוף הוא וכמו שמבאר בארוכה הגר"ע איגר ז"ל בתשובה סי' ט' אבל הכא לענין של יד ושל ראש דנהי דשל ראש הוה ליה מקודש יותר מ"מ נ"ל דשל יד מקרי תדיר יותר דהא קיי"ל כשהוא מניח מניח של יד תחלה וכשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה וא"כ הוי ליה תדיר בלבישה השל יד יותר מהשל ראש וא"כ ה"ל תרווייהו כעין תדיר ומקודש דהוי ע"ז הבעיא במס' מנחות דף מ"ט ע"א לענין ציבור שאין להם תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא איזהו מהן קדים ונשאר בבעיא דלא אפשטא ופוסק רבינו לקמן בפ"ח מהל' חו"מ ה"כ לא מצאו אלא שני כבשים ואם יקריבו אותן למוספין היום אין להם תמידין למחר הרי הדבר שקול אם הקריבום למוסף היום או אם רצה להניחם למחר יניחו ע"כ ועיין בשו"ת ש"א סי' ע"ב מה שמבאר בזה וא"כ כמו דפסקינן התם דעושה מה שרוצה תחלה וה"נ בזה דמקרי תדיר ומקודש לענין קניה קונה מה שהוא רוצה תחלה

והנה זה לא מצי למדחי דמצינו תדירה בזה דשל ראש יותר מבשל יד דהא קיי"ל במס' ערכין דף ג' ע"ב דכהנים איצטריכא ליה הואיל וליתנייהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו אימא בשל ראש נמי לא לחייבי קמ"ל דלא מעכבא כו' נמצא דהכהנים בשעת עבודה אין מניחין השל יד והשל ראש שפיר מניחין נמצא דלכאורה זה מקרי מצוי יותר להניח השל ראש מהשל יד אמנם זה ליתא לא מיבעיא לפי מה שכתב השאגת אריה בסי' ל"ז דלפי הדעה דעוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו היכא דאפשר לקיים שניהם אזי בשעת העבודה פטור אף בשל ראש כמבואר במס' זבחים דף י"ט ומוקי לה הש"א הסוגיא דערכין רק בדבר רחוק היכא שמקריב חטאת העוף הבא על הספק דמשום מקרה רחוקה כ"כ ודאי לא מקרי תדיר או מצוי ואפילו לפי שיטת התוס' והרא"ש ז"ל דרק היכא שאינו יכול לקיים שניהם אזי פטור ואי לא חייב וא"כ י"ל דמיירי הגמ' בערכין בכל זמן עבודה כהנים פטורין משל יד ואינן רשאין להניח דהוה חציצה ושל ראש מלביש תחלה ואינו מבטל משל הנחת ש"ר מעבודה מ"מ זה לא מקרי תדיר ולא מצוי והוי רק כמו דבר שהוא שוה בכל ודבר שאינו שוה בכל דהשל ראש שוה בכל אף בכהנים בשעת העבודה ושל יד אינו שוה בכל דהא כהנים בשעת עבודה אין מניחין השל יד ולענין קדימה אין מעלה זה ששוה בכל לזה שאינו שוה בכל כמו שהכריע הגר"ע איגר ז"ל בתשובה שם והביא ראיה מן תפלת מנחה ומוספין עי"ש וא"כ דאין להם דין קדימה וה"נ לענין קניה שניהם שוין דאלה שני הבעיות במס' זבחים דף פ"ט תדיר ומקודש איזה מהן קדים דהוא לענין קדימה בהקרבה והבעיא במנחות לציבור דתמידין דמחר ומוספין דהיום הוא לענין קניה ודחיה אחד לחבירו הוא אחד כמו שכתבו התוס' שם דיוכל למפשט חד מחבריה וכמו דמבאר בזה נמי הש"א בסי' ס"ב שם וא"כ ה"נ לענין אינו שוה בכל ושוה בכל שוין המה לענין קניה וא"כ נוכל לומר דקונה איזה שירצה השל יד או השל ראש

אך נ"ל לומר איפכא דכמו דמפרשינן פשט הירושלמי דמספקי למי שאין ידו משגת לקנות שניהם ה"נ כן איכא לפרש לענין עשית המצוה מה קדים אם יש לו לקבוע את המזוזה ולהניח תפלין מה קדים וכמו שמעיין הש"א בסי' כ"ח לענין ציצית ותפלין דמה קדים וגם בזה פליגי שמואל ור"ה דשמואל אמר דמזוזה שהיא תדירה קודמת וכמו שכתב נמי הנמ"י דמשה"כ ציצית קדמו לתפלין ור"ה ס"ל דתפלין קודמין שהוא חובת הגוף הוא קדים ומייתי מן הברייתא הסייעתא מה שהוא קדוש יותר אמנם מזה אין להביא ראיה ממה שהקדימה התורה בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה תפלין למזוזה ונימא מזה דהחיוב של תפלין קדמו למזוזה מזה לאו ראיה הוא לומר דכיון דבח דענין יש מוקדם ומאוחר בתורה כמו דקיי"ל במס' פסחים דף ו' וכן מצינו במס' ברכות דף מ"א דכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה והה"ד הכא נימא דקביעת המזוזה דכתיב אחר חיוב הנחת תפלין הוא מאוחר זה אינו דא"ל כן דהא מצות הנחת תפלין מתחייב משנעשה י"ג שנה וחיוב מזוזה לא בא לו רק אחר שיקנה לו בית או יבנה לו בית ולהכי כתבה התורה מצות תפלין שהחיוב בא קודם אבל בשעה שבא לו ביחד החיוב של שניהם לא נדע מי קדים וכ"ז הוא בתפלין ומזוזה אבל לענין של יד ושל ראש דהתורה התחייבה להניח תחלה השל יד לשל ראש ומחויב כ"א לקיים תחלה הנחת של יד ואח"כ השל ראש וא"כ כמו דלהנחה הוא תחלה הה"ד לענין קניה מחויב לקנות תחלה השל יד דמצותה תחלה ואח"כ השל ראש דמצותו אח"כ וכמו דלענין הנחה תחלה השל יד מגזה"כ אף דשל ראש מקודש יותר ה"נ לענין קניה למי שאין ידו משגת תחלה השל יד להכנס לחיוב אבל במזוזה ותפלין דא"ל דגם לענין הקביעות והנחה המחלוקת מי קדים וה"נ לענין קניה כמבואר

ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דכתב רבינו לקמן בפי"א מהל' בכורים ה"ב דמי שהיה לו לפדות בנו ולעלות לרגל פודה את בנו ועולה לרגל ואומר כן היה בנו לפדות והגיע עת לעלות לרגל ואין לו כדי לזה ולזה פודה את בנו כו' אלמא דמפרש ליה רבינו דמיירי במי שאין לו כסף רק על דבר אחד לפדות את בנו או לעלות לרגל דפודה תחלה ואם אח"כ ישיג כסף יעלה לרגל ואינו מפרש כמו שפי' רש"י ז"ל במס' קידושין דף כ"ט דקאי על הזמן ורק על כסף שאין לו לזה ולזה וילפינן מזה דכתיב כל בכור בניך תפדה והדר לא יראו פני ריקם דזה תחלה אלמא דס"ל דכיון דהקרא אומר זה תחלה אמרינן דכהיכא דקדים בזמן ה"נ שוה לענין קנית הדבר קדים הפדיה ואף דעלית הרגל יש לו מצוה יותר גדולה במעלה שהיא עוברת מ"מ גלי לנו קרא שהוא תחלה ואף בתחלת חיוב של עלייה לרגל הוא תחלה משנעשה י"ג שנה ופדיית בכור הוא משנולד לו בן מ"מ הקדימה התורה חיוב פדיית הבן לעלית רגל ש"מ דזה קדים למי שאין ידו משגת לשניהם וא"כ ה"נ לשל יד ושל ראש דהקדימה התורה לענין הנחה הה"ד לענין קניה. ומה שמפרש רש"י ז"ל לענין זמן ורבינו לענין כסף ותרווייהו מודים דקדים זה ממה שהקדימה התורה וה"נ השל יד קדים כמבואר. ועפ"ז נכונים המה דברי הב"י שהביא בשם הר"י אכסנדרי בסימן ל"ב וכן כתב שם הרמ"א ז"ל בש"ע